פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5760/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5760/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.02.2014 בתפ"ח 18701-01-14 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ר' שפירא, והשופטים א' אליקים, ב' טאובר תאריך הישיבה: ג' בסיון תשע"ה (21.5.15) בשם המערער: עו"ד עאדל בויראת בשם המשיבה: עו"ד סיגל בלום בשם שירות המבחן: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ר' שפירא, א' אליקים, ב' טאובר) בתפ"ח 18701-01-14 מיום 2.7.2014, במסגרתו הוטלו על המערער – בעקבות הרשעתו על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן – תשע שנות מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך שלוש שנים כל עבירת מין או אלימות פיזית במשפחה מסוג פשע ויורשע בגינן; שלושה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך שלוש שנים עבירת איומים ויורשע בגינה. תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי כתב האישום המתוקן 1. כתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו של המערער מונה שישה אישומים. הרקע הכללי לכתב האישום המתוקן הינו כדלקמן: המערער והמתלוננת נשואים מזה כ-11 שנים, ולהם שלוש בנות (ילידות 2003, 2004 ו-2006). במהלך תקופת נישואיהם של המערער והמתלוננת נהג המערער מעת לעת לשתות משקאות אלכוהוליים. בתקופה המתוארת בכתב האישום – על רקע שתיית אלכוהול – נהג המערער באופן תדיר באלימות כלפי המתלוננת וכלפי בנותיו, והתנהגות זו החריפה עם הזמן. בשל כך, כחודש לפני הגשת כתב האישום, עזבה המתלוננת את הבית יחד עם בנותיה, ורק לאחר שהמערער הבטיח שלא יחזור על מעשיו וישנה את אורחות חייו שבו המתלוננת ובנותיה לגור עם המערער. להלן, בתמצית, פירוט האישומים המיוחסים למערער: (א) חמישה אישומים עוסקים בחמישה אירועים שונים שהתרחשו במהלך שנת 2013, שבכל אחד מהם שתה המערער משקאות אלכוהוליים ותקף את המתלוננת או את בנותיהם. באישום הראשון תפס המערער בשיערה של המתלוננת, ולאחר מכן אחז אותה בצווארה וחנק אותה עד שהחל לצאת מפיה ריר והכרתה התערפלה. כל זאת על רקע סירובה להביא לו משקה אלכוהולי. באישום השני הורה המערער למתלוננת לשבת בפינת החדר ולא לזוז, כשהוא מאיים עליה בסכין ומכה אותה בראשה ודוחף אותה. גם כאן הרקע לאירוע הינו שתיית משקה אלכוהולי. באישום השלישי, התגלע במהלך נסיעה משפחתית ברכב ויכוח בין המערער למתלוננת על רקע כוונתו של המערער להשאיר את אחת מבנותיהם בצד הדרך. בניסיון למנוע מהמערער לעשות זאת, שלפה המתלוננת את מפתחות הרכב ובתגובה סטר לה המערער בפניה וכתוצאה מכך שפתה העליונה דיממה והתנפחה. גם הפעם קדמה לאירוע שתיית משקה אלכוהולי. באישום הרביעי שתה המערער משקה אלכוהולי ולאחר מכן היכה את המתלוננת בפניה וגרם לה חבלה בעינה. באישום החמישי שתה המערער משקה אלכוהולי, ולאחר מכן אחז המערער בחוזקה בידיה של אחת מבנותיו עד שידיה הכחילו והיא החלה לצרוח ולבכות מכאבים. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירות הבאות: עבירת תקיפת בן משפחה לפי סעיפים 378 ו-379 בנסיבות סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(ג) לחוק העונשין (שתי עבירות); עבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין]. (ב) האישום השישי עוסק באירוע שהתרחש ביום 28.12.2013, שזו תמציתו: המערער הגיע בשעות הערב הביתה לאחר ששתה משקה אלכוהולי. במהלך ארוחת ערב זרק המערער אוכל על בנותיו, נשכב על אחת מבנותיו עם כל גופו ומחץ אותה, וכשאחת הבנות האחרות ניסתה לסייע לה הדף אותה המערער באופן שנפלה על הגב ונחבטה מהקיר. המתלוננת ביקשה מבנותיה להיכנס לחדרן וללכת לישון, ובתגובה איים המערער על המתלוננת באמצעות גרזן לחיתוך בשר. בהמשך החל המערער לרדוף אחרי המתלוננת בין חדרי הבית, וכשתפס אותה החלה להכותה בפניה ובכל חלקי גופה באמצעות שמיכה שמחוברות אליה גולות, כשהוא מאיים עליה שיהרוג אותה ואת בנותיה. בהמשך זרק המערער תנור שנמצא בבית לעבר המתלוננת כך שהתנור פגע בגופה ונשבר. בין לבין יצאה אחת הבנות מחדרה, ובתגובה תפס אותה המערער וזרק אותה על מיטתה תוך איום שיהרוג אותה ואת אחיותיה. בשלב מסוים יצא המערער מהבית, וחזר כעבור זמן מה כשבידיו משקה אלכוהולי. המערער אמר למתלוננת שהוא מעוניין לקיים איתה יחסי מין שלא בהסכמתה ואיים עליה שירצח את בנותיהן. המערער הוביל את המתלוננת בכוח לחדר השינה, בעוד המתלוננת מתחננת שיניח לה כיוון שהיא אינה מעוניינת לקיים איתו יחסי מין. המערער אמר למתלוננת כי הוא מעוניין לקיים איתה יחסי מין בכוח ודחף אותה על המיטה, ובכל פעם שניסתה לקום הדף אותה עד שנכנעה לו. בשלב זה החדיר המערער בכוח את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, וכל זאת כשהמתלוננת מבקשת ממנו לחדול ממעשיו כי כואב לה ואומרת לו כי היא אינה רוצה לקיים איתו יחסי מין. לאחר מכן הותיר המערער את המתלוננת בחדר השינה והלך לסלון הבית. בסמוך לשעה חמש לפנות בוקר יצאה המתלוננת מחדר השינה, ובשלב זה הבחין בה המערער. המתלוננת ברחה מיד חזרה לחדר השינה, והמערער נכנס אחריה ואמר לה כי לפני שהוא הורג את עצמו הוא רוצה לוודא שהיא ובנותיהם לא בחיים ולקיים איתה שוב יחסי מין בכוח לפני שהוא מת. בשלב זה תפס המערער את המתלוננת בשערה בעודה בוכה, והניח את ראשה על איבר מינו. המתלוננת בכתה וסובבה את ראשה, ואמרה למערער שהיא אינה מעוניינת לקיים איתו יחסי מין. המערער אמר למתלוננת שתעשה מה שהוא אומר לה. בלית ברירה, ושלא בהסכמתה החופשית, החדיר המערער את איבר מינו לפיה של המתלוננת, כשהוא תופס אותה בשיערה ומניע את ראשה בכוח, עד שהמתלוננת הקיאה. בשלב זה דחף המערער את המתלוננת על המיטה כשהיא על גבה, נשכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה שלא בהסכמתה החופשית, כשהיא בוכה ומבקשת שיחדול ממעשיו. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלוננת חבלות באיבר מינה. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(2)+(3) לחוק העונשין (שתי עבירות); עבירה של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין; עבירת תקיפת בן משפחה, לפי סעיף 379+378 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק העונשין (ארבע עבירות); עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. הסדר הטיעון והכרעת הדין 2. ביום 23.4.2014 הודה המערער במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו בעבירות שצוינו לעיל. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר שירות מבחן ועל עריכת תסקיר קורבן עבירה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין טווח ענישה, ובמסגרת הדיון הצהיר בא כוח המערער כי בכוונתו לטעון להליך שיקומי, ואילו בא כוח המשיבה הצהיר כי בכוונתו לטעון לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת. תמצית תסקיר שירות המבחן 3. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער הינו אדם שעבד ופרנס את משפחתו בצורה סדירה במשך שנים. עם זאת, במרוצת השנים התמכר המערער לשתיית אלכוהול. למערער עבר פלילי, הכולל תשע הרשעות קודמות במגוון עבירות אלימות, שאחת מהן היא עבירת מין. בכל הנוגע למערכת הזוגית הנוכחית, התרשם שירות המבחן כי מדובר במערכת רווית אלימות, כאשר נפגעת העבירות העיקרית הינה אשתו של המערער (המתלוננת), שמצויה בקונפליקט מתמיד של תלות במערער. שירות המבחן ציין כי למערער דפוסי התנהגות ומחשבה שבמרכזם הצורך בשליטה וברכושנות, וכי נראה שהוא עלול להגיב בצורה אלימה, לרבות באלימות מינית, כדי להמחיש לסביבתו את שליטתו. בנסיבות אלה לא ראה שירות המבחן להמליץ על אפשרות טיפולית בעניינו של המערער. עם זאת, המליץ שירות המבחן כי במהלך מאסרו של המערער ייעשה מאמץ לשלבו בטיפול לגמילה מאלכוהול ובטיפול באלימות במשפחה. תמצית תסקיר קורבן העבירה 4. מהתסקיר בעניינה של המתלוננת עולה כי היא מקווה שתוטל על המערער ענישה שיקומית, שיהיה בה כדי להקל עליה ועל בנותיה. המתלוננת גם העידה בפני בית המשפט המחוזי וסיפרה על הדאגה הרבה של המערער במרוצת השנים למשפחתו בכלל, ואליה בפרט כשהייתה מאושפזת בבית חולים. המתלוננת ביקשה שלא להחמיר יתר על המידה עם המערער ולא למצות עמו את הדין. בית המשפט המחוזי ציין בנקודה זו כי סירובה של המתלוננת להעיד כנגד המערער בבית המשפט היה אחד השיקולים שהובילו לכריתת הסדר טיעון במקרה זה. טיעוני הצדדים לעונש 5. בא כוח המשיבה טען למתחם ענישה שבין שלוש לחמש שנים בכל הנוגע לעבירות האלימות, ולמתחם ענישה שבין שמונה ל-10 שנים בכל הנוגע לעבירות המין. נטען כי במקרה זה יש לקבוע מתחם ענישה כולל שינוע בין 12 ל-15 שנות מאסר בפועל. בא כוח המערער טען כי בנסיבות העניין יש להעניק למערער אופק טיפולי ולאפשר לו להשתלב בטיפול גמילה מהתמכרותו לאלכוהול שיוביל גם להפסקת התנהגותו האלימה. לפיכך נטען כי אין להחמיר עם המערער יתר על המידה, ובוודאי אין למצות עמו את הדין, אלא להסתפק בנסיבות העניין בעונש מאסר לתקופה לא ממושכת. גזר הדין 6. בית המשפט המחוזי בחן לצורך קביעת מתחם העונש ההולם את הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, את הנסיבות שקשורות בביצוע העבירה, ולבסוף את מדיניות הענישה הנוהגת. נקבע כי במעשיו פגע המערער בזכויות נפגעות העבירה – אשתו ובנותיו – לשלמות גופן, ובזכותה של אשתו (המתלוננת) לפרטיות ולאוטונומיה על גופה, וכל זאת במסגרת התא המשפחתי שאמור להוות "בית ומבצר". עוד נקבע כי בשים לב לרמת האלימות – הפיזית והמינית – שנקט המערער כלפי אשתו במסגרת התא המשפחתי, תוך ניצול מעמדו וכוחו, הכף נוטה לחומרה. נקבע כי אין חולק שהמערער ביצע את כל המעשים כשהוא נתון להשפעת אלכוהול, אך אין בכך הגנה מפני אחריות או עילה להקלה בעונש. 7. בית המשפט המחוזי קבע כי לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם יש לראות את כל התנהגותו של המערער כמכלול אחד, וכי כל מעשיו נועדו להשליט מרות – פיזית ומינית – על אשתו ובנותיו. נקבע כי מדובר ברצף של התנהגות שתלטנית, אלימה ופוגענית שעבירות המין הן חלק ממנה. לפיכך נקבע כי אין מקום בנסיבות העניין לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאישומים, וכי יש לראותם כמכלול ולקבוע את המתחם בהתאם לחומרת וריבוי המעשים, וכן בשים לב לכך שהמעשים נמשכו על פני חצי שנה. לנוכח כל האמור לעיל נקבע כי מתחם הענישה הכולל במקרה דנן צריך לעמוד על תקופה שבין שמונה ל-12 שנות מאסר. 8. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, נקבע כי יש להביא בחשבון את הודאת המערער, את נטילת האחריות ואת רצונו לעבור הליכי שיקום וטיפול. בנוסף נקבע כי יש לקחת בחשבון את דברי המתלוננת על האופן שבו דאג המערער לכל מחסורן של בנות משפחתו ועל היותו אב ובעל מסור לפני שהתדרדר לשתיית אלכוהול. נקבע כי ניתן משקל לרצונה של המתלוננת לשקם את המערער ואת התא המשפחתי, וכי מדובר בשיקול לקולא בנסיבות העניין. מנגד, נקבע כי עברו הפלילי של המערער מטה את הכף לחומרה, כשמדובר בתשע הרשעות שאחת מהן הינה הרשעה בעבירת מין בעבר הרחוק. צוין כי מדובר אמנם במעשה שבוצע לפני שלושה עשורים, אך גם באותו מקרה שימש המעשה המיני להפגנת שליטה בכוח בנפגע העבירה, ולכן הדבר מוביל למסקנה כי המערער לא השכיל במרוצת השנים ללמוד את המשמעות הפסולה של הפגנת שליטה באדם אחר בדרך של כפיית מעשה מיני. 9. בית המשפט קבע כי לא מצא בנסיבות העניין נסיבות המצדיקות סטייה לקולא ממתחם הענישה ההולם. צוין כי שירות המבחן לא ראה סיכוי ממשי לשיקום ולא המליץ על מסגרת טיפולית. צוין כי מערכת היחסים המשפחתית, תלותה של המתלוננת במערער ותפיסות עולמו של המערער, כל אלו אינם מצביעים על סיכוי ממשי לשינוי דפוסי ההתנהגות המצדיק סטייה ממתחם הענישה ההולם. צוין כי לא נעלם מעיני בית המשפט רצונו של המערער להשתלב בטיפול גמילה מאלכוהול, אך אין בכך כדי להצדיק בשלב זה סטייה ממתחם הענישה ההולם, וכי לכל היותר אם ישתלב המערער בטיפול כזה יהיה מקום לשקול זאת בעתיד. 10. לנוכח כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי עונשו של המערער יעמוד על תשע שנות מאסר לריצוי בפועל, ובנוסף הורה על עונשי מאסר על תנאי כמפורט בכותרת לעיל. לנוכח מצוקתה הכלכלית של המשפחה נמנע בית המשפט מלהטיל על המערער קנס ואף לא הורה על תשלום פיצוי כספי למתלוננת. טענות הצדדים בערעור טענות המערער 11. המערער טוען – באמצעות בא כוחו עו"ד עאדל בויארת – כי בית המשפט המחוזי שגה כשגזר עליו עונש חריג בחומרתו בהשוואה לרמת הענישה הנהוגה בפסיקת בית משפט זה במקרים דומים בנסיבותיהם. בראש ובראשונה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא הורה על ניכוי תקופת המעצר בה שהה עובר לגזר הדין מיום 29.12.2013 ועד למועד מתן גזר הדין ביום 2.7.2014. בנוסף נטען כי עונש המאסר שגזר בית המשפט המחוזי על המערער לא משקלל כראוי את העובדה שחמישה מתוך ששת האישומים בכתב האישום המתוקן עוסקים בעבירות אלימות במדרג נמוך ושרק האישום השישי עוסק בעבירות מין חמורות. 12. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי לא ייחס משקלים הולמים לנסיבות השונות שיש לשקול במקרה דנן לקולא ולחומרא: מחד, נטען כי בית המשפט ייחס משקל נמוך מדי לשיקולים שאמורים להטות בנסיבות העניין את הכף לטובת הקלה בעונש: הודאתו של המערער, שניתנה בשלב מוקדם של ההליך הפלילי ושחסכה מאשתו (המתלוננת) את מעמד העדות בבית המשפט ושחסכה גם זמן שיפוטי; רצונו של המערער להשתלב בהליך שיקומי לרבות טיפול לגמילה מאלכוהול; התנהגותו הטובה של המערער במהלך תקופת המעצר; בקשת המתלוננת, הן בתסקיר הקורבן והן לפני בית המשפט המחוזי, שלא יוטל על המערער עונש חמור מדי שעלול לפרק את התא המשפחתי. מאידך, נטען כי בית המשפט ייחס משקל גדול מדי לעברו הפלילי של המערער, ובמיוחד להרשעתו הישנה בעבירת מין לפני קרוב לשלושה עשורים. 13. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי אין בעובדה שהמעשים בוצעו תחת השפעת אלכוהול ועל רקע התמכרותו הברורה של המערער לאלכוהול כדי להוות שיקול לקולא בנסיבות העניין. נטען כי ראוי לייחס משקל מקל לעובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שהקשר הזוגי בין המערער למתלוננת וחיי המשפחה שלהם היו טובים ונורמטיביים במשך כ-13 שנים, עד שהמערער התמכר לשתיית אלכוהול. לפיכך נטען כי יש מקום להקל בעונשו של המערער על מנת לאפשר לו לשקם את עצמו ואת התא המשפחתי (כפי שמבקשת גם המתלוננת), שכן עצם ניתוקו של המערער ממשפחתו למשך תקופת מאסר כלשהי – גם אם קצרה – יקשה עליו מאד ויהיה גמול הולם בנסיבות העניין. עוד נטען כי יש להתחשב בעובדה שהמערער העביר בזמן שהייתו במעצר את דירת המגורים על שמה של המתלוננת, על מנת שהכוח יהיה בידי המתלוננת וביתה אכן יהיה מבצרה. נטען כי עובדה זו מוכיחה כי המערער נוטל אחריות על מעשיו ומבקש לתקנם ככל הניתן. בהקשר זה נטען כי יש לייחס משקל ניכר לרצונה של המתלוננת עצמה – כפי שעולה מתסקיר קרבן העבירה ומעדותה בבית המשפט המחוזי – שתוטל על המערער ענישה "שיקומית ומתחשבת". 14. לבסוף נטען – תוך הפניה לפסיקה מתאימה – כי מתחם הענישה ההולם שנקבע בנסיבות העניין הינו גבוה ומחמיר מדי, וכי גם העונש הקונקרטי שנפסק בתוך המתחם חורג מרמת הענישה הנוהגת במקרים דומים שנדונו בפסיקה. טענות המשיבה 15. המשיבה טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיגל בלום – כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער בנסיבות העניין. נטען כי מדובר בכתב אישום חמור מאד המצוי ברף הגבוה, המתאר אלימות מילולית, פיזית ומינית בצורה הקשה ביותר. הודגש כי המערער איים על אשתו ובנותיו ברצח, כי הן חיו במשך זמן רב בחרדה, כי המערער נהג במשך תקופה ארוכה באלימות כלפי אשתו ובנותיו, עד שבסופו של דבר תקף המערער ואנס את המתלוננת באירוע נשוא האישום השישי. המשיבה מסתמכת על תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שבמסגרתו נמנע השירות מלבוא בהמלצה בעניינו של המערער והתרשם כי למערער דפוסי מחשבה והתנהגות רכושניים ושתלטניים וכי הוא עלול להגיב באלימות פיזית ומינית על מנת להוכיח את שליטתו על סביבתו. נטען כי בית המשפט המחוזי שקל היטב את מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות חומרת המעשים, עברו הפלילי המכביד של המערער, תסקיר שירות המבחן שאינו חיובי, ורמת הענישה הנהוגה. עוד נטען – תוך הפניה לפסיקה מתאימה – כי העונש שנגזר על המערער במקרה דנן אינו חורג מרמת הענישה הנהוגה. לבסוף נטען כי בית המשפט המחוזי דחה בצדק את טענת המערער כי יש להתחשב בעובדה שהמעשים בוצעו על רקע התמכרותו לאלכוהול. תסקיר שירות מבחן עדכני בערעור 16. מתסקיר שירות המבחן העדכני שהוגש ביום 11.5.2015 לקראת הדיון בערעור עולה כי המערער שוהה באגף "משתלבים" בבית הסוהר "רימונים" ומועסק במפעלי בית הסוהר. צוין כי תפקודו של המערער בכלא הינו תקין וללא הפרות משמעת. עוד צוין כי המערער מודה בעבירות האלימות וטוען שביצען בשל שימוש מופרז באלכוהול (הגם שניסה להיגמל באופן עצמאי וכשל). לבסוף צוין כי המערער מביע רצון להשתתף בטיפול לגמילה מאלכוהול. בדיון שהתקיים לפנינו אישרה נציגת שירות המבחן למבוגרים, הגב' ברכה וייס, כי המערער אמור להשתלב בטיפול דנן. דיון והכרעה 17. לאחר שעיינתי בפסיקה שאליה הפנו אותנו שני הצדדים ולאחר ששקלתי את טענותיהם בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי קיימת במקרה דנן הצדקה להתערבותנו בגזר הדין ולהפחתת מה במשכו של עונש המאסר שהושת על המערער, וזאת כפי שיפורט להלן. 18. כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה המערער במסגרת הסדר הטיעון מתאר סיפור עגום של תא משפחתי שעומד בראשו גבר אלים המכור לאלכוהול שמשליט את מרותו באלימות ובאיומים. איומים ברצח ופרצי אלימות – פיזית, מינית ומילולית – היו מנת חלקה של המתלוננת מידי המערער במשך תקופה לא מבוטלת. לא רק כלפי המתלוננת כוונו האיומים ומעשי האלימות: המערער איים שירצח גם את שתי בנותיהם, ונקט גם כלפיהן באלימות פיזית. מעל הכל ריחפה כל הזמן עננת האלכוהול. אירוע רדף אירוע, שוב ושוב נרמסו גופה וכבודה של המתלוננת על ידי המערער, ורמת האלימות שהפגין המערער כלפיה וכלפי בנותיו רק עלתה. השיא הגיע באירוע נשוא האישום השישי, שמתאר לילה ארוך ואלים שבמהלכו תקף המערער את המתלוננת, איים לרצוח אותה ואת בנותיהם, אנס אותה פעמיים וביצע בה מעשה סדום בנסיבות מחמירות, והכל תוך שתיית אלכוהול מופרזת. מדובר בכתב אישום חמור מאד, ואין בידי לקבל את טענת המערער לפיה בית המשפט המחוזי ייחס משקל מופרז לאישום השישי והתעלם מכך שחמשת האישומים האחרים הינם קלים יחסית. האישומים קשורים זה לזה בקשר הדוק, הם מלמדים על עלייה ברורה לאורך זמן של רמת האלימות, ומכלול האישומים הינו חמור מאד. על כן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שיש להטיל על המערער צריך לשקף את חומרת כתב האישום ולכלול רכיב משמעותי של מאסר בפועל. 19. בפסיקת בית משפט זה ניתן למצוא דוגמאות רבות למקרים דומים באופיים, שבהם גברים נהגו באלימות – פיזית, מינית ומילולית – כלפי בנות זוגם וילדיהם. מהפסיקה עולה כי העונשים שנגזרים במקרים כגון דא אינם קלים, וכי הם כוללים רכיב משמעותי של מאסר בפועל. בא כוח המערער הפנה אותנו לשורה של פסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר שנעו בין ארבע לשמונה שנות מאסר בפועל בנסיבות דומות לנסיבות המקרה דנן: ע"פ 4836/12 פלוני נ' מדינת ישראל (20.12.2012) (45 חודשי מאסר בפועל); ע"פ 8998/12 גואטה נ' מדינת ישראל (1.12.2013) (ארבע שנות מאסר בפועל); ע"פ 7953/12 פלוני נ' מדינת ישראל (27.6.2013) (ארבע וחצי שנות מאסר בפועל); ע"פ 7609/06 פלוני נ' מדינת ישראל (13.11.2008) (חמש שנים ושלושה חודשים); ע"פ 635/10 פלוני נ' מדינת ישראל (12.1.2012) (שבע שנות מאסר בפועל); ע"פ 5303/12 פלוני נ' מדינת ישראל (27.2.2014) (שמונה שנות מאסר בפועל). באת כוח המשיבה הפנתה אותנו לפסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר חמורים יותר שנעו בין שמונה ל-15 שנות מאסר בפועל בנסיבות דומות לנסיבות המקרה דנן: ע"פ 6313/11 פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2013) (12 שנות מאסר בפועל), ופסקי הדין המוזכרים בפסקה 16 שם. מדובר אפוא בטווח ענישה רחב למדי, ומובן כי למקרא פסקי הדין השונים מתחדדים הדומה והשונה שבין המקרים השונים – כל מקרה ונסיבותיו, לעיתים לקולא ולעיתים לחומרא. עם זאת, ניתן לומר כי ככלל עולה מהפסיקה נטייה ברורה להחמיר בענישה במקרי אלימות פיזית ומינית בתוך התא המשפחתי, כך שזו תכלול רכיב משמעותי של מאסר בפועל, וכי בתי המשפט מחמירים במיוחד באותם מקרים שבהם רמת האלימות הפיזית והמינית הינה גבוהה במיוחד או שבהם האלימות נמשכת זמן רב. 20. בשים לב לרמת הענישה הנוהגת העולה מפסקי הדין שהוזכרו לעיל – ובשקלול הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו, כמו גם הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות במקרה דנן – אני סבור כי מתחם הענישה ההולם שקבע בית המשפט המחוזי במקרה דנן (שמונה עד 12 שנות מאסר בפועל) אינו משקף, לפחות בצדו התחתון, את רמת הענישה הנוהגת, ומשכך מן הראוי לקבוע כי מתחם הענישה ההולם במקרה דנן צריך לעמוד על שש עד 12 שנות מאסר בפועל. עם זאת, קביעה זו אינה מובילה כשלעצמה למסקנה שיש מקום להתערב בעונשו הקונקרטי של המערער. 21. לא מצאתי כי העונש הקונקרטי שגזר בית המשפט המחוזי על המערער, בשים לב לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ולמכלול האישומים, הינו עונש חריג בחומרתו. עונשים חמורים מזה כבר נפסקו בעבר על ידי בית משפט זה בנסיבות דומות מאד, והעונש מצוי בגבולות מתחם הענישה ההולם שנקבע במקרה דנן. משכך, אין לכאורה הצדקה של ממש להתערבותנו. זאת ועוד, אני סבור כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי העובדה שכל המעשים בוצעו כשהמערער נתון להשפעת אלכוהול אינה מעניקה למערער כל הגנה ובוודאי אינה מקימה עילה להקל בעונשו. 22. אם בכל זאת מצאתי שיש מקום להתערבותנו בגזר הדין ולהפחתה מסוימת – אך לא גדולה – בעונש שנגזר על המערער, הרי שהדבר נובע משני הנימוקים שלהלן: ראשית, יש מקום לקבל את טענת המערער בנוגע לניכוי תקופת מעצרו (2.7.2014-29.12.2013) מעונש המאסר שנגזר עליו בסופו של יום. עיון בגזר הדין מעלה כי בית המשפט המחוזי לא קבע שימי מעצרו של המערער ינוכו מעונש המאסר שנגזר עליו. נראה לי שמדובר בטעות לא מכוונת שנפלה בגזר הדין ושמצדיקה התערבות. ככלל, ראוי שהתקופה שבה שוהה נאשם במעצר עד להרשעתו וגזירת דינו ינוכו מעונש המאסר הסופי, על מנת להימנע מכפל ענישה. רק במקרים חריגים תהיה הצדקה שלא לנכות את תקופת המעצר מעונש המאסר [ראו למשל: ע"פ 4152/13 ישראלי נ' מדינת ישראל (13.8.2014) בפסקה 10]. ברי כי אם מוצא בית המשפט כי מדובר במקרה חריג שמצדיק שלא לנכות את ימי המעצר, עליו לנמק החלטה זו. במקרה דנן בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לסוגיה זו, ונראה לי אפוא כי מדובר בהשמטה מקרית ולא מכוונת. אף אם נניח כי מדובר בהחלטה מודעת שלא לנכות את ימי המעצר, הרי שלא נלוותה לה הנמקה כלשהי, ודי בכך כדי להצדיק התערבותנו. כך או כך, לא מצאתי שיש הצדקה בנסיבות העניין שלא לנכות את ימי המעצר מעונש המאסר, וכך אציע לחברַי שנעשה. שנית, לנוכח תסקיר שירות המבחן העדכני שהוגש בסמוך למועד הדיון בערעור – שממנו עולה כי התנהגותו של המערער בבית הסוהר הינה תקינה, כי הוא מודה בביצוע העבירות וכי הוא מבין שעליו לטפל בהתמכרותו לאלכוהול ומביע רצון להשתלב בטיפול לגמילה מאלכוהול (בו הוא אמור להשתלב) – אני סבור כי יש לקצר את עונש המאסר במידת מה, על מנת לעודד את המערער להשתלב בהקדם בטיפול לגמילה מאלכוהול ולהשקיע בו את כל המאמצים הדרושים. נראה כי התמודדות מוצלחת עם ההתמכרות לאלכוהול עשויה בנסיבות העניין להפחית בצורה ממשית את הסכנה שהמערער יחזור לדרך חיים עבריינית וליצור תשתית לאפשרות של חיי משפחה תקינים, ומשכך סבורני כי יש מקום לעודד את המערער להשתלב בתהליך שיקומי-טיפולי. אעיר כי נתתי דעתי בהקשר זה גם לעמדת המתלוננת בתסקיר קרבן העבירה ובעדותה בבית המשפט המחוזי, אם כי יש להימנע – מטעמים ברורים – מלתת לעמדה זו משקל גדול במיוחד בנסיבות העניין. בשים לב לאמור לעיל, אציע לחברַי כי נפחית מעונש המאסר שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי תקופה של חצי שנת מאסר (בנוסף לניכוי ימי המעצר). 23. אשר על כן, אציע לחברַי שנקבל את הערעור במובן זה שמעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי ינוכו ימי המעצר, ובנוסף תופחת חצי שנת מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש שנגזרו על המערער בבית המשפט המחוזי ייוותרו על כנם. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ‏ט"ז בסיון התשע"ה (‏3.6.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14057600_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il