יחזקאל סימן טוב נ. רשות מקרקעי ישראל בשם הקרן הקיימת לישראל

החלטה בתיק ע"א 576/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 576/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: יחזקאל סימן טוב נ ג ד המשיבה: רשות מקרקעי ישראל בשם הקרן הקיימת לישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 15.01.2013 בת.א. 6673-06-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' אביב בשם המערער: עו"ד יהושע ננר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' אביב), מיום 5.1.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 6673-06-12 (להלן - התביעה הנוכחית). 2. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער לסילוק יד ולפינויו ממקרקעין במבשרת ציון, בהם הוא מחזיק, לטענתה, שלא כדין, ועושה בהם שימוש כמגרש חניה ואחסון של כלים כבדים. התביעה הנוכחית נקבעה לקדם משפט ליום 27.3.2013. ביום 18.12.2012 נתן בית המשפט (כבוד השופטת מ' אביב) פסק דין בתביעה אחרת (ת.א. 3866/06 נאצר נ' יחזקאל ז"ל, להלן - התביעה האחרת), בה היה המערער נתבע יחד נתבעים נוספים, קרובי משפחתו. בתביעה האחרת נתבעו דמי שכירות בגין שימוש בדירה בה החזיק המערער יחד עם הנתבעים הנוספים וכן התבקש פינויים. בפסק הדין נקבע שאין לנתבעים כלל זכויות בדירה וכי עליהם לשלם דמי שכירות לתובע ולפנות את הדירה. בפסק הדין נמתחה ביקורת על התנהלות הנתבעים בעמידתם על הטענות בדבר דיירות מוגנת בדירה ובזכותם לבעלות בה, אף שנטענו ללא בסיס עובדתי, וחרף אזהרות השופטת לפיהן יהיה להתנהלות זו ביטוי בחיובם בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בסוף פסק הדין, בו דחה בית המשפט, כאמור, את טענות הנתבעים, הטיל בית המשפט על המערער, יחד עם הנתבעים הנוספים, תשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. על רקע פסק הדין בתביעה האחרת הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת בתביעה הנוכחית. 3. השופטת דחתה את בקשת הפסלות. השופטת קבעה שאין קשר בין התביעה הנוכחית לתביעה האחרת ולכן לא ראתה כל מקום לבקשה. השופטת הוסיפה כי האפשרות שבעל דין שהפסיד בהליך אחד יוכל לבקש לפסול את המותב הדן בהליך אחר בו הוא בעל דין היא בלתי סבירה. משכך, דחתה, כאמור, את הבקשה. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 4. המערער חוזר על טענותיו. לדבריו, דעתה השלילית של השופטת עליו וחוסר האמון בו ניכרים ועולים מהפרוטוקולים של הדיונים ומתוכן פסק הדין בתביעה האחרת, והוא מצטט מתוכם. נוכח קביעותיה הנחרצות של השופטת בנוגע לחוסר אמינותו, טוען המערער כי יהיה קשה לשופטת להכריע בתביעה הנוכחית באובייקטיביות הנדרשת, ולכן הוא מבקש לפסול אותה. לטענת המערער, השופטת התעלמה מהטעם לבקשת הפסלות, הוא חוסר האמון המוחלט בעדותו בתביעה האחרת. לדבריו, גיבוש עמדה מוגמרת בנוגע לאמינותו בתביעה הקודמת מצדיק את פסילת השופטת שכן יש בנסיבות העניין חשש ממשי שדעתה "נעולה", באופן שאין כל טעם בניהול ההליך לפניה. 5. דין הערעור להידחות. העובדה שלשופט יש היכרות מסוימת עם בעל דין, שמקורה בהליך קודם בו דן השופט, אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילת השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262 (2006)). כבר נקבע בעבר כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים (למשל, ע"א 379/11 מיקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (20.3.2011)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתייחסות בית המשפט לעדות המערער נעשתה במסגרת תביעה אחרת, בנושא אחר ובין בעלי דין אחרים (השוו ע"א 4911/08 תוהמי נ' גרוץ (12.10.2008)). בנסיבות אלו, דין הערעור להידחות. 6. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ח באדר התשע"ג (28.2.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13005760_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il