אבו אל תין נ' הבטחון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 57574-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: עמאד אבו אל תין נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 3. מתאם פעולות צה"ל בגדה המערבית 4. ראש המינהל האזרחי 5. מועצת התכנון העליונה בשטחים 6. וועדת המשנה לפיקוח על הבניה בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאג'יד חמדאן בשם המשיבים: עו"ד דניאל רגב פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של עתירה שלפנינו בצו הריסה נגד עבודות פיתוח שביצע העותר בסמוך לכפר וולג'ה שבאיזור יהודה ושומרון (תיק בב"ח 63/24). בעתירה התבקש צו על תנאי שיורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל צו ההריסה. רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 2.7.2024 הוצא צו הפסקת עבודה המתייחס לעבודות פיתוח שנעשו במקרקעי העותר בגין "הכשרת שטח לבניה כ-10 דונם בפיתוח – חציבה בסלע לגובה כ-20 מטר ללא גידור" (להלן: צו הפסקת העבודה). עיון בצו מגלה כי יש רגליים לסברת העותר כי בצו נכתב בטעות כי הדיון בוועדת המשנה לפיקוח של המנהל האזרחי (להלן: ועדת המשנה לפיקוח) ייערך ביום 10.7.2025 במקום ביום 10.7.2024. בהמשך לכך ועדת המשנה לפיקוח החליטה ביום 10.7.2024 להפוך את הצו לסופי, אך זאת תוך מתן ארכה של 7 ימים במהלכם על העותר לממש את הוראות הצו ולהחזיר את המצב לקדמותו או לחלופין לנקוט בכל צעד שיראה לנכון. ביום 13.8.2024 הגיש העותר בקשה להיתר בניה בנוגע למקרקעיו מושא צו הפסקת העבודה. כעולה מכתבי הטענות, בקשה זו טרם נדונה. ביום 20.2.2025 נמסר לעותר צו הריסה בהתאם להוראות סעיפים 38(1) ו-(3) לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני ו-צו ההריסה, בהתאמה). בהתאם לאמור בצו ההריסה, על העותר להפסיק את הבינוי הבלתי חוקי ולהשיב את המצב לקדמותו תוך 7 ימים, שאילולא כן ינקטו נגדו כל האמצעים החוקיים, לרבות הריסת הבינוי והחזרת המצב לקדמותו, על חשבונו. לטענת העותר צו ההריסה ניתן בטרם נערך דיון בוועדת המשנה לפיקוח. לכן, הופרה זכות העותר לשימוע וצו ההריסה ניתן בחוסר סמכות ומשיקולים זרים והוא בטל. צו הפסקת העבודה נושא כאמור תאריך 10.7.2025, כאשר הישיבה התקיימה למעשה ביום 10.7.2024. עוד נטען, כי שטח המקרקעין של העותר אינו 10 דונם אלא 2 דונם לכל היותר והוא לא חצב בסלע לגובה 20 מטר. כמו כן, צו ההריסה מתעלם מכך שגורמי התכנון במנהל האזרחי התירו לעיריית וואלג'ה לקדם בניה במקום לרבות חיבורה לתשתיות חשמל, וכי תב"ע המאפשרת בניה בכפר וואלג'ה ממתינה רק למתן תוקף אצל המשיבים מזה כ-4 שנים. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים לעתירה נטען, כי דינה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי – פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וכן בשל אי-מיצוי הליכים מטעם העותר. לטענת המשיבים לוּ העותר היה פונה למנהל האזרחי עובר להגשת העתירה, היה נמסר לו כי בהתאם לסעיף 38(4) לחוק התכנון הירדני, משעה שהוגשה בקשה להיתר בניה, הליכי האכיפה נגד הבינוי הבלתי חוקי מעוכבים עד להכרעה בבקשה באופן שהיה מייתר את בקשתו לצווים שיפוטיים בעניין זה. כן נטען, כי דין העתירה להידחות אף לגופה. הגשת בקשה להיתר בניה למעלה מחודש לאחר שהוצא צו ההריסה, משמעה זניחת טענות העותר בנוגע לחוקיות הבינוי במועד הוצאת צו הפסקת העבודה. למחרת היום הגיש העותר בקשה למתן תגובה. יצוין, כי מקריאתה עולה בבירור שאין המדובר בבקשה להגשת תגובה, כי אם בתגובה לגופו של עניין ללא קבלת הרשות. בכל מקרה ולגוף הדברים, עמד העותר על הטעות שנפלה בצו להפסקת העבודה שמנעה ממנו למצות הליכים; על הדחיפות בהגשת העתירה, אשר נבעה מלוח הזמנים שנקבע בצו ההריסה מיום 20.2.2025, ובכלל זה היעדר ידיעה מצידו על זכות ערר בפני המשיבים על צו זה; ועל הפערים בתשתית העובדתית שבבסיס צווי ההריסה. אשר לטענת המשיבים לקיומו של סעד חלופי, נטען כי העתירה מכוונת נגד מדיניות המשיבים ליתן צווי הריסה ללא מתן אזהרה או שימוע ונגד לוח הזמנים שניתן בצו ההריסה "מהיום לעוד שבעה ימים" שהאכסניה המתאימה לבירורה היא בבית משפט זה. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי ואי-מיצוי הליכים. תחילה, יש לדחות את טענת העותר בתשובתו לתגובה המקדמית לפיה עתירתו עוסקת במדיניות המשיבים בעניין מתן צווי הריסה ולוח הזמנים להריסה שניתן בצווים אלו. מדובר בטענה שלא נכללה בעתירתו ואף לא הונח כל טיעון משפטי כדי לבססה. די בכך כדי להביא לדחייתה. שנית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. עתירה בענייני תכנון ובניה נגד החלטה של רשות הפועלת באזור יהודה והשומרון, נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (בהתאם למפורט בסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ובפרט 2 לתוספת הרביעית). משכך, לעותר עומד סעד חלופי ואין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה (בג"ץ 5905/23 עבאסי נ' ראש המינהל האזרחי לאיו"ש, פסקה 7 (6.9.2023); בג"ץ 2068/22 אלאערג נ' שר הביטחון, פסקה 2 (31.3.2022)). כמו כן, היה על העותר למצות הליכים מול הרשות המנהלית בטרם יפנה לקבלת סעד בבית משפט זה, ומכאן שדין העתירה להידחות על הסף גם מחמת אי-מיצוי הליכים (בג"ץ 42961-11-24 קיסיה נ' קמ"ט מקרקעין יהודה ושומרון המנהל האזרחי, פסקה 5 (11.2.2025); בג"ץ 1562/20 אברישמי נ' שר האוצר, פסקה 4 (24.5.2020)). למעלה מן הצורך, משעה שהעותר לא תקף את צו הפסקת העבודה ואף הגיש בקשה למתן היתר בניה כחודש לאחר קבלתו, הרי שהלכה למעשה וויתר על טענותיו לחוקיות עבודות הבניה במועד מתן הצו. מכאן שטענותיו בנוגע למשמעות הטעות שנפלה בצו מיום 2.7.2024 אינן רלוונטיות עוד. העתירה נדחית אפוא. הצו הארעי שניתן ביום 23.2.2025 מבוטל. ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ה (20 אפריל 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט