ע"פ 5755/04
טרם נותח
מחמד מדחת נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 5755/04
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5755/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
מחמד מדחת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 24.11.03, בתיק
פ"ח 4071/01, שניתן על ידי כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד, י' צבן
תאריך הישיבה:
א' בחשוון תשס"ו
(3.11.2005)
בשם המערער:
עו"ד אבו שחאדה הישאם
בשם המשיבה:
עו"ד רחל מטר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את
המערער בעבירות של חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, וכן
בעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, לפי סעיף 99 בשילוב עם סעיף 92 לחוק
העונשין.
בכתב האישום נטען, כי במסגרת חברותו של
המערער בארגון "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלשתין", הוא התבקש על
ידי פעיל בכיר באותו ארגון, מוחמד ג'עבר, לסייע בהשגת כלי נשק וחומרי חבלה לצורך
ביצוע פיגועים בישראל. כמו כן למד המערער מפיו של ג'עבר, כי אותרו שניים אשר הביעו
נכונות לבצע פיגועי התאבדות בירושלים. בעקבות כך סיכם המערער עם סוחר באמצעי לחימה
ברמאללה כי ירכוש ממנו כלי נשק ואמצעי חבלה.
בחודש אוגוסט 2001 הודיע ג'עבר למערער,
כי השניים אשר עתידים לבצע פיגועי ההתאבדות, כבר יצאו בדרכם מעזה לישראל, ואחד מהם
אף הגיע לתל-שבע. בעקבות כך הונחה המערער לנסוע לאותו ישוב, לפגוש את אחד המפגעים
שיזדהה בשם "חליל", והמערער עצמו תודרך להזדהות בשם "עבאס".
כמו כן ביקש ג'עבר, מהמערער לצלם את חליל במצלמת וידאו לצורך הצגתה של הקלטת ברבים
לאחר הפיגוע.
על פי גרסת המשיבה, נפגש המערער עם אותו
חליל ששמו בפועל הנו אמין צאלח, וסיכם עמו כי ישיג עבורו כלי נשק ואמצעי חבלה
לצורך ביצועם של שני פיגועים. מעצרם של המערער ואמין סיכל את ביצוע מזימתם.
בעקבות הרשעתו של המערער, גזר לו בית
המשפט המחוזי 10 שנות מאסר, מתוכן 8 לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה
ולחלופין כנגד העונש.
2. ערעור זה עוסק בהכרעת דין שכל-כולה הינה
הכרעה עובדתית, וכידוע, הלכה היא שבית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בממצאים
שבעובדה אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, משום יתרונה של האחרונה להתרשם מהעדים
ומהימנותם בדרך ישירה ובלתי-אמצעית. מלאכתו של המערער שבפנינו קשה שבעתיים, הואיל
והוא לא בחר בקו הגנה עקבי בו התמיד עד לסופם של ההליכים, ומפיו נשמעו גרסאות
שונות, חלקן נוגדות לעתים זו את זו, כפי שיפורט להלן:
א. בהשיבו לכתב האישום אמר המערער
באמצעות בא-כוחו דאז, עו"ד א' רוזנטל (ראו עמ' 10 לפרוטוקול הדיון), כי ג'עבר
אכן יצר עמו קשר וביקשו לרכוש עבורו נשק. לטענת המערער, הוא לא ידע כי ג'עבר נמנה
על ארגון טרור, ומאידך, הוא אישר כי ג'עבר אמר לו "ששניים יצאו מהרצועה",
והוסיף כי לא הבין במה מדובר ומה מגמת פניהם של השניים.
כן הודה המערער כי הסכים לרכוש נשק, וכן
אישר כי במעמד אחר הודיע לו ג'עבר שעליו לפגוש אדם כלשהו בתל-שבע, ולאותה פגישה
הוא התבקש להגיע עם מצלמת וידיאו. בעקבות כך פגש המערער את אותו אדם, ובעקבות כך
נעצר.
בא-כוח המערער הודיע כי יתנגד להגשתן של אמרות
שנרשמו מפיו של שולחו, וביחס לקבילותן עתיד היה להתקיים משפט זוטא.
ב. במקביל להליכים שהתקיימו בפני בית
המשפט המחוזי, פנה המערער לבית המשפט העליון בעתירה לביטול חיסיון וגילוי ראיות,
ומשבקשה זו התקבלה בחלקה, הודיעה המשיבה, בחודש ינואר 2005, שהיא שוב אינה עומדת
על הגשתן של אמרות המערער כראיות מטעמה (ראו עמ' 50 לפרוטוקול הדיון).
ג. בתאריך 14.11.02, במהלך עדותו של המערער
במסגרת משפט הזוטא (ראו החקירה הנגדית עמ' 39 ואילך), חל שינוי בגרסת המערער. הוא
טען, כי המפגש עם מי שהזדהה כ"חליל" אכן התקיים, אולם הוא הכחיש את
קשריו עם ג'עבר, הואיל ולטענתו זה האחרון התאבד בביתו כבר בשנת 2000, לאחר ששוחרר
ממאסר (עמ' 40). המערער הוסיף וטען, כי למעשה פעל בשליחות אחיו אשר ביקש ממנו
(בלשון המערער): "תפגוש את החבר שלי שיש לו בעיה שם (הכוונה לחליל - א'
א' לוי), ורק תעזור לו אם אתה יכול". המערער הוסיף כי האמין שברגע
שאחיו ייעצר, הוא יחשוף בפני החוקרים את האמת ויביא בכך לשחרורו (עמ' 41).
ד. בהתחדש הדיון בעניינו של המערער בחודש
ינואר 2003, הודיע עו"ד מזאווי בשמו, כי תשובתו הראשונה לכתב האישום, זו
שניתנה מפיו של הסנגור הקודם, עו"ד רוזנטל, "ניתנה על סמך החומר הקיים
בתיק ועל סמך הגרסה שהיתה לנאשם עד אז. היום חל שינוי מסוים" (עמ' 53). בהמשך
נרשמה מפיו של בא-כוח המערער עמדתו העדכנית של שולחו לעניין העובדות המיוחסות לו
(עמ' 54), וזו תמציתה: המערער לא שוחח כלל עם ג'עבר, הואיל וזה התאבד כבר בשנת
2000; הוא לא הכיר סוחרי נשק; באשר לפגישה בתל-שבע, שאת קיומה לא הכחיש המערער,
נטען כך (ראו עמ' 54): "הנאשם פנה ויצא מירושלים לתל-שבע על פי בקשת אחיו,
סאמר, שהיה אמור לפגוש את אותו בחור בתל-שבע. האח סאמר התעכב בעבודה באותו יום
וביקש מאחיו לגשת ולפגוש בחור בתל-שבע, הוא אמר לו שהוא צריך להזדהות בשם עבאס
והבחור יזדהה בשם חליל".
המערער אישר כי שמע מפיו של חליל (הוא
אמין צאלח) כי הגיע לישראל לשם ביצוע פיגוע, ואמין אף ביקש ממנו לסייע לו, אולם
המערער סרב לכך ועזב את המקום.
3. מול גרסתו המאוחרת של המערער, הציגה
המשיבה את גרסתם של שניים: אמין צאלח ("חליל") וכן עאדל אמהנא, שהסיע את
המערער לתל-שבע.
באשר לאמין – הוא טען כי לאחר שהצטרף
לארגון, פנה אליו אחד – זיאד, והציע לו לבצע פיגוע-התאבדות. אמין הסכים לכך עקב
מצבו ("אני עייף מהחיים ... אני מיואש" ראו ת/2, עמ' 4), ובעקבות כך
נאמר לו שיופגש עם אדם שיזדהה בשם "עבאס". ואכן, אותו "עבאס" התקשר
לאמין מספר פעמים, ולבסוף הם נפגשו. אמין הצביע על המערער, במסדר זיהוי בתמונות,
כאיש עמו נפגש ושהזדהה בשם "עבאס", וכאמור, גם המערער אינו מכחיש את
קיומו של מפגש זה. באשר לתוכנה של השיחה אשר התקיימה ביניהם, מסר אמין כי המערער הודיע
לו שהפיגוע יתבצע בירושלים, בבסיס של חיילי מילואים, תוך שימוש ברובה מסוג
קלצ'ניקוב ורימוני-יד. כמו כן סוכם, שאמין יגיע לדהרייה בתחילת חודש ספטמבר, ושם
אמור היה לפגוש אותו המערער כדי לספק לו את האמצעים הדרושים לו להגשמת תכניתם (ראו
עמ' 5 ו-6, וכן ת/4 והאמרות שנרשמו בערבית, בכתב
ידו של אמין – ת/3 ות/5).
בעדותו בבית המשפט שב אמין ואישר את קיום
הפגישה עם המערער, אולם טען כי הדברים שהוחלפו בה היו שונים מאלה שתוארו
בהודעותיו. לגרסתו, הוא הגה את הפיגוע בעצמו, וכאשר ביקש מהמערער נשק, תחמושת ושני
בחורים שיחפו עליו, הגיב המערער בצחוק, והוסיף: "אתה תבדוק עם האנשים שלך
ואני אבדוק עם האנשים שלי" (עמ' 60 לפרוטוקול).
את הפללת המערער באמרותיו נימק אמין בכך
שחשד בו כי הוא פעל בתאום עם גורמי הביטחון, ועל כן החליט להצביע עליו כמי שהגה
ויזם את הפיגועים. דא עקא, הנמקה זו אינה עומדת במבחן הביקורת, וזאת לנוכח העובדה
שביום 19.1.2003 הודה אמין בכתב האישום שהוגש נגדו, ואשר כלל גם את תאור חלקו של
המערער כמי שבחר את יעדו של הפיגוע (בסיס של חיילי צה"ל), והיה אמור לספק את
האמצעים הדרושים לכך – מכונית תופת, מדים ונשק (ראו ת/6). חשיבותה של ראיה זו היא
בכך שהודאתו של אמין בעובדות שיוחסו לו, ניתנה לאחר שכבר היה ידוע לו שגם נגד המערער הוגש כתב אישום (ביום
4.12.01), ומכאן שביום בו נרשמה הודאתו של אמין הוא כבר ידע שהמערער לא פעל
בשליחותם של גורמי הביטחון בישראל. במצב זה מצאנו את עצמנו תוהים מדוע לא עמד אמין
על כך שמכתב האישום בו הודה יושמט התיאור המפליל המתייחס למערער, ונראה לנו כי העובדה
שלא עשה זאת, משמיטה את הקרקע מתחת להסבריו לשינוי שחל בגרסתו.
זאת ועוד, בצדק הדגיש בית המשפט המחוזי
כי אין זה סביר כלל שהמערער, גם אם פעל בשליחות אחיו, לא ידע כי הוא נותן את ידו למעשה
אסור, שהרי אין זה סביר שאדם יסכים לנסוע מעיסוויה לתל-שבע, כדי לפגוש באדם
לא-מוכר, אשר עתיד להזדהות בפניו בשם בדוי, ושגם המערער עצמו ישתמש בזהות שאולה,
והכל מבלי לדעת את מטרת המפגש.
ראייה נוספת שיש בה כדי ללמד כי הרשעת
המערער היתה בלתי נמנעת, מצויה בהודעה ת/7 שנרשמה מפיו של עאדל אמהנא, שכאמור,
הסיע את המערער למפגש בתל-שבע, ושאישר כי המערער אינו אזרח תמים, אלא חבר בארגון
החזית הדמוקרטית של נאיף חוואתמה.
4. פתחנו ואמרנו כי בפני המערער ניצבת משוכה
גבוהה בניסיונו להוכיח עילה לביטול הרשעתו. הראיות אותן פרטנו מדגישות, וביתר שאת,
כי גם אם לכלל אי-ההתערבות הנהוג בבית משפט שלערעור נקבעו חריגים, עניינו של
המערער אינו נמנה עליהם.
מכאן דעתנו כי יש לדחות את הערעור כנגד
ההרשעה, וכך אנו סבורים שיש לנהוג ביחס לערעור כנגד העונש. המערער רתם את עצמו
לבצע מעשה נפשע שאם היה יוצא אל הפועל היה גורם תוצאה קשה של פגיעה בגוף ואפשר גם
בנפש. בתקופה בה רבים הם אלה החורשים מזימות רצחניות כנגד אזרחי ישראל. בנסיבות
אלו תגובתו העונשית של בית המשפט צריכה להיות קשה וכואבת, ומקל וחומר שכך יש לעשות
מקום בו מדובר במערער שכבר הורשע בעבר בעבירות כנגד ביטחון המדינה, ואף נשא בעונשי
מאסר ממושכים.
אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על שני
חלקיו.
ניתן היום, א' בחשוון תשס"ו
(3.11.2005).
ש ו פ
ט ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04057550_O02.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il