בבית המשפט
העליון בירושלים
רע"ב 96 / 5753
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
העותר: ציון שמעון שלום רובבשי
נגד
המשיבים: 1.
היועץ המשפטי לממשלה
2.
ועדת השחרורים
3.
בימ"ש מחוזי חיפה
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בחיפה מיום 27.6.96 בתיק ע.ש.
221/96
שניתן על ידי כבוד השופטים:
לינדנשטראס,
ברלינר, גובראן
תאריך
הישיבה: י"ט באדר א' תשנ"ז
(26.2.97)
בשם העותר: בעצמו
בשם המשיבים: עו"ד
הלמן
פסק - דין
השופט
א' גולדברג:
1 בקשה זו לרשות ערעור מעלה את השאלה אם מוסמכת
ועדת השחרורים שהוקמה לפי סעיף 50 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, לשוב ולדון
בהחלטתה לבטל רשיון להתהלך חופשי שניתן לאסיר לפי סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח
חדש], התשל"ב1971-.
2. המבקש נדון למאסר עולם, שנקצב למאסר של עשרים
שנה. לאחר שסיים לרצות שני שלישים מעונשו החליטה ועדת השיחרורים, ביום 2.11.89,
לתת למבקש רשיון להתהלך חופשי (להלן: הרשיון). ביום 23.2.92 הורשע המבקש בבית
המשפט העליון בעבירות סמים, לאחר שנתקבל ערעור המדינה על זיכויו בבית המשפט
המחוזי. לאחר שהוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לגזירת הדין, ביקש המבקש להודות
בעבירות סמים שיוחסו לו בתיק נוסף, ואשר נעברו בתקופה בה היה ערעור המדינה לבית
המשפט העליון תלוי ועומד. ביום 5.7.92 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בעבירות
הנוספות בהן הודה, ודינו נגזר בגין העבירות כולן למאסר בפועל של 40 חודש, ולמאסר
על תנאי.
3. ביום 28.12.92 ביקשה המדינה מוועדת השחרורים
לבטל את הרשיון.
ביום 16.2.93 ביקשה המדינה מהוועדה לבטל את
בקשתה "בשלב זה". החלטת הוועדה היתה: "לאור החלטת הפרקליטות שלא
להפקיע את רשיונו של האסיר, אנו מחליטים שלא לבטל את רשיונו".
ביום 17.1.94 החליטה ועדת השחרורים, לבקשת
המדינה, לבטל את הרשיון (להלן: החלטת ביטול הרשיון). על כך עתר המבקש לבית המשפט
המחוזי, ועתירתו נדחתה ביום 24.3.94.
ביום 18.9.94 דנה ועדת השיחרורים (בהרכב אחר)
בבקשה שהגיש המבקש בפניה, לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והחליטה לדחות את בקשתו.
אולם החלטה אחרונה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי (בשל פגם פרוצדורלי). לפיכך
חידשה ועדת השיחרורים את דיוניה.
ביום 11.12.94 עתר המבקש לבית המשפט העליון
(בבג"צ 7012/94) נגד החלטת הביטול ונגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום
24.3.94.
ביום 28.12.94 החליטה ועדת השחרורים (בהרכב
שלישי) לבטל את החלטת ביטול הרשיון, והמבקש שוחרר ממאסרו. כנגד החלטה זו הגיש
היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 390/95).
ביום 14.2.95 החליט בית משפט זה, לבקשת המבקש,
לבטל את עתירתו בבג"צ 7012/94, "לאחר ששוחרר מבית-הכלא". בו ביום
קיבל בית המשפט את עתירת היועץ המשפטי לממשלה בבג"צ 390/95, וביטל את החלטת
ועדת השחרורים מיום 28.12.94 לבטל את החלטת ביטול הרשיון. בפסק דינו דחה בית המשפט
את טענתו של המבקש כי לאחר החלטת הוועדה מיום 16.2.92 שלא לבטל את הרשיון לא היה
בידי הוועדה לבטל את הרשיון שכן "מאז אותו יום לא אירעו אירועים המצדיקים
ביטולה של אותה החלטה". בהנמקתו מציין בית המשפט כי "נציגת היועץ המשפטי
לממשלה ביקשה אותו יום (16.2.93 - א.ג.) לבטל את בקשת ההפקעה 'בשלב זה', ופשיטא
שהוועדה נעתרה לאותה בקשה, לאמור 'בשלב זה'. הדבר לא מנע את היועץ המשפטי לממשלה
מהגיש בקשה חדשה, כפי שאכן עשה".
בקשת המבקש לקיים דיון נוסף על פסק הדין
בבג"צ 390/95 - נדחתה ביום 1.6.95. בהחלטתו ציין כבוד השופט זמיר, בין היתר,
כי:
"המבקש טוען כי בית
המשפט נכנס לנעליה של ועדת השחרורים וקיבל במקומה החלטה שסוגרת בפניו את הדרך לבקש
ועדה חוזרת, כלומר, דיון חוזר בעניינו בוועדת השחרורים, כגון במקרה שאכן יגמל מן
ההתמכרות לסם בין כותלי בית הסוהר. אך טעות היא בידי המבקש, וראוי להעמיד דברים על
דיוקם. בית המשפט ביטל את ההחלטה של ועדת השחרורים מיום 28.12.94 בשל פגמים שהיו
בה, זאת ולא יותר. מעבר לכך אין בפסק הדין דבר, מפורש או משתמע, המונע בעד ועדת
השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון, בהתאם לסמכות שהוענקה
לה בחוק".
ואכן, פנה המבקש פעם נוספת לוועדת השחרורים כי
תדון בעניינו, וזו דנה בבקשה בנוכחותו (על פי החלטת בית המשפט המחוזי, אליו עתר
המבקש על כי לא זומן לדיון בוועדה).
לאחר שמיעת טענות המבקש ובא כוח המדינה,
החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות את הבקשה ולהשאיר את ביטול הרשיון על
כנו. בהחלטתה ציינה הוועדה כי "לגופו של עניין, לא היה ואין מקום לבטל את
החלטת ההפקעה". זאת בלי להדרש לטענה המשפטית כי "כאשר ועדת שחרורים
החליטה בהחלטה מנומקת להפקיע רשיון אסיר, אין עוד בסמכותה לדון בעניין זה כל
ועיקר".
על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט
המחוזי, אשר נדחתה ביום 27.6.96. הנמקת בית המשפט היתה כי "הנמקתה של הוועדה
סבירה ואין מקום להתערב בה".
החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.6.96 היא נשוא
הבקשה לרשות ערעור שלפנינו.
4. אילו החליטה ועדת השחרורים ביום 27.3.96 לדחות
את בקשת המשיב מן הטעם כי אין בסמכותה לדון בעניין לאחר שבוטל הרשיון, כי אז היה
עלינו להתייחס לטענת המבקש כי טעם זה אינו מתיישב עם דברי כבוד השופט זמיר בבקשה
לדיון נוסף כי "אין בפסק הדין (בבג"צ 390/95 - א.ג.) דבר מפורש או
משתמע, המונע בעד ועדת השחרורים לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש, אם תראה לנכון,
בהתאם לסמכות שהוענקה לה בחוק". אולם לא זו היתה הנמקתה של ועדת השחרורים,
שציינה במפורש כי החלטתה היא "לגופו של עניין" הוא הדין בהחלטתו של בית
המשפט המחוזי, מיום 27.6.96 בה נדחתה עתירת המבקש כנגד אותה החלטה. אף החלטת בית
המשפט המחוזי לא נומקה בטענה המשפטית האמורה, כי אם בכך שהנמקת הוועדה "סבירה
ואין מקום להתערב בה".
מכאן, שלמעשה בידינו לדחות את בקשת המבקש, על
יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי, שלא נפל בה כל פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות
ערעור.
5. אולם גילגוליהם ותולדותיהם של הדיונים לביטול
הרשיון דנא, והתלאות שנלוו אליהם, מלמדים כי לא למותר הוא להתייחס גם לשאלה שהציג
עו"ד הלמן, בא כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, בדבר "מידת הסופיות
של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר, ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים
לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון".
6. ועדת השחרורים הינה "גוף כעין שיפוטי,
המפעיל סמכויות סטטוטוריות שהוענקו לה בעיקר בחוק העונשין, תשל"ז 1977-,
ובפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב1971-". (עע"א 2/83 ועדת
השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688, 692). ככזו "חלות עליה הלכות המשפט
המינהלי, החלות בדרך כלל על טריבונל כעין שיפוטי" (שם, בעמ' 693).
7. סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר מסמיך את ועדת
השחרורים ליתן לאסיר שנידון למאסר העולה על ששה חודשים (למעט מאסר עולם שהוטל
כעונש חובה כל עוד לא נקצבה לו תקופה), ונשא שני שלישים מן המאסר "רשיון
להתהלך חפשי".
סעיף 29 לפקודה מסמיך את הוועדה "לבטל
רשיון שניתן או לשנותו, וכל עוד לא בוטל או שונה כאמור
יעמוד הרשיון בתקפו עד סוף תקופת המאסר".
סעיף 29א לפקודה מסמיך (בתנאים שנקבעו) את
ועדת השחרורים לבטל רשיון גם לאחר תום תקופתו.
כפי שנאמר בעע"א 2024/96, רע"ב
39/96 (היועץ המשפטי לממשלה נ' אסעד, שטרם פורסם):
"לא יכול להיות ספק כי במתן הרשיון לא מתערבת
ועדת השחרורים בגזר הדין, וזה עומד על כנו. מתן הרשיון רק מאפשר לאסיר ל'השלים' את
תקופת המאסר שנותרה לו שלא במסגרת בית הסוהר, אלא בהיותו מהלך חופשי. אולם כל זאת
בתנאי שיקיים בתקופת הרשיון, את התנאים שברשיון... היה ועמד האסיר בתקופת הרשיון
בתנאיו של הרשיון, כי אז יראוהו כמי שנשא (מושגית) את יתרת מאסרו. היה ועבר עבירה
או הפר תנאי אחר מתנאי הרשיון, תוך תקופת הרשיון, כי אז רשאית ועדת השחרורים לבטל
את הרשיון".
נוסיף, כי סמכות מקבילה לזו של ועדת השחרורים
לבטל רשיון, מסורה לבית המשפט בסעיף 32 לפקודת בתי הסוהר, אשר קובע:
"בעל רשיון שהורשע בעבירה לפי פקודה זו, או
שהפר תנאי מתנאי הרשיון במעשה שהוא כשלעצמו אינו עבירה לפי כל דין, דינו מאסר
שלושה חודשים ורשאי השופט שהרשיעו להורות על ביטול רשיונו; הורה כך - יתן השופט צו
להחזירו לבית הסוהר לשאת ביתרת מאסרו כאילו לא ניתן הרשיון".
8. כאן אנו מגיעים לסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר,
אשר קובע:
"מי שרשיונו בוטל ישא
את יתרת עונשו לאחר שישא כל עונש אחר שהוטל עליו בעד העבירה או המעשה שבגללם בוטל
רשיונו, וההוראות בדבר שחרורים מעונש יחולו כאילו נידון האדם לתקופה המצטברת
הזאת".
משמע על פי הסיפא לסעיף זה, כי לאחר ביטול
הרשיון, לא עומדת עוד תקופת הרשיון שבוטל בפני עצמה אלא נוצרת "יחידת
מאסר" חדשה, המורכבת מעונש המאסר החדש ומתקופת הרשיון שבוטל. במקרה זה רשאית
ועדת השחרורים לתת לאסיר רשיון רק לאחר שנשא שני שלישים מתקופה המאסר הכוללת,
ולא לפני כן. זאת לאור סעיף 28 לפקודת בתי הסוהר הקובע, כאמור, כי ועדת השחרורים
רשאית ליתן לאסיר רשיון להתהלך חופשי, לאחר שהשלים "שני שלישים מהמאסר שעליו
לשאת". לרשיון זה אין ולא כלום עם הרשיון הקודם שבוטל, והוא רשיון חדש.
המסקנה המתבקשת מכך היא, כי אם לאחר
ביטול הרשיון הראשון אירעו אירועים חדשים או שחלו שינויים בנסיבות, שיש בהם להצדיק
מתן רשיון, רשאית ועדת השחרורים להתחשב בהם בבואה לשקול אם לתת רשיון חדש,
לאחר שהשלים האסיר שני שלישים מתקופת המאסר הכוללת, ולא לפני כן. שיקולי הוועדה
נוכח השינוי בנסיבות אין להם, אם כן, דבר עם הרשיון הראשון שחלף מן העולם. לא
ביטול הביטול הוא שעומד עוד על הפרק, אלא מתן רשיון חדש, על פי הנסיבות הקיימות
אותה שעה. הוא הדין, בהקבלה, אם בוטל הרשיון ולא נגזר עונש מאסר נוסף. במקרה כזה
תהא תקופת הרשיון שבוטל בגדר "יחידת מאסר" חדשה, וועדת השחרורים רשאית
לתת רשיון חדש לגביו, לאחר שהאסיר נשא שני שלישים ממנה.
9. אמרנו כי ועדת השחרורים הינה גוף כעין שיפוטי,
וההצדקה לשינוי החלטה קודמת שנתנה "יכולה לנבוע משינוי בנתונים ששימשו יסוד
להחלטה הראשונה, ואף משקילה מחודשת של אותם נתונים (בג"צ 844/86 דותן נ'
היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מא(3) 219), אם הדבר מתחייב 'לאור האיזון הראוי בין
הערכים והעקרונות המתנגשים' (בג"צ 5368/96 פנחסי נ' היועץ המשפטי, שטרם
פורסם); וראה גם בג"צ 159/84 שאנין נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור רצועת
עזה, פ"ד לט(1) 309)" (בג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי
לממשלה, שטרם פורסם). כפי שציין הנשיא שמגר בבג"צ 159/84 הנ"ל (בעמ'
335):
" בדרך כלל לא תינתן
גושפנקא לשינוי בגדר שיקול מחדש גרידא של אותם נתונים ממש, אולם יכולים להיות
חריגים, הנוגעים מהתגברותו של האינטרס הציבורי על אינטרס צר יותר. על אחת כמה וכמה
אפשרי הדבר, אם נשתנו הנסיבות מאז קבלת ההחלטה הראשונה".
מכאן, שאם החליטה ועדת השחרורים שלא לבטל
רשיון, כי אז הדעת נותנת כי אין בידה לשנות החלטה זו ולבטל את הרשיון, אלא אם חל
שינוי בנסיבות או בעובדות המערער את בסיס החלטתה הקודמת, ומחייב דיון מחודש (כגון,
שלאחר ההחלטה שלא לבטל את הרשיון הורשע האסיר בעבירה נוספת). כפי שנאמר בבג"צ
159/84 הנ"ל בעמ' 335), "היציבות, הנדרשת מן ההחלטה המינהלית, איננה באה
לשרת את פעולתו התקינה של המינהל דווקא. עיקרה ההגנה על זכויות שהוקנו לפרט, ואף
אם לא הוקנו לו זכויות, חיוני להגן על הפרט מפני שינויים שרירותיים של הגישה, הנעה
ונדה ללא סיבה סבירה".
ודברים אלה יפים במיוחד כשמדובר בשינוי החלטה הבאה לשלול
מהפרט את חירותו, בלי שחל כל שינוי בעובדות או בנסיבות מאז שניתנה החלטה הקודמת.
10. אולם אם החליטה ועדת
השחרורים לבטל את הרשיון, האם אין היא מוסמכת לאחר מכן לבטל את החלטתה, אם חל מאז
ההחלטה שינוי בעובדות או בנסיבות, שהן חיצוניות להחלטה ולא היוו בסיס לה? (כגון,
שאחרי החלטה נגמל האסיר מסמים). שהרי במקרה כזה אין מדובר בפגיעה באסיר, אלא
בשינוי החלטה לטובתו, וכשהאינטרס הציבורי אף הוא אינו יוצא מקופח.
סבורני, כי הסמכתה של
ועדת השחרורים לדון מחדש בכל עת בהחלטה לבטל רשיון על פי נסיבות
מאוחרות, לבטל החלטה זו, ולתת לאסיר רשיון להתהלך חופשי טרם שנשא שני שלישים
"מיחידת המאסר" החדשה, לא רק שאינה מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 34 לפקודת
בתי הסוהר, אלא גם עם תכליתה, אשר באה לחייב את האסיר להקפיד במילוי תנאי הרשיון.
משהפר את תנאיו, הריהו כמי שמעל באמון שניתן בו. אם מצאה ועדת השחרורים כי מעילה
זו באמון מחייבת ביטול הרשיון, אין עוד לתת לו הזדמנות נוספת לגבי אותו רשיון.
הזדמנות נוספת בידו לקבל רק לאחר שיישא שני שלישים מ"יחידת המאסר"
החדשה. בדרך זו ביקש המחוקק להעמיד את האסיר על חובתו לקיים את תנאי הרשיון ואת
התוצאות החמורות מהפרתם.
11. ודוק, כל שאמרנו לא חל
אלא על נסיבות חדשות, שהתרחשו לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון. לא כן אם נתברר בדיעבד
לאחר ההחלטה לבטל את הרשיון, כי החלטה זו ניתנה שלא על סמך העובדות או הנסיבות
לאשורן, או שלא על סמך כל העובדות או הנסיבות. פשיטא, כי אז על ועדת
השחרורים, כעל כל גוף מעין שיפוטי אחר, לדון מחדש בהחלטה, כדי לברר אם יש בנתונים
החדשים שבפניה להביא לביטול החלטתה הקודמת.
12. העולה מן המקובץ, כי יש
לדחות את בקשת המבקש הן מן הפן הענייני והן מן הפן המשפטי.
ש
ו פ ט
השופטת ט. שטרסברג-כהן:
מצטרפת אני לחברי השופט א. גולדברג בקובעו כי
דין הבקשה להידחות על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי שלא נפל בה פגם ואין היא
מצדיקה מתן רשות ערעור.
אשר לשאלה העקרונית בדבר "מידת הסופיות
של החלטת ועדת השחרורים להפקיע רשיונו של אסיר ובאילו נסיבות רשאית ועדת השחרורים
לדון בביטול החלטה קודמת על הפקעת רשיון" שאלה שהועלתה על ידי בא כוחו של
היועץ המשפטי לממשלה, מבקשת אני להעיר שתי הערות: האחת, העותר לא היה מיוצג והופיע
בעצמו, לפיכך לא זכתה השאלה להתייחסות מצידו או מטעמו, ועל כן, הייתי משאירה את
השאלה בצריך עיון. השניה, בעקרון, נוטה אני לחשוב שראוי ליצור אחידות באפשרות פניה
מחדש לועדה לגבי כל סוגי ההחלטות היכולות להינתן על ידה, כאשר קיימות נסיבות חדשות
ומקובל עלי כי שינוי נסיבות אישיות, אינן לכאורה בגדר נסיבות חדשות לענין דיון
מחדש בביטול החלטה שבטלה רשיון.
ש ו
פ ט ת
השופט י. טירקל:
אני מצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' גולדברג ולכל
נימוקיו. בשולי הדברים אעיר כי במסגרת שיקוליה של ועדת השחרורים יש, לדעתי, מקום
להתייחסות שונה לשתי התקופות המהוות את "יחידת המאסר" החדשה כפי שכינה
אותה חברי. אין דינה של תקופה שבגינה זכה אסיר בעבר לשחרור ברשיון שבוטל, אחרי שלא
עמד בתנאיו, כדין התקופה ה"חדשה".
ש
ו פ ט
הוחלט לדחות את הבקשה.
ניתן היום, י"א
באדר ב' תשנ"ז (20.3.97).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96057530.D02יט/