פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בע"מ 575/17 בבית המשפט העליון בע"מ 575/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.5.2016 בעמ"צ 39236-04-16 (ע"י השופטת י' וילנר) תאריך הישיבה: ח' באדר התשע"ז (6.3.2017) בשם המבקשת: עו"ד יוסי נקר; עו"ד אלי קדמי בשם המשיב 1: עו"ד איילת עומר ליפשיץ בשם המשיבה 2: עו"ד ד"ר גרשון ב. גרונפלד; עו"ד יהאן קראקרה-בכריה פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 10.1.2017 של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות י' וילנר, ר' למלשטריך-לטר ו- א' אלון) בעמ"צ 62925-11-15, וכן על החלטתו מיום 26.5.2016 בעמ"צ 39236-04-16. רקע והליכים 2. א' (להלן: הקטינה), ילידת 29.8.2012, נולדה למבקשת מחוץ למסגרת נישואין כתוצאה מקשר זוגי קצר ולא מחייב. האב ניתק קשר עם האם בתקופת ההיריון ונמנע מכל קשר עם הקטינה. 3. מסכת חייה של האם מורכבת וקשה. היא הוצאה בגיל 6 מבית הוריה עקב הזנחה והתעללות מצד בני משפחתה. היא מוכרת למערכת בריאות הנפש ואושפזה באופן חוזר ונשנה מאז היותה בת 15. אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית והפרעות התנהגות, עם רמת תפקוד גבולית. נעצרה מספר פעמים בגין עבירות שונות. מתקשה להשתלב תעסוקתית וחברתית ומתקיימת מקצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי. 4. נוכח מצבה הנפשי של האם, הועברה הקטינה מיד עם שחרורה מבית החולים לבית ילדים. כבר בסמוך לאחר הלידה ביקשו הרשויות לפעול על מנת להכריז על הקטינה כבת אימוץ, אולם עקב אי בהירות בקשר למצבה הרפואי, נוכח חשיפתה לתרופות פסיכיאטריות ואלכוהול בהיותה ברחם אמה, הוחלט להקפיא את הבקשה ולהעביר את הקטינה למשפחת אומנה. בדצמבר 2012 הוכרזה הקטינה כ"קטינה נזקקת", ובינואר 2013, בהיותה כבת 4 חודשים, הועברה הקטינה למשפחת אומנה, שם היא נמצאת עד היום (להלן: הורי האומנה). מאבחון שנערך לקטינה ביום 14.6.2015 עולה כי היא מגלה עיכוב התפתחותי, חרדה וסימנים של התנהגות מרדנית. במהלך שהותה של הקטינה במשפחת האומנה נשמר הקשר בינה לבין האם באמצעות קיום מפגשים ביניהן במרכז הקשר. 5. בגיל 6 חודשים, בעקבות התקדמות במצבה של הקטינה, הוחלט לפנות לבית המשפט בבקשה להכריז עליה כבת אימוץ. הורי האומנה הביעו את רצונם לאמצה ככל שתוכרז כבת אימוץ. 6. ביום 13.8.2013 הגישו רשויות הרווחה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ, כלפי האם וכלפי האב, מכוח הוראות סעיף 13 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: החוק או חוק האימוץ). 7. במהלך ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נפרדו הורי האומנה, תחילה באופן זמני, ולאחר זמן הם התגרשו. גם בשלב זה הביעו הורי האומנה בפני עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ שנפגשה עמם את המשך רצונם ומחויבותם להמשיך ולהחזיק בקטינה במשמורת משותפת ולאמצה ככל שהדבר יתאפשר. כן הדגישו כי הם ובתם המשותפת הביולוגית רואים בקטינה בת משפחה לכל דבר. העובדת סוציאלית התרשמה כי ההורים קשורים לקטינה, אוהבים אותה וחשים מחויבות עמוקה כלפיה חרף פרידתם. 8. ביום 17.7.2014 הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי האב, באימוץ סגור, לאחר שהאב לא נטל חלק בהליך ומשלא נסתרה עילת האימוץ אשר נטענה כלפיו. 9. ביום 2.11.2015, לאחר הליך ממושך, במסגרתו נשמעו עדות האם ועדויות של גורמי הטיפול והוצגה מסכת נרחבת של ראיות, תסקירים, וחוות דעת מקצועיות באשר להעדר מסוגלות הורית של האם, ניתן פסק דינו של בית המשפט למשפחה (השופטת ש' ברגר) אשר הכריז על הקטינה כבת אימוץ גם כלפי אמה, באימוץ סגור. 10. האם ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, תוך שהשיגה על הקביעה כי היא נעדרת מסוגלות הורית. בהתחשב בזמן שחלף ממועד בחינת מסוגלותה ההורית של האם, מינה בית המשפט המחוזי מומחה נוסף, פסיכולוג קליני (וינטראוב) לבדיקת המסוגלות ההורית וטובת הקטינה, אשר נעזר במומחית לפסיכולוגיה התפתחותית (ד"ר עציון), אשר ערכה תצפיות אינטראקציה בין האם לקטינה. בחוות דעתם מיום 11.3.2016 הגיעו המומחים למסקנה כי האם אכן נעדרת מסוגלות הורית, וכי טובת הקטינה מחייבת הישארותה בחיק משפחת הורי האומנה. לאור בקשת הצדדים לחקור את המומחים הורה בית המשפט המחוזי ביום 16.3.2016 על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לשם השלמת פסק דינו. בפסק דין משלים מיום 3.4.2016, לאחר שנחקרו בפניו המומחים, נותר בית המשפט לענייני משפחה בדעתו כי יש להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי האם. כן נקבע, כי גירושי הורי האומנה אינם מהווים כשלעצמם מניעה חוקית לאימוץ הקטינה על ידם, וכי משיקולי יציבות, ביטחון וטובת הקטינה, יש להעדיף את האפשרות של אימוץ על ידי הורי האומנה על פני המשך הסדר האומנה לטווח ארוך. עם זאת, שינה בית המשפט את קביעתו בדבר אימוץ סגור כאשר קבע, באמצו את המלצת המומחים, על אימוץ פתוח, שיכלול 3 מפגשים בשנה בין האם לקטינה, נוסף על החלפת תמונות הדדיות. 11. האם ערערה גם על פסק הדין המשלים, ועתרה לביטול הכרזת הקטינה כבת אימוץ, ולחלופין לבחינת האפשרות לאומנה ארוכת טווח חלף אימוץ. ביום 26.5.2016 דחה בית משפט המחוזי את הערעור והותיר על כנה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט עמד בין היתר על כך כי כל המומחים, הגורמים המטפלים והגורמים המקצועיים בקהילה חיוו את דעתם כי האם נעדרת מסוגלות הורית, וכי אין ביכולתה לספק את צרכיה הפיזיים והרגשיים של הקטינה ולהתמודד עם גידולה, לעת הזאת ובעתיד הנראה לעין. כן צוין כי גם האפוטרופוס לדין אינו משיג על הקביעה שהאם נעדרת מסוגלות הורית. אשר לעתירתו של האפוטרופוס לדין להותרת הקטינה באומנה לטווח ארוך נוכח הסטטוס המשפחתי של הורי האומנה ציין בית המשפט, כי לעמדתם של המומחים (וינטראוב ועציון), עדיפה אפשרות של אימוץ על פני הותרתה של הקטינה באומנה לטווח ארוך, וזאת לאור היציבות, הביטחון והקביעות שיש באימוץ עבור הקטינה, הזקוקה להם מאוד בשלב זה של חייה, נוכח צרכיה המיוחדים והטלטלות שעברה. כן צוינה עמדת העובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ, לפיה אימוץ מיטיב יותר עם הקטין מאשר הותרתו בסידור של אומנה. בית המשפט קבע כי אין סיבה גם במקרה זה לחרוג מהכלל לפיו אימוץ עדיף על פני אומנה לטווח ארוך. אשר לכך שהורי האומנה התגרשו בינתיים, בית המשפט קבע, בהסתמך על הוראות סעיף 25 לחוק האימוץ ופסיקתו של בית משפט זה, כי אין לשלול באופן אפריורי את כשירות הורי האומנה לאמץ את הקטינה אך בשל היותם גרושים, אף כי העובדה שהורי האומנה גרושים היא נסיבה בתוך מכלול הנסיבות שעל בית המשפט לקחת בחשבון במסגרת בחינת טובת הקטינה. בהתאם לכך נקבע כי ניתן להכיר בכל אחד מהורי האומנה כמאמץ יחיד, וכן כי אין מניעה עקרונית לאשר "אימוץ יחיד-משותף" של שני הורי האומנה יחדיו - כל זאת אם "נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ" ובהתקיים "נסיבות מיוחדות" המצדיקות זאת, כנדרש לפי סעיף 25 לחוק. לענין זה העיר בית המשפט שאין בגירושין כשלעצמם כדי להרחיק אדם מאידיאל "ההורה הטוב", ולעתים אפשרות הגירושין עשויה להיות עדיפה, באספקלריה של טובת הקטין, על פני הישארות בתא משפחתי מתפורר בו הקטין ער חדשות לבקרים לעימותים בין הוריו, ושאין גם כל ערובה כי הורי אומנה נשואים לא יתגרשו לאחר השלמת תהליך האימוץ. כמו כן צוין כי השאלה האמיתית שיש לשקול בענייננו אינה אם עדיף היה לקטינה שתאומץ על ידי "איש ואשתו יחד" על פני אימוץ על ידי הורי האומנה הגרושים, אלא האם עדיף לקטינה להמשיך ולהתגורר אצל הורי האומנה, במסגרת משמורת משותפת, באומנה לטווח לאורך, או שמא עדיף לה להמשיך ולהתגורר עמם על פי צו אימוץ. החזרת הקטינה לאמה אינה אפשרית כאמור נוכח העדר המסוגלות ההורית, והחלופה היחידה לכך, כפי חוות דעת המומחים, היא הותרת הקטינה עם הורי האומנה במסגרת אומנה לטווח ארוך. אשר לשאלת התקיימותן של "נסיבות מיוחדות" בענייננו, הבהיר בית המשפט כי יש לבחון שאלה זו על רקע מכלול הנסיבות, ובמיוחד העובדה שהקטינה שוהה בחזקת הורי האומנה מאז הייתה בת חודשים ספורים ועד היום; העובדה שעוד בהיותם זוג נשוי וכהורים ביולוגים לילדה הביעו נכונות לשמש לקטינה משפחת אומנה, וגם לאחר שהתגרשו המשיכו לגדלה בהסדר משמורת משותפת, הזהה להסדר החל על בתם הביולוגית והם אף מתייחסים לשתי הבנות באופן שווה; והעובדה ששניהם עדיין עקביים ברצונם לאמץ את הקטינה ככל שתוכרז כבת אימוץ. אף הקטינה עצמה, כעולה מתסקירה של העובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ, מדווחת לצוות הגן היכן תהיה בכל יום, וניכר כי הסדרי הראייה של ההורים הפרודים ברורים לה מאוד. 12. מאחר והסמכות לבחון את השאלה, האם אימוץ הקטינה על ידי הורי האומנה כאמור הוא לטובתה, והאם קיימות בענייננו נסיבות מיוחדות כאמור בסעיף 25(2) לחוק, היא בסמכות הערכאה הדיונית, הוחזר התיק לבית המשפט לענייני משפחה לשם הכרעה קונקרטית בשאלות אלה לצורך הכרזת הקטינה כבת אימוץ לענין אימוץ יחיד משותף כאמור. בית המשפט הורה כי הורי האומנה יגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאמץ את הקטינה, וכי בית המשפט לענייני משפחה יכריע בשאלה האם האימוץ על ידי הורי האומנה הוא לטובת הקטינה והאם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהוראות סעיף 3(2) לחוק. ככל שבית המשפט לענייני משפחה יגיע למסקנה כי יש בדעתו ליתן צו אימוץ, ייתן החלטה בדבר כוונתו זו טרם מתן צו האימוץ. ההחלטה תומצא לעיון בית המשפט המחוזי, אשר ישלים את פסק דינו לענין הכרזת הקטינה כבת אימוץ ותנאי האימוץ הפתוח. 13. הורי האומנה אכן הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשות נפרדות למתן צו אימוץ. ביום 21.12.2006 - לאחר קבלת תסקיר מעודכן של עובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ ולאחר דיון שקיים במעמד הצדדים שהתמקד בשאלה, האם טובת הקטינה היא לאימוצה על ידי ההורים האומנים באימוץ יחיד משותף, או הותרתה לגדול אצלם כהורים אומנים - נתן בית המשפט לענייני משפחה את החלטתו בדבר כוונתו ליתן צווי אימוץ להורים האומנים. בית המשפט עמד על כך שבהתאם לתסקיר המעודכן, הליך האימוץ עשוי להנחיל לקטינה שקט פנימי וביטחון, וכי הורי האומנה מטפלים בקטינה על הצד הטוב ביותר. הקטינה קשורה לכל אחד מהם, וחרף הגירושין הורי האומנה מנהלים מערכת יחסים עניינית סביב גידול הקטינה, ללא משקעים, והיא גם התקדמה מאוד בהליך הטיפולי. כן צוין כי לקטינה יש קשר טוב גם עם הבת הביולוגית של הורי האומנה. בית המשפט התרשם מהורי האומנה, מאהבתם לקטינה ומטיפולם המסור בה עד כה, ולכן קבע שטובת הקטינה היא כי תאומץ על ידי הורי האומנה, שכן האימוץ יעניק לקטינה יציבות בחייה, שקט פנימי, ביטחון ותחושת קביעות ושייכות. בית המשפט קבע גם כי בענייננו מתקיימות "נסיבות מיוחדות", שכן הקטינה שהתה אצל הורי האומנה עוד בהיותם נשואים, מאז שמלאו לה 4 חודשים. אכן בינתיים חלו שינויים בהרכב המשפחה עקב הגירושין, אולם טובתה של הקטינה היא להמשיך ולגדול אצל הורי האומנה כבתם המאומצת, והדבר עדיף על המשך שהותה אצלם במסגרת משפחת אומנה או הוצאתה למשפחה אחרת. 14. בעקבות החלטה זו נתן בית משפט המחוזי ביום 10.1.2017 את פסק דינו בו אישר את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר הכרזת הקטינה כבת אימוץ כלפי אימה ואת ההסדרים שנקבעו לגבי הקשר בין הקטינה לאם. הבקשה לרשות ערעור ותגובות המשיבים 15. הבקשה לרשות ערעור הוגשה על ידי האם. עם קבלת הבקשה ועיון בה הוריתי על העברתה לדיון בפני הרכב שלושה בהקדם, וכי המשיבים יגישו תגובתם לבקשה לא יאוחר מ- 7 ימים לפני מועד הדיון שייקבע. 16. בבקשתה תוקפת האם את ההחלטות ופסקי הדין של בתי המשפט קמא. לטענתה, לא היה מקום לקבוע היעדר מסוגלות הורית שלה, והיה מקום לסטות מחוות דעת המומחים לענין זה נוכח השיקול של שמירת שלמות המשפחה. כן נטען כי בערכאות קמא התעלמו מעמדתו של האפוטרופוס לדין, לפיה טובת הקטינה אינה אימוצה על ידי הורי האומנה אלא המשך שהותה אצלם כהורי אומנה. כן נטען כי מתן צו אימוץ יחיד משותף לבני זוג גרושים הוא מהלך חריג, שכן בית משפט זה אמנם אישר בעבר אימוץ יחיד במקרים של גבר ואישה ידועים בציבור וידועות בציבור בנות אותו מין, אך זאת כאשר אחד מבני הזוג היה הורה ביולוגי של הקטין. ולחלופין נטען כי היה מקום לסטות מהכלל הנוהג בפסיקה, לפיו אימוץ ככלל יהיה סגור, להורות במקרה זה על אימוץ פתוח. 17. בתגובתו לבקשה מביע האפוטרופוס לדין של הקטינה את עמדתו כי אכן הקביעה בדבר היעדר מסוגלות האם מבוססת היטב, וממילא לא נפלה טעות במסקנת בית המשפט כי מתקיימת בענייננו עילת אימוץ. כן הביע דעתו כי בנסיבות שנוצרו אין לנתק את הקטינה מההורים האומנים. הורי האומנה הם ההורים היחידים אותם מכירה הקטינה, וברור כי הפרדתה בעת הזו מהם אינה עולה בקנה אחד עם טובתה או רווחתה, וכי קליטתה במשפחה אחרת תלווה בקשיים מעצם הצורך בפרידה מדמויות מוכרות, מיטיבות ואהובות ונוכח האיחור ההתפתחותי והקשיים שאובחנו אצלה, ומכל מקום, הסיכוי לאיתור הורים מאמצים מתאימים אחרים לקטינה הוא זעיר. ואולם לדעת האפוטרופוס לדין, נוכח גירושי הורי האומנה לא היה מקום לדעתו לנקוט בהליך לאימוץ הקטינה על ידי הורי האומנה אלא להורות על המשך שהותה אצלם כהורי אומנה. אמנם היותם של הורים מאמצים גרושים אינו מעיד בהכרח על פגם בכשירותם לאמץ, אך גירושי הורים עלולים לפגוע ברווחתו של הקטין, ולענין זה אין זהות בין מצב בו קטין נולד להורים ביולוגיים אשר מתגרשים במהלך ילדותו לבין מצב שבו בוחרים מראש עבור קטין הורים מאמצים גרושים. במצב דברים זה קיימת עדיפות להמשך סידור האומנה, תוך ליווי מקצועי וקפדני של שירות האומנה, על פני אימוץ. 18. בתגובת היועץ המשפטי לממשלה נטען כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור על הסף, ולחילופין לדחותה לגופה. הודגש כי כל חוות הדעת המקצועיות שהוגשו במסגרת ההליכים מצביעות כולן על חוסר מסוגלותה ההורית של האם, על ההכרח בהכרזה על הקטינה כבת אימוץ ועל טובתה של הקטינה באימוץ על ידי הורי האומנה. הערכאות קמא נימקו את קביעותיהן היטב והתבססו על חווׂת הדעת המקצועיות של המומחים ועל עמדת הגורמים הטיפוליים. מדובר למעשה בערעור על ממצאים עובדתיים, והבקשה אינה מעלה שאלות החורגות מעניינו של התיק הקונקרטי, ולפיכך אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, על אף שמדובר בתיק אימוץ שבו מגלה בית המשפט יותר גמישות ביישום הלכת חניון חיפה. גם לגופו של ענין לא נפל לדעת היועץ המשפטי לממשלה כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. הקביעה כי האם נעדרת מסוגלות הורית לדאוג כראוי לקטינה כעת או בעתיד הנראה לעין, מעוגנת היטב בכל הממצאים וחוות הדעת המקצועיות, ואין הבקשה מגלה כל עילה העשויה להצדיק התערבות בממצא זה. הקטינה היא בעלת צרכים מיוחדים, נולדה פגה לאם שצרכה תרופות פסיכיאטריות ואלכוהול במהלך ההיריון. היא בעלת היקף ראש קטן ונמצאת במעקב רפואי בענין זה כמו גם בגין ירידה בשמיעה. היא מפותחת פחות מהמצופה לבני גילה, כשעיקר הקושי הוא בתחום השפה וההבנה. ניכרים אצלה חוסר שקט, קשיי קשב וחוסר ויסות. היא שוהה זו שנה שנייה בגן טיפולי ומגלה קושי בהתמודדות עם תסכולים והסתגלות לשינויים. הקטינה נושאת גנטיקה של קשיים רגשיים רב דוריים, נדרשת לטיפולים שונים. ההתמודדות עם בעיות אלו דורשת מחויבות רבה ורמה גבוהה של הבנה ומודעות לצרכיה המיוחדים של הקטינה, לצד דאגה לצרכיה הבסיסיים. בנסיבות אלה האם וודאי לא תוכל לדאוג לצרכיה של הקטינה, בשים לב למצבה הנפשי שלה עצמה, ואין מקום לסטות מחוות דעת המומחים וגורמי הרווחה, שכאמור הגיעו כולם למסקנה שטובת הקטינה היא באימוץ על ידי הורי האומנה. היועץ המשפטי לממשלה חולק על עמדת האפוטרופוס לדין כי מוטב שהקטינה לא תאומץ על ידי הורי האומנה, אלא תישאר עמם באומנה ארוכת טווח. דווקא בשל הנסיבות הייחודיות המתקיימות בענייננו, טובת הקטינה הינה באימוצה ולא בהשארתה באומנה. התפיסה המקצועית בקרב גורמי הטיפול היא כי משפחת אומנה נועדה להוות עבור ילד סידור זמני, כאשר במקביל לשהותו במסגרת זו נעשים מאמצים לסייע למשפחה הביולוגית להשתקם על מנת שתוכל בבוא העת להשיב את הילד לחיקה. אולם במצב בו מתברר כי על אף מאמצים סבירים לא יוכל הילד לשוב לבית הוריו, הרי שאז יש לפנות לחוק האימוץ. כן הוטעם כי ילד הגדל במשפחת אומנה חש כי הוא חריג באותה המשפחה, ולעומת זאת, המעבר לאימוץ כרוך בהשלכות חיוביות רבות לילד ולהורים המאמצים (יציבות, ביטחון, תחושת שייכות). כך, כפי שהעידו המומחים, צפוי להיות גם בעניינה של הקטינה, ולכן צידדו המומחים בחלופה של אימוץ. לדעת היועץ, דווקא הגירושין של הורי האומנה מחזקים את המסקנה שטובת הקטינה מחייבת את אימוצה על ידי כל אחד מהם, בשל הצורך למסד את מחויבותם כלפי הקטינה. בהבעת הרצון של הורי האומנה לאמץ את הקטינה, גם לאחר שחוו משבר ביחסיהם, יש כדי להעיד על מחויבותם העמוקה כלפיה. לבסוף נטען כי אין לשנות ממתכונת האימוץ שנקבעה. הודגש כי לפי ההלכה המושרשת בפסיקה הכלל הוא של אימוץ סגור, למעט בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות אימוץ פתוח. במקרה דנן נקט בית המשפט קמא בגישה של אימוץ פתוח אך תוך הגבלה של כמות מפגשים. נטען כי מתכונת האימוץ שנקבעה משרתת את טובת הקטינה, ואין להרחיב את היקף המפגשים מעבר למה שנקבע, הן נוכח המלצות המומחים והן בשל המצוין בתסקיר העובדת סוציאלית לפי חוק האימוץ, שצורף לתגובת היועץ המשפטי לממשלה, כי הקטינה מתקשה לחזור לשגרת חייה לאחר כל מפגש עם אמה. התסקיר מדגיש גם כי הצורך לתחזק באינטנסיביות מערכות קשר הוריות מקבילות עלולה לגבות מילדים מחיר רגשי, העלול להתבטא בעתיד בקושי בהתקשרות בין-אישית, חרדת נטישה וקושי במתן אמון. 19. בדיון לפנינו חזרו באי כוח הצדדים על עיקרי טענותיהם שבכתב. בא כוח המבקשת הדגיש כי אימוץ על ידי בני זוג גרושים הוא חידוש העומד בניגוד חזיתי לחוק האימוץ, המגביל אימוץ על ידי "איש ואשתו יחד", וכי ההגמשות שהוכרו בעבר בפסיקה לא התייחסו לבני זוג פרודים או גרושים. האפוטרופוס לדין ציין כי שוחח עם הקטינה והתרשם כי טוב לה והיא מאושרת עם הורי האומנה ועם בתם הביולוגית. לדבריו, היא לא יודעת משפחה אחרת, והוא אינו רואה כל אפשרות לנתקה מהמשפחה. כן הבהיר כי גם הוא סבור כי במקרים של אי מסוגלות הורית, הדרך המועדפת היא אימוץ. ברם, במקרה דנן, מהטעמים עליהם עמד בתגובתו, הוא סבור כי הפתרון הנכון הוא "אומנה מיוחדת" ולא אימוץ. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה הטעימה כי אומנה היא סידור זמני במהותו, ודווקא ילדה עם צרכים מיוחדים זקוקה ביתר שאת ליציבות ולביטחון האישי שיתלוו לאימוצה הפורמלי לחיק המשפחה. הודגש כי הקטינה חיה זה מכבר במציאות של הורים פרודים, וגורמי המקצוע השתכנעו שהדבר אינו פוגע בה, וכי בנסיבות הנוכחיות האימוץ הוא הפתרון הטוב ביותר עבורה. דיון והכרעה 20. אף שההכרעה של בתי המשפט קמא אכן התייחסה למקרה הקונקרטי דנן על עובדותיו ונסיבותיו הייחודיות, הרי שנוכח תקדימיות המקרה ורגישות השאלות שבמחלוקת החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. עם זאת, הגענו למסקנה כי פסק הדין קמא מבוסס כדבעי ואין עילה המצדיקה התערבותנו. 21. מתיאור ההליכים, חוות הדעת המקצועיות, וההחלטות ופסקי הדין של הערכאות קמא, שתוארו לעיל אך בתמצית שבתמצית, ניתן להיווכח בבירור כי גורמי הטיפול המקצועיים, כמו גם בתי המשפט קמא בחנו את עניינה של הקטינה באופן יסודי, מקיף, זהיר ורגיש, תוך שעמדו על מכלול השיקולים הנדרשים. 22. כל גורמי המקצוע הטיפוליים וכן כל המומחים הגיעו למסקנה בדבר היעדר מסוגלות הורית של האם, וזו הייתה גם התרשמותם ומסקנתם של בתי המשפט קמא. המבקשת לא הגישה כל חוות דעת סותרת ולא העלתה למעשה כל נימוק לסתירת מסקנה זו זולת הטענה הכללית שיש לסטות מחוות דעת המומחים לענין זה נוכח השיקול של שמירת שלמות המשפחה. מובן שבכך לא סגי. אין חולק כי "זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו", אך עקרון זה נסוג "במקרים שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו" (סעיף 3(א) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016, להלן: חוק אומנה; סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ). זה המקרה שבפנינו. ואכן בדיון המבקשת שמה דגש בעיקר על ענין היקף המפגשים והקשר עם הקטינה. לענין זה, כפי שצוין על ידי באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, בית המשפט הלך כברת דרך לקראתה, כאשר בניגוד להלכה הנהוגה קבע למעשה אימוץ פתוח עם מפגשים עיתיים של המבקשת עם הקטינה, בנוסף לקשר תמונות. 23. אשר לעמדת האפוטרופוס לדין של הקטינה. השיקולים העקרוניים עליהם עמד האפוטרופוס בתגובתו ובטיעוניו לפנינו הם נכונים וראויים כשלעצמם. אכן, אין ספק כי העובדה שמדובר בבני זוג גרושים היא נסיבה רלבנטית אותה יש לקחת בחשבון בבחינת טובתו של קטין לענין אימוץ, ומקובל עלי גם כי אינו דומה מצב בו קטין נולד להורים ביולוגיים אשר מתגרשים במהלך ילדותו, או מצב בו קטין מאומץ על ידי בני זוג אשר מתגרשים במהלך השנים לאחר מכן, למצב בו מראש בוחרים עבור קטין הורים מאמצים גרושים. על כך ניתן אף להוסיף כי אמת המידה לבחינת טובת המאומץ בבחירת הגורם המאמץ אינה זהה לאמת המידה ביחס להתערבות בזכות ובאוטונומיה של הורים לגדל את ילדם. בבחירת מאמץ על הרשויות לחפש לקטין הורים מאמצים הקרובים ככל האפשר לאידיאל "ההורה הטוב", ולא הורים העומדים בדרישות המינימום למסוגלות הורית. אלא שבנסיבות הספציפיות הייחודיות של מקרה זה אין מדובר בבחירה מלכתחילה, מנקודת מוצא של "דף חלק", שהרי גם האפוטרופוס לדין הדגיש בעצמו כי הורי האומנה הם ההורים היחידים אותם מכירה הקטינה, וכי היא מאושרת עם הורי האומנה ועם בתם הביולוגית, ואינה יודעת משפחה אחרת, ואין להעלות על הדעת את ניתוקה מהמשפחה. בנסיבות אלה אין מדובר בבחירה ראשונית בין אימוץ על ידי בני זוג החיים יחדיו לבין אימוץ על ידי בני זוג פרודים, אלא אך בשאלה, האם קיימת עדיפות להמשך שהות הקטינה במסגרת של אומנה עם ההורים האומנים, כעמדת האפוטרופוס לדין, על פני אימוצה של הקטינה על ידם. בשאלה זו הגיעו כל המומחים וגורמי הטיפול המקצועיים, כמו גם בתי המשפט קמא, לאחר בחינה מעמיקה, לכלל מסקנה כי טובת הקטינה בנסיבות הנוכחיות היא באימוצה בידי ההורים האומנים. עמדה זו נתמכת כאמור גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה. 24. החלטת בית משפט קמא לאשר את העמדה בדבר העדפת אימוץ על פני המשך אומנה מבוססת אפוא היטב, ולא ראינו כל עילה שיש בה כדי להצדיק את התערבותנו. כאמור, גם האפוטרופוס סבור כי ההורים האומנים מגלים אחריות רבה ומחויבות עמוקה לסיפוק צרכי הקטינה ומעניקים לה בית חם ואוהב, וכי בכל מקרה אין מקום להפריד את הקטינה מההורים האומנים. סידור אומנה הינו סידור זמני מטבעו ובהגדרתו, שיכול שיבוא לידי סיום בכל עת אם האומנים אינם מעוניינים בהמשכו (סעיף 40 לחוק אומנה). לעומת זאת, אימוץ הקטינה על ידי ההורים האומנים יבטיח לה את היציבות והמחויבות לאורך זמן להם זקוק כל ילד, ובוודאי קטינה עם צרכים מיוחדים כבענייננו. דווקא במציאות שבה שני ההורים אינם חיים עוד יחדיו, חשוב כי יועבר לקטינה באמצעות האימוץ מסר חד משמעי על היותה שייכת וחלק מהמשפחה. נזכיר כי סעיף 1ב לחוק האימוץ קובע כי "בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות..." (וראו גם סעיף 10 לחוק אומנה, שכותרת השוליים שלו היא "זכות ליציבות"). זכותה וטובתה של הקטינה היא אפוא לזכות בבית קבוע, ביציבות ובסיכוי להתפתחות תקינה. כן נזכיר כי האימוץ מקים מערכת זכויות וחובות בין ההורים המאמצים לבין המאומץ הזהה למערכת החובות והזכויות הקיימת בין הורים לילדיהם הביולוגיים (סעיף 16 לחוק האימוץ). 25. נציין לבסוף, בהתייחס להצעת האפוטרופוס לדין בדבר קביעת הסדר של "אומנה מיוחדת" עבור הקטינה אצל ההורים האומנים, כי הדין אינו מכיר במוסד כזה, וגם לא ברור מה תוכנו. נציין עם זאת כי הובהר על ידי באת כוח היועץ המשפטי לממשלה כי גם לאחר האימוץ ימשיכו גורמי הטיפול המקצועיים ללוות את ההורים והקטינה ולסייע להם. 26. אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז. ניתן היום, ‏א' בניסן התשע"ז (‏28.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17005750_B02.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il