בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5749/99
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' דורנר
העותר: היועץ
המשפטי לממשלה
נגד
המשיבים: 1.
וועדת השחרורים - בית סוהר שטה
2.
מוחמד גמיל עניזאן
עתירה
למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: כ"א אלול תשנ"ט
(2.9.99)
בשם
העותר: עו"ד יוכי גנסין
בשם המשיבים: עו"ד עלי חיידר
פסק-דין
השופט א' מצא:
המשיב 2 (להלן: המשיב) הוא אסיר המרצה את
עונשו בבית הסוהר שטה. ביום 23.8.99 החליטה המשיבה 1 (ועדת השחרורים) לשחרר את
המשיב שחרור מוקדם. היועץ המשפטי לממשלה עותר לפנינו לביטול ההחלטה. ביצוע ההחלטה
לשחרורו של המשיב עוכב עד למתן החלטה בעתירה. בהסכמת הצדדים נפסוק בעתירה, שנדונה
לפנינו לגופה, כאילו הוצא בה צו-על-תנאי.
2. המשיב הוא תושב החלק המזרחי של ירושלים.
במסגרת פעילותו בארגון המחבלים חז"ע השתתף המשיב, בשנת 1989, ב"מסע
עונשין" כלפי תושבים ערביים שהוחשדו על-ידי ארגונו בשיתוף-פעולה עם ישראל.
בכתב-אישום, שהוגש בשנת 1990 לבית המשפט המחוזי בירושלים, הואשמו המשיב ואחד עזאם
ג'ול, במעורבות בארבע פרשיות של פגיעה אלימה בתושבים. בשלושה מן המקרים נחלצו
הקורבנות בפציעות ובחבלות קשות. במקרה הרביעי, שבעקבותיו נעצרו השניים והובאו
לדין, נדקר הקורבן בסכין בכל חלקי גופו, בידי אחרים מבני החבורה, ומת מפצעיו. על
יסוד הודאותיהם בעובדות כתב האישום הורשעו המשיב וג'ול בקשירת קשר לביצוע פשע,
בפציעה בנסיבות מחמירות, בחבלה בנסיבות מחמירות ובעבירת הריגה. בית המשפט המחוזי
גזר על כל אחד משניהם עשר שנות מאסר, אך בקבלו את ערעור התביעה על קולת העונשים
החליט בית המשפט העליון להעמיד את עונשיהם של השניים על ארבע-עשרה שנות מאסר
(ע"פ 3511/90).
3. ביום 30.11.98 - לקראת סיום שני-שלישים מתקופת
מאסרם - הובא עניינם של המשיב וג'ול, לראשונה, בפני ועדת השחרורים. באת-כוח המדינה
התנגדה לשחרורם המוקדם. בטעמי התנגדותה נאמר, כי לנוכח חומרתן המופלגת של העבירות
אותן ביצעו, לאור השתייכותם לחז"ע, הידוע כאחד מארגוני הסירוב, ולנוכח
השתתפותם בהתפרעות שיזמו האסירים הביטחוניים בבית הסוהר באירוע שהתרחש בנובמבר
1997, עלול שחרורם המוקדם של השניים לסכן את שלומו וביטחונו של הציבור. לתמיכת
טענתה, בדבר הסיכון הכרוך בשחרורו המוקדם של המשיב, הציגה באת-כוח המדינה לפני
הוועדה חוות-דעת של גורמי הביטחון. בא-כוח המשיב טען, כי המשיב חזר בו מדרכו
הקודמת ואינו תומך עוד בעמדות של חז"ע.
לאחר קבלתה של חוות-דעת נוספת של גורמי
הביטחון החליטה הוועדה, ביום 22.12.98, כי אין לשחרר מן המאסר את המשיב ואת ג'ול.
בהחלטתה צוין, בין היתר, כי מהדו"ח העדכני שהוגש לה עולה, כי "האסירים
משתייכים לארגון ששם לו למטרה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה, וזאת למרות הסכמי
השלום עם הרשות הפלשתינאית". הוועדה זקפה לחובת השניים את השתתפותם בהתפרעות
האסירים הביטחוניים. כן נאמר בהחלטתה, כי בהיותם תושבי ירושלים ייקל על השניים
לחזור ולבצע מעשים מן הסוג שעל-פי הדו"ח שהוגש לוועדה נמנים עם מטרות
ארגונם.
4. בית המשפט המחוזי בנצרת, לפניו עתרו המשיב
וג'ול נגד ההחלטה שלא לשחררם, דחה את עתירותיהם. בפסק-דין (מיום 16.3.99), שהתייחס
לעתירת המשיב, קבעו השופטים, כי משעיינו בתיק הוועדה ובמידע שהובא לפניה, נחה דעתם,
כי המדובר במידע רציני אשר ראוי היה להסתמך עליו, כדרך שעשתה ועדת השחרורים; וכי
על-פי מידע זה, המשיב עדיין משתייך לארגון חז"ע. על יסוד נימוק זה, ותוך
ייחוס משקל מופחת להשתתפותו של המשיב בהתפרעות האסירים, פסק בית המשפט לדחות את
עתירתו. גם עתירתו של ג'ול נדחתה מטעמים דומים.
5. שישה חודשים לאחר החלטתה של ועדת השחרורים
בעניינם פנו המשיב וג'ול בבקשות לקיום דיון נוסף בבקשותיהם לשחרור מוקדם. בקשותיהם
הובאו בפני שני הרכבים שונים של ועדת השחרורים. הוועדה שלפניה הובאה בקשתו של ג'ול
החליטה, ביום 6.7.99, לדחות על הסף את הבקשה, בשל היעדר טענה בדבר שינוי נסיבות
העשוי להצדיק דיון מחודש בעניינו. הוועדה שלפניה הובאה בקשתו של המשיב - שישבה
בהרכב שונה מזה שדן בעניינו לראשונה - החליטה (ברוב דעות) לדון בבקשה לגופה.
במסגרת הדיון החוזר חזרה באת-כוח המדינה
והעלתה בפני הוועדה את טעמי התנגדותה לשחרורו של המשיב. לתמיכת עמדתה הציגה בפני
הוועדה חוות-דעת נוספת של גורמי הביטחון. כן הציגה מיזכר של קצין המודיעין בבית
הסוהר שטה. במיזכר נאמר, כי ביום 20.8.98 - מועד קבלתו לבית הסוהר שטה - אמר המשיב
לקצין המודיעין, כי הוא משתייך לארגון חז"ע וביקש לשבצו באחד התאים המאכלסים
אסירים המשתייכים לארגון זה. כן נאמר במיזכר, כי המשיב מעולם לא ביקש לעבור לתא
אחר, ומדי חודש - כאשר נתבצעו העברות של אסירים מתא לתא - חזר וביקש להישאר בחברת
אסירים מארגון חז"ע. בא-כוח המשיב טען, כי למשיב אין עוד כל קשר לארגון
חז"ע, שבמסגרתו פעל בעת ביצוע העבירות; וכי בעשר השנים שחלפו מאז ביצוע
העבירות חל שינוי בדרך חשיבתו. בא-כוח המשיב לא חלק, כי המשיב שובץ, לפי בקשתו,
בתא אחד עם אסירים נוספים המשתייכים לחז"ע. עם זאת טען, כי בקשת המשיב להשתבץ
בתא זה נבעה מטעמי נוחות, ואין להסיק ממנה כי המשיב מוסיף להשתייך לחז"ע או
להזדהות עם דרכו. כן ציין, כי בשנת 1996 - עת היה כלוא בבית הסוהר שיקמה - הועבר
המשיב, לפי בקשתו, לתא של אסירי פת"ח; אלא שהאסירים בתא זה דחו אותו, ובשל
קשיי הקליטה החברתית ביקש לחזור לתאו הקודם.
6. ועדת השחרורים החליטה לקבל את בקשת המשיב
והורתה לשחררו שחרור מוקדם. החלטתה נוסחה בקיצור נמרץ, כהאי לישנא:
"המדינה
מתנגדת לשחרורו המוקדם של האסיר והנימוק העיקרי להתנגדות הוא עובדת השתייכותו של
האסיר לארגון חז"ע. דו"ח שירותי הביטחון שהוגש לעיוננו מסתמך על מידע
מודיעיני, וכשביקשנו לקבל פירוט הסתבר לנו כי העובדה נסמכת אכן על מיקומו של האסיר
בחדרי הכלא ןמעבר לכך אין דבר. הדו"ח מהיום, שהוגש לנו כמיזכר, תומך ובכל
מקרה אינו שולל את גירסת האסיר כפי ששמענו אותה, ולאור הצהרתו של האסיר כי שינה את
דעותיו והשתייכותו, הצהרה שלא הופרכה, אנו סבורים כי יש מקום להורות על שחרורו
המוקדם".
7. בעתירה שלפנינו מבקש היועץ המשפטי לממשלה כי
נבטל את החלטתה של ועדת השחרורים; ואני סבור כי עתירה זו בדין יסודה. כשלעצמי,
הריני מפקפק אם, בהיעדר טענה מפורשת בדבר שינוי שחל בנסיבות, היה מקום לשוב
ולהידרש לבקשת המשיב לגופה, חודשים ספורים לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי, על-פיו נתקבלה עמדת המדינה ואושרה קביעתה של ועדת השחרורים הראשונה, כי
שחרורו המוקדם של המשיב עלול לסכן את ביטחון הציבור. ואכן נראה, כי עניינו של
המשיב לא נשנה במאומה מעניינו של ג'ול, שבקשתו לדיון חוזר נדחתה על הסף.
על כל פנים, משהחליטה הוועדה לחזור ולדון
בשאלת שחרורו המוקדם של המשיב, היה זה מחובתה להתייחס בכובד ראש לנימוקים שעל
יסודם החליטו ועדת השחרורים הראשונה ובית המשפט המחוזי, חודשים ספורים קודם לכן,
שלא לשחרר את המשיב. מהחלטתה הקצרה והסתמית של הוועדה עולה, כי היא בחרה להתעלם
מהחלטות קודמות אלו ודנה בעניינו של המשיב כאילו הובא בפניה לראשונה. כזאת לא
ייעשה: בקשת אסיר לשחרור מוקדם עשויה לעמוד לדיון יותר מפעם אחת, בפני הרכבים
שונים של ועדת השחרורים ובפני בית המשפט. בדיון חוזר בבקשה לשחרור מוקדם אין ועדת
השחרורים רשאית להתעלם ממה שנקבע בהליכים קודמים בהם נדונו בקשות האסיר. אדרבה,
השאלה העיקרית אותה יש לבחון בדיון החוזר היא אם מאז הדיון הקודם בעניין חלו
התפתחויות העשויות להצדיק שינוי ההחלטה.
8. ואולם, גם כשהיא לעצמה, אין החלטתה של ועדת
השחרורים יכולה לעמוד. בהחלטתה הניחה הוועדה, כי חוות הדעת של גורמי הביטחון
שהוגשה לה נסמכת, אך ורק, על המיזכר של קצין המודיעין. בדיון שלפנינו הראתה
באת-כוחו של היועץ המשפטי, כי לפני הוועדה הונחו שלוש חוות-דעת של גורמי הביטחון;
השתיים שהוגשו במסגרת הדיון לפני הוועדה הראשונה וחוות-דעת משלימה. בהסכמת המשיב
עיינו, בהיעדר המשיב ובא-כוחו, בחוות הדעת האמורות. מתוכנן (החסוי) של חוות הדעת
(שלפחות שתיים מהן נסמכו על מקורות שקדמו למיזכרו של קצין המודיעין) עולה, כי גם
לאחר מאסרו הוסיף המשיב להשתייך לארגון חז"ע. כן לא נוכל להסכים להתרשמות
שהפיקה הוועדה ממיזכרו של קצין המודיעין, כאילו האמור במיזכר "תומך ובכל מקרה
אינו שולל את גירסת (המשיב)"; ולדידנו אין ספק כי המיזכר האמור שולל, באורח
מפורש ומוחלט, את גירסת המשיב בדבר השינוי שחל, כביכול, באורחותיו ובהשקפותיו.
9. חרף האמור, ראינו טעם לבקש השלמת טיעון מטעם
היועץ המשפטי ביחס לשתי נקודות. הנקודה הראשונה היא טענת המשיב, כי בשנת 1996,
בהיותו בבית הסוהר שיקמה (בטרם עבר לבית הסוהר שטה), הועבר לפי בקשתו, מן התא בו
היה כלוא בחברת אסירים הנמנים עם חז"ע לתא אחר, בו נכלאו אסירים חברי
פת"ח, ושאלמלא נדחה (חברתית) על-ידי שכניו החדשים, לא היה מבקש להחזירו
לסביבתו החברתית הקודמת. יצוין כי את טענתו האמורה לא העלה המשיב לפני ועדת
השחרורים שדנה בעניינו לראשונה, ואף לא לפני בית המשפט המחוזי. לראשונה הועלתה
הטענה לפני ועדת השחרורים, שנגד החלטתה מופנית העתירה; והגם שמפרוטוקול הדיון לא
נובע כי הוועדה טרחה לבדוק את אמיתותה, ניתן לכאורה להתרשם שהטענה השפיעה על
החלטתה. משחזר בא-כוח המשיב על הטענה גם בדיון לפנינו, הטלנו על באת-כוח היועץ
המשפטי לבדוק את אמיתותה.
הנקודה השניה בה ביקשנו טיעון משלים היא טענת
היועץ המשפטי לממשלה, כי בשיקולי התנגדותה לשחרורו המוקדם של המשיב ייחסה המדינה
משקל, בין היתר, להיותו של המשיב תושב ירושלים. בהקשר זה נתבקשה באת-כוח היועץ
המשפטי להתייחס לאפשרות שאסיר מסוגו של המשיב ישוחרר שחרור מוקדם תוך קביעת
מיגבלות על חופש התנועה שלו.
10. בהודעתה המשלימה, שהוגשה לנו על-פי בקשתנו,
התייחסה באת-כוח היועץ המשפטי לשתי השאלות שהעמדנו בפניה. בתגובה לטענת המשיב -
בדבר העברתו לפי בקשתו לתא של אסירי פת"ח בבית הסוהר שיקמה - נאמר בהודעה, כי
בבדיקה יסודית ומעמיקה שערך קצין המודיעין בבית הסוהר שיקמה לא נמצאה כל בקשה של
המשיב לעבור לתא של אסירי פת"ח. מרישומי בית הסוהר אמנם עלה, כי בחודש נובמבר
1996 אכן ישב המשיב בתא בו ישבו גם אסירי פת"ח. אלא שהעברת האסירים מתא לתא,
באותו חודש, נתחייבה מאילוצים מעשיים (צפיפות, עבודות שיפוץ, קליטת אסירים חדשים),
וכלל לא נתבססה על בקשות האסירים. עוד צוין, כי מכל מקום, מאז אותו שיבוץ אקראי
בתא מעורב, שוהה המשיב לפי בקשתו בתא של אסירי חז"ע. מימצאים אלה, המבוססים
על בדיקה קונקרטית של הנתונים, מפריכים את הגירסה העובדתית עליה סמך בא-כוח המשיב
את טענתו האמורה. גם בכך יש משום תמיכה במסקנה כי ועדת השחרורים שגתה בהחלטתה
להורות על שחרורו של המשיב.
11. ביחס לנקודה השניה נאמר בהודעה המשלימה, כי
השחרור של אסירים ביטחוניים מבין תושבי ישראל, המשתייכים לארגון חז"ע, כרוך
לעת הזאת בסיכון מיוחד. מחד, לנוכח יכולתם המוגבלת של גורמי הביטחון לפקח על
תנועותיו של אסיר המחזיק בתעודת-זהות ישראלית; ומאידך, לנוכח ההערכה שמאמצי
ההתאוששות של ארגון חז"ע עלולים לבוא לידי ביטוי בניסיונות לבצע פיגועים
חבלניים בתוככי ישראל, תוך ניצול הפוטנציאל האנושי של אסירים משוחררים מבין תושבי
ישראל ומיגבלות הפיקוח של גורמי הביטחון על תנועותיהם של אסירים כאלה.
ככל הכללה, אף הכללה זו טעונה עיון. שכן, גם
בהנחה כי שחרורם של אסירים ביטחוניים שהם תושבי ישראל, ככלל, אכן כרוך בסיכון
מיוחד, חזקה שגם בקרב ציבור זה קיימים יוצאים מן הכלל. משמע שלצד ההנחה שביסוד
הכלל נדרשת, ביחס לכל מקרה נתון, גם בדיקה אינדיווידואלית. אך בענייננו אין צורך
להתעכב על כך. התנגדות המדינה לשחרורו המוקדם של המשיב איננה מבוססת רק על היותו
תושב ירושלים, אלא גם על הערכת גורמי הביטחון כי שחרורו ממאסר עלול לסכן את ביטחון
הציבור.
12. ניתן בזה צו מוחלט, על-פי המבוקש בעתירה,
והחלטת ועדת השחרורים, לשחרר את המשיב שחרור מוקדם, מתבטלת.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו
של השופט א' מצא.
ניתן היום, כ"ו
תשרי תש"ס (6.10.99).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99057490.F05