יוסף איובי נ. המוסד לבטוח לאומי שר העבודה

2 בבית המשפט העליון עע"מ 57433-12-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערער: יוסף איובי נגד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. שר הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ק' ורדי) מיום 27.11.2024 ועל החלטתו מיום 28.11.2024 בעת"מ 65894-11-24 בשם המערער: עו"ד מוחמד איובי פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ק' ורדי) מיום 27.11.2024 בעת"מ 65894-11-24, בו נדחתה עתירת המערער על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. כן מופנה הערעור נגד החלטת בית המשפט מיום 28.11.2024 בה נדחתה בקשת המערער לעיון מחדש בפסק הדין. בתמצית, ביום 26.11.2024 הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). במוקד העתירה ניצבה החלטה שניתנה לטענתו על ידי המל"ל ביום 29.10.2024, בדבר ביטול מעמדו כתושב ארעי לעניין זכויות הביטוח הלאומי. בעתירתו טען המערער כי ביטול התושבות נעשה שלא כדין ומבלי ליידע אותו, באופן ששלל ממנו זכאות לקצבאות שונות. למחרת, ביום 27.11.2024 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים על מחיקת העתירה על הסף. נקבע כי לא נמצא שלבית המשפט נתונה סמכות עניינית לדון בעתירה נגד המל"ל בענייני ביטוח לאומי ורישומי תושבות, שכן לא מדובר בגוף או בנושא המופיעים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק). בקשה לעיון חוזר בפסק הדין נדחתה ביום 28.11.2024. מכאן הערעור שלפנינו, בו טען המערער כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בקבעו כי אין לו סמכות עניינית לדון בעתירה. לגישת המערער, שפורטה בערעורו ארוכות, מדובר בקביעה שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה; עם לשון החקיקה הרלוונטית ועם תכליתה; ועם שיקולים נוספים כגון הגנה על זכויות הפרט. לצד הערעור הגיש המערער בקשה למתן צו ארעי המורה על "עיכוב ביצוע" החלטת המל"ל לבטל את מעמדו כתושב ארעי. במסגרת הבקשה העלה המערער טענות נגד החלטת המל"ל האמורה, ובעיקר בנוגע לכך שמדובר בהחלטה הפוגעת פגיעה חמורה בזכויותיו. לאחר עיון בערעור החלטנו לדחותו ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. נקודת המוצא היא כי לבית המשפט לעניינים מינהליים מסורות רק הסמכויות שניתנו לו במפורש בחוק (בר"מ 657/03 עיריית רהט נ' אלפראונה, פ"ד נז(3) 26, 30 (2003); עע"מ 5013/21 חדד נ' רשות מקרקעי ישראל (29.7.2021); עע"מ 1141/13 חלפון נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים, פסקה 5 (19.11.2013)). סעיף 5(1) לחוק קובע כי בית משפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה" (וזאת למעט עתירות שהסעד המבוקש בהן נוגע להתקנת תקנות (שם), ובכפוף להוראות מיוחדות בחוק אחר (סעיף 5(4) לחוק)). בענייננו, חרף מאמציו הרבים של המערער בערעורו, לא מצאנו כי עלה בידו להצביע על עיגון בתוספת הראשונה לחוק לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירתו. כפי שציין בית המשפט, המל"ל אינו נמנה עם הגופים המפורטים בתוספת הראשונה, וסוגיית רישום תושבות לעניין זכויות ביטוח לאומי אינה מצויה בה. די אפוא בכך כדי לדחות את הערעור. נוכח האמור, לא ראינו להידרש בהרחבה לקשיים נוספים המתעוררים במקרה זה, ובהם העובדה שהמערער לא צירף – לא לפנינו ולא לפני בית המשפט לעניינים מינהליים – את החלטת המל"ל עליה הוא מלין; ושבכתבי הטענות שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים לא נטענו טענות לגופה של ההחלטה האמורה (ולא נעלמה מעינינו טענתו כי הוא "עומד להוכיח שיש לו עילה סבירה לתביעה" וכי הדבר ייעשה ב"שלב בדיון... בו מציגים הוכחות"). הערעור נדחה אפוא, וממילא גם הבקשה ל"עיכוב ביצוע" החלטת המל"ל. למותר לציין כי אין בכך כדי למנוע מהמערער להעלות טענותיו באכסניה המתאימה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ה (29 דצמבר 2024). דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט