פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בע"מ 5738/22 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי) שניתנה ביום 29.8.2022 ברמ"ש 047389-08-22 בשם המבקש: עו"ד גלית ביטון לנקרי בשם המשיבה: עו"ד ארתור שני פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי נצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתנה ביום 29.8.2022 ברמ"ש 47389-08-22 ואשר דחתה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה טבריה (השופט א' קימלמן) (להלן, בהתאמה: בית המשפט לענייני משפחה והבקשה לעיכוב ביצוע) אשר ניתנה ביום 21.8.2022 בתלה"מ 55082-02-22 ובגדרה נקבעה המסגרת החינוכית בה תלמד בתם הקטינה של המבקש והמשיבה (להלן: הקטינה). כמו כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח. ההליך בו נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו זו התקיים במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הוגשה על ידי המבקש. לאחר עיון בכתובים שבעלי הדין הניחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע גופה. החלטתו של בית המשפט המחוזי נתמכת על ידי שיקולים נכונים בהם לא מצאתי עילה להתערב. סבורני כי מאזן הנוחות במקרה דכאן נוטה לטובת ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה – זאת, בייחוד אחרי שהקטינה כבר החלה את לימודיה, ביום 1.9.2022, במסגרת החינוכית בקדמת צבי – מסגרת אשר נמצאה מתאימה ביותר עבורה, בנקודת הזמן הנוכחית, על ידי בית המשפט לענייני משפחה אשר נסמך בהחלטתו על דו"ח עו"ס. ממילא, ומבלי להקל ראש בהשלכות האפשריות של מעבר עתידי למסגרת חינוכית אחרת, לא מדובר במצב דברים בלתי הפיך – אשר נקבע, כפי שנקבע, לאור טובת הקטינה ובהתחשב בנסיבותיהם של הוריה הפרודים. זאת ועוד: בית משפט זה ממילא אינו מתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים נדירים וחריגים (ראו, למשל: רע"א 468/16 דיין נ' סי אנד סאן מנג'מנט, פסקה ז' (‏9.3.2016); רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן, פסקה 16 (‏26.4.2017)). במסגרת הבקשה שלפניי הלין המבקש גם על גובה ההוצאות אשר נפסקו לחובתו בבית המשפט המחוזי. דעתי היא – כדעתו של בית המשפט לענייני משפחה – כי פסיקת הוצאות בהליכים מהסוג שלפניי, ובפרט, פסיקת הוצאות בשיעור גבוה העולה כדי 10,000 ש"ח בהליך ביניים, עלולה להחריף את הסכסוך בין הצדדים, בני זוג לשעבר, ועל כן ראוי, ככל שניתן, להימנע ממנה. זאת ועוד: ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי נראות על פניהן כחורגות מן ההוצאות הרגילות בנסיבות העניין, בשים לב לכך שההחלטה קמא ניתנה בתום הליך דיוני קצר – וזאת, מבלי שהטעם לפסיקת ההוצאות החריגה הובהר, ולו בקיצור (ראו: רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28.12.2020); רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ, פסקאות 21-17 (28.6.2009); ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה, פסקה 39 (1.8.2011)). אשר על כן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי, ככל שהיא נוגעת להוצאות, כבערעור – זאת, מתוקף סמכותי לפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – וכן לקבל את הערעור באופן שהחיוב בהוצאות אשר הוטל על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי יופחת ויועמד על סך כולל של 2,000 ש"ח. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו בהליך שלפניי. ניתנה היום, ‏י"ב באלול התשפ"ב (‏8.9.2022). ש ו פ ט ________________________ 22057380_F02.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אפינטרנט, https://supreme.court.gov.il