מססה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5736/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. דורית מססה 2. אסתר מססה 3. מור מססה 4. מאי מססה נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אבי גלאור; עו"ד קובי קפלנסקי פסק-דין השופט א' שטיין: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) בעב"ל 66854-11-20 (השופטים א' איטח, ס"נ, ל' גליקסמן ור' פוליאק ונציגי הציבור ע' אלטשולר זמני וב' סמו) מיום 29.6.2021, אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (להלן: בית הדין האזורי) בב"ל 60622-08-18 (השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגי הציבור א' באומל וי' פינקלשטיין) מיום 28.10.2020, במסגרתו נדחתה תביעתם של העותרים לזכאות לקצבת שאירים. עובדיה מססה ז"ל (להלן: המנוח) הועסק במשך כעשרים שנה כמפיץ עיתונים וזאת עד לפיטוריו ביום 12.11.2012. כשנה לאחר מכאן, ביום 6.12.2013, שם המנוח קץ לחייו. לטענת העותרים – אשתו וילדיו של המנוח – ההתדרדרות הנפשית שהובילה למותו של המנוח החלה עם פיטוריו ובעטיים. לאור כך טוענים העותרים כי יש להכיר בהתאבדות המנוח כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), באופן שיזכה אותם בקצבת שאירים, בהתאם לסעיף 131 לחוק. פסק הדין של בית הדין האזורי הכיר בפיטורים כ"אירוע חריג" המקיים את אחד מתנאי הסף להכרה באירוע עבודה כמחולל פגיעה נפשית. יחד עם זאת, נקבע כי יש לדחות את התביעה בעקבות פער הזמנים בין אירוע הפיטורים לקרות ההתאבדות. פסק דינו של בית הדין הארצי אישר את החלטת בית הדין האזורי בקבעו כדלקמן: "אשר לאירוע הפיטורים עצמו: כאמור, התאבדות המנוח התרחשה כשנה וחודש לאחר פיטוריו. מבלי להידרש לטענת המוסד הנסמכת על הפסיקה, שלפיה די בהעדר סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין ההתאבדות כדי לשלול הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה, הרי שבענייננו מגרסת התביעה, הנתמכת בתצהירי אלמנתו וחבריו של המנוח, עולה כי מאז אירוע הפיטורים פעלו אצל המנוח גורמים רבים שהובילו להתדרדרות הדרגתית במצבו הנפשי של המנוח, ובעיקרם העדר הצלחה לשוב למעגל העבודה, עת נחל אכזבות רבות במהלך התקופה שבין הפיטורים לבין ההתאבדות. לטעמנו אירועים אלה [...] מנתקים בהיבט המשפטי את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין ההתאבדות, גם אם נניח כי אירוע הפיטורים גרם לדחק נפשי מסוים במועד הפיטורים, או בסמוך לאחר מכן. נבהיר כי מבחינה משפטית, אין לראות במצב נפשי הנובע מהעדר הצלחה להשתלב במקום עבודה לאחר פיטורים, חלק מהאירוע המיוחד של הפיטורים, הקשור לעבודה. מדובר בנזק מרוחק, שאינו נובע ישירות מהפיטורים אלא מגורמים חיצוניים למקום העבודה ולפיטורים, כמו מצב השוק וכישוריו של המפוטר". מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרים, עתירתם מעלה שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב החורגות מעניינם של בעלי הדין. שאלה כאמור מצדיקה לדידם את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי, בהתאם להלכות החלות בכגון דא. בהקשר זה טוענים העותרים לחוסר אחידות בין פסקי הדין היוצאים תחת ידיהם של בתי הדין לעבודה בנוגע לאופן שבו יש להכריע בסוגיית הקשר הסיבתי העובדתי על ידי הערכאה המבררת. לדברי העותרים, סוגיה זו צריכה להיות מוכרעת על ידי מומחה רפואי – בעל ידע וכישורים רלבנטיים – ולא על ידי הערכאה המבררת הנעדרת כלים הדרושים להכרעה. עוד מוסיפים העותרים וטוענים, כי על הערכאה המבררת להכריע בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי רק לאחר שתוצג לפניה מלוא המסכת העובדתית הדרושה – ובתוך כך הכרעת המומחה באשר לקשר הסיבתי העובדתי. לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבותנו בהחלטותיו של טריבונל זה תיעשה אפוא בריסון רב, באופן מצומצם ובמקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-684 (1986); בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (7.6.2012)). מדובר במקרים בהם מתגלית בהכרעתו של בית הדין טעות משפטית מהותית וכאשר נסיבות העניין מחייבות התערבות ותיקון משיקולי צדק. עוד נפסק כי התערבות כאמור שמורה רק למקרים בעלי חשיבות ציבורית רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 90-88 (1997)). בניגוד לנטען על ידי העותרים, לא מצאתי בעתירתם כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. פסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי מפורטים ומנומקים ולא עולה מהם שום טעות, קל וחומר טעות משפטית מהותית אשר מחייבת את התערבותנו. לא זו אף זו: כעולה מפסק הדין של בית הדין הארצי, תביעתם של העותרים נדחתה בהסתמך על ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי – ומבלי לדון בטענות המשיב בדבר ניתוק הקשר הסיבתי העובדתי. מעבר לנדרש אוסיף כי פער הזמנים המשמעותי אשר מפריד בין התאבדות המנוח לפיטוריו והקשיים שחווה המנוח בתקופה האמורה אכן מעלים ספקות של ממש – אם לא למעלה מכך – לגבי קיומו של הקשר הסיבתי הנטען. צר לנו מאד על אשר אירע למנוח, אך קצרה ידינו מלהושיע. העתירה נדחית אפוא בזאת. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בתשרי התשפ"ב (‏13.9.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ 21057360_F01.docx נר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il