ג'מאל אבו ג'ראר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5734/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5734/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערים: 1. ג'מאל אבו ג'ראר 2. מחמד אבו ג'ראר סלימאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 27.5.09, בת"פ ,253/08, שניתן על ידי כבוד השופט מ' סובל תאריך הישיבה: ו' בתשרי תש"ע (24.9.09) בשם המערערים: עו"ד א' ברעם בשם המשיבה: עו"ד ג' שפירא בשם שירות המבחן: גב' ב' וייס מתורגמן: מר ו' אלון פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערערים, על פי הודאתם, בעבירות של חטיפה לשם סחיטה וכליאת שווא, עבירות לפי סעיפים 372 בשילוב עם סעיף 375 וכן סעיף 377 (רישא) לחוק העונשין. בבסיס ההרשעה עמדו עובדות אלו: בין מערער 2 (להלן: מחמד) לאחד, מוחמד חמאד (להלן: המתלונן) נוצר קשר עסקי שבעקבותיו טען מחמד כי המתלונן נותר חייב לו סכום של למעלה ממיליון ש"ח. בתאריך 22.9.08 השיג נאשם מס' 1 בפרשה זו, מוחמד טורמאן (להלן: טורמאן), את מספרו של הטלפון הנייד של המתלונן, ובעקבות כך שוחח עמו באמתלא שהוא מבקש לבנות תחנת דלק באזור התעשייה בעטרות. השניים קבעו להיפגש ביום 23.9.08, וכאשר הגיע המתלונן לנקודת המפגש אילצו אותו טורמאן ושני אחרים להיכנס לרכב, תוך שהם מאימים עליו באקדחים שנשאו עמם. מכאן ואילך נפתח מסע איומים והפחדה, במהלכו הונח שק על ראשו של מתלונן וידיו נכבלו, והוא הוחזק במקומות מסתור שונים. בשלב כלשהו שמרו על המתלונן שני המערערים, ומחמד אף התקשר לקרובי משפחתו של המתלונן, איים לפגוע בו ולהמיתו, והתנה את שחרורו בתשלום של סכומי כסף גדולים. לבסוף, הועבר המתלונן על ידי המערערים לידי כוחות הביטחון הפלסטיניים. כאמור, הודו המערערים בעובדות המפלילות שיוחסו להם, ובעקבות כך נדון מערער 1 (להלן: ג'מאל) ל-24 חודשי מאסר, בעוד שמחמד נדון ל-23 חודשי מאסר. כמו כן, נגזרו למערערים 12 חודשי מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח. בערעור שבפנינו משיגים המערערים על חומרת העונש. נטען, כי המתלונן הוציא מהם במרמה סכום כסף ניכר, וכתוצאה מכך נקלעו למצוקה וחובות. בעקבות כך הם ניסו לדבר על ליבו להשיב את הכסף, ורק משכשלו ניסיונותיהם פעלו כפי שפעלו. להשקפת המערערים החמיר בית המשפט המחוזי בעונשים שהשית עליהם, תוך שהוא נמנע מלתת משקל הולם להודאתם, החרטה שהביעו, המרמה החמורה ברשתה נפלו, והעובדה שבסופו של יום הם עצמם מסרו את המתלונן לידי כוחות הביטחון הפלסטיניים. אין בידנו להיעתר לערעור. גם אם נניח כי המתלונן אכן הוליך שולל את המערערים, הדרך בה בחרו כדי ליישב את המחלוקת בינו לבינם היתה פסולה מכל וכל. במקום לפנות לרשויות החוק, או לתבוע את החוב בהליכים אזרחיים, הם בחרו לעשות דין לעצמם. הם נתנו יד לחטיפת המתלונן וכליאתו, תוך ששותפיהם למעשה מאיימים עליו בנשק חם. יתרה מכך, המערערים גם תקפו את קורבנם ולא חסכו ממנו את נחת זרועם. התנהגות זו חמורה היא, הואיל ואין לה מקום במדינות מתוקנות. עם זאת, ולאור ההלכה הנוהגת לפיה הענישה היא אינדיווידואלית, מצווה היה בית המשפט לתת משקל גם לנסיבותיהם האישיות של המערערים, המצוקה אליה נקלעו והעובדה ששניהם נעדרי עבר פלילי. ברם, כך בדיוק נהג בית המשפט המחוזי, ולסופו של יום הוציא מתחת ידו גזר דין מתון ומידתי, ממנו לא ראינו מקום לשנות. אי-לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, י"א בתשרי התש"ע (29.9.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09057340_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il