פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 5733/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים 6. משרד הרווחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 29.7.2021 בא"פ 43319-01-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט בשם המערערים: עו"ד אורי צפת; עו"ד משה בראון פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת מ' דבירי-רוזנבלט) מיום 29.7.2021 בא"פ 43319-01-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ההליך נושא הערעור דנן נפתח ביום 19.1.2020, ועניינו בבקשת המשיבים 4-1 (להלן יחדיו: המשיבים) למינוי אפוטרופוס לעניינים אישיים לסבם בן ה-97 – המערער 1, המיוצג בהליך על ידי עורך דין – ולמצער "אפוטרופוס לעניין פגישותיו עם בני משפחתו (ילדיו ונכדיו כולם)". לטענת המשיבים, הקשר בינם ובין סבם נותק על ידי שניים מילדיו: המערערת 2 ובת נוספת, שאינה צד להליך. ביום 30.7.2020 הורה בית המשפט קמא על מינוי אפוטרופוס לדין למערער 1 "נוכח מצבו הלכאורי". בחלוף כשנה, ביום 11.7.2021, הודיע האפוטרופוס לבית המשפט כי טרם נפגש עם המערער 1 וכי תחושתו היא ש"סביבתו מונעת מפגש כאמור". בית המשפט קמא הורה לבא-כוחו של המערער 1 ולבא-כוחה של המערערת 2 להגיש הודעה בנושא תוך 48 שעות. בהודעתם, אשר הוגשה ביום 13.7.2021, ביקשו באי-כוח המערערים ארכה בת שבוע על מנת לבצע "בדיקה משפטית ראויה והכרחית של נסיבות העניין". בהמשך אותו היום הורה בית המשפט לבאי-הכוח לאפשר "לאלתר" את קיום המפגש, אך למחרת הודיעו באי-כוח המערערים כי "נוכח קוצר הזמן" לא עלה בידם לתאם מפגש. ביום 15.7.2021 נתן בית המשפט קמא החלטה בה ציין כי תגובותיהם של המערערים "קרובות לביזוי בית המשפט, ואנקוט בלשון עדינה", וכי בשלב זה לא מתאפשרת בחינת רצונו וטובתו של המערער 1 "ללא כל הסבר [...] ואף תוך חשש שמא יש ניסיון להסתיר את [המערער 1] ואת מצבו". נוכח זאת קבע בית המשפט מועד לפגישה בין המערער 1 והאפוטרופוס שמונה לו, וביום 25.7.2021 דיווח האפוטרופוס כי נפגש עם המערער 1. ביני לביני, ביום 5.7.2021 נתן בית המשפט קמא החלטה כהאי לישנא: "הוגשה לתיק 'בקשה חסויה' מטעם [המשיבים]. תוכן הבקשה אינו מצדיק דיון או הכרעה בה ללא עמדת הצד שכנגד (לצד קושי נוסף של העדר תצהיר). משכך בידי [המשיבים] הבחירה – או להגישה כבקשה גלויה או לבקש מחיקת הבקשה. בצורה זו של הבקשה – היא לא תידון." בהתאם, המשיבים הודיעו ביום 15.7.2021 כי ברצונם למחוק את הבקשה החסויה – ובהחלטה מיום 18.7.2021 הורה בית המשפט על מחיקתה. בהמשך יום 18.7.2021 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. לטענתם, מאז מתן ההחלטה מיום 5.7.2021 – שבעקבותיה נודע להם על קיומה של הבקשה החסויה – נתן המותב מספר החלטות בעניין הפגישה בין האפוטרופוס ובין המערער 1 והביע ביקורת "קיצונית" על המערערים. לגישתם ביקורת זו, כמו גם נכונותו של בית המשפט לקבוע "ביקור כפוי" של האפוטרופוס, מעוררים תחושה לפיה החלטותיו של המותב "מושפעות" מאותה בקשה חסויה – שלגביה נטען כי "כמובן שהדעת נותנת, כי אין מדובר בחלוקת מחמאות ל[מערערים] (וזאת בלשון זהירה)". לשיטתם, עסקינן במצב הדומה לתרחיש שבו מקיים המותב שיחה פרטית עם הצד שכנגד. עוד הלינו המערערים על התנהלותו של המותב בהיבטים אחרים של ניהול ההליך, וכן על פסק דין שנתן המותב ביום 5.5.2021 בהליך אחר – בו נדחתה על הסף בקשת המערער 1 לביטול פסק דין שבמסגרתו מונה אפוטרופוס לרכושו (א"פ 58855-04-21). לטענת המערערים, מצב שבו "בית המשפט נחשף לטענות של אחד הצדדים שעה שלצד שכנגד אין ידיעה מהן טענות אלה, פוגע קשות באובייקטיביות של בית המשפט ומשפיע על החלטותיו בהמשך ההליכים בתיק, באופן שהחלטות אלה מוטות כנגד [המערערים], לפחות למראית עין". המשיבים, מצדם, התנגדו לפסילת המותב, אך לא פירטו בתגובתם על תוכן הבקשה החסויה. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה ביום 29.7.2021. בהחלטתו הדגיש בית המשפט כי סירב להידרש לבקשה החסויה או "לכל היבט מתוכנה", וכי נתן החלטה גלויה לפיה על המשיבים לבחור אם לחשוף את הבקשה או למחקה. עוד ציין בית המשפט קמא כי לא התעמק בבקשתם של המשיבים "מעבר לנדרש לצורך ההבנה במה מדובר", וכי לאחר בחינת הבקשה הגיע למסקנה שאין הצדקה לדון בה "במתכונת חסויה". כמו כן נקבע כי אין מקום להשוות בין ענייננו ובין תרחיש של שיחה פרטית בין המותב ובין בעל דין, שכן הבקשה החסויה הוגשה על דעתם של המשיבים בלבד והמותב לא "השיב" לה. המותב הוסיף וציין כי בקשת הפסלות הוגשה כשבועיים לאחר ההחלטה מיום 5.7.2021, ובסמוך לאחר שהמערער 1 חויב להיפגש עם האפוטרופוס שמונה לו. על רקע זה נקבע כי בקשת הפסלות לא הוגשה מיד לאחר שנודע למערערים על עילת הפסלות (כהוראת תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)) וכי "אין מנוס מן התהייה שמא העיתוי אינו מקרי, ומדובר היה בניסיון עקיף למנוע מפגש בין [המערער 1] לבין האפוטרופוס לדין". עוד צוין כי המקום הראוי להעלאת השגות על ההחלטות שאליהן התייחסו המערערים הוא במסגרת הליכי ערעור ולא בבקשת פסלות. לבסוף הדגיש המותב כי "בשלב זה טרם ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס להליך כולו ואין כל ודאות כי התובענה של [המשיבים] תתקבל, או – תידחה. הדברים נבחנים ובית המשפט טרם קם מכיסאו". עוד חייב בית המשפט קמא את המערערים בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי – שבו עומדים המערערים, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלו בפני בית המשפט קמא ומדגישים כי "העילה המהותית והעיקרית" שבבסיס ערעורם היא היחשפות המותב לבקשה החסויה. לטענתם "ניתן להניח, כי מדובר בכתב פלסתר, המבאיש את ריחם של המערערים בעיני בית המשפט קמא", וכי המותב נחשף "לשיחה או לחומר שיש בו להשפיע על תוצאות המשפט או על מהימנותו של בעל הדין או אפילו על יושרו ותום ליבו של בא כוחו". המערערים עומדים על טענתם כי בית המשפט קמא "הושפע" מן האמור בבקשה החסויה, ומלינים על כך שבית המשפט לא ביקש את תגובתם בנוגע לבקשה או לאפשרות שהיא תימחק מבלי שתוכנה יועבר להם. לגישתם, העובדה שבית המשפט לא העביר את הבקשה החסויה לעיונם מעידה על "משוא פנים של ממש" ועל כך שהמותב "ניהל הליך מאחורי פרגוד עם צד אחד". באשר לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, המערערים מבהירים כי הגישו את בקשתם לאחר שהמשיבים ביקשו למחוק את הבקשה החסויה ו"בטרם נודע למערערים כי בית המשפט החליט על מחיקת הבקשה החסויה". לטענתם, אילו הייתה הבקשה נחשפת לעיניהם "יתכן שהפגם היה נירפא ולא היה מקום לבקש פסילה של המותב". עוד סבורים המערערים כי תהייתו של בית המשפט קמא בנוגע לעיתוי הגשת בקשת הפסלות מעידה כי הוא מפרש את התנהלותם "באופן שלילי". נוכח כל זאת סבורים המערערים כי יש להורות על פסילת המותב, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת מותב מלשבת בדין הוא זה המעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם התקיימו נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצדו. נסיבות מעין אלו לא הוכחו בענייננו. כאמור, עיקר טענות המערערים ממוקד בעובדה שהמותב הורה על מחיקת הבקשה החסויה מבלי לבקש את תגובת המערערים או להעבירה לעיונם, וכן בעובדה שהמותב נחשף לאמור בבקשה החסויה, ולטענת המערערים הושפע מן האמור בה. בכל הנוגע לסוגיה הראשונה – התנהלות המותב בכל הנוגע למחיקת הבקשה החסויה – לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להוכיח עילת פסלות. יש להדגיש בהקשר זה כי המערערים ציינו בעצמם שהגישו את בקשת הפסלות "בטרם נודע [להם] כי בית המשפט החליט על מחיקת הבקשה החסויה" (פסקה 23 לערעור); במילים אחרות, בעת הגשת בקשת הפסלות המערערים לא ידעו שהתקבלה החלטה סופית בעניין הבקשה החסויה, שהבקשה נמחקה מבלי שהועברה לעיונם, או שהמותב נמנע מלבקש את התייחסותם לנושא. על כן קשה לקבל את הטענה כי נסיבות אלו הן שעמדו בבסיס בקשת הפסלות. מכל מקום, אינני סבורה כי התנהלותו של המותב בהיבט זה מקימה עילה לפסילתו. אכן, מצב בו המותב ובעל דין מקיימים מגעים במעמד צד אחד ושלא במסגרת סדרי הדין הרגילים, אינו רצוי – אך קיומם של מגעים מעין אלו אינו מקים, כשלעצמו, עילת פסלות. כפי שנפסק בעבר, יש לבחון בהקשר זה את מכלול נסיבות העניין, לרבות שאלת נכונותו של המותב לקיים את המגעים במעמד צד אחד, תוכן המגעים, משך המגעים וסוג ההליך שבו מדובר (ראו, למשל: ע"א 6022/19 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקאות 9-8 (22.9.2019); ע"א 8234/14 הכנס הלאומי רוחני של הבהאים של ארה"ב נ' אנסארי, פסקאות 8-7 (5.1.2015)). הרציונל לכך הוא שגם במקרים מעין אלו יש לבחון אם נסיבות העניין מקימות "חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים" (ע"א 6803/16 דלתא קפיטל גרופ בע"מ נ' קול, פסקה 8 (6.12.2016); ע"א 4287/08 גבריאלי נ' דוד, פסקה 9 (24.7.2008)). על רקע זה, יש להדגיש כי בענייננו המשיבים הגישו בקשה המסווגת כחסויה, והמותב – בהחלטה הגלויה לכל הצדדים – קבע כי אין מקום לדון בה ללא קבלת עמדת המערערים, ובהמשך מחק אותה מהתיק. על רקע זה אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה מדובר במעין "שיחה פרטית" של המשיבים עם המותב. בנוסף, בהחלטתו הדוחה את בקשת הפסלות הבהיר המותב כי לא התעמק בבקשה "מעבר לנדרש לצורך ההבנה במה מדובר". נוכח כל זאת, לא שוכנעתי כי התנהלותו של המותב מעידה על נכונות להיוועד עם המשיבים במעמד צד אחד או על נטייה כלשהי לטובתם (השוו: ע"א 7297/17 ס.ב ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 4 (1.11.2017)). משכך לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים בהיבט זה. ככל שהמערערים סבורים כי היה מקום להעמיד את הבקשה החסויה לעיונם או לאפשר להם להגיש תגובה בנוגע אליה, היה ביכולתם להגיש בקשה מתאימה במסגרת ההליך – אך בקשת פסלות אינה המקום הראוי להעלות בפעם הראשונה את טענתם כי היה על המותב לפעול אחרת. באשר לסוגיה השנייה – המידע שאליו נחשף המותב – יש להדגיש כי המערערים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי-קבילות שמהן לא יוכל להשתחרר בבואו לדון בהליך (ראו והשוו: ע"א 3096/21‏ פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.5.2021)). כל שטענו המערערים הוא כי הבקשה כללה, ככל הנראה, טענות בעלות אופי שלילי לגביהם או לגבי באי-כוחם. לשיטתם, העובדה שסמוך לאחר הגשתה ניתנו החלטות שאינן לרוחם, מעידה כי המותב הושפע מן האמור בבקשה. טענה זו של המערערים הועלתה בעלמא ונגועה במידה לא מבוטלת של ספקולטיביות. זאת ועוד – תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי יש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בענייננו, כאמור, הגישו המערערים את בקשתם מבלי שנודע להם על עילת פסלות בכל הנוגע למידע שאליו נחשף המותב, אלא רק בשל חשש שהתעורר בלבם שמא קמה עילה כזו. להגשת הבקשה אף לא קדמו ניסיונות כלשהם של המערערים להביא לחשיפת תוכן הבקשה החסויה, בין על דרך של פנייה למשיבים עצמם ובין באמצעים משפטיים. מכיוון שתוכן הבקשה אינו גלוי, לא ניתן לדעת אם צודקים המערערים בטענתם כי היא כוללת מידע חדש, ובפרט מידע שלילי על מי מהם או על באי-כוחם, ואף לא ניתן לבחון אם האמור בבקשה השפיע (או צפוי להשפיע) באופן כלשהו על החלטותיו של המותב, לא כל שכן באופן שיש בו כדי להקים עילת פסלות. לפיכך, טענותיהם של המערערים בהקשר זה אינן עומדות בנטל הנדרש להוכחת חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי להצדיק את פסילת המותב. לבסוף יצוין כי ההחלטות השונות שעליהן משיגים המערערים בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי – לרבות ההחלטות בעניין הפגישה בין המערער 1 והאפוטרופוס שמונה לו – אף הן אינן מקימות עילת פסלות. כפי שציין בית המשפט קמא, הליכי פסלות אינם המקום הראוי להעלאת טענות "ערעוריות" בנוגע להחלטות שניתנו. למעלה מן הצורך אציין כי עיון בהחלטות אלו לגופן אינו מעלה על פני הדברים כל חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. מכל מקום, המערערים הדגישו בעצמם כי בקשת הפסלות לא התמקדה בהחלטות שניתנו, וכי "העילה המהותית והעיקרית" היא הבקשה החסויה שהגישו המשיבים, אך טענות המערערים בהקשר זה אינן מקימות עילת פסלות, כאמור. מן הטעמים המפורטים לעיל, לא ראיתי מקום להורות על פסילת המותב, אף לא מטעמי מראית פני הצדק. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באלול התשפ"א (‏30.8.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21057330_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1