פלוני נ. פלוני

1 5 בבית המשפט העליון ע"א 573/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 10.1.2022 בתלה"מ 68954-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופט י' שקד בשם המערערת: עו"ד אסנת קוצר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד) מיום 10.1.2022 בתלה"מ 68954-12-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. לצדדים – אשר נישאו בשנת 2021 אך נפרדו מאז – יש ילד משותף, תינוק בן מספר חודשים (להלן: הקטין). ההליך נושא הערעור דנן הוגש על ידי המשיב ביום 30.12.2021 ועניינו בקשה לסעדים שונים בנוגע לקטין, לרבות קביעת זמני השהות עמו והמסגרת שבה יתחנך. ביום 4.1.2022 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך, על רקע האופן שבו ניהל את הדיון בשני הליכים קודמים בעניינם של הצדדים, אשר נדונו במאוחד והטיפול בהם הסתיים ביום 21.12.2021. ההליכים הקודמים עניינם בקשת המשיב ליישוב סכסוך – שבמסגרתה הגיש גם מספר בקשות נוספות, לרבות בעניין מקום מגוריו של הקטין – ובקשת המערערת למתן צו הגנה נגד המשיב (י"ס 56303-11-21 ו-ה"ט 32012-12-21). המערערת טענה בבקשת הפסלות כי במהלך דיון שהתקיים בהליכים הקודמים ביום 21.12.2021, המותב הפגין משוא פנים נגדה במספר הזדמנויות. בפרט הפנתה המערערת לאחת ההחלטות שניתנו בדיון, שם ציין המותב: "שמעתי בקשב רב את דברי ב"כ האם ובשלב זה אני לא יכול לשלול את טענת ב"כ האב כי קיים פה ניסיון למנוע קשר בין האב לבין הקטין. על פניו, טענות ב"כ האם נשמעות הגיוניות כאשר ידוע שתמיד עדיף להיות זהיר ולא להצטער. יחד עם זאת, בהתאם לתחושתי ובהתאם להבנתי, האם מנסה להעביר את האב דרך חת[ח]תים לבדיקות מבדיקות שונות ומשונות שכידוע גוזלות זמן וכאשר כל אותו הזמן הילד ייפגש עם אביו במשורה ובמרכז קשר. עם כל הכבוד, מלבד טענות כלליות המאופיינות ככותרות לא נתקלתי בעניינים נקודתיים ובראיות לטענות שנטענו" (ההדגשה הוספה). המערערת טענה כי ההתבטאות המודגשת שלעיל מעידה כי המותב גיבש דעה מוקדמת ביחס אליה, וזאת אף שעניינם של הצדדים רק החל להתברר בפניו וטרם ניתנה לה הזדמנות לשטוח את טענותיה וראיותיה. לצד זאת הפנתה המערערת להתבטאות מהחלטה נוספת שניתנה במהלך אותו דיון: "[...] לא התרשמתי כי יהיה זה בטובתו של הקטין לקבוע הסדרי קשר במרכז קשר בזמנים מצומצמים על אלו שהומלצו בדו"ח יח' הסיוע. ואם בדוח יחי' הסיוע עסקינן אציין כי בכל הכבוד ובכל הרגישות, נרשם בסעיף 5 כדלהלן: 'אשר לטענות בדבר למצבה הנפשי של האם [כך במקור], להתרשמותנו, יש צורך בהערכה פסיכיאטרית כולל המלצות באשר להמשך טיפול, ובכללן גם התייחסות לקשר עם הילד'. עם כל הכבוד, לא מצאתי התייחסות זהה או דומה למצבו הנפשי של האב. עולה כי האם אשר מטילה ספק במצבו הנפשי של האב היא זו אשר נקבע על אודותיה כי טוב לה להיבדק על ידי מומחים" (ההדגשה הוספה). לטענת המערערת, אף שהמותב "סייג את החלטתו" ולא נתן תוקף של החלטה להמלצות יחידת הסיוע, יש טעם לפגם בבחירתו "לחזור ולעסוק" בנושא על דרך של השוואת מצבה הנפשי למצבו של המשיב. נוכח זאת סברה המערערת כי המותב נתן "משקל מכריע" להמלצות יחידת הסיוע וכי דעתו "ננעלה" בנוגע למצבם הנפשי של הצדדים. מכיוון שסוגיית מצבה הנפשי של המערערת מצויה "בליבת הדיון המשפטי", טענה המערערת כי התבטאות זו מעידה אף היא על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. חשש זה, כך המערערת, ניכר גם מהתבטאות נוספת של המותב מהחלטה שניתנה בדיון, בזו הלשון: "בשים לב לדו"ח יח' הסיוע, ולדברים הלא פשוטים שנאמרו בסעיף 5, וככל שיכולתי הייתי שוקל אף מתן צווים רחבים בעניינו של הקטין ואולם אין בפני תובענה מתאימה מה גם שהחלופות כרגע לא ברורות." המערערת טענה כי אמירה זו עולה כדי הבעת "עמדה ברורה ונחרצת" מצד המותב ביחס להליכים שיוגשו בעתיד, ככל שיוגשו, כך שהמותב למעשה נתן למשיב "ייעוץ משפטי" בנוגע למחלוקת שבין הצדדים. לצד כל זאת טענה המערערת כי המותב ציין במהלך הדיון "כל אישה מיניקה, חייבת לטובתה לשאוב חלב". אמירה זו אמנם לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון, והמותב אף ציין באחת ההחלטות מהדיון "כמובן שאין זה בסמכותו של בית המשפט לומר לאם מה לעשות עם גופה" – אך חרף זאת, כך המערערת, דעתו ה"קדומה" של המותב בנושא באה לידי ביטוי בהחלטות שניתנו בדיון. בהקשר זה הפנתה המערערת להתבטאות הבאה מתוך אחת ההחלטות שניתנו: "ידיעה אישית היא כי תינוק אשר יונק נזקק בד"כ להזנה כל כמה שעות ואני בספק אם במשך 4 שעות של ביקור הוא לא יזקק להזנה. בעניין זה, כמובן שההורים רשאים להסכים על כל דרך הזנה אפשרית של הילד ואין בדעתי להמליץ להם או לכוון אותם לדרך כזו או אחרת. יחד עם זאת, ככל שלא יגיעו להסכמה, ברור כי התינוק יהיה חייב לאכול ולפיכך, לא רק שהאב רשאי, אלא הוא חייב לדאוג לתינוק להזנה שתתאים לו." לבסוף טענה המערערת כי הדיון מיום 21.12.2021 אמור היה לעסוק הן בבקשה לצו הגנה והן בבקשה שהגיש המשיב לסעד דחוף, אך בפועל התקיים דיון רק בבקשה לסעד דחוף – בעוד שבקשת המערערת לצו הגנה נדחתה מבלי שבית המשפט דן בה לגופה. המשיב מצידו הביע התנגדות לבקשת הפסלות, ובהחלטתו מיום 10.1.2022 דחה המותב את הבקשה בציינו, בין היתר, כי בעקבות הדיון מיום 21.12.2021 החליט על "אימוץ חלקי" של המלצות יחידת הסיוע בנוגע לזמני השהות של המשיב עם הקטין; כי בהחלטות שניתנו בדיון הובהר שבשלב זה אין מקום להפנות את המערערת לאבחון פסיכיאטרי; וכי באת-כוחה של המערערת ציינה במהלך הדיון שתסכים לשליחת שני הצדדים להערכה פסיכיאטרית. על רקע זה, כך נקבע, הטענה לגיבוש עמדה ביחס למצבה הנפשי של המערערת אינה עולה בקנה אחד עם ההתרחשויות מהדיון. עוד הדגיש המותב כי ההתבטאות בעניין מצבה הנפשי של המערערת נכתבה בהתייחס לתוכן המלצתה של יחידת הסיוע, ואין בה כדי להביע עמדה נחרצת בנושא. המותב הוסיף כי האמירה בדבר "דרך חתחתים" לא התייחסה להתנהלותה של המערערת בהליכים שבטיפול המותב, אלא אך לבדיקות שאותן ביקשה המערערת כי המשיב יעבור. באשר להתבטאות הנוגעת לשאיבת חלב, המותב הסביר "כל שעשיתי הוא לברר עם האם, ברגישות המתחייבת, האם היא שואבת חלב על מנת שתוכל לתיתו לאב". נוכח כל זאת קבע המותב כי ההתבטאויות שאליהן הפנתה המערערת אינן חורגות מהסביר בנסיבות העניין, והוסיף כי השגותיה של המערערת על תוכן ההחלטות שניתנו בדיון הן "ערעוריות" במהותן ואף הן אינן מקימות עילה לפסילתו. מכאן הערעור שלפניי. המערערת חוזרת, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא, ולגישתה קמה עילה לפסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור דנן וכן בכל הליך שיוגש בעתיד לבית המשפט לענייני משפחה בעניינם של הצדדים. באופן ספציפי, המערערת חולקת על ההסבר של המותב ביחס להתבטאות בדבר "דרך חתחתים", ולטענתה גם אם המותב אכן התייחס בהקשר זה לבדיקות – ולא להתנהלותה בהליכים המשפטיים – הרי שאמירה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים מכיוון שבדיקות מעין אלו "מבוצעות בענייני משפחה כמעט כעניין שבשיגרה" ומשכך הן צפויות לעמוד "בליבת הדיון העתידי בין הצדדים". עוד טוענת המערערת, בין היתר, כי בחירת המילים של המותב ("בדיקות מבדיקות שונות ומשונות") מעידה על זלזול והתנשאות כלפיה. המערערת מוסיפה וחולקת על הבהרת המותב לפיה ההתבטאות בעניין מצבה הנפשי התבססה אך על האמור בדו"ח יחידת הסיוע. המערערת מדגישה כי המותב ציין במעמד הדיון שנדרשות נסיבות כבדות-משקל על מנת לסטות מהמלצת יחידת הסיוע – ומשכך, לטענתה, ההתייחסות לדו"ח אכן מעידה על "נעילת" דעתו של המותב ביחס למצבה הנפשי. לצד זאת מדגישה המערערת כי החלטת הפסלות לא כללה התייחסות לטענתה בעניין ההתבטאות "ככל שיכולתי הייתי שוקל אף מתן צווים רחבים בעניינו של הקטין [...]", ולגישתה היעדר ההתייחסות לטענה זו מצדיק, כשלעצמו, את פסילת המותב. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. בקשת הפסלות התבססה, כאמור, על ארבעה אדנים עיקריים: האמירה כי המערערת מנסה להעביר את המשיב "דרך חתחתים"; ההתייחסות למצבה הנפשי של המערערת ("נקבע על אודותיה כי טוב לה להיבדק על ידי מומחים"); ההתבטאות בעניין מתן "צווים רחבים בעניינו של הקטין"; והתייחסותו של המותב לסוגיית שאיבת החלב. כפי שיפורט להלן, אף אחת מההתבטאויות הללו אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. באשר לאמירה בדבר "דרך חתחתים": ההקשר המלא של הדברים – אשר הובא בציטוט שלעיל – ממחיש כי התבטאות זו נכתבה על רקע הטענות והראיות שהציגה המערערת נכון לאותו השלב, ולגביהן קבע המותב כי מדובר ב"טענות כלליות המאופיינות ככותרות" אשר אינן מצדיקות, כשלעצמן, את קבלת גרסתה של המערערת. לפיכך אין באמירה זו, כשלעצמה, כדי להביע עמדה נחרצת העלולה להשפיע על הדיון בהליך הנוכחי, והבהרתו של המותב במסגרת בקשת הפסלות מקובלת עליי במלואה בהקשר זה. אף לא מצאתי לקבל את הטענה כי ההתייחסות ל"בדיקות" מקימה עילת פסלות מכיוון שבדיקות הן עניין שבשגרה בהליכי משפחה. כאמור, לא מצאתי כי אמירה זו של המותב מעידה על "נעילת" דעתו ביחס להליך הנוכחי, ולשם הוכחת עילת פסלות לא די בטענה בעלמא לפיה מחלוקות עתידיות בין הצדדים צפויות, ככל הנראה, לערב בדיקות כאלו ואחרות. באשר להתייחסות למצבה הנפשי של המערערת: כפי העולה מהציטוט המלא שהובא לעיל, המותב ציין דברים אלו כחלק מסקירת תוכנו של דו"ח יחידת הסיוע, ולא במסגרת הכרעה בטענה שהעלה מי מהצדדים להליך. לפיכך אין בהתבטאות זו כדי להביע עמדה כלשהי – לא כל שכן עמדה המעוררת חשש ממשי למשוא פנים – ביחס למצבה של המערערת או לצורך בבדיקתה על ידי מומחים. ההתייחסות של המותב למשקל הגבוה שיש ליתן לדו"ח יחידת הסיוע, אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה. הוא הדין ביחס לאמירה "ככל שיכולתי הייתי שוקל אף מתן צווים רחבים בעניינו של הקטין". אמירה לפיה המותב היה שוקל מתן סעדים מסוימים אילו היה מתבקש לתתם, אינה מעידה ולו בקירוב על "נעילת" דעתו ביחס לאותם סעדים היפותטיים. הדברים עולים בבירור מן ההתבטאות עצמה ומן ההקשר שבו נכתבה, אף אם המותב לא התייחס לטענה זו באופן ספציפי בעת שהבהיר בהחלטת הפסלות כי דעתו אינה "נעולה". באשר לסוגיית שאיבת החלב: המערערת לא הבהירה בבקשת הפסלות או בערעור שלפניי מהי אותה עמדה מוקדמת שלטענתה המותב גיבש בהקשר זה, או כיצד הסוגיות הטעונות הכרעה במסגרת ההליך הנוכחי צפויות להיות מושפעות מעמדה נטענת זו. מכל מקום, לא שוכנעתי כי התבטאויות אלו של המותב מעידות, כשלעצמן, על גיבוש עמדה מוקדמת לרעת המערערת או לרעת הקטין. זאת, גם אם אניח לצורך הדיון כי ההתבטאות הנטענת, אשר לא קיבלה ביטוי בפרוטוקול, אכן נאמרה (מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שהמערערת לא הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 21.12.2021, וראו בהקשר זה: ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (20.6.2019)). השגותיה הנותרות של המערערת, בעניין ניהול הדיון מיום 21.12.2021 ותוכן ההחלטות שניתנו במהלכו, אף הן אינן מקימות עילת פסלות בהיותן "ערעוריות" במהותן, וכבר נפסק לא אחת כי בקשת פסלות אין בה כדי להוות תחליף להליכי ערעור (ראו, למשל: ע"א 6491/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 8 (8.11.2021)). בהקשר זה לא למותר לציין כי המערערת אכן הגישה בקשת רשות ערעור על אחת מההחלטות שניתנו בדיון, וזו התקבלה חלקית ביום 18.1.2022 (רמ"ש 52188-12-21). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ג באדר א התשפ"ב (‏14.2.2022).   ה נ ש י א ה _________________________ 22005730_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1