מדינת ישראל נ. אמיר קעדאן

פסק-דין בתיק ע"פ 5723/11 בבית המשפט העליון ע"פ 5723/11 ע"פ 5867/11 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערערת בע"פ 5723/11 והמשיבה בע"פ 5867/11: מדינת ישראל המערער בע"פ 5867/11 והמשיב 3 בע"פ 5723/11: מועתסם קעדאן נ ג ד המשיבים בע"פ 5723/11: 1. אמיר קעדאן 2. ג'מיל קעדאן 3. מועתסם קעדאן ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.6.11 בת"פ 9144-07-10 שניתן על ידי כבוד השופט רון שפירא תאריך הישיבה: כ"ט באב התשע"א (29.8.2011) בשם המערערת בע"פ 5723/11 והמשיבה בע"פ 5867/11: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם המשיב 1 בע"פ 5723/11: עו"ד יוסף חינאוי בשם המשיב 2 בע"פ 5723/11: עו"ד נאדר כבהה בשם המשיב 3 בע"פ 5723/11: עו"ד ג'לג'ולי איהאב (לא התייצב לדיון) פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור וערעור שכנגד מטעם המשיב מס' 3 על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.6.2011 בת"פ 9144-07-10 (כבוד השופט ר' שפירא). 1. כנגד אמיר קעדאן (להלן: המשיב 1), ג'מיל קעדאן (להלן: המשיב 2) ומועתסם קעדאן (להלן: המשיב 3, וביחד להלן: המשיבים) הוגש כתב אישום בגין שלושה אירועים בהם נשאו נשק, ירו בו באוויר ולעבר המתלוננות, וכן תקפו באלימות את המתלוננים במסגרת קטטה (להלן: האירועים). נטען, כי על רקע סכסוך בין משפחות ביישוב בו גרים המשיבים, בהזדמנות אחת הגיעו המשיבים 1 ו- 2 ברכב לאזור ביתן של המתלוננות כאשר ברשותם אקדחים וירו באוויר (להלן: האירוע הראשון). בהזדמנות אחרת, הגיעו המשיבים 1 ו-3 ברכבם לאותו אזור וירו לעבר המתלוננים ופגעו בקיר ביתם (להלן: האירוע השני). בהזדמנות נוספת, הגיעו שלושת המשיבים לביתם של המתלוננים כשהם מצוידים באלות, ברזלים וסכינים, ובמסגרת קטטה שהתפתחה בין משפחת המתלוננים (להלן: המשפחה היריבה) למשפחת המשיבים הכו את המתלונן בכל חלקי גופו והמשיב 3 אף הכה אותו בפניו באמצעות ברזל (להלן: האירוע השלישי). המשיבים המשיכו והכו גם מתלונן נוסף, וגרמו לו לחתכים בקרקפת, לחתך עמוק בסנטר ולשבר בטיביה השמאלית. לאחר שנשמעו חלק מן העדים, גובש בין הצדדים הסדר טיעון לפי כתב אישום מתוקן כמפורט להלן, בו הודו המשיבים. בגין האירוע הראשון, יוחסו למשיבים 1 ו-2 עבירות של נשיאה והובלת נשק ויריות באזור מגורים; בגין האירוע השני יוחסו למשיבים 1 ו-3 עבירות של נשיאה והובלת נשק וניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות; ובגין האירוע השלישי יוחסו למשיבים עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. יוער כי בעקבות הקטטה שהתפתחה במהלך האירוע השלישי, הוגש כתב אישום כנגד שניים מבני המשפחה היריבה, והם הורשעו בעבירות שונות שיוחסו להם. 2. המשיבים הורשעו על יסוד הודאתם. על המשיב 1 נגזר עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר מותנה; על המשיב 2 נגזר עונש של 23 חודשי מאסר בפועל, מתוכם הפעלה במצטבר של 3 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו עליו בתיק קודם, ו- 10 חודשי מאסר מותנה; ועל המשיב 3 נגזרו 23 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר מותנה. בגזר הדין צוין כי על אף שקיימת הבחנה בין המשיבים ומעשיהם, שכן לא כולם היו מעורבים בכל האירועים, הרי שניתן לקבוע שכלל המעשים המיוחסים להם, גם בבחינת כל מקרה לגופו, חמורים ודורשים ענישה הולמת. עם זאת, נאמר, כי אין מקום למצות את הדין עם המשיבים מן הטעמים הבאים: ראשית, הודגש כי העונש שנגזר על הנאשם בן המשפחה היריבה (להלן: הנאשם מהמשפחה היריבה) בגין מעשיו במסגרת האירוע השלישי, 20 חודשי מאסר בפועל, משפיע על גזר הדין של המשיבים מאחר ומדובר בנאשמים שעמדו לדין בעבירות דומות במסגרת אותו אירוע. זאת כמובן, מבלי להתעלם מן העובדה שלנאשם מהמשפחה היריבה יוחס אישום אחד בעוד שלמשיבים בתיק דנן, יוחסו מספר אישומים. שנית, נלקחו בחשבון נתוניהם האישיים של כל אחד מן המשיבים, מהם, על פי בית המשפט, ניתן ללמוד שאינם אנשים ש"העבריינות היא אורח חייהם הקבוע" (בעמוד 4 לגזר הדין, ש' 2). שלישית, נשקלה הסולחה שהתקיימה בין המשפחות כשיקול להקלה בעונש. מכאן הערעורים שבפנינו. 3. המערערת בתיק ע"פ 5723/11, היא המדינה (להלן: המערערת) טוענת כי העונשים שנגזרו על המשיבים אינם תואמים את חומרת מעשיהם ואינם מגשימים את תכליות הענישה. היא מדגישה, כי ירי בכוונה תחילה לעבר בני משפחה יריבה הינו מעשה חמור המסכן גם את חייהם של עוברי אורח שאינם שייכים לסכסוך. כמו כן היא טוענת כי יש לייחס חומרה מיוחדת למעשים המבוצעים על רקע סכסוכי משפחות, המהווים מעין עשיית דין עצמי והמסכנים חיי אדם. עוד היא טוענת כי לא ניתן משקל ראוי לעברם הפלילי של המשיב 2 והמשיב 3. המערערת חולקת על קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה העונש שנגזר על הנאשם מהמשפחה היריבה, אשר כאמור היה מעורב בקטטה במסגרת האירוע השלישי, צריך להוות אמת מידה לגזירת עונשם של המשיבים. זאת מכיוון שלטענתה, המשיבים הם שתקפו את המשפחה היריבה ויזמו את הקטטה שהביאה להתנהגויות אלימות ולתוצאות קשות. מאחר ומעשיהם של המשיבים מתאפיינים ביוזמה, תכנון ובהצטיידות בנשק, הרי שהם מגלמים חומרה מיוחדת לדעת המערערת, חומרה המחייבת תגובה עונשית קשה. 4. מנגד, המשיב 1 טען בפנינו ונסמך על פסק הדין של בית המשפט המחוזי וטען כי כלל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון לרבות הסולחה בין הצדדים. כמו כן טען כי משהודה במיוחס לו והביע חרטה על מעשיו אין מקום להתערב בעונש שנגזר עליו. המשיב 2, טען עוד בפנינו, והדגיש כי אין לייחס לו חלק אקטיבי ומרכזי באירועים. לדבריו, מעשיו של הנאשם מן המשפחה היריבה שהורשע בדין, חמורים יותר והוא שיזם את הקטטה. על כן, ומשקיימים לטענתו גזרי דין רבים המקלים יותר בעונשם של נאשמים במקרים דומים, הרי שאין מקום, במקרה דנן, להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש. 5. סנגורו של המשיב 3 לא הופיע לדיון ולא השיב לערעור שהגישה המדינה. עם זאת, הוגש מטעמו ערעור על גזר הדין (ע"פ 5867/11), שבמסגרתו נטען כי בית המשפט לא נתן משקל מספק להודאתו של המשיב 3 בכתב האישום המתוקן לקולא. עוד נטען כי בית המשפט לא התחשב בכך שבמסגרת הסכסוך בין המשפחות נפצעו אביו ואחיו של המשיב 3 וכן הוצת רכבו. כמו כן נטען, כי לא הובאה בחשבון העובדה שהמשיב 3 שהה במעצר לאורך זמן ממושך בטרם נגזר דינו וכן לכך שהסולחה שנערכה בין המשפחות החזירה את היחסים לתקינותם. 6. לאחר עיון בהודעות הערעור והערעור שכנגד, ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, דעתי היא כי דינם של שני הערעורים להידחות מן הטעמים הבאים. ע"פ 5723/11 7. ראשית יוזכר הכלל לפיו התערבות ערכאת הערעור במידת העונש תעשה רק במקרים חריגים של סטייה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 1694/08 מרדכי זוהר נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 14.1.2009); ע"פ 8704/08 סמי הייב נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 23.4.2009)). המקרה שבפנינו, בו נגזרו על המשיבים עונשים לריצוי בפועל לזמן ממושך, איננו מכיל חריגה שכזו, המצדיקה התערבותנו. יתרה על כך, גזר הדין של בית המשפט המחוזי, מקובל עליי על שלל הנימוקים המפורטים בו. בין היתר, מסכים אני לכך, שעל אף חומרתן של העבירות, אשר לטעמי, ובניגוד לעמדת המערערת, אכן באה לידי ביטוי בעונשים שנגזרו, קיימים שיקולים לקולה במקרה דנן, המצדיקים את אי מיצוי הדין עם המשיבים. כך למשל, גזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם מהמשפחה היריבה, אכן מעמיד אמת מידה כלשהי לקביעת גזר דינם של המשיבים. זאת, כמובן, וכפי שאכן נעשה על ידי בית המשפט המחוזי, בהתחשב בשוני בין מספר האישומים המיוחסים לאותו נאשם לבין מספר האישומים המיוחסים למשיבים בתיק דנן. כמו כן, לעניין קיומה של הסולחה בין המשפחות, שהסכסוך ביניהן היווה מלכתחילה את הרקע לאירועים ולעבירות, כבר ציינתי בעבר כי מדובר בשיקול מקובל ולגיטימי במסגרת מכלול השיקולים בגזירת העונש "וזאת לאור מרכזיותו של מוסד "הסולחה" בחברה הערבית" (ראו דבריי בע"פ 9896/09 פארס משאהרה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 3.5.2010) והאסמכתאות המובאות שם). עם זאת, הסולחה איננה חזות הכל, ואין בכוחה לאין את חומרתן של העבירות שבוצעו. במקרה דנן, אני סבור כי ניתן לסולחה משקלה המתאים, וכי אין מקום להתערב בו. ע"פ 5867/11 8. דינו של ערעורו של המשיב 3 להידחות מן הטעם שהעונש שנגזר עליו איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת כאמור לעיל. כמו כן, נימוקי הערעור שהוגשו בעניינו, קצרים ומצומצמים ביותר ואין בהם כדי להצביע על עילה להתערבות ערכאת הערעור בעונשו ומשלא הופיע סנגורו של המשיב 3 לדיון בפנינו, לא נותר לנו אלא לדחותו. סוף דבר, הערעורים נדחים. ניתן היום, ב' באלול התשע"א (1.9.2011). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11057230_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il