פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 5721/06
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5721/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ד' חשין
העותרת:
חברת חלקות 176-175 בגוש 30091 בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים
3. סי.בי.די. סטאר ניהול בינלאומי בע"מ
4. קבוצת אפגד 2006 בע"מ
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ד' בטבת התשס"ז
(25.12.07)
בשם העותרת:
עו"ד ליאת סאס
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד נטע אורן
בשם המשיבה 3:
עו"ד רותם רביבי
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. העתירה מבקשת להביא לביטול הפקעה של חלקת קרקע בשטח של 1,115 מ"ר בירושלים (להלן - הנכס) וכן לביטולו של מכרז שהוצא על ידי המשיב 2 לגבי הנכס.
2. הנכס היווה בעבר חלק מחלקה 176 בגוש ישן 30091. בשנת 1968 פירסם המשיב 1 הודעת הפקעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן - הפקודה) לגבי שטח של קרוב לחמש מאות דונם, אשר הנכס נכלל בו. מדובר בהפקעה אחת מיני הפקעות רבות של שטחים נרחבים, אלפי דונמים, בעקבות מלחמת ששת הימים, שנעשו לצורך פיתוחה של ירושלים והרחבתה. הערת אזהרה לגבי ההפקעה נרשמה בשנת 1975. בשנת 1977 שולמו פיצויים למי שהיו רשומים באותה עת כבעלים של הנכס. בשנת 1979 נערך הסכם מכר בין בעליו הרשומים של הנכס לבין העותרת, לפיו רכשה העותרת את הזכויות בנכס (אם נדייק, ההסכם נעשה עם מייסדה של העותרת). זמן מה לאחר עשיית ההסכם נרשמה הערת אזהרה לגביו. בשנת 1984 פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודה לעניין הקניית הבעלות בנכס למדינה. בשנת 1990 הושלמו הליכי הסדר מקרקעין ובעקבות זאת נרשם הנכס במרשם המקרקעין על שם המדינה. בחודש מאי 2006 פירסם המשיב 2 מכרז לחכירה של המקרקעין. על פי התכנית שבתוקף ייעודם של המקרקעין הינו למגורים. המכרז נפתח ביום 9.7.06. ביום 12.7.06 החליטה ועדת המכרזים כי הזוכה במכרז הינה המשיבה 3. הצעתה של המשיבה 4 הייתה השנייה בסדר החלטת הזכייה של הוועדה.
3. עתירה זו הוגשה ביום 6.7.06. בו ביום הובאה העתירה בפני השופטת התורנית, וזאת לעניין הבקשה לצו ביניים לאסור על המשך הליכי המכרז. חברתי השופטת מ' נאור לא נעתרה לבקשה אלא קבעה בהחלטה מיום 6.7.06 כי יש להודיע למשתתפים במכרז על דבר הגשתה של העתירה. המשיבים 1 ו-2 טוענים כי העתירה וההחלטה מיום 6.7.06 הועברו למשיב 2 ביום 12.7.06, אולם לאחר שנמסרה הודעה למשיבה 3 כי זכתה במכרז.
4. עתירה זו הינה עתירתה השנייה של העותרת התוקפת את הפקעתו של הנכס. העתירה הקודמת (בג"ץ 5302/04) הוגשה ביום 6.6.04. העתירה נדחתה בפסק דין מיום 30.12.05. בעתירה הקודמת מיקדה העותרת את השגתה בכך שההפקעה לא מומשה במשך עשרות שנים. בפסק הדין נקבע כי הואיל והנכס היווה חלק קטן מהפקעה בעלת היקף נרחב, הרי "אין לצפות שמימוש מטרות ההפקעה ייעשה תוך תקופה קצרה לגבי כל חלקה וחלקה בגדרו של השטח כולו". עוד נאמר בפסק הדין כי "גישתה של הפסיקה לגבי מקרים מעין אלה, בהם מבוקש לבטל הפקעה של חלקות קטנות מתוך שטחים נרחבים של הפקעה, היא כי הגם שחלפו שנים רבות אין די בכך על מנת להצדיק ביטול ההפקעה". בית משפט זה נמנע במפורש מלהתייחס לשאלה מה הנפקות של קבלת פיצויי הפקעה על ידי הבעלים הקודמים בכל הנוגע לטענה שבעתירה.
5. בעתירה דנא הזכירה העותרת את העתירה הקודמת ואת העובדה כי העתירה נדחתה. היא הבינה שדחיית העתירה הקודמת מקימה מחסום גבוה בפני העתירה החדשה. כיצד, אם כן, מבקשת העותרת להצדיק את העתירה שבפנינו? לטענתה, הוצאתו של המכרז שלפיו הנכס מוצא לחכירה על מנת שייבנו עליו בנייני מגורים הינו נתון חדש, שלא היה קיים בעת שהעתירה הקודמת הייתה תלויה בבית משפט זה. הואיל והייעוד למגורים אינו בגדר צורך ציבורי, לטענתה של העותרת, גורסת היא שיש לבטל את ההפקעה ולהתיר לה לפעול למימושו של הייעוד למגורים.
6. בבג"ץ 20/64 המסייר בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245, 250, נאמרו הדברים הבאים:
"צד לדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק איננו בן חורין להעלות מחדש ענינים שהם בבחינת דבר שפוט בדיון קודם. הכלל הזה חל על דיוני בית המשפט הגבוה לצדק אם לפי תורת 'מעשה-בית-דין' ואם משום שבית-המשפט לא ירשה לבעל-דין להטרידו שנית בדבר שכבר הובא לפניו קודם לכן והוכרע על-ידיו, או יכול היה להיות מובא לפניו. הסעד שבית-משפט זה מושיט לבעל-דין הוא סעד שבשיקול-דעת ובדרך כלל הוא לא ישתמש בשיקול-דעתו לטובת בעל-דין החוזר ומטרידו בעניין שכבר היה לפניו, דבר שהוא בבחינת שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט" (השופט צ' ברנזון).
בית משפט זה חזר לא אחת על הלכה זו (ראו, למשל, בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 851; בג"ץ 3731/95 שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין (לא פורסם); בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (לא פורסם)). נראה שהדוקטרינה של מעשה בית-דין אינה חלה בתחום המשפט המינהלי באותה מידת נוקשות כבמשפט האזרחי (ראו פסקי הדין הנ"ל). כך, ייתכן שנתונים חדשים, שלא ניתן היה לדעת עליהם, יפתחו פתח להגשתה של עתירה חדשה באותו נושא. מכל מקום, כפי שנראה מייד, אין הבדל ממשי ומהותי בין הנתונים שהיו קיימים בעבר לבין אלה דהיום.
7. נכון הוא שבמועד הגשתה של העתירה הקודמת ועד להכרעה בה טרם פורסם מכרז. עם זאת, זה שנים שייעודו של הנכס הוא למגורים. נתון זה הופיע כבר בעתירתה הקודמת של העותרת, וכן בתגובה שהוגשה על ידי המשיבים 1 ו-2 לאותה עתירה. עצם העובדה שהוצא מכרז לאחר מתן פסק הדין הקודם אינה בגדר שינוי נסיבות. לעותרת צריך היה להיות ברור כבר בעבר כי יבוא יום ויוצא מכרז, והכל כאשר המטרה תהא בנייה למגורים. משמע, הטענה כי הייעוד למגורים צריך להוביל לקבלת העתירה, הייתה פתוחה בפני העותרת כבר שעה שהגישה את העתירה הקודמת. במילים אחרות, העותרת יכולה הייתה לטעון בגדרה של העתירה הקודמת אף את הטענה אותה היא מעלה עתה, היינו כי הייעוד למגורים אינו יכול לבוא בגדר "צורך ציבורי", שהרי אין מניעה שהיא עצמה תקבל לידיה את הנכס ותבנה עליו בית מגורים. מאחר שניתן היה להעלות את הטענה בעתירה הקודמת, ברי שאין מקום לפתוח עתה מחדש את שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק בפני העותרת.
8. כפי שראינו, העותרת רכשה את ה"זכויות" בנכס לאחר שהבעלים הקודמים קיבלו פיצויי הפקעה. אפשר שנתון זה עצמו די היה בו כדי להביא לדחיית העתירה, ולמצער להשליך באופן ממשי על ההתייחסות לעתירה. אולם, משנמצא לנו שאין מקום להידרש לעתירה לגופה בשל דחייתה של העתירה הקודמת, לא ראינו צורך לבחון נקודה זו.
9. על כן דינה של עתירה זו להידחות על הסף, וכך מוחלט. העותרת תישא בשכר טרחת עורך-דין לזכות המשיבים 1 ו-2 בסכום של 15,000 ש"ח, ובאותו סכום לזכות המשיבה 3.
ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ז (14.1.2007).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06057210_S10.doc גק
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il