אלנתן יהודה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5719/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5719/12 ע"פ 6171/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער בע"פ 5719/12: המערער בע"פ 6171/12: אלנתן יהודה דניאל גלעדי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.7.2012 ב-ת"פ 57740-09-11 שניתן על ידי כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן תאריך הישיבה: י' באדר התשע"ג (20.2.2013) בשם המערער בע"פ 5719/12: בשם המערער בע"פ 6171/12: עו"ד ארז בר-צבי עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד אופיר טישלר גב' ברכה וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: לפנינו שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על גזר דינו מיום 10.7.2012 של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ת"פ 57740-09-11 (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן). כתב האישום 1. המערער בע"פ 6171/12 (להלן: דניאל), הורשע בגדר ת"פ 57740-09-11 של בית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ושל תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 380 + 382(א) לחוק הנ"ל). בכתב האישום (המתוקן) שבעובדותיו הודה דניאל, מי שהיה הנאשם 1 בכתב האישום, הואשמו גם שני נאשמים נוספים: המערער בע"פ 5719/12 (להלן: אלנתן), שהיה הנאשם 3, ונאשם נוסף, נתנאל בן יצחק (להלן: נתנאל). אלנתן ונתנאל הורשעו על יסוד הודאותיהם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון שפרטיו יפורטו בהמשך, ביום 23.9.2011, בשעות הערב המאוחרות שהו שלושה קטינים (א', ע' ו-ל'; להלן: המתלוננים), בגן ציבורי במעלה אדומים. סמוך לחצות הגיעו למקום דניאל ונתנאל, ביחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה. דניאל ונתנאל ביקשו מהמתלוננים כוסית וודקה, והמתלונן א' סרב להיענות לבקשתם. לאחר שדניאל ונתנאל שהו כחצי שעה במחיצת המתלוננים, התפזרה החבורה. המתלוננים עברו לגן ציבורי סמוך ("הסקט-פארק"). סמוך לשעה 01:30 הגיעו דניאל ונתנאל לסקט-פארק וביקשו מהמתלונן א' להתלוות אליהם. בהיותם בסמטה צדדית, וכשביקש המתלונן א' לעזוב את המקום, התקרב דניאל למתלונן א' בתנועה מאיימת ונתנאל עצר אותו. המתלונן א' פתח בריצה. דניאל ונתנאל ביקשו מחברם לתפוס את א', וכשהמתלונן א' נעצר על-ידי חברם, הגיעו דניאל ונתנאל והכו במתלונן באגרופים מאחורי ראשו. המתלונן א' הצליח לחמוק. בהמשך, לבקשתו של המתלונן א', הצטרפו אליו המתלוננים ע' ו-ל'. בשלב זה הצטרף אלנתן לדניאל ולנתנאל, ושתי החבורות נפגשו. או אז היכו שלושת הנאשמים את המתלוננים בגופם, ובכלל זה היכה אלנתן את המתלונן א' באגרופים בפניו, ובעט באמצעות ברכו בפניו של המתלונן ל'. כתוצאה מהבעיטה, נגרמה למתלונן ל' חבלה בלסת שהתנפחה, ושיניו נפגעו. במהלך האירועים נטל דניאל בקבוק זכוכית, ניפצו על המדרכה, ובאמצעות הבקבוק השבור חתך את המתלונן א' בפניו ובצווארו מספר חתכים. דניאל גם ניסה לפגוע במתלונן ל' באמצעות שבר הזכוכית, ובשל ניסיונותיו של ל' להגן על עצמו, הוא נשרט בידו השמאלית. כתוצאה מהאמור, התמוטט המתלונן א' על הקרקע והובהל לבית החולים במצב קריטי, שם עבר ניתוח ואושפז בטיפול נמרץ. למתלונן א' נגרמה פציעה עמוקה בלחי שמאל, חתך עמוק ורחב עם דימום עורקי בצוואר, חתך מדמם בגב העליון, שני חתכים לא עמוקים בחזה, שני חתכים שטחיים ביד והמטומות בפנים. המתלונן ל' נחבל בברכו, בלסת ובשפה התחתונה, נגרם לו חתך שטחי בזרוע ושיניו נפגעו. המתלונן ע' סבל מחתך באיזור עין ימין. 3. דניאל צירף לכתב האישום הנ"ל כתב אישום שהיה תלוי ועומד נגדו בגדר ת"פ 1052/10 של בית משפט השלום בירושלים ומב"ד בתיק פ"א 6130-10264-2101 של תחנת מוריה, ולפיכך הורשע גם בשתי עבירות של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. הסדר הטיעון 4. על-פי הסדר הטיעון אליו הגיעו כל הנאשמים, הוסכם כי המדינה תבקש להטיל על דניאל מאסר בפועל שלא יעלה על 24 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. ביחס לנתנאל הוסכם כי המדינה תעתור לעונש של עד 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. לגבי אלנתן הוסכם כי המדינה תטען לעונש של 7 חודשי מאסר בפועל, להפעלת עונש מאסר מותנה של 5 חודשים, חציו במצטבר וחציו בחופף, למאסר על תנאי ולפיצויים. הוסכם כי הנאשמים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. גזר הדין 5. לאחר קבלת תסקירים, שיפורטו בהמשך, גזר בית משפט קמא את עונשם של דניאל ואלנתן כדלקמן: דניאל נדון למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים (בניכוי ימי מעצרו), ל-6 חודשי מאסר על תנאי, לפיצוי המתלונן א' בסך 75,000 ש"ח ולפיצוי המתלונן ע' בסך 3,000 ש"ח. אלנתן נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל, כשהופעל מאסר מותנה של 5 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, כשהוא מצטבר במחציתו לעונש המאסר, כך שבסך הכול על אלנתן לרצות 9.5 חודשי מאסר (בניכוי ימי המעצר). כמו כן נדון אלנתן ל-6 חודשי מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן א' בסך 2,500 ש"ח, את המתלונן ל' בסך 20,000 ש"ח ואת המתלונן ע' בסך 3,000 ש"ח. להשלמת התמונה ייאמר, כי בגזר הדין הנ"ל מיום 10.7.2012 הוחלט שיש מקום לשקול כי המאסר שייגזר על נתנאל ירוצה בדרך של עבודות שירות, ועניינו נדחה לצורך קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. ביום 10.9.2012 נגזר דינו של נתנאל ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן א' בסך 2,500 ש"ח ופיצוי למתלונן ע' בסך 3,000 ש"ח. 6. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת האירוע בכלל, ועל חומרת מעשיו של דניאל, בפרט. צויין כי דניאל היה שותף לשני שלביו של האירוע, כאשר בחלקו הראשון הוא ונתנאל היכו את המתלונן א' ובחלקו השני של האירוע הוא זה שניפץ בקבוק ובאמצעות שבריו גרם למתלונן א' לחתכים קשים, כמפורט לעיל. בית המשפט לא ראה לנכון לאמץ את המלצת שירות המבחן, שסבר כי יש מקום לגזור על דניאל מאסר בעבודות שירות, וקבע כי בהתחשב בחומרת המעשים, העונש לו עתרה המדינה על-פי הסדר הטיעון, גם ברף העליון שלו, הוא עונש מקל יחסית ואין מקום להקל מעבר לכך. בית המשפט לא התעלם מהנסיבות לקולא - הודאתו של דניאל, היעדר עבר פלילי, מעצר בית ממושך ונסיבות אישיות ומשפחתיות המתוארות בתסקיר. מנגד זקף בית המשפט לחובת דניאל גם את התיקים שצירף, שכללו עבירות של החזקת סכין, שאף הן מלמדות על דפוסי התנהלות אלימים. 7. באשר לאלנתן ציין בית המשפט כי הוא אמנם הצטרף לפרשה רק בשלבה השני, אך בשלב זה הפעיל אלימות קשה, בעיקר כלפי המתלונן ל', אשר בפניו בעט. עוד הודגש כי אלנתן הורשע בעבר, בין היתר, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה שבוצעה על ידו בנסיבות דומות, כעולה מגזר הדין שניתן ביום 28.4.2011 בבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 42150-06-10). גם באותו מקרה תקף אלנתן קטינה שישבה במקום ציבורי במעלה אדומים, השליך לעברה כוס זכוכית שהתנפצה ופצעה אותה. באותו עניין נדון אלנתן, בין היתר, ל-4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. גם ביחס לאלנתן ראה בית המשפט המחוזי לנכון לאמץ את הרף העליון של הסדר הטיעון. 8. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע העונשים שהוטלו על דניאל ואלנתן, לרבות תשלום הפיצויים. 9. למען שלמות הדברים יצויין, כי בית המשפט המחוזי סבר שמעשיו של נתנאל חמורים פחות: אין נתונים לגבי חבלות ספציפיות שנגרמו למתלוננים כתוצאה ממעשיו; מה גם שעברו אינו מכביד כעברו של אלנתן. התסקירים 10. כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, דניאל, יליד 1992, מתגורר בבית הוריו ועובד בעבודות מזדמנות. בנערותו היה מעורב בפלילים והועבר לטיפול שירות המבחן לנוער, אך לא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות. דניאל התקשה בלימודיו, הוגדר כנער בסיכון והוצא לפנימייה טיפולית. לאחר האירוע ושחרורו ממעצרו עבר דניאל לעתלית, שם הוא מתגורר אצל הורי גיסתו, ונמצא בקשר טיפולי עם שירות המבחן. שירות המבחן מנתח את הרקע האישי והמשפחתי של דניאל אשר עמד ביסוד התנהלותו ושהוביל אותו, לדאבון הלב, לביצוע העבירות בהן הורשע. הומלץ שלא לגזור על דניאל מאסר בפועל, הן לצורך המשך טיפול ושיקום, הן כדי שלא ייחשף לסביבה עבריינית בכלא מה שעלול להעמיק את הידרדרותו. בתסקיר המשלים חוזר שירות המבחן על ההמלצה הנ"ל ומבטא את נכונותו של דניאל להשתלב בטיפול. 11. מהתסקיר בעניינו של אלנתן, יליד 1991, עולה כי מדובר בצעיר הסובל מהפרעות קשב וריכוז חמורות שלא הפנים דפוסים עברייניים ושיש לו פוטנציאל לקיום אורח חיים תקין. שירות המבחן פירט בהרחבה את המהלכים להם היה אלנתן שותף בעת שהותו במעצר בית והמליץ לנקוט כלפי אלנתן בגישה שיקומית. גם בתסקיר המשלים, שהוגש עובר למועד הדיון בערעור, ממליץ שירות המבחן להמשיך ולשלב את אלנתן בטיפול ולמנף את התהליכים אותם הוא עובד כדי לסייע לו לעלות על דרך המלך. עמדת שירות המבחן היא, כי נוכח העובדה שאלנתן מצוי כיום על פרשת דרכים, שליחתו למאסר עלולה לחבל במאמצי השיקום. הערעורים 12. דניאל טוען בערעורו כי ראוי שלא לקטוע את המסלול השיקומי בו הוא מצוי בדרך של הטלת מאסר בפועל שאינו בעבודות שירות. לטענתו, שגה בית המחוזי כאשר אימץ את הרף העליון של הסדר הטיעון, ועל כן, על-אף שפורמאלית העונש מצוי במתחם ההסדר, הרי שמיצוי הדין עד תום, תוך הטלת מלוא תקופת המאסר שהתבקשה על-ידי המדינה, עומד בניגוד לצפייתו הלגיטימית של דניאל ומלמד שבית המשפט לא נתן משקל של ממש לשיקולים לקולא. נטען כי מעשה העבירה מלמד על מהלך של "התדרדרות ופעולה בלתי שקולה" מצד דניאל, מהלך שנעשה "בלהט הרגע בשעת בלבול וחוסר אונים", ולא על מעשה מתוכנן. בא-כוחו של דניאל, עו"ד ברהום, הדגיש את נסיבותיו האישיות ואת התהליך השיקומי המשמעותי שעבר, את גילו הצעיר, את העדרו של עבר פלילי, את הודאתו ואת חומרת העונש ביחס לעונשים שנגזרו במקרים דומים שפורטו על-ידו. בדיון לפנינו הזכיר הסנגור כי הודאתו של דניאל הביאה לחסכון בצורך להעיד שורה ארוכה של קטינים; וכי חוסר האפשרות המשפטית לצרף הליך טיפולי לעונש מאסר בפועל בין כתלי הכלא, מצדיק, בנסיבות, גישה טיפולית והימנעות ממאסר בדרך זו. נטען, כי שיקול הענישה לו ניתנה הבכורה על-ידי בית משפט קמא היה שיקול של "גמול והרתעה"; וראוי היה, גם נוכח שינוי עקרונות הענישה על-פי חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 העומד בפתח, שלא לעשות כן. עוד נטען לעניין סכום הפיצוי הגבוה מאד שבו חויב דניאל. 13. גם בשמו של אלנתן נטען שלא היה מקום לדבוק ברף העליון של הסדר הטיעון, תוך דחיית המלצת שירות המבחן ואי מתן משקל לתסקיר החיובי. סנגורו של אלנתן, עו"ד בר-צבי, הוסיף, כי היה מקום ליתן משקל לגילו הצעיר של אלנתן, להודאתו ולעובדה כי חלקו באירוע היה הפחות חמור מבין כל הנאשמים. גם עו"ד בר-צבי, כחברו עו"ד ברהום, גרס כי אימוץ הרף העליון של הסדר הטיעון פירושו שלא ניתן משקל לשיקולים הלא מעטים לקולא הקיימים בעניינו של אלנתן, ובראשם האמור בתסקיר. עוד נטען, כי העונש אינו מתיישב עם ענישה שנגזרה במקרים דומים וכי מאסר בפועל עלול, כפי שציין שירות המבחן, להביא להתדרדרות במצבו של אלנתן. 14. בתשובתה לערעורים ציינה המדינה, על-ידי עו"ד טישלר, את חומרת האירוע. נטען, כי העונשים מצויים בתוך המתחם עליו הוסכם בגדר הסדר הטיעון, ואין העובדה שהם נושקים את הרף העליון של ההסדר צריכה לשנות מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בענישה המצויה במתחם שהוסכם עליו. המערערים היו יכולים לצפות את האפשרות שבית המשפט ינהג באופן בו הוא אכן נהג. באשר לדניאל צוין, כי מעובדות כתב האישום לא עולה שהוא פעל במצב של בלבול וחוסר אונים. נהפוך הוא - מדובר באירוע מתמשך שאינו מלמד על מהלכים של מגננה, אלא על מעשה קיצוני ואלים שבוצע במספר שלבים, שלאחר כל אחד מהם היו דניאל וחבריו יכולים להפסיקו. באשר לנתנאל הזכיר עו"ד טישלר את עברו המכביד, הכולל הרשעה בעבירת אלימות לא קלה שנעברה בנסיבות דומות, זמן לא רב לפני המעשה דנא. דין הערעורים 15. דין הערעורים להידחות. לא מצאנו כי נפלה בגזר הדין שגגה אשר תצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. נתוניהם האישיים של המערערים, שבוודאי שוקלים לקולא, נסוגים מפני חומרתם המופלגת של המעשים. הפגיעה במתלונן א', שעיקרה נבעה ממעשיו של דניאל, היתה קשה ביותר. הוא פונה לבית החולים ב"מצב קריטי", נותח ואושפז בטיפול נמרץ. שמענו את דברי אימו, שתיארה את גודל השבר שנגרם ל-א' ולמשפחתו הקרובה, ושאותותיו ניכרים גם לאחר שפצעי הגוף הגלידו. נדמה כי בעניין זה אין להכביר מילים. החומרה זועקת מאליה. גם אם דניאל חש מאוים בשלב כלשהו (כאשר שלושת המתלוננים חברו יחד), אין לשכוח כי הוא וחבריו הובילו את המהלכים, ושבו פעם אחר פעם כדי להתעמת עם המתלונן א', עד שזה התמוטט. מעשיו של דניאל הם כה חמורים, עד שאנו שותפים למסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה כל השיקולים לקולא כבר הובאו בחשבון כאשר המדינה הסכימה להגביל את עתירתה למאסר של 24 חודש. אלמלא שיקולים אלה, הענישה הייתה יכולה להיות חמורה בהרבה. איננו סבורים שבנסיבות המקרה אימוץ הרף העליון של הסדר הטיעון אינו ראוי ופוגע בצפייה הלגיטימית והסבירה של מי מהמערערים, מה גם שהוסבר להם שקיימת אפשרות שבית המשפט יסטה מגבולות הענישה המוסכמים. 16. בצד חלקו החמור פחות של אלנתן, ניצב לחובתו עברו הפלילי ומצדיק את הגישה שננקטה ביחס אליו על-ידי בית המשפט המחוזי. הרשעתו הקודמת של אלנתן, ובצידה הגישה המקלה יחסית שננקטה כלפיו בבית משפט השלום בעקבות אותה הרשעה, מצביעים על כך שמדובר במי שאין מנוס מלהחמיר עימו, כשהוא שב ותוקף אחרים במעשה מובהק של בריונות כלפי קטינים השוהים במרחב הציבורי. לפיכך, ועל-אף כל האמור בתסקירים, אין מנוס מהטלת עונש מאסר של ממש גם על אלנתן. אין גם לשכוח שלמרות שהוא עצמו לא דקר את המתלונן א', הרי שעצם נוכחותו חיזקה את דניאל, שחש ביטחון לפעול כחלק מהחבורה שנאספה לשם פגיעה במתלוננים. 17. העבירות בהן היו מעורבים דניאל ואלנתן ממחישות, למרבה הצער, את אווירת האלימות הקשה בה נתונים קטינים וצעירים המעבירים את שעות הפנאי שלהם בגנים ציבוריים ובמקומות בילוי ופנאי דומים. סכסוכים של מה בכך מסתיימים בדקירות ולעיתים אף בקיפוח חיים. במסגרת מלחמת החורמה שיש לנהל נגד תופעות אלה, הפוגעות קשה בתחושת הביטחון ובסדר הציבורי, יש לנקוט בענישה מחמירה כלפי מבצעי עבירות אלימות קשות. המערערים טענו לשיקום, ואכן, בהתחשב בגילם הצעיר, ברקע הלא קל של שניהם ובהערכת שירות המבחן באשר למאפייני אישיותם, יש להטות אוזן לשיקולים אלה. אלא שבצידם שומה עלינו לשוות לנגד עינינו את המתלוננים, ואת כל יתר הנערים והנערות היוצאים מבתיהם לגנים ציבוריים ולמקומות בילוי שונים, כמו גם את הוריהם הממתינים בדאגה לשובם הביתה, לבל תהפוך שהייה במקומות כאלה, שנועדו להשרות שלווה ורוגע ולספק בילוי בשעות הפנאי, לסכנת חיים של ממש בעטיים של חמומי מוח אלימים. אסור שיציאה לפארק הציבורי תידמה ליציאה לשדה קרב. יפים לענייננו הדברים שנאמרו לא מכבר ביחס לענישת קטין שפגע בגופם של אחרים בנהיגה פרועה של טרקטורון ברחבי גן ציבורי: "אין להביט על המשיב כעל בועה סגורה במנותק מן הסובב. השיקום אינו חזות הכול. בצד הרצון לטפל במשיב ולשקמו, שומה להבטיח את בטחון הציבור. ... בד בבד עם מחויבותנו לשיקום עבריינים צעירים, אנו מחויבים למניעת פגיעתם הרעה בזולתם. מעשיו ומחדליו של המשיב מחייבים מאסר בפועל. רחמנות יתרה כלפיו, הריהי התאכזרות כלפי קרבנות מזדמנים ישרי-דרך. מאסר לתקופה קצובה לא צפוי לשים לאל את תהליך השיקום. יהיה בו אתגר למשיב להוכיח כי גם בתנאים קשים הוא שורד ומצליח להתקדם בתהליך הטיפולי. ומנגד, יבטא עונש המאסר את הגמול ההולם ואת ההרתעה המוכרחת" (ע"פ 8232/11 מדינת ישראל נ' פלוני (23.4.2012), מפי השופט נ' סולברג). 18. המערערים חויבו גם בפיצוי המתלוננים בסכומים שאינם מבוטלים כלל ועיקר. אלא שרכיב זה של גזר הדין מגשים בצורה נאותה את מטרת החיוב בפיצוי במסגרת ההליך הפלילי. למתלוננים, ובפרט למתלונן א', נגרמו נזקים פיזיים. הם עברו חוויה קשה וטראומטית. המערערים, ושכמותם, אמורים לשלם את חובם לא רק לחברה אלא גם לקורבנותיהם, כשהמדינה אוכפת את ביצוע התשלום גם מבלי שהקורבנות יאלצו לנקוט בהליכים אזרחיים. עם זאת, ובהתחשב בגילם הצעיר של המערערים, יש לאפשר להם לשלם את הפיצויים לאחר שישתחררו ממאסרם. לפיכך סברנו שאין מקום לקבל את הערעורים, ואנו דוחים אותם, בכפוף לכך שהפיצויים למתלוננים ישולמו בתוך 3 חודשים מיום שחרור כל מערער ממאסרו. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט צ' זילברטל. ניתן היום, ג' בניסן התשע"ג (14.3.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12057190_L05.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il