פלוני נ. הרשות המאשרת לפי חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה תש

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5716/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבה: הרשות המאשרת לפי חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד קובי עבדי פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו עתירה הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כוועדת ערר לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (כב' השופטת (בדימוס) ז' אגי וחברי הוועדה עו"ד ע' סלע ועו"ד א' סבח; להלן בהתאמה: ועדת הערר או הוועדה וחוק התגמולים) בו"ע 27917-04-15 מיום 13.6.2019. בפסק הדין האמור נדחה ערר העותר על החלטת הרשות המאשרת לפי סעיף 10 לחוק התגמולים (להלן: הרשות המאשרת), אשר דחתה את תביעתו להכיר בו כנפגע פעולת איבה. רקע והליכים קודמים 2. ביום 25.9.2007 מסר העותר הודעה במשטרת ישראל לפיה בעת שהגיע במשאית שבבעלותו לצומת אלפוואר שבאזור חברון, נעצרה לידו מכונית ממנה יצאו מספר אנשים רעולי פנים, חמושים בגרזנים ובסכינים, אשר היכו אותו, החזיקו בו בכוח במשך מספר שעות, ונטלו ממנו, בין היתר, את צרור המפתחות שהיה ברשותו. עוד ציין העותר בהודעתו כי רעולי הפנים אמרו לו ש"המטרה שלהם זה רק לגנוב את המשאית ולפרק ממנה את האיתוראן ולהקשות על הגילוי שלה". לאחר מכן, כך על-פי הודעת העותר, הוא הורד סמוך לצומת תורקמייא ורעולי הפנים הנחוהו כיצד לצעוד אל עבר הצומת בה ניצבו חיילים (להלן: האירוע). 3. בהמשך לכך, פנה העותר למשטרה בבקשה לקבלת אישור על גרימת נזק כתוצאה מפעולת מלחמה נגד ישראל, וביום 15.6.2008 מסרה המשטרה לעותר אישור בו צוין כי אין בידיה ממצאים המצביעים על כך שהנזק שנגרם לו נבע מפעולת מלחמה כאמור. ביני לביני, הגיש העותר לרשות המאשרת תביעה להכיר בו כנפגע פעולת איבה, ותביעתו זו נדחתה בהחלטה מיום 3.8.2008 בה נקבע כי מן החומר אשר הוצג בפני הרשות המאשרת עולה שהאירוע לא עלה כדי פעולת איבה. 4. ביום 4.5.2015 הגיש העותר ערר על החלטת הרשות המאשרת, בו נטען כי בעת שמסר את הודעתו במשטרה, הוא היה נתון במצב פיזי ונפשי קשה וכי ההודעה אינה משקפת את תמונת המצב במלואה. זאת ועוד, נטען כי נסיבות האירוע, וביניהן חטיפת העותר, כפיתת ידיו, הכאתו והאיומים שהשמיעו רעולי הפנים על חייו – מלמדות כי לא מדובר באירוע פלילי גרידא אלא בפעולת איבה. כן יצוין כי ביום 27.2.2019 העיד העותר בפני ועדת הערר כי במהלך האירוע אמר לו אחד מרעולי הפנים שהוא מכה אותו "בגלל שהצבא שלך נותן לי מכות ולמשפחה שלי מכות". 5. בפסק דין מיום 13.6.2019 דחתה הוועדה את עררו של העותר וקבעה כי לא עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי האירוע היה פעולת איבה, וכי גם הודעתו במשטרה והאישור שניתן לו ביום 15.6.2008 אינם תומכים בסברה זו. בתוך כך, עמדה הוועדה, בין היתר, על הפערים שהתגלו בגרסאותיו השונות של העותר, שכן במסגרת הודעתו במשטרה טען הלה כי האירוע התרחש על רקע רצונם של רעולי הפנים לגנוב את משאיתו ולפרק ממנה את מכשיר האיתוראן, ורק במסגרת עדותו בפני ועדת הערר, הועלתה הטענה לפיה רעולי הפנים היכוהו ממניע של נקמה על פעולות חיילי צה"ל. נקבע כי טענה אחרונה זו הועלתה רק כ-12 שנים לאחר האירוע, ומשכך מדובר בעדות כבושה, אשר אינה מהימנה. בהתאם לכך, ראתה הוועדה להעדיף את הגרסה שמסר העותר במסגרת הודעתו במשטרה, ממנה עולה כי עסקינן אמנם "באירוע פלילי חמור של שוד בנסיבות מחמירות", אך לא בפעולת איבה. על פסק דין זה נסבה העתירה שלפנינו. העתירה דנן 6. בעתירתו טוען העותר, בין היתר, כי בהודעתו במשטרה הוא כלל לא העיד שהחזקתו על-ידי רעולי הפנים נעשתה לשם פירוק מכשיר האיתוראן מהמשאית – מכשיר אשר לטענת העותר, טרם הומצא בעת קרות האירוע. כמו כן, טוען העותר כי הקביעה לפיה רעולי הפנים החזיקו בו לשם שוד אינה מתיישבת עם האלימות שהופעלה כלפיו. לפיכך, נטען כי תכלית האירוע הייתה לפגוע בעותר, וכי ועדת הערר והרשות המאשרת שגו בקביעתן לפיה האירוע לא עלה כדי פעולת איבה. 7. בתגובה מטעם הרשות המאשרת נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה בקביעות ועדת הערר, וזאת נוכח מידת ההתערבות השיפוטית המצומצמת הנוהגת בכגון דא, ובייחוד לאור העובדה שהעתירה דנן נסבה על קביעות עובדתיות של הוועדה. הרשות המאשרת מוסיפה כי דין העתירה להידחות אף לגופה, ובתוך כך סומכת היא ידיה על פסק דינה של ועדת הערר, לפיו העותר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי האירוע היה משום פעולת איבה. עוד נטען כי לא עלה בידי העותר להפריך את תוכן ההודעה שמסר במשטרה למחרת האירוע; כי הלה לא הניח כל בסיס ראייתי לפגמים בתיעוד ההודעה אשר חתימתו מתנוססת עליה; וכן כי במסגרת הערר שהוגש לוועדה העותר כלל לא טען נגד הסברה לפיה הוא הוחזק על-ידי רעולי הפנים לשם פירוק מכשיר האיתוראן ממשאיתו. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה, אני סבורה כי יש לדחותה, מאחר שעל פני הדברים, העתירה דנן אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת ועדת הערר בהתאם לאמות המידה הנוהגות בעניין זה. סעיף 11(ה) לחוק התגמולים קובע כי "אין אחרי החלטת ועדת העררים ולא כלום", ואולם, הלכה היא כי אין בהוראה זו כדי למנוע העברת ביקורת על החלטות הוועדה באמצעות פנייה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (ראו: בג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' אלפטפטה, פ"ד מה(5) 445, 452 (1991); בג"ץ 4606/09 ענתבי נ' וועדת ערר נפגעי פעולות איבה שבבית משפט המחוזי תל אביב יפו, פסקה ז (8.4.2010); בג"ץ 5539/09 בוחבוט נ' הרשות המאשרת על-פי סעיף 10 לחוק נפגעי פעולות איבה, פסקה 6 (16.3.2011)). בהקשר זה יצוין כי מלכתחילה הגיש העותר (שאינו מיוצג) את ההליך דנן כבקשת רשות ערעור, אך בהתאם להחלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 31.10.2019 נדון ההליך כעתירה לבג"ץ. 9. ככלל, על התערבות בהחלטותיה של ועדת הערר להיעשות במשורה, ואך במקרים חריגים. זאת, מתוך כיבוד רצון המחוקק אשר בא לידי ביטוי בהוראת ה"סופיות" שבסעיף 11(ה) לחוק התגמולים, וכן לאור התרשמותה הבלתי אמצעית של ועדת הערר מן הראיות והעדים הרלוונטיים, ומחמת המומחיות שלה ושל הרשות המאשרת בנושאים הנדונים (ראו: עניין ענתבי, בפסקאות ז-ח; בג"ץ 3622/06 רחימי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה ב' לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (21.4.2010); לגישות מקלות יותר ראו: עניין אלפטפטה, בעמוד 453; עניין רחימי, בפסקה 19 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל). על רקע האמור, לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק התערבות בהחלטת ועדת הערר בעניינו של העותר – החלטה מנומקת ומניחה את הדעת, אשר מבוססת על התרשמות ועדת הערר מן הממצאים העובדתיים הרלוונטיים, על בחינת הראיות אשר הוצגו בפני הוועדה, כמו גם על הודעת העותר במשטרה בסמוך לאחר האירוע. למעלה מן הצורך, אדגיש כי בהודעה זו ציין העותר באופן מפורש כי "אמרו לנו לא לפחד והמטרה שלהם זה רק לגנוב את המשאית ולפרק ממנה את האיתוראן להקשות על הגילוי שלה" (ראו: בעמוד 5 להודעה מיום 25.9.2007), וזאת בשונה מטענתו בנדון שנים רבות לאחר מכן. 10. סוף דבר: דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בשבט התש"ף (‏27.1.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19057160_R07.docx עע+יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1