ניסים חדד נ. שרת המשפטים ,ציפי ליבני

פסק-דין בתיק בג"ץ 5715/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5715/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג העותר: ניסים חדד נ ג ד המשיבים: 1. שרת המשפטים 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. המפקח על הבנקים 4. מפכ''ל המשטרה 5. בנק הפועלים בע''מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה לביטול פסק דין שניתן ביום 1.3.2011 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1466/09, השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין, ע' צ'רניאק). לטענת העותר, בידיו ראיות חדשות המוכיחות כי המסמכים שעליהם התבסס בית המשפט המחוזי (ובית משפט השלום לפניו) הינם מזויפים. 1. העותר פנה בשנת 2000 לבנק הפועלים בע"מ בבקשה לקבלת הלוואה בסך כ-200,000 ש"ח. כבטוחה להלוואה שיעבד העותר את דירת מגוריו דאז בבני ברק, כך שלטובת הבנק נרשמה בלשכת רישום המקרקעין משכנתה על הדירה. עד לחודש אוגוסט 2002 שילם העותר את החזרי ההלוואה כסדרם. מאותו מועד ואילך חדל העותר לשלם את ההחזרים, למעט תשלומים בודדים במהלך השנים 2006-2004. ביום 26.6.2003 הגיש הבנק בקשה למימוש שטר המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. בהמשך מונה כונס נכסים מטעם הבנק, ובסופו של דבר ניתן בשנת 2005 צו לפינוי העותר מדירתו. העותר פונה מדירתו ביום 27.4.2006. 2. בעקבות פינויו מדירתו נקט העותר במרוצת השנים בהליכים משפטיים שונים בניסיון לבטל את צו הפינוי. ההליכים המשפטיים השונים בעניינו של העותר לא פסחו על פני אף ערכאה משפטית בישראל, מלשכת ההוצאה לפועל דרך בתי משפט השלום והמחוזי ועד לבית המשפט העליון, וזו תמציתם: במסגרת ההליכים למימוש המשכנתה בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו הוּצא, כאמור, בשנת 2005 צו לפינוי העותר מדירתו. בתגובה הגיש העותר עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, במסגרתה טען להגנתו כי הסכמתו להעמיד את דירת המגורים כערובה בת-מימוש כנגד ההלוואה שנטל מהבנק אינה בעלת תוקף משפטי, מכיוון שלא ניתנה באמצעות טופס מיוחד החתום בידי נוטריון, ולכן צו הפינוי חסר תוקף ובטל. בית משפט זה דחה את העתירה על הסף וקבע כי טענות העותר עניינן בסכסוך כספי ופרטני בינו לבין הבנק, וככאלה דינן להתברר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף נקבע כי הסעדים הכלליים שהתבקשו על ידי העותר – לרבות הוצאת צו להקפאת כל הליכי הפינוי מדירות מגורים במדינה והוצאת צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא תיפרסנה לפרקי זמן של 50-40 שנה כל המשכנתאות של החייבים שאינם יכולים לעמוד בהחזרי המשכנתה – אינם מסוג הסעדים שבית משפט זה נוהג להורות עליהם [בג"ץ 10072/05 ניסים חדד נ' שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים בע"מ (3.11.2005)]. לאחר שעתירתו לבית משפט זה נדחתה, פנה העותר לבית משפט השלום בבקשה לבטל את צו הפינוי, במסגרתה שב על טענתו כי צו הפינוי חסר תוקף ודינו להתבטל. תביעה זו נדחתה בפסק דין מיום 9.9.2007. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי (בש"א 20047/07, השופטת ד' גנות) בקשה נוספת של העותר שבמסגרתה ביקש לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. דעתו של העותר לא נחה והוא שב ופנה לבית משפט השלום בתביעה כנגד הבנק, במסגרתה ביקש להצהיר כי חוזה המשכנתה שנחתם בינו לבין הבנק בטל, ולכן יש לבטל גם את צו הפינוי. בית משפט השלום (ת"א 30841/08, השופטת א' כהן) דחה את התביעה על הסף, בקובעו כי הטענה כנגד חוקיותו של צו הפינוי נבחנה כבר מספר פעמים בהליכים קודמים ודינה להידחות. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק הדין מושא העתירה שלפנינו. נקבע כי העותר פוּנה בפועל מדירתו כשש שנים לפני מתן פסק הדין, וכי טענותיו לעניין חוקיות צו הפינוי נשמעו לפני שלוש ערכאות שונות ונדחו לגופן, ולפיכך אין מקום לדון בהן שוב. בית המשפט המחוזי התייחס גם לטענה נוספת וחדשה של העותר, לפיה חלק מהמסמכים עליהם התבסס הבנק במסגרת הליכי מימוש המשכנתא - ובמיוחד תלושי המשכורת של העותר - הינם מזויפים. בית המשפט המחוזי קבע כי אינו מוצא טעם להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום כי העותר לא הניח ולו ראשית ראייה להוכחת טענה זו, אשר ממילא נטל הוכחתה הינו גבוה מהנטל הרגיל המוטל על תובע במשפט אזרחי. מכאן העתירה שלפנינו. 3. העותר שב וטוען כי המסמכים עליהם הסתמך הבנק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל היו מזויפים. נטען כי העותר מעולם לא נדרש להציג לפני הבנק תלושי משכורת לפני שקיבל את ההלוואה, וממילא לא הוסבר לו מעולם מה משמעות הוויתור על הגנת דירת המגורים. לטענת העותר, במועד נטילת ההלוואה הוא היה מובטל, ולכן לא היה יכול להציג תלושי משכורת לבנק. לפיכך טוען העותר כי תלושי המשכורת שהציג הבנק בהליכים המשפטיים השונים הינם מזויפים ו"הושתלו" בתיק המשכנתה שלו על ידי מנהל סניף הבנק או על ידי מאן דהוא מטעמו. לטענת העותר, לאחרונה התברר לו שבפסק דין שניתן בעניין אחר בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נקבע שמנהל סניף הבנק שיתף פעולה עם אדם אחר במעשה מרמה (יוער כי העותר לא צירף את פסק דין המדובר ולא ציין את מספר ההליך), ונטען כי די בכך כדי "לפתוח מחדש" את תיקו של העותר ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו. עוד נטען כי בית המשפט העליון הכיר באפשרות לערוך במקרים חריגים "משפט חוזר" כאשר מתגלות ראיות חדשות שמצביעות על כך שפסק דין שניתן בעבר יסודו בתרמית של אחד מבעלי הדין. העותר מסתמך בעתירתו על שורה של פסקי דין של בית משפט זה שניתנו בשנה האחרונה בנושאים שונים, אשר לטעמו תומכים באפשרות "לפתוח מחדש" את פסקי הדין שניתנו בעניין פינויו מדירתו. לפיכך טוען העותר שיש מקום לבטל את פסק הדין שניתן ביום 1.3.2011 בבית המשפט המחוזי בע"א 1466/09, תוך החזרת הדיון בערעור לשופטי המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. 4. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. העתירה אינה מגלה כל טעם להתערבותו של בית משפט זה בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי במסגרת ערעור אזרחי לפני כשנתיים ומחצה, ואשר הפך חלוט זה מכבר. העותר חוזר במסגרת העתירה שלפנינו על טענות הזיוף אשר נטענו על ידו בעבר ואשר נדחו בהיעדר ראיה כלשהי לתמיכה בהן. על אף טענתו של העותר במסגרת העתירה שלפנינו כי בידיו ראיות חדשות להוכחת טענתו בדבר זיוף מסמכים על ידי הבנק, אין בידי העותר ראיה כלשהי (חדשה או ישנה) לביסוס טענה זו. מכל מקום, ומבלי להביע דעה לגופם של דברים, ככל שיעלה בידי העותר לאתר בעתיד ראיות לביסוס טענותיו בדבר זיוף המסמכים, יהיה עליו לנקוט בהליך המשפטי המתאים לביטול פסק דין אזרחי חלוט מחמת טענת מרמה, ולא להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ו באלול תשע"ג (21.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13057150_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il