פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 5715/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5715/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער:
אברהם מאיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאה ע' מודריק) מיום 1.7.12 בת"פ 527130-01-12
תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשע"ד (9.9.13)
בשם המערער: עו"ד רותם רוזנברג
בשם המשיב: עו"ד אריה פטר
פסק-דין
תיק זה כולל שרשרת נדירה של נסיבות. סניף מרכול נשדד, וכעבור כשבועיים נעשה ניסיון נוסף לשדוד אותו סניף. דמות השודד, שהיה רעול פנים מרבית הזמן, נקלטה במצלמות האבטחה. בנסיון השוד ניתז כתם דם שנבדק בדיקת DNA על-ידי המשטרה ונמצא לימים תואם לדגימת DNA שניטלה מן המערער כמחצית שנה לאחר מכן, בחשד שנתעורר כלפיו בתיק סמים. המערער נעצר והואשם בתיקי השוד ונסיון השוד, וניטלה ממנו (ועל כך להלן) דגימת DNA נוספת. נטען מטעם ההגנה, כי נטילת הדגימה בתיק הסמים היתה שלא כדין, כיון שהחקירה עסקה בהחזקת סמים לצריכה עצמית, לגביה אין תחולה לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996; על כן נשמט – כך נטען – הבסיס להשוואה לדגימה שניטלה בעקבות נסיון השוד, וממילא לזיהוי המערער. בית המשפט קמא לא קיבל טענה זו, בין השאר כיון שבשלבים מסוימים בחקירה בתיק הסמים היה החשד להחזקת סמים בהיקף שמעבר לצריכה עצמית, ועל כן נכנס המקרה לגדרי הסמכות שבדין. המערער הורשע בשוד ובנסיון השוד, נוכח דגימת ה-DNA שניטלה בחקירת פרשות אלה, וכן עדויות של הנוכחים בעת אירועי השוד ונסיון השוד, לגבי דמותו ודבריו של השודד, ובנוסף לכך - מצלמות האבטחה; דגימת ה-DNA, שהיא במהותה ראיה ניצחת בנסיון השוד, והקוים הדומים ביותר שנמצאו בין נסיון השוד לשוד, הטו את הכף. אמנם, הועלתה טענה לא פשוטה, שלגביה אין חולק, כי לא נמצא תיעוד ראוי לנטילת דגימת ה-DNA בעקבות פרשת השוד ונסיון השוד, ובכך מחדל – אך בית המשפט לא ראה לפסול את הדגימה בשל תקלה זו. בפנינו העלתה הסניגורית המלומדת במיוחד את הטענה כלפי השימוש בדגימת ה-DNA מפרשת הסמים, שקביעת אי חוקיותה עלולה לשמוט את הבסיס מתחת לראיה העיקרי בפרשת נסיון השוד וממילא בפרשת השוד. שמענו בקשב את הטענות, אך לא ראינו להלמן. ונראים לנו הסברי המדינה. בסופו של יום, בשורה התחתונה, לא הונחה תשתית עובדתית לסתירת עמדת המדינה, לפי היה שלב שבו סברה המשטרה בפרשת הסמים כי המדובר בעבירה שמעבר להחזקת סם לצריכה עצמית. בנסיבות אלה, משאין לפסול את הדגימה מפרשת הסמים, עלתה לפנינו שאלת היעדר התיעוד לדגימה מפרשת נסיון השוד, אך לא ראינו להתערב בהכרעה לגביה, אף שנפל בה פגם; זאת – גם שכן בנסיבות ברי, כי אפשרית היתה נטילתה, באישור קצין, גם בלא הסכמה. אשר על כן, וגם נוכח שאר הראיות שעל מכונן, החלטנו שלא להתערב בהרשעה בעניין השוד ונסיון השוד גם יחד.
אשר לעונש, המערער הוא אדם בעל רקע פסיכיאטרי לא פשוט, לרבות אשפוזים פסיכיאטריים רבים, שאמנם נמצא כשיר לעמוד לדין אך ברי כי הוא סובל מהפרעה. עדיין, בשל עברו ובנסיבות של שני מעשים חמורים, שוד ונסיון שוד, לא היה בכך בלבד כדי להצדיק התערבות, אילולא המחדל שנפל באי תיעוד נטילתה של הדגימה בעקבות השוד ונסיון השוד, דבר שאינו צריך לקרות ועל המשטרה להפיק לקח, כפי שגם כתב בית המשפט קמא; כנודע, יש מקום במקרים מסוימים ליתן משקל למחדלי חקירה בזיקה לעונש. לא למותר להציע הקפדה רבה יותר גם בעניין נטילת DNA מתחילה, בעת חקירה, לאחר אזהרה נאותה באשר לעבירה הנחקרת, וכוונתנו לפרשת הסמים. החלטנו איפוא להעמיד את עונש המאסר הכולל על חמש (במקום חמש וחצי) שנים, ומתוכן שלוש וחצי (במקום ארבע) לריצוי בפועל והשאר על תנאי כפי שכתב בית המשפט המחוזי. שאר חלקי גזר הדין (בעבירות החזקת סכין והיזק בזדון) יעמדו בעינם.
איננו נעתרים איפוא לערעור בעניין ההרשעה, ואנו נעתרים לו כאמור בנושא העונש.
ניתן היום, ה' בתשרי תשע"ד (9.9.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12057150_T02.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il