יהושע אקרמן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5713/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5713/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: יהושע אקרמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 18.7.10 בת"פ 65-12-09 שניתן על ידי כבוד השופטת ל' ברודי תאריך הישיבה: י"ח באדר א' תשע"א (22.2.11) בשם המערער: עו"ד נ' סיימון בשם המשיבה: עו"ד י' שגב בשם שרות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ל' ברודי) בת"פ 65-12-09 שניתן ביום 18.7.2010, במסגרתו הוטלו על המערער שהורשע בעבירה של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים, בניכוי ימי המעצר; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור המערער בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת נשק. העובדות על פי כתב האישום המתוקן 1. לפי כתב האישום, במשך תקופה שאינה ידועה למשיבה במדוייק עד יום 16.11.2009 החזיק המערער בדירתו בתל-אביב לבנת חבלה המכילה כ-500 גרם חומר נפץ מרסק ואצבע חבלה המכילה כ-100 גרם חומר נפץ מרסק. ביום 16.11.2009 מסר המערער את המטען ואת אצבע החבלה (להלן: הנשק) לשלומי בשרן (להלן: בשרן) לפי בקשתו בעת שהיו בדירה. בשרן העביר את הנשק לרכב מסוג מאזדה אשר היה בחזקתו. בהמשך אותו היום נהג בשרן לנווה מונסון, אסף לרכב אדם אחר (להלן: האחר), ומשם נסע עימו ללוד, כאשר הנשק מונח על המושב האחורי בתוך תיק. על רקע האמור לעיל ונוכח הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הואשמו המערער ובשרן בהחזקת נשק בלא רשות על פי דין. הכרעת הדין וגזר הדין 2. בעקבות הסדר הטיעון ועל יסוד הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן הוא הורשע ביום 13.5.2010 בעבירה המיוחסת לו. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך המשיבה הסכימה לעתור לעונש מאסר בפועל בן 12 חודשים בניכוי ימי המעצר וכן למאסר על תנאי ולקנס. בגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי המערער הינו יליד שנת 1983, ללא עבר פלילי, בוגר 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה אשר גדל במשפחה נורמטיבית. עוד צויין כי המערער למד בישיבה תיכונית, אך בגיל ההתבגרות התרחק מן הדת, התגייס לצה"ל ושירת שלוש שנים כלוחם ביחידת "שמשון". כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי לאחר שחרורו מצה"ל החל המערער בלימודי פסיכולוגיה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו ועבד במקביל בתחום האבטחה, כמורה דרך וכרכז הדרכה בפרויקט "חינוך לפסגות". בנוסף, בית המשפט המחוזי ציין כי המערער ומשפחתו הם ממפוני גוש קטיף וכי המערער מתגורר כיום בדירה בתל-אביב בה בוצעה העבירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער תיפקד באורח נורמטיבי בכל המסגרות: בשירות הצבאי הוא מוכר למפקדיו ולחבריו כחבר טוב, דמות חיובית וכאדם ערכי שעמד בפני אתגרים קשים; בתחום התעסוקתי הוא תיפקד באורח ראוי לציון ולשביעות רצון הממונים עליו ועשה חיל בכל תפקידיו; ובתחום הפעילות הציבורית וההתנדבותית הוא עבד בהצלחה עם בני נוער במקביל ללימודים ולעבודה. עוד נקבע כי המערער נטל אחריות למעשיו, הביע עליהם חרטה עמוקה וגילה תובנה לחומרתם. לטענת המערער, חברו הטוב שהתגורר עימו בדירה באותה עת ואשר משרת כקצין בצה"ל נהג להביא לדירה ציוד צבאי והוא התקשה להציב לו גבולות. לטענתו, בתקופה שבה שירת במילואים פנה אליו בשרן שהיה נתון במצוקה כלכלית וביקש ממנו לספק לו נשק אותו יוכל להחליף תמורת כסף. בית המשפט המחוזי ציין כי שירות המבחן התרשם כי התנהגותו של המערער באירוע הייתה תוצאה של הצטברות תחושת חרדה, בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בשרן, אשר היקשו על המערער להפעיל שיקול דעת ולהציב לו גבולות ברורים. כמו כן, שירות המבחן סבר כי עונש מאסר בפועל עלול לגרום לנסיגה משמעותית עבור המערער בכל תחומי חייו ועל כן המליץ להטיל עליו עונש מוחשי בעל אלמנט חינוכי, כדוגמת מאסר בעבודות שירות, בצירוף ענישה צופה פני עתיד. באשר לבשרן, בית המשפט המחוזי ציין כי הוא נדון למאסר בפועל למשך 20 חודשים ולמאסר על תנאי. 3. במסגרת הטיעונים לעונש עתרה המשיבה להטלת 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי על המערער. המשיבה הדגישה את חומרת העבירה בה הורשע המערער ואת הסיכון שכרוך בביצועה. כמו כן, המשיבה עתרה להתייחס בספקנות לגרסת המערער לפיה חש מאויים על ידי בשרן והאחר. עם זאת, טענה המשיבה כי יש להבחין בין עניינו של המערער לבין עניינו של בשרן, מאחר שלמערער אין עבר פלילי ומפני שהנשק לא הוצא על ידו באופן יזום אל מחוץ לדירה. מנגד, בא כוח המערער טען כי יש להטיל עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ללא ניכוי ימי המעצר, ולצידו להטיל עונש צופה פני עתיד. בא כוחו של המערער הדגיש את עברו הנקי, את תפקודו הנורמטיבי והראוי לציון בכל תחומי החיים ואת הודייתו וחרטתו. עוד הדגיש בא כוח המערער כי דרישותיו מחברו לסלק את הנשק מהדירה לא נענו וכי מרשו היה נתון תחת לחץ מצד בשרן. 4. בית המשפט המחוזי פירט את השיקולים לחומרה במקרה דנן: חומרת העבירה בה הורשע המערער, כאשר יש בנשק שבהחזקתו הורשע כדי לסכן חיי אדם ולשמש למטרות עברייניות או לביצוע עבירות בטחוניות; העובדה כי המערער החזיק את הנשק בדירה בה התגורר במהלך התקופה, כאשר נסיבות ההחזקה נותרו עמומות וכאשר נקבע שהטענה לפיה המערער חש מאויים אינה משכנעת. לעניין זה נקבע כי מעדויות האופי עולה כי המערער שירת בצה"ל כלוחם וכמפקד ותיפקד במצבי לחץ לאורך תקופה ולכן ניתן היה לצפות ממנו שיתלונן למשטרה על החזקת הנשק בדירה למורת רוחו; ומדיניות הענישה לפיה בתי המשפט שבים ומדגישים את הסיכון הגלום בביצוע העבירה בה הורשע המערער ואת הצורך להטיל מאסר בפועל אף על מי שאין לו עבר פלילי. מנגד, פירט בית המשפט המחוזי את השיקולים לקולא: גילו הצעיר של המערער ועברו הנקי; הודייתו של המערער שחסכה מזמנו היקר של בית המשפט, חרטתו ונטילת האחריות למעשים; תפקודו הנורמטיבי של המערער, שתרם רבות לבטחונה של מדינת ישראל בשירותו הצבאי ותרם לחברה במסגרת פעילותו ההתנדבותית; נסיבותיו האישיות של המערער והמלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. לאחר בחינת מכלול השיקולים קבע בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, ולהתחשב בנסיבות לקולא לגבי אורך תקופת המאסר. בית המשפט המחוזי קבע כי הטלת מאסר בעבודות שירות למי שהחזיק לבנת חבלה זמינה לשימוש הוא עונש שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי של הרתעת המערער והרבים, וכי לא יהא בו משום העברת מסר ברור בדבר הפסול והחומרה בעבירות כגון אלה. נוכח כל זאת הטיל בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו לעיל. עיכוב ביצוע 5. נוכח הסכמות אליהן הגיעו הצדדים קבע בית משפט זה ביום 3.8.2010 (השופט א' גרוניס) כי יעוכב ביצועו של עונש המאסר לריצוי בפועל, כאשר בגדר תנאי השחרור לא ייכלל מעצר בית, סכום ההפקדה יועמד על 15,000 ש"ח וערבויות צד ג' קיימות תעמודנה בעינן. נימוקי הערעור 6. במסגרת הערעור על גזר הדין טוען המערער ­– באמצעות בא כוחו, עו"ד ניל סיימון ­– כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לנסיבות שהובילו אותו למסור את הנשק לידי בשרן, ומשקבע כי טענתו שחש מאויים מבשרן אינה משכנעת. לטענת המערער, כפי שעולה ממכלול הראיות הרקע לביצוע העבירה הינו מגוריו בדירה עם קצין צה"ל, אשר הוא זה שהביא את הנשק לדירה. המערער טוען כי הכיר את בשרן על רקע עבודתם המשותפת בחברת אבטחה, כי בשרן הינו בן דודו של דמות בכירה בעולם העברייני וכי אורח החיים העברייני אינו זר לו. לטענתו, הוא דחה שוב ושוב את בקשותיו של בשרן, עד אשר החל בשרן לפנות אליו בצורה מאיימת ולאחר מכן אף נטל את הנשק בלי רשותו ולא שעה להפצרותיו כי ישיב לו אותו. לטענת המערער, גרסה זו נמסרה על ידו בהזדמנות הראשונה ולא נסתרה. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע את קביעתו לעיל בהתבסס על כך שצוירה לפניו דמותו כלוחם וכמפקד שתיפקד במצבי לחץ, ועל כן יכול היה להתמודד עם דרישותיו של בשרן. לטענתו, דבר משירותו הצבאי לא הכינוֹ להתמודד עם גורמים עבריינים המאיימים עליו ועל חייו. 7. כמו כן, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל הולם להתנהגותו החל מרגע מעצרו ועד לתום ההליכים בעניינו. לטענתו, בשרן בחר לשמור על זכות השתיקה בעוד הוא סיפר את הידוע לו כבר בחקירתו הראשונה, ועל אף שיכול היה להפחית מחומרת מעשיו לא עשה כן ומסר גרסה מלאה ואמיתית. 8. זאת ועוד, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לעדויות האופי שניתנו לו על ידי אנשי צבא רבים, מורים, מדריכים ועוד. 9. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לתסקיר שירות המבחן. לעניין זה מציין המערער את היותו בן למשפחה שפונתה מגוש קטיף, את לימודיו האקדמיים ואת התנדבותו כרכז חינוך. כמו כן, מדגיש המערער כי שירות המבחן התרשם שהוא אדם רציני, בעל מערכת ערכים נורמטיבית, שנטל אחריות מלאה לביצוע העבירה, הביע חרטה עמוקה והבין את חומרת מעשיו. עוד טוען המערער כי שירות המבחן ציין כי להתרשמותו התנהגותו בעת האירוע הינה תוצאה של הצטברות תחושות חרדה בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות מצד בשרן, אשר הקשו עליו להפעיל שיקול דעת ולהציב גבולות ברורים בפני בשרן. 10. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את המלצת שירות המבחן להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ומשלא נתן משקל הולם לעובדה כי הוא היה מצוי במעצר לראשונה בחייו למשך כחודשיים, כאשר תקופת המעצר גרמה לו לזעזוע עמוק. כמו כן, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משהתעלם מפסקי דין רבים שהוגשו לעיונו, בהם במקרים חמורים מאשר מקרהו הוטלו על נאשמים עונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. 11. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל הולם לכך שהודה בכתב אישום מתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר ואף סייע רבות למשטרה בהבנת האירועים בתיק. 12. נוכח כל האמור לעיל טוען המערער כי יש להקל בעונשו ולהעמידו על 6 חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות. תסקיר שירות המבחן (מיום 21.12.2010) 13. בתסקיר צויין כי המערער ממשיך את לימודיו במכללה ואת התנדבותו בפרויקט "חינוך לפסגות", בו הוא מתנדב מזה כשלוש שנים ומשמש כמדריך העצמה אישית וקבוצתית לבני נוער וכמודל לחיקוי עבורם. שירות המבחן קבע כי התרשם שהמערער מייחס חשיבות רבה להמשך לימודיו ופועלו וכי הוא נמצא כיום בשלב בו הוא שואב את תחושת הערך העצמי ואת כוחותיו מהסביבה. עוד נקבע כי המערער לוקח אחריות מלאה על מעשיו ורואה את התנהגותו כפזיזה. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי המערער חש אשמה נוכח חוסר האחריות שהפגין, כי הוא מביע צער רב וחרטה על מעשיו וכי והוא עסוק בחשיבה ובניתוח של התנהגותו מדי יום. בנוסף, שירות המבחן ציין כי המערער מוטרד וחושש מהאפשרות שיצטרך לרצות מאסר בפועל ומהשלכות הדבר על עתידו. שירות המבחן קבע כי התרשם שהמחירים שמשלם המערער עבור התנהגותו מהווים גורם הרתעתי משמעותי בפני עצמו וכי ניכר שהפיק לקחים ממשיים מאירוע העבירה. עוד נקבע כי עבודת ההתנדבות הינה בעלת משמעות עבורו ומאפשרת לו לשקם את עצמו. בנוסף, שירות המבחן קבע כי התרשם שמאסר בפועל בשלב זה עלול לגרום למערער למשבר נפשי ולהפר את האיזון אותו הצליח להשיג בתחומי חייו השונים. נוכח זאת קבע שירות המבחן כי עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות מהווה איזון שישמש מחד ענישה ממשית, אך מנגד יאפשר ענישה שלא תגרום לרגרסיה במצבו של המערער, תוך שיוכל להמשיך בבניית חייו. נוכח האמור לעיל המליץ שירות המבחן להמיר את עונש המאסר בפועל בעונש שירוצה בעבודות שירות. הדיון שהתקיים ביום 28.12.2010 14. לאחר שמיעת טיעוניו של בא כוח המערער בהם חזר על נימוקי הערעור המפורטים לעיל, ונוכח העדר בא כוח מטעם המשיבה (בשל שביתת פרקליטי המדינה), הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן יהיה להכריע בערעור בלא שתישמע עמדתה של המשיבה. לפיכך, החלטנו כי ייערך דיון נוסף לאחר סיומה של שביתת הפרקליטים. 15. הגב' ברכה וייס מטעם שירות המבחן למבוגרים שבה והציגה את המלצת שירות המבחן ללכת בעניינו של המערער באפיק שיקומי. הדיון שהתקיים ביום 22.2.2011 16. המשיבה טוענת – באמצעות באת כוחה עו"ד ירין שגב – כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה את חומרת העבירה בה הורשע המערער ואת הסיכון הרב לציבור שכרוך בביצועה וסבורה כי שיקולי הרתעה מחייבים במקרה זה השתת עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח. דיון והכרעה 17. לאחר עיון בכתב הערעור ובמסמכים שצורפו לו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים ואת עמדת נציגת שירות המבחן למבוגרים (וזאת לאחר שעיינו בתסקיר מיום 21.12.2010), החלטנו להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף להמלצה חיובית של הממונה על עבודות שירות. 18. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחומרת העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן במקרים חריגים בהם העונש שנגזר חורג ממדיניות הענישה המקובלת או כאשר נפלה בגזר הדין טעות בולטת (השוו: ע"פ 3573/08 עוואדרה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.2010), פסקה 41; ע"פ 691/10 קורש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.1.2011), פסקה 5). יתר על כן, אין להכביר מילים באשר לחומרת העבירה בה הורשע המערער על פי הודאתו ובאשר לסיכון הנשקף לציבור הרחב בעטיין של עבירות מסוג זה [השוו: ע"פ 8899/06 ארמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.2007); ע"פ 8446/09 עותמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.1.2010)]. 19. אף על פי כן, משקלם המצטבר של השיקולים לקולא מצדיק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן הקלה מסויימת בעונש שהושת על המערער. המשיבה עצמה לא חלקה על עברו החיובי והנורמטיבי של המערער, על תרומתו למדינה ועל שירותו הצבאי הקרבי. בית המשפט המחוזי עמד על תיפקודו הנורמטיבי של המערער בכל המסגרות: בשירותו הצבאי, בתחום התעסוקתי ובתחום הפעילות הציבורית וההתנדבותית. יש להוסיף על כך את העובדה שהמערער נטל אחריות מלאה למעשיו, הביע עליהם חרטה עמוקה וגילה תובנה לחומרתם, וכן כי בהודאתו בביצוע העבירה חסך זמן שיפוטי יקר. 20. יש להוסיף על נתונים אלו את המלצותיו של שירות המבחן, בשני תסקיריו ובדבריה של נציגת השירות לפנינו, להסתפק במקרה דנן בהשתת מאסר בעבודות שירות על המערער. בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבות תרומתו של שירות המבחן בהליכים כגון דא [השוו: ע"פ 4102/08 דירבאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.2008)] ואין לכחד כי נתנו בהכרעתנו זו משקל מהותי לתסקירי המבחן ולהמלצות הכלולות בהם. 22. אשר על כן, אנו מורים בזאת על הקלה בעונשו של המערער באופן שיושתו עליו שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות (ללא הפחתת ימי המעצר), זאת בכפוף להמלצה חיובית של הממונה על עבודות שירות. הממונה על עבודות שירות יראיין את המערער ויגיש המלצתו בעניינו בתוך 30 ימים ממועד פסק דין זה. עם קבלת המלצת הממונה על עבודות שירות, ובכפוף לאמור בה, נשלים את פסק דיננו. ניתן היום, כ"ה באדר א' תשע"א (1.3.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10057130_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il