מערכות התראה אינטגרליות בע"מ נ. המועצה האזורית מגילות ים המלח

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 57025-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג המבקשת: מערכות התראה אינטגרליות בע"מ נגד המשיבים: 1. המועצה האזורית מגילות ים המלח 2. החברה הכלכלית מגילות בע"מ 3. מגל מערכות בטחון בע"מ 4. ג.מ אפקון טכנולוגיות בטחון ש.מ בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מיום 23.2.2025, בע"א 27292-02-25, שניתן על ידי השופטים ע' שחם, א' רובין ו-נ' פלקס בשם המבקשת: עו"ד גלעד יצחק בר-טל פסק-דין בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מיום 23.2.2025, בע"א 27292-02-25 (השופטים ע' שחם, א' רובין, ו-נ' פלקס), שעל-פיו התקבל ערעור המשיבה 3, על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים במעלה אדומים, מיום 30.1.2025, בעת"מ 32395-01-25 (סגן הנשיא א' דהאן), ונקבע כי מכרז שערכו משיבות 2-1 יבוטל, בשל פגמים מהותיים שנפלו בו. אקדים אחרית לראשית: דין הבקשה – להידחות על הסף. זאת, בהעדר מקור סמכות המאפשר לבית משפט זה להידרש להליך ערעורי, אם בזכות אם ברשות, על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אסביר. עורכות המכרז הן המשיבה 1, מועצה אזורית מגילות ים-המלח, והמשיבה 2, החברה הכלכלית לפיתוח מגילות בע"מ, תאגיד שהוקם על-ידי המועצה האזורית. שטח שיפוטה של המועצה האזורית, מצוי בתחומי האזור, מחוץ לתחומי המשפט השיפוט והמינהל של המדינה. מערכת הדינים מכוחה היא פועלת, מוסדרת על-ידי הריבון בשטחי האזור, הוא המפקד הצבאי (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 516-514 (2005)). המועצה האזורית הוקמה על-ידי המפקד הצבאי בצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס׳ 783), התשל״ט-1979 (להלן: צו המועצות האזוריות). סעיף 2(א) לצו האמור קובע, כי "מפקד כוחות צה״ל באזור רשאי לקבוע בתקנון כללים לניהול המועצות האזוריות וכן לקבוע בו הוראות בדבר סמכויות והסדרי מינהל והוראות בדבר הסדרת עניני תושביהן של המועצות". סעיף 95 לתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), התשל"ט-1979 (להלן: תקנון המועצות האזוריות), שהותקן מכוח הוראת סעיף 2(א) לצו המועצות האזוריות, מחיל על המועצות האזוריות המצויות בתחומי האזור חובת עריכת מכרזים. סעיף 57(א)(12) לתקנון המועצות האזוריות, מאפשר למועצה אזורית להקים תאגיד המנהל פעילות כלכלית, בדומה לחברה הכלכלית שלפנינו. מכאן לסמכות הביקורת השיפוטית: סעיף 2(ג) לצו המועצות האזוריות קובע, כי "לצורך ניהולן התקין של המועצות האזוריות ולצורך הסדרת עניני תושביהן רשאי מפקד האזור לכונן בית משפט לענינים מקומיים; סמכות בית המשפט, הדין שעל פיו ידון, הרכבו וכן כל הוראה אחרת הדרושה לפעולתו התקינה של בית המשפט יקבעו בתקנון". סעיף 121א לתקנון המועצות האזוריות מחיל את הוראות פרק ט"ז לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשל"ט-1979 (להלן: תקנון המועצות המקומיות), "בשינויים המחוייבים לפי הענין", על המועצות האזוריות הפועלות בתחומי האזור. סעיף 126(ב) לתקנון המועצות המקומיות מעניק סמכות שיפוט לבתי המשפט לעניינים מקומיים הפועלים בתחומי האזור לגבי כל "עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו". מכוח הוראות אלו נקבע בבג"ץ 6355/16 כלל גלגלי פרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין עילית (1.9.2016), כי הסמכות העניינית לדון בענייני מכרזים הנערכים על-ידי רשויות מקומיות בתחומי האזור, מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים הפועל באזור (להבחנה בין הליך 'מעין' מינהלי, לבין הליך 'מעין' אזרחי, בסכסוכים בהם מעורבות מועצות המצויות באזור, ראו: ע"א 6913/19 ניצני אריאל בע"מ נ' עיריית אריאל (2.11.2020)). כאמור, בית משפט של ערכאה ראשונה סבר כי הוא יושב בדין כ-"בית המשפט לעניינים מנהליים במעלה אדומים". דא עקא, משעמדנו על מקור הסמכות, שמה המדויק של הערכאה הוא 'בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים'; לא בית משפט לענינים מינהליים. בית המשפט האמור לא יונק את סמכותו מכוח חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, כי אם מכוח הוראות תקנון המועצות האזוריות. בית המשפט המחוזי, חוששני, נגרר גם הוא אחר אותה טעות, כשלדעתו הוא יושב בדין כ-"בית משפט לערעורים אזרחיים"; ולא היא. משעה שעמדנו על המקור הנורמטיבי שמכוחו ישבה בדין הערכאה הראשונה, הוא הוראות תקנון המועצות המקומיות, החל מכוח תקנון המועצות האזוריות, ברי כי גם מקור סמכותה של ערכאת ערעור, ככל שישנו כזה, ימצֵא בהוראות אותו תקנון. סעיף 135(א) לתקנון המועצות המקומיות קובע כי "פסק דין של בית משפט לענינים מקומיים של ערכאה ראשונה ניתן לערעור בפני בית המשפט לענינים מקומיים של ערכאת ערעור". בהמשך, הסמיך המפקד הצבאי את בית המשפט המחוזי בירושלים לשמש כבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור, על בתי המשפט לעניינים מקומיים הפועלים בתחומי האזור (ראו: בש"מ 667/15 מזרחי נ' מועצה אזורית שומרון, פסקה 3 (18.2.2015)). ממילא, 'הכובע' הנכון אותו חבש בית המשפט המחוזי הוא "בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור". למקרא האמור עד כה, עלול 'הקורא הסביר' לסבור כי מדובר ב'דקדוקי עניות' פרוצדורליים; פלפולים סמנטיים גרידא. ולא היא; עמידה על זהות הערכאה שמלפניה יצא פסק הדין מושא בקשת הרשות לערער, די בה כדי לגזור את דינה של הבקשה – לשבט. אכן, אילו פסק הדין של בית המשפט המחוזי היה ניתן בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, או-אז ניתן היה להגיש בקשת רשות לערער, בהתאם להוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). עתה, משבאנו לכלל מסקנה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ניתן בשבתו כ-'בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור', שאינו פועל מכוח חוק בתי המשפט, והוראותיו אינן חלות עליו, אזי לא ניתן להשיג על פסק הדין של ערכאת הערעור בהליך ערעורי נוסף, בהעדר מקור סמכות לכך. כך מקובלנו: "כלל מבוסס הוא בשיטתנו כי זכות ערעור – בין בזכות, בין ברשות – אינה נתונה אלא מקום בו הוענקה מפורשות [...]. מקום ששותק החוק באשר לזכות הערעור, אין היא קיימת. סעיף 125 לתקנון מקנה למפקד האיזור את הסמכות להקים שתי ערכאות של בתי משפט לעניינים מקומיים: בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה ובית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור. סעיף 135(א) לתקנון קובע מפורשות: פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאה ראשונה ניתן לערעור בפני בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת ערעור. הא ותו לא. הנה כי כן, דומה כי המסקנה המתבקשת הינה שאין מסגרת מוכרת בחקיקה לבחינתה של בקשת רשות ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. פועל יוצא של המסקנה בדבר היעדר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה כערכאת ערעור לעניינים אזרחיים, הינו כי דין הבקשה להידחות על הסף" (רע"א 7665/06 לנציאנו נ' עיריית אריאל, פסקה 8 (11.10.2007)). אדגיש, כי אין באמור עד כה כדי למנוע הגשת עתירה לבג"ץ על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. עם זאת, אין מדובר בהליך ערעורי 'רגיל', על כל המשתמע מכך (לגדרי התערבות בג"ץ בעתירות מעין אלו ראו: בג"ץ 544/21 רינגל נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 6 (15.2.2021)) אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת על הסף. מיניה וביה, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"ה (27 מרץ 2025). נעם סולברג שופט