סובול נ' ראש ממשלת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 57/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותר: דב סובול נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. לשכת ראש הממשלה 3. הכנסת עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' סולברג: העותר טוען, כי ביום 19.7.2021 פנה בעתירה לבית משפט זה, ומאז ועד עתה, אף שהמציא העתק ממנה למשיב 1, ובהמשך גם פנה במכתבי תזכורת – טרם זכה לתגובה. בעתירה הנ"ל, בג"ץ 5012/21 (להלן: העתירה הקודמת), אשר העתק ממנה צורף לעתירה זו, ביקש העותר לחייב את ראש ממשלת ישראל, יחד עם "יו"ר ועדת חקיקה לממשלת ישראל", ו"יו"ר ועדת חקיקה של כנסת ישראל", "לבצע תיקון היסטורי באמצעות חקיקה יסודית מתאימה ובמסגרת התיקון הדרוש יש לשחרר את הדיברה השניה מתוך 10 דיברות הידועות היום מחיבור אסור עם דיברה שלישית ורביעית, שאמורים להיות עצמאים וכל אחת עם תוכן, שנתן לה אלוקים בתורתו". העותר מבקש אפוא, בעתירתו הנוכחית, "לחייב את המשיב לאשר קבלת העתירה 5012/21 [...] ולהגיב על תוכנה". דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר כל עילה להתערבותנו. מלבד העובדה שהסוגיה כולה אינה מתאימה לבירור משפטי, הרי שהעותר גם אינו מציין כי העתירה הקודמת נדחתה על הסף, מיד עם הגשתה, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית: "דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות שיפוטית. עתירה זו זהה לעתירה קודמת שהגיש העותר בחודש מאי האחרון, אשר נדחתה גם היא על הסף ביום 6.5.2021 (בג"ץ 3162/21). באותו עניין צוין כי העותר הגיש שורה ארוכה של עתירות, שנדחו כולן, כן הוסבה תשומת לב העותר כי בית משפט זה אינו הכתובת לטענותיו בהקשר זה, וכי טוב יעשה אם ימנע מחסרון הכיס הכרוך בתשלום אגרה בגין העתירות. אין לנו אלא לשוב ולהפנות את תשומת לב העותר לדברים אלו". לכך אני רואה מקום להוסיף, כעולה מן העתירה הקודמת, וכן משורה ארוכה של עתירות שקדמו לה, כי העותר נוהג להגיש מזמן לזמן עתירות שונות ומשונות, בניסיון להביא לתיקונים בתורה, בעשרת הדברות, או בעניינים שמימיים אחרים, מתוקף היותו, לטענתו, "נביא כמשה", "משיח בן אברהם", "עורך דינו של האלוקים", ועוד כהנה וכהנה תפקידים ותארים (להלן רשימה לא ממצה של הליכים קודמים, שנדחו על הסף: העתירה הקודמת; בג"ץ 3162/21 סובול נ' ראש הממשלה (6.5.2021) (להלן: בג"ץ 3162/21); בג"ץ 1870/21 סובול נ' ראש הממשלה (16.3.2021); בג"ץ 8680/20 סובול נ' ראש ממשלת ישראל (14.12.2020); בג"ץ 6029/20 סובול נ' ראש הממשלה, בנימין נתניהו (1.9.2020); בג"ץ 7000/17 סובול נ' נשיאת בית משפט העליון (12.9.2017)). זאת לבד משורה ארוכה של עתירות שהגיש העותר, שלבסוף נמחקו מחמת אי-תשלום אגרה (ראו, בין רבים: בג"ץ 7273/19 סובול נ' יו"ר הכנסת (17.11.2019); בג"ץ 4491/19 סובול נ' ראש ממשלת ישראל (21.8.2019); בג"ץ 21/18 סובול נ' הרבנות הראשית לישראל (19.2.2018); בג"ץ 9931/17 סובול נ' האקדמיה ללשון העברית (27.6.2018))). כפי שצוין בבג"ץ 3162/21: "במבט צופה פני עתיד, טוב יעשה העותר אם יקח בחשבון כי בית משפט זה אינו הכתובת לטענות מן הסוג המועלה בעתירה דנן. תשומת לב מדור בלתי מיוצגים לאמור, ולו למען האפשרות כי יעלה בידו להסביר לעותר את העדר התוחלת של עתירות כגון דא, ובכך למנוע ממנו את חסרון הכיס הכרוך בתשלום האגרה בגינן". על דברים אלו שב בית המשפט גם בעתירה הקודמת, אך מסתבר כי ללא הועיל. בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום להטיל על העותר הוצאות לטובת אוצר המדינה, אם גם בשיעור מופחת, בסך של 1,000 ₪. העותר יתן דעתו על האמור לעיל, ומדור בלתי מיוצגים מתבקש אף הוא להבהיר לעותר, שאינו מיוצג, כי לא ניתן להטריד את בית המשפט ללא גבול ומידה, כי יש אפשרות לשקול גם מתן צו חוסם, וכי פניה עתידית בעניינים כגון דא, יכול שתביא עמה השתת הוצאות בשיעור גבוה יותר, נוסף על דמי האגרה. העתירה נדחית אפוא על הסף, תוך חיוב העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 1,000 ₪. ניתן היום, ‏ב' בשבט התשפ"ב (‏4.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22000570_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il