שירביט חברה לביטוח נ. אלדן תחבורה בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 5699/14 בבית המשפט העליון רע"א 5699/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המבקשת: שירביט חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אלדן תחבורה בע"מ 2. יניב גבריאל בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר ג' גינת) בע"א 4795-09-13 מיום 14.7.2014 בשם המבקשת: עו"ד אסף חן; עו"ד משה מצליח בשם המשיבה 1: עו"ד רן סובל בשם המשיב 2: עו"ד ארקדי פולונסקי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר ג' גינת) שבמסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גלר) שחייבה להעניק כיסוי ביטוחי לנזקי תאונת דרכים שהמשיב 2 נמצא אחראי לה. 1. בשעות הבוקר המוקדמות של יום 30.6.2011 נהג המשיב 2 ברכב ונסע באור אדום. משראה כי שוטרים שנכחו במקום הבחינו בו החל להימלט מניידת המשטרה ברכבו והתנהל אחריו מרדף משטרתי. המרדף הסתיים כאשר רכבו של המשיב 2 פגע בכלי רכב נוסף והביא לנפילת תמרור על רכב שהיה מבוטח על ידי המשיבה 1. כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכב. המבקשת היא המבטחת של הרכב שבו נהג המשיב 2 והמחלוקת – הן בערכאות הקודמות, הן בבקשה שלפנינו – נסבה על שאלת הכיסוי הביטוחי לאירוע. ביום 23.7.2013 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גלר) תביעה שהגישה המשיבה 1 נגד המשיב 2 והמבקשת וקבע כי המשיב 2 נושא באחריות מלאה לאירוע התאונה. עוד קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענת המבקשת שלפיה חל במקרה זה חריג לפוליסת הביטוח של המשיב 2 נוכח הסתכנות מדעת העולה כדי פגיעה בזדון; וכי המבקשת נושאת באחריות כמבטחת. נקבע כי הגם שהתנהגותו של המשיב 2 שיקפה היעדר שיקול דעת והיסטריה, לא הוכח כי פעל בזדון; וכי לא הוצגו כל ראיות המעידות על כך שנהג תחת השפעת אלכוהול. המבקשת ערערה על פסק דין זה וביום 14.7.2014 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר ג' גינת) את הערעור. בית המשפט קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח כי חל בענייננו חריג לכיסוי הביטוחי נוכח התנהלות המשיב 2 באירוע, וזאת בין היתר הואיל ולא הובאה כל ראייה לבד מעדותו של המשיב 2; ובכלל זאת אף השוטרים שנכחו באירוע לא הובאו להעיד. נקבע אפוא כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ביחס להתנהגות המשיב 2, דהיינו שפעל אמנם בצורה היסטרית וללא הפעלת שיקול דעת אך לא בזדון. התוצאה הייתה אפוא כי המבקשת חויבה לשאת בעלות תיקון הנזק. 2. מכאן הבקשה שלפנינו שבה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ראה להתערב בקביעה שלפיה במקרה שלפנינו לא חל החריג האמור לפוליסת הביטוח, השאוב מסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שלפיו לא יהיה כיסוי ביטוחי מקום שהאירוע נגרם במכוון על ידי המבוטח או המוטב. עוד מלינה המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי לא הכריע בבקשה שהגישה לצירוף ראייה בערעור, על אף שקבע בהחלטת ביניים כי בקשה זו תידון יחד עם הערעור. הראייה האמורה היא פסק דין של בית משפט לתעבורה, שניתן לאחר פסק הדין של בית משפט השלום בענייננו, שבו הורשע המערער בעבירות שונות ביחס לתאונת הדרכים נושא בקשה זו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בקשתה מעוררת שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי", שעניינן בין היתר השפעת פסק הדין של בית המשפט המחוזי על פרמיות ביטוח; המסר הסלחני כלפי מי שביצעו עבירות פליליות; והיקף אחריותן של חברות ביטוח במקרים הכוללים התנהגות פלילית מצד המבוטחים. 3. נתבקשה תשובת המשיבות. המשיבה 1 ציינה כי היא צד ניטראלי להליך הואיל ושאלת האחריות לתאונה הוכרעה כבר ואינה נתונה עוד במחלוקת. המשיב 2, מצדו, טען בתשובתו כי האירוע כולו שיקף אמנם נהיגה היסטרית וחסרת אחריות שנבעה מלחץ, אך כי בוודאי אין מדובר בפעולה בזדון המצדיקה את הסרת הכיסוי הביטוחי. עוד נטען כי החלת החריג האמור שבפוליסה שמורה רק למקרים מובהקים הכוללים פעילות עבריינית של ממש; וכי קבלת גישת המבקשת תוביל לשלילה תדירה של כיסוי ביטוחי במקרים שאינם מצדיקים זאת. המשיב 2 אף סבור כי אין ממש בבקשת המבקשת להוספת ראייה בערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הואיל ובית משפט השלום היה מודע לעובדות כתב האישום שהוגש נגדו; וכי הוא לא חלק על תוכנו בשום שלב. 4. לאחר שעיינו בבקשה על נספחיה וכן בתשובת המשיב 2 החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי, קודם שנתן את פסק דינו, בקשה לצירוף ראייה בערעור, שבה נתבקש להגיש את פסק הדין הפלילי שבו הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו כתוצאה מהאירוע הנדון. בהחלטתו מיום 7.7.2014 קבע בית המשפט כי הבקשה תידון יחד עם הערעור. בפסק הדין הפלילי, שניתן ביום 8.9.2013, דהיינו לאחר פסק הדין של בית משפט השלום בענייננו, הורשע המשיב 2 לפי הודאתו בעבירות של נהיגה בפזיזות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; גרימת נזק לרכוש, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); ומעבר באור אדום, לפי תקנה 22(ב) לתקנות (יוער כי בכתב האישום יוחסה למערער עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות). כאמור, לבסוף דחה בית המשפט את ערעור המבקשת מבלי שנתן דעתו לבקשה לצירוף ראייה וממילא לראייה נשוא הבקשה, היא פסק הדין הפלילי בעניין. לטענת המבקשת, פסק דין זה נוגע לליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך האזרחי ועשויה להיות לו השפעה של ממש עליו. לכך יש להוסיף כי פסק הדין הפלילי ניתן כאמור לאחר מתן פסק הדין של בית משפט השלום; ועל אף שבית המשפט המחוזי קבע בהחלטת ביניים כי ידון בבקשה לצירופו כראייה במסגרת פסק הדין בערעור, הוא לא עשה כן. במצב דברים זה, החלטנו לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולהשיב אליו את הדיון בתיק. בית המשפט ידון בערעור תוך שיידרש לבקשת המערערת לצירוף הראייה ויחליט בה כחכמתו. הערעור מתקבל אפוא כמפורט בפסקה 4 שלעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בשבט התשע"ה (‏22.1.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14056990_M04.doc יג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il