פלוני נ. משטרת ישראל / תביעות זבולון

פסק-דין בתיק בג"ץ 5698/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5698/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותר: אלמוני נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל - תביעות זבולון 2. הפסיכיאטר המחוזי מחוז חיפה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד משטרת ישראל (המשיבה 1) לבוא וליתן טעם מדוע לא תמחק את כתב האישום שהגישה כנגד העותר, ולחלופין מדוע לא תחזור בה מדרישתה לבצע בעותר בדיקת כשירות פסיכיאטרית. בנוסף מבקש העותר להוציא צו ארעי שיופנה כנגד הפסיכיאטר המחוזי במחוז חיפה (המשיב 2) שיורה לו להימנע מביצוע בדיקה פסיכיאטרית לעותר עד להחלטה בעתירה זו. 1. כנגד העותר הוגש בשנת 2012 כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים וחבלה חמורה, לפי סעיפים 192 ו-333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההליך הפלילי מתנהל בבית משפט השלום בקריות. על פי כתב האישום, ביום 25.12.2009 איים העותר על שכנו שיפגע בו באומרו: "אתה לא עובר את הקו הזה, כי אם כן אני מחסל אותך", ועל שכן נוסף שהגיע למקום איים העותר במילים: "תלך מפה, אם לא אני מרביץ לך". בשלב זה, על פי כתב האישום, תפס העותר בחולצתו של אחד השכנים, היכה אותו במכת אגרוף באוזנו הימנית, ובעט בו. כתוצאה מכך, נגרמו לשכן חבלות חמורות – שבר בכף רגל שמאל ונקב בעור התוף של אוזן ימין שלווה בדימום. בדיונים שהתקיימו עד כה במסגרת ההליך הפלילי בבית משפט השלום בקריות יוּצג העותר על ידי בא כוח מטעם הסנגוריה הציבורית, אך בעתירה שלפנינו מייצג העותר את עצמו. 2. ביום 5.1.2010, כ-11 יום לאחר האירוע נשוא כתב האישום, הובא העותר בהוראת בדיקה כפויה של הפסיכיאטר המחוזי למרכז הרפואי לבריאות הנפש "מזרע". העותר שהה במרכז הרפואי למעלה מחודש ושוחרר לביתו ביום 10.2.2010. ממסמך סיכום האשפוז שצורף לעתירה דנן עולה כי במהלך השנים שקדמו לאשפוז השתנה בהדרגה מצב רוחו של העותר שהפך יותר ויותר חשדן, עד שבחודשים הסמוכים למועד הוצאת הוראת הבדיקה הכפויה החל העותר להתלונן כי אנשים שונים שמתגוררים בשכנות אליו בישוב רודפים אותו ומנסים להרעילו, וכי הוא סובל מכאבים ומיחושים גופניים הקשורים לאותה "הרעלה". בתחילת אשפוזו סירב העותר לקבל טיפול תרופתי ואיים לפגוע ברופא המטפל בטענה שהוא קשור לשב"כ ונשלח על ידי הממשלה. הועדה הפסיכיאטרית המחוזית האריכה את אשפוזו הכפוי של העותר עד ליום 13.2.2010, וערר שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה ביום 31.1.2010. ממסמך סיכום האשפוז עולה כי הטיפול התרופתי שקיבל העותר במהלך האשפוז הביא לשיפור ורגיעה במצבו הנפשי, אך למרות זאת נותר חשש שהעותר יפסיק את הטיפול התרופתי, דבר שעלול לגרום להתדרדרות במצבו. בשחרורו אובחן העותר כסובל מסכיזופרניה פרנואידית ונשלח להמשך מעקב וטיפול במסגרת טיפול מרפאתי כפוי. 3. כשבועיים לפני הדיון הראשון בהליך הפלילי בבית משפט השלום בקריות הגיש העותר בקשה למחיקת כתב האישום. לבקשה זו קדמו בקשות שונות שהגיש העותר לרשויות החקירה והתביעה, בהן בקשה לביטול כתב האישום נגדו ובקשה לפתוח בחקירה לגבי התנהלות המשטרה בעניינו. כמו כן, לעתירה דנן צורף מכתב ששלח העותר לפרקליט המדינה שבמסגרתו חזר על בקשותיו האמורות. במכתב זה, אשר מתפרש על פני 22 עמודים, טוען העותר כי חקירתו במשטרה וההחלטה להגיש כנגדו כתב אישום לוו ב"זיוף מסמכים, הטיות קשות בחקירה, רשלנות גרידא ואף חשש כבד מאד לבידוי ראיות תוך אחריות עקיפה או ישירה לגרימת חבלות בגופו של המתלונן", והכל כתוצאה מרדיפתו של העותר על ידי גורמים שונים ברשויות המדינה בגין פעילותו הפוליטית. כמו כן, טען העותר כי כתב האישום שהוגש כנגדו מעורר "תמיהות בסיסיות", וביקש להוכיח במשוואות מתמטיות "הוכחה הסתברותית משפטית לחוסר ההיגיון בהאשמתי בגרימת שתי חבלות", כאשר לטענתו לא ייתכן ששתי מכות בודדות יכולות לגרום לשתי הפציעות שנגרמו לכאורה למתלונן. 4. בהחלטה מיום 13.3.2013 קבע בית משפט השלום כי לאור העובדה שמונה לעותר סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית בסמוך למועד הדיון, אין מקום להכריע בבקשותיו של העותר בשלב זה, אך הוא יוכל לחדשן בעתיד. בפתח הדיון שהתקיים ביום 26.6.2013 בבית משפט השלום ציינה באת כוח המאשימה כי הגיעו לידיה מסמכים שמצריכים להפנות את העותר לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית על מנת לקבוע האם העותר כשיר ומסוגל לעמוד לדין ועל מנת לדון בשאלת אחריותו הפלילית בעת ביצוע העבירה. באת כוח העותר הביעה בדיון את התנגדות העותר לשליחתו לבדיקה פסיכיאטרית. גם העותר ביקש לומר דברים לפרוטוקול, וחזר על טענותיו כי הוא נרדף על ידי גורמים שונים בגלל פעילותו הפוליטית וכי כתב האישום הינו בלתי הגיוני ו"לא תואם את המציאות הפיזיקלית ולא תואם את חוקי ההסתברות". בתום הדיון קבע בית משפט השלום כי יש מקום להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית לעותר בעניין כשירותו ומסוגלותו לעמוד לדין ובעניין אחריותו לביצוע העבירות. הודגש כי העותר יוכל להציג לפני הפסיכיאטר המחוזי כל מסמך או חוות דעת מטעמו. לפיכך נקבע כי המשך הדיון יידחה ליום 10.10.2013. בהמשך להחלטה זו זומן העותר על ידי סגן פסיכיאטר מחוז חיפה לבדיקה פסיכיאטרית ביום 29.9.2013. מכאן העתירה שלפנינו. 5. העותר שב וטוען כי העובדות המתוארות בכתב האישום "נוגדות את חוקי הפיסיקה וההסתברות בעולמנו". לטענת העותר, הראיות נגדו רחוקות מאד מלעמוד ברף הראיות לכאורה, ולפיכך הגשת כתב האישום נגדו לוקה בחוסר סבירות קיצונית. העותר צירף לעתירתו מסמך רצוף נוסחאות אשר לטענתו מוכיח בניתוח הסתברותי שכתב האישום הינו "אבסורדי ולא מציאותי". נטען כי הגשת כתב האישום נגד העותר נגועה בשיקולים זרים ובנקמנות המכוונות כלפי העותר בגין פעילותו הפוליטית. עוד נטען כי הגשת כתב האישום מהווה ניצול לרעה של ההליך הפלילי בגלל מעורבותן הנטענת של רשויות המדינה באירוע נשוא כתב האישום, אשר הדיחו את העותר, לטענתו, לביצוע העבירה. אשר לצו הארעי המבוקש למניעת הבדיקה הפסיכיאטרית, נטען כי ביצוע הבדיקה בשלב זה עלול להכתים את העותר כבלתי כשיר לעמוד לדין, וכי קיים חשש לאבחון מוטה ונקמני "מכיוון שקיימת קולגיאליות רבה במקצוע הפסיכיאטריה". 6. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. טענת העותר כי כתב האישום שהוגש נגדו מנוגד ל"חוקי הפיסיקה וההסתברות בעולמנו", כמו גם טענתו כי לא די בראיות הקיימות כדי לבסס כנגדו כתב אישום, הינן טענות הגנה שדינן להתברר במסגרת ההליך הפלילי, ובוודאי לא במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הלכה ידועה ומושרשת הינה כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש לעתירה, מקום בו יש לעותר סעד חלופי של פניה לערכאה מוסמכת אחרת, למעט במקרים חריגים שבחריגים. בהתאם לרציונאל זה נקבע לא אחת כי מקומן של טענות בדבר פגמים שנפלו בהגשת כתב האישום כנגד העותר ושל טענות בדבר סבירות כתב האישום שהוגש כנגדו להתברר, ככלל, במסגרת ההליך הפלילי גופו ולא במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק [ראו, למשל: בג"ץ 2592/10 פלוני נ' כהן (26.4.2010); בג"ץ 2766/13 גוריון נ' מדינת ישראל (23.4.2013)]. כך גם בנוגע לטענת העותר כי יש לעכב את החלטת בית משפט השלום להורות על ביצוע בדיקה פסיכיאטרית לעותר על מנת לקבוע את כשירותו ומסוגלותו לעמוד לדין. טענה זו נוגעת להחלטת ביניים בהליך פלילי, והחלטות מסוג זה אינן מושא לעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ככלל, בית המשפט הגבוה לצדק לא "יכניס ראשו" לתוך הליך פלילי תלוי ועומד ולא בנקל יתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית [ראו, למשל: בג"ץ 4694/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.2013)]. העותר לא הצליח לשכנענוּ כי המקרה שלפנינו נכנס, ולוּ בדוחק, לאותם מקרים חריגים שבהם יש לסטות מכללים ידועים אלו. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד באלול תשע"ג (21.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13056980_W01.doc שצ + חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il