סאלמה נדיית נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5697/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5697/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: נדיית סאלמה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.5.06, בתיק פ.ח. 1005/05, שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה כץ, י' מרוז, א' ואגו תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשס"ז (18.06.07) בשם המערער: עו"ד נסאר מוסטפא בשם המשיבה: מתורגמן: עו"ד אבי וסטרמן מר איבראהים איאד פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בשורה של עבירות, והרקע העובדתי לכך הוא זה המתואר להלן: בסוף שנת 2003 או תחילת שנת 2004 קשר המערער, שמקום מושבו בסיני, עם אחיו חסיין לסחור בנשק על ידי החדרתו ממצרים לישראל ומכירתו לאחרים. בחודש יוני 2004 פנה אל המערער אחד – חאלד אלראשאידה, וביקש לקנות ממנו כלי נשק. בעקבות כך יצר המערער קשר עם חסיין, וסוכם כי הם ימכרו לחאלד רובי קלצ'ניקוב תמורת סכום של 1200 דולר האחד. לאחר ימים מספר קיבל המערער מידי אחיו שק ובו 6 רובים ומחסניות, והוא העבירם לישראל ומסרם לידי הקונה. תמורת הובלת הנשק קיבל המערער מחסיין 1000 דולר. עסקה דומה התבצעה בחודש ספטמבר 2004, והפעם ייבא המערער ממצרים 9 רובי קלצ'ניקוב אותם מכר למוחמד אלראשאידה. בעסקה נוספת אשר התבצעה כחלוף חודש, ייבא המערער 8 אקדחים. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית משפט קמא בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, עבירות בנשק, הסתננות מזויינת, וביצוע עבירה על ידי מסתנן, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב), 144ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 4 ו-5 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954. בגין כל אלה נדון המערער ל-10 שנות מאסר וקנס בסך 50,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו. בערעור, המופנה כנגד העונש, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער, לכך שהמניע לביצוען של העבירות היה כלכלי ולא בטחוני, וכן להודאתו וחרטתו. ועוד נטען, כי בגוזרו את העונש חרג בית משפט קמא מרמת הענישה הנוהגת. לצורך הדיון בערעור זה אנו מוכנים להניח כי המערער פעל ממניע כלכלי בלבד, ברם, גם במצב זה מעשיו נותרו בעלי חומרה מופלגת. הוא החדיר לישראל כמות גדולה של כלי נשק, ואלה מטבעם נועדו לשמש עבריינים או גורמים עוינים, שהרי אם מטרת הקונה היתה כשרה, הוא לא היה נזקק לשירותיהם של המערער ואחיו. מכאן מתבקשת המסקנה הנוספת, לאמור, ממניע של בצע כסף תרם המערער תרומה לא מבוטלת ליצירתה של סכנה מוחשית לחייהם של אזרחים תמימים, ועל התנהגות זו היה צריך להגיב בענישה קשה, במיוחד נוכח החשש כי לא מעטים חוטאים בכך. מנקודת השקפה זו, אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ב' בתמוז התשס"ז (18.06.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06056970_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il