דוד תורג'מן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5693/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5693/10 לפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל המערער: דוד תורג'מן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שלום דדון ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-תפ"ח 1089/09 מיום 14.6.2010, שניתן על ידי סגן הנשיא כב' השופט ב' אזולאי וכב' השופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"ב (30.04.12) בשם המערער: עו"ד ברק אמיר בשם המשיבה 1: עו"ד גלי פילובסקי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס מתורגמן לשפת הסימנים: גב' עדנה קורנגולד פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי) ב-תפ"ח 1089/09 מיום 14.6.2010. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו עבירת הריגה ושתי עבירות של השמדת ראיה. נגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 100,000 ₪ לילדי המנוח. הערעור הוא על חומרת העונש. עובדות כתב האישום המתוקן 2. בצהרי יום ה-29.4.2009 פגש המערער, אדם כבד שמיעה, בטירן דדון ז"ל (להלן: המנוח). בין השניים הייתה היכרות מוקדמת, והמערער אף הלווה למנוח כסף במספר הזדמנויות. פגישתם זו התקיימה באקראי, ובמהלכה טען המערער כי המנוח חייב לו 350 ₪. לאחר דין ודברים ביניהם (בשפת הסימנים), במהלכו איים המערער על המנוח כי יכה אותו ו"יזרוק" אותו, ולאחר שנסעו יחדיו ברכבו של המערער, עלו השניים לדירת המערער, מבלי שהמנוח הוזמן אליה. המנוח ביקש מהמערער שילווה לו כסף, והמערער סירב. בעקבות זאת נטל המנוח סכין מן המטבח וניסה לתקוף את המערער בפתח המטבח. בתגובה, המערער לפת את המנוח בצווארו וחנק אותו, והכה את המנוח באגרופים בראשו, בלחיו ובצווארו. עקב המכות נשברה שן בפי המנוח ועפה מפיו, והסכין נשמטה מידו. בהמשך קם המנוח על רגליו, והמערער הכה אותו באמצעות פטיש בארבע מכות בראשו. עקב המכות נפל המנוח על הארץ ואיבד את הכרתו. מכות אלו גרמו לפצעים בראשו של המנוח, קרעים ושברים בגולגולתו ופצעי מעיכה במוחו של המנוח. המערער ניקה את רצפת הדירה בעוד המנוח שרוע על הארץ, בעודו בחיים. על מנת למנוע מהדם שזרם מראשו של המנוח ללכלך את הדירה, כיסה המערער את ראשו של המנוח בשקית. בהמשך נטל המערער את הסכין והפטיש, הכניסם לשקית, יצא מדירתו, נסע ברכבו והשליך את השקית. זאת עשה במטרה להעלים את הסכין והפטיש, ביודעו כי הם עשויים לשמש כראיה בהליך שיפוטי. המערער המתין לרדת החשיכה על מנת להשליך את גופת המנוח, בעוד הוא סבור כי המנוח מת זה מכבר. בשעה 23:30 לערך גרר המערער את המנוח, אשר עדיין היה בין החיים, אל חדר המדרגות, שפך עליו טרפנטין והצית את המנוח. האש אחזה במנוח, הפיח חדר לדרכי נשימתו, ונגרמו לו פצעי חריכה וכוויות. צוות כיבוי אש שהוזעק למקום על ידי השכנים בלם את הלהבות, ומצא את גופתו החרוכה של המנוח. דרגת הכוויות החמורה הקשתה על זיהויו של המנוח. נקבע כי המנוח מת כתוצאה ממכות הפטיש בראשו ובלחיו. 3. בגין כל האמור יוחסו למערער עבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ושתי עבירות של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק זה. הדיון בבית המשפט המחוזי 4. המערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, מבלי שהושגה הסכמה לעניין העונש. במסגרת הטיעונים לעונש שמע בית המשפט המחוזי את אבי המנוח, אשר העיד על הסבל הרב שנגרם לו ולחמשת ילדי המנוח עקב מות המנוח. לטובת המערער העיד אחיו, אשר העיד על אופיו הטוב, ועל הידרדרות מצבו עקב גירושיו. בא כוח המאשימה עמד בפירוט על חומרת מעשיו של המערער ועל האלימות הטמונה בהם, בעוד בא כוחו של המערער טען כי אין למצות עם המערער את מלוא חומרת הדין. בא כוח המערער הוסיף וטען כי יש להתחשב בלקות השמיעה של המערער. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער עלה כי המערער לקח אחריות על מעשיו באופן חלקי, וכי אלימות אינה זרה לו. התסקיר המליץ להטיל על המערער עונש מוחשי ומרתיע. בפסק דינו, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער, ועל האלימות הקשה הנשקפת מתיאור עובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט ציין כי מתסקיר המבחן עלה כי הגרסא שנמסרה לשירות המבחן על ידי המערער שונה במעט מזו המפורטת בכתב האישום המתוקן; עם זאת, המערער הבהיר בדיון בבית המשפט כי הוא מודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט גינה את הפגיעה בערך חייו של המנוח, בכבודו ובגופו, ואת אדישותו של המערער לשאלה אם המנוח עודנו בין החיים עת שהצית אותו. לקולא שקל בית המשפט את העובדה שהמנוח ניסה לתקוף את המערער בסכין בתחילת האירוע; את הודאתו של המערער שחסכה זמן שיפוטי; את העובדה שזהו מעצרו הראשון של המערער; ואת נסיבותיו האישיות, לרבות היותו כבד שמיעה. 5. בית המשפט העמיד את עונשו של המערער על 15 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך 24 חודשים שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי למשך 6 חודשים שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת השמדת ראיה או עבירת אלימות מסוג עוון; ופיצוי בסך 100,000 ₪ לילדי המנוח. הערעור 6. ערעורו של המערער מופנה, כאמור, לחומרת העונש, ובמסגרתו מבקש המערער כי יקוצר עונש המאסר שהוטל עליו, ויופחת גובה הפיצוי בו חויב. לטענת המערער היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל רב יותר לעובדה שהמערער פעל בתגובה לכך שהמנוח תקף אותו. בהתחשב בכך שהגן על עצמו, המערער טוען כי העונש שהוטל עליו חמור מדי. המערער קובל על כך שבית המשפט המחוזי ראה באדישותו למצבו של המנוח בעת הצתתו נסיבה מחמירה; לטענתו, לו סברה המאשימה כי היה אדיש לאפשרות שהמנוח חי באותה העת, יכולה הייתה לייחס לו במסגרת כתב האישום המתוקן עבירה נוספת (כדוגמת חבלה בכוונה מחמירה), ואין לראות באדישותו נסיבה מחמירה במסגרת העבירות המופיעות בהסדר הטיעון בו הודה. עוד טוען המערער כי העובדה שהוא כבד שמיעה מכבידה עליו בעת המאסר, מפריעה לו בתקשורת עם אסירים אחרים שהם חסרי סבלנות למגבלותיו, והוא נתון ל"חומת בדידות" קשה מנשוא בבית הסוהר. כן מציין המערער את נסיבותיו האישיות הקשות. כאמור, המערער אף טוען כי גובה הפיצוי בו חויב גבוה במידה ניכרת מהנהוג בפסיקה, וכי הוא שרוי במצוקה כלכלית. המשיבה מבקשת כי הערעור יידחה. לטענתה, נסיבות המקרה ועברו האלים של המערער מצדיקים את העונש שהוטל עליו, ואין לראות בהריגת המנוח הגנה עצמית. המשיבה תומכת יתדותיה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם לקות השמיעה שלו, הובאו בחשבון בגזירת עונשו. באשר לפיצוי, טוענת המשיבה כי אין להפחית מגובהו: לשיטתה מרכז הכובד בטיעוניו של המערער בעניין זה נוגע ליכולתו הכלכלית, והוא יכול לפנות למרכז לגביית קנסות לצורך פריסת חובו. מתסקיר עדכני של שירות המבחן עולה כי המערער שוהה זה 3 שנים באגף מתקדם בבית סוהר "אשל" ללא אירועי משמעת כלשהם וללא התנהלות חריגה בינו ובין האסירים האחרים. כן צוין כי המערער עובד לשביעות רצון מעסיקיו. באשר לעבירה שביצע, המערער ממשיך לטעון שפעל בגדר הגנה עצמית. דיון והכרעה 7. דין הערעור להידחות. המערער נטל את חייו של טירן דדון ז"ל והחריב את עולמה של משפחתו. גם בחלוף 3 שנים מביצוע העבירה, הוא ממשיך לראות באירועי אותו יום מעשה של הגנה עצמית. לא ניתן לקבל טענה זו של המערער. אמת, המנוח הוא שהחל במעגל האלימות, עת תקף את המערער בסכין. ואולם, מכותיו הקטלניות של המערער – מכות הפטיש – ניחתו על ראשו של המנוח לאחר ששמט המנוח מידו את הסכין בה תקף את המערער, וזאת בעקבות אגרופיו של המערער (כפי שצוין, אגרופים אלו אף הביאו לשבירת שן בפיו של המנוח). רק לאחר כל אלה הגיעו מכות הפטיש הקטלניות, ארבע מכות חזקות, שהביאו לבסוף למות המנוח. במכות אלו ובהתנהגותו לאורך האירוע כולו הפגין המערער אלימות קשה החורגת בהרבה מכל "הגנה עצמית" סבירה. גם לאחר שהמנוח איבד את הכרתו, המשיך המערער בהתנהגות הראויה לכל גנאי: המערער הפגין במשך שעות אדישות מוחלטת למצבו של המנוח, שעוד היה אז בין החיים. המנוח גסס על רצפת ביתו של המערער, בעוד המערער עוסק בניקוי הרצפה ובהעלמת ראיות. בצדק ראה בכך בית המשפט המחוזי פגיעה קשה בערך חיי האדם, בכבוד החי ובכבוד המת. בנסיבות אלו, אף שהעונש אינו קל, אין הוא מצדיק התערבות. באשר ללקות השמיעה של המערער, סבורני כי בית המשפט המחוזי ייחס לה את המשקל המתאים, וכי אף עתה אין מקום להתערב בקביעתו. בקובעי כן מביאה אני בחשבון גם את תסקיר המבחן שהונח בפנינו, לפיו תפקודו של המערער בבית הסוהר תקין, מעסיקיו שבעי רצון ממנו, והתנהלותו מול האסירים האחרים איננה חריגה. מבלי להפחית בקשייו של המערער עקב לקות השמיעה, דומה כי בתקופת מאסרו עד כה לא עלה כי לקותו לבדה מביאה להיעדר תקשורת עם סביבתו בעת המאסר. גם באשר לגובה הפיצוי, אינני סבורה כי יש מקום להתערבותנו. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, י"ז באייר, תשע"ב (9.5.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10056930_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il