אנתצאר אבו אלגדיאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 5692/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5692/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: אנתצאר אבו אלגדיאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד נעמי בייט פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: עניינה של העתירה בבקשת העותר – תושב האזור השפוט לעונש מאסר ממושך בגין ביצוע רצח – לאפשר לאשתו ולילדיו המתגוררים ברמאללה לבקרו בבית הסוהר בישראל בו הוא מרצה את עונשו. 1. העותר הינו תושב רמאללה, נשוי ואב לשלושה ילדים, אשר מרצה עונש מאסר בישראל החל משנת 1988, ומבקש להתיר לאשתו ולילדיו לבקרו. בתחילה, פנה העותר בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עע"א 1301/09), ואולם משהסתבר כי העתירה מופנית כנגד מניעת כניסת אשת העותר וילדיו לישראל לצורך ביקורו ולא כנגד שירות בתי הסוהר, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שיצר) בחודש אפריל 2009 כי על העתירה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים המוסמך לדון בנושא כניסת תושבי השטחים לישראל, ועל כן, הורה על העברתה אליו. בהתאם, העתירה סווגה בהמשך כעתירה מינהלית (עת"מ 1675/09), והיא נדונה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו בחודש יוני 2009. לאחר שבתגובת המדינה לעתירה הביעה המדינה עמדה לפיה, לאחר בדיקת עניינו של העותר אל מול גורמי שירות בתי הסוהר ואל מול גורמי הביטחון, סבורה היא, כדעת העותר, כי על העתירה להתברר בפני בית המשפט העליון, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת א' קובו) בחודש יולי 2009 כי "בנסיבות הענין ענינה של עתירה זו הוא בסמכותו של ביהמ"ש הגבוה לצדק – והעתירה תועבר למזכירות ביהמ"ש העליון בהתאמה". 2. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותר, בשנת 2006 פנה לבית משפט זה בעתירה קודמת בעניין ביקורי בני משפחתו בכלאו, אשר בתגובה לה טענה המדינה כי עליו להגיש בקשה מתאימה בעניין (בג"צ 8775/06 חוסאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.2007)). לדבריו, אף שהגיש בקשה כאמור, עדיין לא קיבל אישור לביקור. העותר טוען כי בחמש השנים האחרונות זכה לביקור אחד בלבד של ילדיו, ועל כן מבקש הוא להורות למדינה לאפשר למשפחתו להיכנס לישראל לצורך ביקורו. 3. עמדת המדינה הינה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, טוענת היא כי לעותר עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת משהסעד המבוקש בעתירה הינו מתן היתרי כניסה לישראל מכוח סעיף 3ב(3) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות (הוראת שעה)), אשר מצוי כיום, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים. שנית, מציינת המדינה כי הן לגבי אשת העותר והן לגבי ילדיו, לא מוצו ההליכים המינהליים האפשריים טרם הגשת עתירה זו. אשר לאשת העותר, הרי שכפי שנמסר מלשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון, קיימת בעניינה מניעה ביטחונית עוד משנת 2003, הגם שמניעה מעין זו ככלל אינה מונעת בהכרח כניסה של תושבי אזור לביקור קרוב משפחה הכלוא בישראל, שכן ביקורים אלו מוסדרים ומבוצעים באופן ייחודי באמצעות הצלב האדום. במסגרת העתירה הקודמת נמסר לעותר כי לצורך הביקורים המבוקשים, על אשתו להגיש בקשה במת"ק הסמוך למקום מגוריה, ובהעדר נסיבות חריגות, יוענק לה ולילדיה היתר כניסה זמני. ואכן, אשת העותר קיבלה מספר היתרים כאמור, אשר לפחות אחד מהם מומש בהיכנסה לישראל בחודש ינואר שנה זו, ותוקפו של ההיתר האחרון שבהם היה עד לאחרונה ממש. לדברי המדינה, בעת זו לא קיימת בקשה עדכנית מטעם אשת העותר לשם כניסה לישראל לבקרו, ומכאן כי לא הוגשה, וממילא גם לא סורבה, בקשה מטעמה לקבלת היתר כניסה לצורך ביקור העותר. אשר לילדיו של העותר, מציינת המדינה כי לא קיימת אינדיקציה כי הוגשו בשמם בקשות לבקרו, וגם לא הונפקו היתרים לאשת העותר בהם צורפו הילדים כנלווים. ככל שיוגשו בקשות כאמור, הן תיבחנה כמקובל. לאור זאת, סבורה המדינה כי דין העתירה להידחות גם נוכח אי-מיצוי ההליכים טרם הגשתה. לבסוף, מציינת המדינה כי כפי שעולה ממסמכי שירות בתי הסוהר שצורפו כנספחים לעתירה, ובניגוד לטענת העותר, העותר זכה לקבל כ-20 ביקורים במהלך חמש השנים האחרונות. 4. לאחר שעיינו בעתירה ובצרופותיה וכן בתגובה לעתירה, מצאנו כי אכן יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי ומחמת אי-מיצוי הליכים והיותה מוקדמת. 5. סמכותו של המפקד הצבאי בתחום מתן היתרי שהייה בישראל לתושבי האזור מעוגנת כיום בחוק האזרחות (הוראת שעה), תוך שבסעיף 2 לחוק זה נקבע הכלל ולפיו ככלל, לא יעניק מפקד האזור לתושבי האזור היתרים לשהייה בישראל. וכך, מורה סעיף 2: "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור" (ההדגשות אינן במקור). לצד זאת, ובניגוד לכלל האמור, קובע החוק נסיבות שונות שבהתקיימן רשאי מפקד האזור להעניק לתושבי אזור היתרים לשהייה בישראל. לענייננו רלוונטי הסייג הקבוע בסעיף 3ב(3) לחוק , אשר לפיו: "על אף הוראות סעיף 2, רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה בישראל למטרה כמפורט להלן: (1) ... (2) ... (3) למטרה זמנית, ובלבד שהיתר לשהייה למטרה כאמור יינתן לתקופה מצטברת שלא תעלה על שישה חודשים". פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים מגדיר עניינים שונים בנושא מנהל אוכלוסין אשר עתירות המופנות כנגד החלטות של רשות לגביהם, מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לפי סעיף 5(1) לחוק זה. בין היתר, נקבע בסעיף קטן (3) לפרט זה לתוספת כי בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים תהיה החלטה של רשות לפי: "חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג". 6. בענייננו, כאמור, מבקש העותר כי יוענקו לאשתו ולילדיו היתרי כניסה לישראל מכוח סעיף 3ב(3) לחוק האזרחות (הוראת שעה). ההחלטה בבקשה מעין זו מצויה כיום, מתוקף פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בגדר סמכותו המקבילה של בית המשפט לעניינים מינהליים, ומכאן, כי עומד לעותר סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. כידוע, דרך כלל לא ייזקק בית משפט זה לעניין המצוי בסמכות עניינית מקבילה של ערכאה שיפוטית אחרת, וזאת למעט במקרים חריגים ביותר, בהם עולה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי ויוצא דופן. משלא מתעוררת בענייננו כל שאלה שכזו, די בכך על מנת להורות על דחיית עתירה זו על הסף (וראו: בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (טרם פורסם, 30.4.2009); בג"צ 827/09 ואוויה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 3.2.2009); בג"צ 8018/08 תורכמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.6.2009)). 7. זאת ועוד. כפי שעולה מתגובת המדינה, נראה כי עובר להגשת עתירה זו לא פנו בני משפחתו של העותר לגורמים הרלוונטיים לקבלת ההיתרים הנדרשים לצורך ביקורם אצל העותר בבית הסוהר בישראל בו הוא כלוא. כך, נכון לעת זו לא קיימת בקשה עדכנית מטעם אשת העותר לשם כניסה לישראל לצורך ביקורו, ואף לגבי ילדיו נראה כי לא הוגשה כל בקשה מטעמם לקבלת היתרי כניסה לצורך ביקור, וזאת בין בפני עצמם, ובין כנלווים לאמם. בנסיבות אלו, עתירה זו הינה מוקדמת, ויש לדחותה אף מן הטעם שהיא הוגשה בטרם מוצו ההליכים המינהליים האפשריים טרם הגשתה. 8. לבסוף, ובטרם סיום, אציין כי יש להצר על ה"גלגולים" השונים שעברה עתירה זו בערכאות הקודמות עד הגיעה לסיפו של בית משפט זה. בגלגולים אלה היה כדי להקשות על בירור עניינו של העותר, ונוצרה הכבדה על המערכת מבחינת ניצולו היעיל של המשאב השיפוטי. העתירה נדחית, אפוא, על הסף. ניתן היום, א' בחשון תש"ע (18.11.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09056920_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il