פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5689/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6080/16 ע"פ 5690/16 ע"פ 6005/16 ע"פ 5689/16 ע"פ 5697/16 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם המערערים בע"פ 6080/16: פלונים המערער בע"פ 5690/16: המערער בע"פ 6005/16: המערער בע"פ 5689/16: פלוני פלוני פלוני המערער בע"פ 5697/16: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 21.6.2016, בת"פ 43052-11-15, שניתן על ידי כב' השופטת מ' ברנט תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון התשע"ז (16.11.2016) בשם המערערים בע"פ 6080/16: בשם המערער בע"פ 5690/16: עו"ד עומר מסארווה עו"ד עלא תלאווי בשם המערער בע"פ 6005/16: בשם המערער בע"פ 5689/16: עו"ד איהאב ג'לג'ולי עו"ד נאדם גאנם בשם המערער בע"פ 5697/16: עו"ד אשרף קטאוי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד נילי פינקלשטיין גב' טלי סמואל פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. המערערים, ששה במספר, שכולם תושבי הכפר זמר ביר-אלסכה, הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירות שיפורטו להלן (סדר המערערים כפי הופעתם בכתב האישום): המערער 1, יליד 23.9.1995 – קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות); יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332 א(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות). המערער 2, שהוא אחיו התאום של המערער 1, הורשע באותן עבירות כמו אחיו. המערער 3, קטין יליד 2.11.1997 – קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (שתי עבירות); ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות); ניסיון ליידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332א(ב) ביחד עם סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין; יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332א(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. המערער 4, קטין יליד 30.7.1998 – קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (שתי עבירות); ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות); יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332א(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות). המערער 5, קטין יליד 4.5.1998, שנגדו הוגש כתב אישום נפרד – ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332א(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. המערער 6, קטין יליד 14.5.1998 – קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ניסיון ליידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא, לפי סעיף 332 א(ב) ביחד עם סעיפים 29 ו-25 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. 2. ביום 21.6.2016, גזר בית משפט קמא על המערערים את העונשים הבאים: המערערים 1 ו-2 – 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרם, 3.11.2015; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו, בתוך 3 שנים מתום מאסרם, אחת העבירות בהן הורשעו; פיצויים בשיעור של 6,000 ₪, שבו חויב כל אחד מהמערערים, לטובת המתלוננים. המערער 3 – 25 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מיום מעצרו, 1.11.2015; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מתום מאסרו, אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה; פיצויים בשיעור של 3,000 ₪ ל-6 מתלוננים. המערער 4 – 23 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 8.11.2015; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מתום מאסרו, אחת העבירות בהן הורשע; פיצויים בסך של 3,000 ₪ ל-6 מתלוננים. המערער 5 – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 8.11.2015 ועד יום 25.12.2015; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מתום מאסרו, אחת העבירות בהן הורשע; פיצויים בסך 700 ₪ לאחת המתלוננות. יצוין, כי בהחלטתי מיום 24.7.2016 עוכב ביצוע עונשו של המערער 5 עד להחלטה אחרת. המערער 6 – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 8.11.2015 ועד ליום 24.12.2015; 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, אחת העבירות בהן הורשע; 1,800 ₪ פיצויים ל-6 מתלוננים; התחייבות בסך 3,000 ₪ שהושתה על המערער 6 על ידי בית המשפט לנוער בפתח תקווה – תחולט; פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודשים מתום המאסר; הופעלו במצטבר 5 חודשי פסילה על תנאי שהושתו על המערער 6 על ידי בית המשפט לנוער בפתח תקווה, כך שעל המערער 6 הוטלו 17 חודשי פסילה מתום מאסרו. עונשו של המערער 6 עוכב בהחלטתו של השופט י' עמית, מיום 24.7.2016. 3. זה המקום לציין, כי בפרשה זו הוגש כתב אישום נפרד לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נגד חמישה קטינים נוספים, שאף הם תושבי הכפר זמר ביר-אלסקה (ת"פ – 43350-11-15), ודינם נגזר, ביום 3.7.2016, על ידי כב' השופטת ד' מרשק מרום (להלן: התיק האחר). במסגרת התיק האחר הושתו על הנאשמים הקטינים עונשי מאסר הנעים בין 8 ל-10 חודשים לריצוי בפועל, וזאת בנוסף לעונשים נלווים. ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש לבית משפט זה (ע"פ 5559/16 מדינת ישראל נ' פלוני (4.8.2016) (להלן: עניין פלוני), נדחה. גזר הדין שניתן בתיק האחר ופסק דינו של בית משפט זה בעניין פלוני, משמשים בסיס מרכזי לטענת המערערים כי יש להקל, באורח משמעותי, בעונשם, ולהתאימו לרמת הענישה שנקבעה בעניין פלוני. לנושא זה נדרש בהרחבה בהמשך דברינו. עובדות כתב האישום המתוקן בשלישית שהוגש נגד המערערים, במסגרת הסדר טיעון 4. בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בשלישית (להלן: כתב האישום) נאמר כי בין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2015 התרחשו פיגועי טרור רבים במדינה. בנוסף, התקהלו, במקומות שונים בארץ, אנשים אשר התפרעו וגרמו למהומות, וזאת בין היתר "באמצעות חסימת כבישים, יידוי אבנים כלפי שוטרים וניידות משטרה, הבערת צמיגים ויידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי רכב הנוסעים בכבישי ישראל". במסגרת האישום הראשון, נטען כי ביום 9.10.2015, נפגשו המערערים, בשעות הערב, עם הנאשמים בתיק האחר (להלן: האחרים; שיזוהו באמצעות האות הראשונה של שמם הפרטי), בביתם של המערערים 1 ו-2, בכפר זמר. עוד נטען בכתב האישום, כי המערערים והאחרים קשרו קשר להשליך בקבוקי תבערה, לשרוף צמיגים וליידות אבנים לעבר מכוניות נוסעות בכביש 6 (להלן: הכביש), במטרה לפגוע בנוסעיהן "וזאת על רקע המצב הביטחוני ששרר בישראל ורצונם לעורר אינתיפאדה בקרב המגזר הערבי". לצורך קידום הקשר ומימושו, רכשו המערער 5 ו-מ' מהתיק האחר בנזין, בשני בקבוקי פלסטיק גדולים. בנוסף, הביאו נ' ו-מ' ברכבו של מ' שני צמיגים שהושארו בסמוך לכביש [הערה: כזכור, נגד המערער 5 הוגש כתב אישום נפרד שעובדותיו שונות במקצת מהעובדות המתוארות בכתב האישום נגד יתר המערערים. על השוני הרלבנטי אעמוד בהמשך]. כמו כן, אספו המערערים והאחרים בקבוקי זכוכית, כאשר המערערים 1 ו-2 שפכו בנזין לתוכם, בנוכחות המערערים 6-3 והאחרים, וכן דחפו לתוכם סמרטוטים במטרה שישמשו כפתיל, וזאת לצורך הכנת בקבוקי תבערה. על יסוד האמור, טוענת המאשימה כי המערערים והאחרים "ייצרו בצוותא חדא מספר בקבוקי תבערה באופן זה". עוד נטען באישום הראשון, כי בלילה שבין 9.10.2015 ל-10.10.2015, הגיעו המערערים והאחרים, ביחד עם קטין נוסף (כ.ח.), לכביש 6 בין מחלף ניצני עוז למחלף באקה אל גרביה, באזור החממות של הכפר זמר, שבו מצוי גשר להולכי רגל מעל הכביש, בכוונה להשליך צמיגים בוערים ובקבוקי תבערה לעבר הכביש. מאחר שהיו, אותה עת, בגשר אנשים זרים, החליטו הנאשמים והאחרים לדחות את ביצוע תוכניתם. בשלב זה, עזבו המערערים 3 ו-6 את המקום, מחשש להיתפס על ידי רשויות החוק. לעומת זאת, המערערים 1, 2, 4 ו-5 ביחד עם מ', ס' ו-סי' חזרו אל הגשר, כאשר המערערים 1, 2 ו-5 יידו בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב שנסעו בכביש, ואילו המערער 4 ו-ס' יידו אבנים לעבר כלי הרכב. אותה עת, נהגה המתלוננת ד' ס' ברכב פרטי, כאשר בקבוק תבערה שהושלך לרכבה פגע בכביש ואילץ אותה לסטות בפתאומיות ובמהירות עם רכבה, מנתיבה לנתיב הימני, כמו כן, נגרם עקב יידוי בקבוקי התבערה, שובל אש אשר "חסם את אפשרות הנסיעה בחלק מנתיבי הנסיעה בכביש". 5. באישום השני נטען, כי, ביום 10.10.2015, המערערים 4-1 קשרו קשר ביחד עם האחרים לחזור ולהשליך בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי רכב נוסעים בכביש 6. לשם קידום הקשר ומימושו, הסיע המערער 6, ברכב מסוג מזדה, חלק מהקושרים לצורך רכישת בנזין, שעה שלא היה ברשותו רישיון נהיגה או פוליסת ביטוח בת תוקף. נטען בכתב האישום, כי המערערים 1 ו-2 הכינו בקבוקי תבערה, בנוכחות המערערים 3, 4 והאחרים, ועל רקע זה נטען כי כולם ייצרו, בצוותא חדא, מספר בקבוקי תבערה. המשך כתב האישום מתאר את השלכת בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי רכב נוסעים בכביש 6, וזאת בלילה שבין 10.10.2015 ו-11.10.2015. נטען באישום השני, כי המערערים 1, 2 ו-3 וכן מ', ס', נ' ו-סי' השליכו, כל אחד, בקבוק תבערה לעבר כלי רכב נוסעים, כאשר המערערים 2, 4 ו-ס' גם יידו אבנים לעבר כלי הרכב. עוד נטען, כי עקב יידוי בקבוקי התבערה שהתלקחו, נחסמו נתיבי הנסיעה בכביש ונהגים נאלצו לסטות עם רכבם בפתאומיות ובמהירות, כדי שלא להיפגע. כתוצאה מיידוי האבנים נפגע רכבו של אחד הנהגים "ונגרמו נזקים לחזית ולצד ימין של הרכב". 6. בכתב האישום הנפרד שהוגש נגד המערער 5, הושמטה העבירה שעניינה קשירת קשר לביצוע פשע, ונטען לגביו כי הוא השתתף ברכישת הבנזין ובייצור בקבוקי התבערה. כמו כן, נטל המערער 5 חלק בהשלכת בקבוקי התבערה והאבנים לעבר כלי רכב שנסעו בכביש 6, כמתואר באישום הראשון. גזר דינו של בית משפט קמא 7. כאמור, גזר הדין הראשון שניתן בפרשה זו היה בתיק מושא הערעורים שלפנינו. בגזר הדין, שניתן ביום 21.6.2016, על ידי כב' השופטת מ' ברנט, נאמר כי מעשיהם של המערערים 1 ו-2, שהיו בגירים במועד ביצוע העבירות, "מצויים במדרג החומרה העליון", כאשר מתחתם במדרג החומרה עומדים המערערים 3 ו-4. אשר למערערים 5 ו-6, נקבע כי הם מצויים במדרג החומרה התחתון. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, קבע בית משפט קמא מתחם ענישה רק לגבי הנאשמים הבגירים, הם המערערים 1 ו-2, ולא לגבי הנאשמים הקטינים. בשים לב לחומרת המעשים, שביסודם עמד מניע אידיאולוגי, ולנוכח רמת הענישה הנוהגת בעבירות דומות ולנזק שנגרם ושהיה צפוי להיגרם, נקבע מתחם ענישה הנע בין 20 ל-40 חודשי מאסר. בית משפט קמא התחשב בהודאתם של המערערים 1 ו-2, בגילם הצעיר, בנסיבותיהם האישיות ובהעדר עבר פלילי, וגזר את דינם ל-33 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בנוסף לעונשים נלווים כמפורט בפסקה 2 לעיל. על המערער 3, שהיה קטין על גבול הבגירות, אשר נטל חלק בשני האירועים ובייצור בקבוקי התבערה, נגזרו 25 חודשי מאסר ועונשים נלווים. על המערער 4, שהיה כבן 16 שנים במועד ביצוע העבירות, הושתו 23 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועונשים נלווים. על המערערים 5 ו-6 נגזרו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועונשים נלווים. צוין בגזר הדין, כי המערער 5 נטל חלק באירוע הראשון בלבד וסרב להשתתף באירוע השני, ואילו המערער 6 נכח בשני האירועים, אך הוא עצמו לא השליך בקבוקי תבערה ולא יידה אבנים לעבר כלי רכב נוסעים. הערעורים על חומרת העונש 8. טרם שנעמוד על טיעוני המערערים, המבקשים לשכנענו כי יש להקל בעונשם, נסקור בקצרה את קורותיו של כתב האישום שהוגש נגד האחרים, אשר נטלו חלק בפרשה זו. המאשימה בחרה להגיש כתבי אישום נפרדים נגד המערערים ונגד האחרים, מאחר שהמערערים שלפנינו הודו במיוחס להם בהזדמנות הראשונה ואף תרמו לבירור פרטי הפרשה. נראה, אפוא, כי ההחלטה לפצל את כתבי האישום נעוצה בכוונה כי המערערים יעידו במשפטם של האחרים. כתב האישום בעניינם של האחרים הובא, כאמור, בפני מותב אחר (כב' השופטת ד' מרשק מרום), ובשלב כלשהו החליטו גם האחרים להודות במיוחס להם, ודינם נגזר ביום 3.7.2016. למרבה התמיהה, למרות שגזר דינם של האחרים ניתן לאחר גזר הדין בעניינם של המערערים (בהפרש של כשבועיים), לא הובא, ככל הנראה, גזר דין זה לידיעתה של השופטת מרשק מרום. כאמור, נגזרו על ארבעה מהקטינים בתיק האחר 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל קטין נוסף – 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, ובמהלך הדיון בפני בית משפט זה חזרה בה מהערעור לגבי הקטין אשר נדון ל-8 חודשי מאסר, לאחר שזה סיים את ריצוי עונשו. ערעור המדינה נגד יתר המשיבים נדחה, כמוצע בחוות דעתו של השופט מ' מזוז. השופט מזוז ציין, בפתח דבריו, כי העונשים שהוטלו על המשיבים "נוטים מעט לקולה", אך אין מדובר "בחריגה קיצונית המצדיקה את התערבותנו". דחיית הערעור נומקה על ידי השופט מזוז בטעמים אלה: א. גילם הצעיר של המשיבים שהיו, למעט המשיב 1, מתחת לגיל 16 במועד האירועים. ב. סיווגם של המשיבים כעצורים בטחוניים, מה שהוביל לכליאתם עם עצורים ואסירים בטחוניים, ובשל כך הם לא שולבו בחינוך או בתעסוקה, והקשר עם בני משפחותיהם הוגבל מאוד. ג. המשיבים כמעט שהשלימו את תקופת מאסרם והם מצויים על סף שחרורם, כאשר אחד מהם כבר שוחרר ממאסרו, והמדינה חזרה בה מהערעור לגביו. ד. תסקירי המבחן החיוביים שניתנו אודות המשיבים. בהתייחס לעונשים שנגזרו על המערערים שלפנינו, ציין השופט מזוז כי יש הבדל בגילאים בין שתי הקבוצות, כאשר המערערים היו על סף הבגירות, וכמו כן "אין חלקם של כל המעורבים זהה", וקיימים גם הבדלים בתסקירי שירות המבחן. השופט צ' זילברטל, אשר הצטרף לעמדתו של השופט מזוז, הוסיף כי להשקפתו "העונשים שנגזרו על המשיבים קלים במידה ממשית מרמת הענישה שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית משפט זה מהעת האחרונה בעבירות דומות (ואף חמורות פחות)". עם זאת, הגיע השופט זילברטל למסקנה, "לא בלי היסוס", כי אין מקום להחמיר בעונשים "נוכח מכלול הטעמים" שמנה השופט מזוז, ובעיקר משום שהמשיבים מצויים על סף שחרור ממש. גם השופט ע' פוגלמן הצטרף לתוצאה של דחיית הערעור, אך ציין כי להשקפתו "העונשים שהושתו סוטים לקולה מרמת הענישה המקובלת". ואולם, בשל הטעמים המצטברים שמנה השופט מזוז, והשיקולים הפרטניים הייחודיים למשיבים, הגיע השופט פוגלמן למסקנה "כי יש להשאיר את גזר הדין קמא על כנו". 9. בהודעת הערעור מטעמם של המערערים 1 ו-2, נטען כי הפער העונשי בין העונשים שהושתו על המערערים בתיק זה לבין עונשם של האחרים "זועק לשמיים", ומדובר בהפלייה לרעה של המערערים הדורשת תיקון מהותי. עוד נטען, כי אמנם מדובר בבגירים, אך המערערים 1 ו-2 נמנים על קבוצת הבגירים הצעירים, כך שיש ליתן משקל ממשי לגילם הצעיר. נטען בנוסף, כי לא ניתן משקל ראוי להודאתם של המערערים באשמה ולנטילת מלוא האחריות על ידם, וכן לעובדה כי לא נגרם כל נזק ממשי עקב מעשיהם. כמו כן, לא ניתן משקל לעברם הנקי של המערערים ולעובדה כי זהו מאסרם הראשון. אשר למתחם הענישה שנקבע בעניינם, נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר העמיד את המתחם במנעד שבין 20 ל-40 חודשי מאסר, כאשר המתחם הנכון אמור לנוע בין חודשי מאסר בודדים לבין 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בדיון בערעור, טען עו"ד עומר מסארווה, בא כוח המערערים 1 ו-2, כי יש לראות בפסה"ד שניתן בעניין פלוני משום אמת מידה שלפיה יש לגזור גם את עונשם של המערערים. עוד נטען, כי למערערים לא היתה כל השתייכות ארגונית או אידיאולוגית, ומעשיהם זכו לגינוי של פרנסי הכפר זמר, שהוא יישוב שקט בלב המשולש. מטעמים אלה ואחרים, סבור עו"ד מסארווה כי יש להקל, באורח משמעותי ביותר, בעונשם של המערערים 1 ו-2. 10. גם הערעור מטעמו של המערער 3, מבוסס על הפער העונשי הרחב שנוצר בין עונשיהם של האחרים לבין עונשם של המערערים. נטען, בהקשר זה, כי "תחושת הצדק ומראית פני הצדק מחייבים את בית המשפט הנכבד הזה להתערב בגזר הדין שניתן, ולקצר את העונש שהוטל על המערער כדי שגם הוא ישוחרר ממאסרו באופן מיידי". עוד נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לעובדת קטינותו של המערער 3 במועד ביצוע העבירות, ולכך שהוא הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה והפליל את האחרים. המערער 3 קובל גם על תנאי מאסרו, שעה שהוא מרצה את עונשו במתקן הכליאה "מגידו" יחד עם אסירים בטחוניים בגירים, תושבי איו"ש. בדיון בערעור טען עו"ד עלא תלאווי, בא כוח המערער 3, כי המעשים המיוחסים למערערים ולאחרים הינם זהים לחלוטין, וכי המערער 3 היה קטין, כמו הנאשמים בתיק האחר, ששוחררו זה מכבר ממאסרם. 11. המערער 4 טען, בנוסף לטענות הנוגעות לכלל אחידות הענישה, כי הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו כמבצע בצוותא, מבלי שנטל חלק ממשי בהכנת בקבוקי התבערה ובהשלכתם על כלי רכב נוסעים בכביש 6. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, להמלצות שירות המבחן להימנע מעונש מאסר, לקטינותו, ולקבלת אחריות מלאה על מעשיו. בדיון בפנינו טען עו"ד איהאב ג'לג'ולי, בא כוח המערער 4, כי המשיבה מדברת בשתי קולות, באשר היא ביקשה להחמיר בעונשם של האחרים במסגרת הדיון בערעורה, ואילו בפנינו נעשה ניסיון לגמד ולהפחית מחומרת מעשיהם של האחרים. לטענת עו"ד ג'לג'ולי, אין כל הצדקה להחמיר בעונשו של המערער 4 לעומת האחרים, ויש להסתפק בעונש שאינו עולה על 10 חודשי מאסר. 12. המערער 5 טוען בהודעת הערעור, כי מבֵּין כל המעורבים האחרים בפרשה רק הוא היה שותף לאירוע הראשון בלבד. עוד נטען, כי הוא היה הראשון להודות במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, כאשר מעורבים אחרים בפרשה החלו בפרשת הראיות, ורק לאחר מכן הודו באשמתם. נטען בנוסף, כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי חלקו של המערער 5 "הוא החלק הכי קטן בכלל הפרשייה". המערער 5 הוסיף וטען, כי בית משפט קמא לא התייחס לקטינותו של המערער 5 במועד ביצוע העבירה, ולא נתן משקל לשיקולי השיקום בעניינו, כמו גם להמלצות שירות המבחן להימנע מהטלת מאסר בפועל. בהודעת הערעור ביקש המערער 5 לבטל את הרשעתו, אך במהלך הדיון בערעור חזר בו מבקשתו זו. בא כוח המערער 5, עו"ד נאדם גאנם, טען בדיון בערעור כי מרשו היה בן 17 ו-4 חודשים במועד ביצוע העבירה. לאורך כל הדרך נעשתה הבחנה בינו לבין יתר המעורבים בפרשה, ובשלב מסוים המערער 5 ניסה גם למנוע את ביצוע העבירה. נטען בנוסף, כי המערער 5 למד את לקחו וכיום הוא מתכוון ללמוד סיעוד, לאחר שעבר את כל הבחינות. 13. המערער 6 טען, כי הוא היה שותף רק בחלק מסוים של האירוע הראשון, מבלי שהשתתף ביידוי האבנים ובקבוקי התבערה, כאשר באירוע השני הוא לא היה מעורב כלל. המערער 6 הודה בשלב הקראת כתב האישום המקורי בחלקו הגדול, ולאחר מכן הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בשלישית. שירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש שירוצה בעבודות שירות. עוד נטען, כי לא נלקחה בחשבון העובדה כי המערער 6 היה נתון, במשך תקופה ארוכה, במעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני. נטען בנוסף, כי שליחתו של המערער 6 לרצות עונש מאסר בפועל תגרום למערער "למפח נפש, לחרדות, ולבעיות נפשיות אדירות", בשל העובדה כי ייאלץ לרצות את עונשו ביחד עם אסירים בטחוניים פלסטיניים, שהם תושבי השטחים. בדיון בערעור טען עו"ד אשרף קטאוי, בא כוח המערער 6, כי מרשו הורשע בעבירת ניסיון ולא בעבירה המושלמת, ואין לקבל כי הוא ייענש במאסר בפועל כמו האחרים, שביצעו מעשים חמורים הרבה יותר. המערער 6 החליט לעזוב את זירת האירוע המתוארת באישום הראשון, ודבר זה צריך להיזקף לזכותו. תגובת המשיבה 14. המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד נילי פינקלשטיין, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא ומבקשת שלא להתערב בעונשים שהושתו על המערערים. למרות דחיית ערעורה של המדינה בעניין פלוני, סבורה המשיבה כי אין לפסק דין זה השלכה מיידית לענייננו, בשל העובדה כי כל האחרים היו קטינים, שמרביתם בגילאי 16-15 שנים. זאת, בעוד ששניים מהמערערים שלפנינו הינם בגירים, והיתר היו קטינים בגילאים מבוגרים יותר מהאחרים. עם זאת, אישרה עו"ד פינקלשטיין כי מבחינת המעשים עצמם, אין להבחין בין המערערים לבין האחרים. בתשובה להמלצתנו, כי המשיבה תבוא בדברים עם באי כוח המערערים, כדי להגיע להסכמה בדבר הפחתה מסוימת בעונשיהם של המערערים, לנוכח העונשים הקלים שהוטלו על האחרים, הודיעה המשיבה כי היא אינה רואה מקום לעשות כן בשל חומרת המעשים. גם משהובא הדבר לעיונו של פרקליט המדינה, נמסר לנו כי הוא "לא מצא הצדקה להסכים להפחתה". דיון והכרעה 15. בפתח דיוננו, נזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב במידת העונש, אלא במקרים חריגים, בהם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, או כאשר דבק פגם מהותי בגזר הדין (ע"פ 6326/15 פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2016); ע"פ 4498/14 גרידיש נ' מדינת ישראל (13.5.2015); ע"פ 5323/12 אבו ליל נ' מדינת ישראל (17.6.2014); ע"פ 7702/10 כהן נ' מדינת ישראל (29.5.2014)). נפתח בכך, כי לטעמנו העונשים שהושתו על המערערים בפרשה זו אינם חורגים, ובוודאי שלא באורח מהותי, מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ובנסיבות רגילות היה מקום לדחות את הערעורים על חומרת העונש. 16. מעשיהם של המערערים, כמו גם של האחרים בפרשה זו, הינם מטרידים וחמורים ביותר. השלכת בקבוקי תבערה, ויידוי אבנים לעבר כלי רכב, הנוסעים בכביש 6, עורק תחבורה מרכזי, גורמים לסיכון חיי אדם, משבשים את התנועה בכביש, ופוגעים בתחושת הביטחון של המשתמשים בדרך. במיוחד קשים הדברים על רקע העובדה כי המעשים הנפשעים בוצעו מתוך מניע אידיאולוגי, שמטרתו לשבש את החיים במדינת ישראל ולגרום לנפגעים בנפש. נופך נוסף של חומרה יש לראות בעובדה כי מדובר באזרחי מדינת ישראל, אשר רמסו ברגל גסה את חובותיהם האזרחיות כלפי המדינה ותושביה. על רמת הענישה בעבירות מסוג זה, גם כאשר מדובר בקטינים, ניתן ללמוד מע"פ 8603/15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.8.2016), שבו אושר עונש של 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל שהושת על קטין שהיה כבן 15 וחצי עד 16 וחצי שנים, לאחר שזה הורשע במספר מקרים של השלכת בקבוקי תבערה ויידוי אבנים. בע"פ 4737/16 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2016) הופחת עונשו של קטין, אשר הורשע בהשלכת בקבוקי תבערה ויידוי אבנים, מ-4 ל-3 שנות מאסר, לאחר שהתקבלה הטענה כי החמרת הענישה צריכה להיעשות באופן הדרגתי. בע"פ 3520/16 פלוני נ' מדינת ישראל (29.8.2016), שבו מדובר ביידוי אבנים בלבד לעבר כלי רכב, הוטלו על המעורבים בפרשה, שכולם קטינים בגילאים שונים, עונשים הנעים בן 8 ל-33 חודשי מאסר לריצוי בפועל (וראו גם, ע"פ 7517/15 מדינת ישראל נ' עביד (9.3.2016)). אכן, ניתן למצוא בפסיקתו של בית משפט זה גם עונשים קלים יותר, אך המגמה הכללית, בגל האלימות שפקד ועודנו פוקד את מדינת ישראל והשטחים, היא ליתן את משקל הבכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, כדי "להביא עבריינים פוטנציאלים נוספים, כמו המערערים והוריהם, למחשבה אם אמנם הדבר כדאי" (ע"פ 297/89 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.1989)). 17. בכך ניתן היה, לכאורה, לסיים את דיוננו, אלמלא השתלשלות העניינים בפרשה זו, שבה מעורבים בשני האירועים הועמדו לדין בנפרד, בפני מותבים שונים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, והוטלו עליהם עונשים היוצרים פערים משמעותיים. בנסיבות אלה, מבקשים המערערים להשליך את יהבם על כלל אחידות הענישה, ומצביעים על העובדה כי ערעורה של המדינה, אשר נועד להביא להחמרה בעונשם של האחרים, נדחה. 18. אכן, המצב שנוצר, בעקבות שני פסקי הדין של בית משפט קמא, יוצר אי נוחות מסויימת, ומטעם זה המלצנו בפני המשיבה להסכים להקלה כלשהי בעונשם של המערערים. עם זאת, נבקש להעיר כי שניים מהשופטים בעניין פלוני קבעו מפורשות כי "העונשים שנגזרו על המשיבים קלים במידה ממשית מרמת הענישה שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית משפט זה מהעת האחרונה בעבירות דומות (ואף חמורות פחות), ואין מדובר בעונש שניתן להגדיר כי נוטה מעט לקולה או כי חורג לקולה במידת-מה" (דברי השופט זילברטל – ההדגשה במקור). וכן, "העונשים סוטים לקולה מרמת הענישה המקובלת" (דברי השופט פוגלמן). לדברים אלה יש משקל לא מבוטל, הגם ששני השופטים הצטרפו לבסוף לעמדתו של השופט מזוז, לגבי דחיית הערעור. בנוסף, ניתן להצביע על שוני בין שני התיקים הרלבנטיים, המוצא את ביטויו בגילם הצעיר יותר של המשיבים בעניין פלוני. 19. ואשר לכלל אחידות הענישה, שבשמו מבקשים המערערים להשוות את עונשיהם לעונשים שהושתו על האחרים, אפנה לע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל (16.10.2016), שם ציינתי כי: "מן הראוי לחזור על מושכלות ראשונים, לפיהן מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אין, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים" (שם, בפסקה 24, וראו גם, ע"פ 3155/12 חמאמרה נ' מדינת ישראל (14.2.2013); ע"פ 3077/11 דדוש נ' מדינת ישראל (28.3.2012); ע"פ 4949/15 מקדסי נ' מדינת ישראל (17.3.2016)). וברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל (14.10.2012), הוספתי כי: "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא" (וראו גם דברי חברי, השופט נ' סולברג בע"פ 2099/15 פלוני נ' מדינת ישראל (22.5.2016) בפסקה 56). 20. לאור האמור, איננו סבורים כי יש ללמוד גזירה שווה, בעניינם של המערערים, מרמת הענישה שנקבעה במשפטם של האחרים. זאת, הן משום שאיננו סבורים כי רמת ענישה זו משקפת את הרמה הראויה בנסיבות העניין, והן משום שקיימים הבדלים רלבנטיים בין שתי הקבוצות. עם זאת, הגענו לידי מסקנה כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשיהם של המערערים, כדי למתן, במידת מה, את הפערים העונשיים הרחבים, אשר נוצרו בין שתי הקבוצות. 21. לפיכך, הננו רואים לקבל את הערעורים על חומרת העונש, כמפורט להלן: עונשם של המערערים 1 ו-2 יעמוד על 29 חודשי מאסר (במקום 33 חודשי מאסר); המערער 3 ישא 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 25 חודשים); עונשו של המערער 4 יעמוד על 20 חודשי מאסר (במקום 23 חודשים); ועונשיהם של המערערים 5 ו-6 יהיו 10 חודשי מאסר (במקום 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל). לא יהא כל שינוי ביתר רכיבי גזר דינם של המערערים. יצוין, כי שמורה זכותם של המערערים להשיג על סיווגם כאסירים בטחוניים, נושא שהועלה על ידם כנימוק להקלה בעונש. 22. המערערים 5 ו-6 יתייצבו לשאת ביתרת עונש המאסר שנגזר עליהם, ביום 4.1.2017 עד השעה 10:00, בכלא מגידו, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על המערערים 5 ו-6 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏ו' בכסלו התשע"ז (‏6.12.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16056890_I07.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il