נילי בר נ. פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 5688/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5688/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרת: נילי בר נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. משטרת ישראל 3. מר בן בלא מחאג'נה 4. תחנת משטרת ת"א צפון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד זילברמן לירן פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה המכוונת כנגד החלטת הממונה על ענייני עררים בפרקליטות המדינה (להלן: הממונה) מיום 10.6.2013 לדחות ערר שהגישה העותרת כנגד ההחלטה לסגור את תיק החקירה כנגד המשיב 3 (להלן: המשיב). רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית 1. העותרת הגישה תלונה למשטרת ישראל כנגד המשיב 3 בגין התפרצות לביתה. העותרת הינה ילידת 1940 ומתגוררת בגפה בתל-אביב. העותרת קשרה קשרי ידידות עם המשיב אשר עבד במסעדה הפועלת בקרבת ביתה. בין היתר נתנה העותרת למשיב מפתח לדירתה. העותרת סברה כי המשיב הוא שביצע את הפריצה לביתה כיוון שלדבריה שוחחה עם בעל החנות שהעסיק את המשיב והוא אמר לה כי המשיב הראה לו יומיים לפני ההתפרצות שטר של 1,000 פרנק שוויצרי, מטבע שהחזיקה בביתה. העותרת סברה כי מדובר בהתפרצות מבוימת שנועדה להצדיק את גניבת הכספים מביתה. לאחר שהגישה העותרת תלונתה למשטרה, זומן המשיב לחקירה, כשבסיומה הוחלט על סגירת תיק החקירה נגדו בהיעדר ראיות. 2. על ההחלטה לסגור את תיק החקירה הגישה העותרת ערר. בהחלטה מיום 10.6.2013 דחה הממונה את הערר. בהחלטה צוין כי עובר לקבלת ההחלטה בדבר דחיית הערר הוכנה חוות דעת ממנה עולה כי אין די ראיות לצורך העמדת המשיב 3 לדין. הודגש כי החשד כנגד המשיב התבסס בעיקר על החזקת השטר ותמיהות העולות מגרסתו בעניין דרך הגעת השטר לידיו. בכך, סבר הממונה כי אין די כדי לבסס תשתית ראייתית לצורך העמדה לדין. הממונה הדגיש כי אין כל ראיה ישירה הקושרת את המשיב לביצוע העבירות הנדונות שעה שישנן ראיות שלכאורה נוטות להרחיק את המשיב מביצוע עבירות אלה. כך, צוין על ידי הממונה כי בידי המשיב היה מפתח לדירה כך שלכאורה לא היה לו כל צורך להתפרץ לתוכה דרך מרפסת הדירה. כמו כן צוין כי אם המשיב גנב את השטר מהעותרת הגרה סמוך לחנות בה עבד, אין היגיון בכך שיציג את השטר לפני המעסיק שלו. עוד צוין כי אם המשיב גנב את הכספים קודם לכן אין היגיון בכך שיסתכן בהתפרצות לדירת מגורים באור יום. עוד צוין כי ההשערה שהעלתה העותרת בדבר היותה של ההתפרצות "מבוימת" הינה בגדר ספקולציה. כמו כן צוין כי טכנאי מז"פ שהגיע לדירה ערך בדיקה יסודית אך לא גילה ממצאים חיוביים. טענות העותרת בתמצית 3. יאמר בתמצית כי העותרת טוענת שחקירת המשטרה הייתה רשלנית ומשכך לא ניתן היה לקבל החלטה סבירה בדבר סגירת תיק החקירה. לטענת העותרת, הממונה קיבל החלטה בלתי סבירה משדחה את הערר שהגישה שכן ההחלטה התקבלה על יסוד תשתית עובדתית חסרה לאור היותה של החקירה המשטרתית רשלנית. לכן, טוענת העותרת, היה צריך הממונה להורות על השלמת חקירה בטרם קבלת החלטה. הכרעה 4. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, ההתערבות השיפוטית בהחלטות הנוגעות לדיות הראיות להעמדה לדין הינה נדירה ביותר ושמורה למקרים קיצוניים בלבד [ראו למשל: בג"ץ 2682/99 אפל נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נה(3) 134, 139 (2001) (להלן: עניין אפל)]. איננו סבורים כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים. כפי שציין הממונה בהחלטתו, אין ראיה ישירה הקושרת את המשיב לפריצה לדירתה של העותרת ואילו בחשדות גרידא אין די, שעה שישנן ראיות לכאורה המצביעות על היעדר זיקה של המשיב להתפרצות שבנדון. ההחלטה לדחות את הערר שהגישה העותרת ניתנה לאחר שנערכה חוות דעת במחלקת עררים בפרקליטות המדינה תוך שטענותיה של העותרת זכו להתייחסות עניינית. לא ניתן לקבוע כי החלטתו של הממונה לדחות את הערר נגועה בחוסר סבירות קיצונית בהינתן הראיות שהונחו לפניו. אכן, בטרם קבלת החלטה בדבר דחיית ערר שהוגש על ההחלטה לסגור תיק חקירה, על מקבל ההחלטה בערר לוודא כי מונחת לפניו תשתית ראייתית מספקת לצורך קבלת ההחלטה (ראו למשל: דעת המיעוט של השופט י' אנגלרד בעניין אפל). קרי, יתכן שבמקרים המתאימים יורה הממונה על השלמת חקירה ככל שהוא סבור כי זו נדרשת לצורך ההכרעה בערר. אלא שלא ניתן לקבוע כי נקיטת פעולות החקירה המוצעות על ידי העותרת היו מניבות ראיות שהיה בהן כדי לשנות את החלטתו של הממונה, בהינתן הראיות לכאורה המרחיקות את המשיב מהעבירות בגינן הוגשה תלונת העותרת. 5. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג באלול תשע"ג (19.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13056880_W01.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il