אלסנע הלייל ו- 48 מערערים נוספים נ. מדינת ישראל - מנהל מקרק

פסק-דין בתיק ע"א 5684/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5684/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: אלסנע הלייל ו-48 מערערים נוספים נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל – המנהלה לקידום הבדואים בנגב ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ו' מרוז), מיום 12.6.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7132/06 בשם המערערים: עו"ד חיים סודקביץ בשם המשיבה: עו"ד יעל רוזנפלד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7132/06. 1. בשנת 1996 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בבאר שבע, תביעה לפינוי ולסילוק ידם של המערערים ממקרקעין שבבעלותה. בפסק דינו מיום 26.12.00, קבע בית המשפט השלום כי על המערערים לפנות את המקרקעין המוחזקים על ידם ולהשיבם לידי המשיבה, תוך פרק זמן של שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין. בחלוף שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין, הגישו המערערים תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים (הדיון בה הועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע), בה ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבה להעמיד לרשותם מקרקעין חלופיים במקום המקרקעין אותם עליהם לפנות, ולהימנע מפינויים עד אשר יועמדו לרשותם מקרקעין חלופיים. כמו כן, עתרו המערערים לחייב את המשיבה בפיצויים בגין פינוי המקרקעין. המשיבה, מצידה, הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל מעשה בית דין. 2. בהחלטה מיום 19.5.04, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ו' מרוז) את הבקשה לסילוק על הסף באופן חלקי. ערעור שהגישו המערערים בעניין זה לבית משפט העליון התקבל באופן חלקי בפסק דין מיום 2.3.06. בפסק הדין נקבע כי הפינוי מהמקרקעין אינו בר-דחייה ואינו מותנה בכל תנאי ובכלל זה בדיון ובהכרעה בסעדים האחרים המתבקשים על ידי המערערים. עם זאת, קיבל בית משפט זה את הערעור ככל שהוא נוגע לסעדים האחרים המתבקשים בתובענה העיקרית, שהם סעד של תביעה למתן מקרקעין חלופיים ודרישה לפיצויים כספיים. בית המשפט קבע כי זכויות המדינה באשר לטענותיה מנגד, נשמרות. בהמשך לקביעת בית המשפט המחוזי לעניין חובת המערערים להגיש כתב תביעה מתוקן לצורך פירוט הפיצוי הכספי המבוקש על ידם, קבע בית משפט זה, כי על המערערים להגיש כתב תביעה מתוקן במקום כתב התובענה העיקרי ולכלול בו את הסעדים המבוקשים על ידם בגין מקרקעין חלופיים ובגין פיצויים כספיים, תוך פרק זמן של 60 יום מיום מתן פסק הדין, שאחרת תימחק התובענה העיקרית. 3. המערערים לא פינו את המקרקעין, ולפיכך הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בקשה שנייה לסילוק תובענת המערערים על הסף, מן הטעם שלא קיימו את פסק דינו של בית המשפט העליון. בהחלטה מיום 17.9.07, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבה בקובעו כי על אף שאין לשלול את טענת המשיבה, לפיה סרבנותם של המערערים לפנות את המקרקעין נגועה בחוסר תום לב, הרי שאין בה כדי להפקיע את זכותם הקנויה להגיש תובענה שעניינה סעד של פיצוי ומתן מקרקעין חלופיים. עוד הוסיף בית המשפט, כי אין בשיקולים של אינטרס הציבור והצורך לקיים מנהל תקין, כדי להכריע את גורל התובענה, ואין בהם כדי לגרום למחיקתה על הסף. 4. בהמשך, פנו חלק מהמערערים לבית משפט השלום בבאר שבע בתובענה לקיומו של משפט חוזר, בטענה כי נפלו פגמים בהליך השיפוטי שהביא לפסק הדין של בית משפט השלום, בו נצטוו לפנות את המקרקעין. במקביל, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לדחיית הדיון שהיה קבוע ליום 7.11.07 מן הטעם שיש להמתין להחלטת בית משפט השלום בבאר-שבע בתובענה לקיומו של משפט חוזר שהוגשה על ידם. המשיבה לא התנגדה לבקשה. בהחלטה מיום 30.10.07 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז) את בקשת המערערים לדחיית מועד הדיון בקובעו כי המערערים נקטו בהליך של בקשה למשפט חוזר ביודעם כי הליך מקביל מתנהל בבית המשפט המחוזי. לפיכך, נקבע, יש בבקשה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. עוד קבע בית המשפט, כי בקשת המשיבה לדחיית התובענה על הסף נדחתה, ועל כן אין לכרוך את ההליכים זה בזה. ביום 7.11.07 התקיים דיון אשר נסב על שאלת הקשר בין שני ההליכים. ימים ספורים לאחר הדיון, הגישה המשיבה בקשה נוספת למחיקת התובענה, בטענה שהמערערים מנהלים הליך כפול באותו עניין הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט השלום. במקביל, בתגובה לתובענת המערערים לקיום משפט חוזר, הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף של התובענה מן הטעם של מעשה בית דין. בהחלטתו מיום 15.4.08 קיבלת בית משפט השלום בבאר-שבע את בקשת המשיבה לסילוק על הסף של התובענה בהליך המקביל. בעקבות החלטה זו, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז), בהחלטתו מיום 16.6.08, את בקשתה השלישית של המשיבה למחיקת התובענה שבפניו על הסף. 5. ביום 31.3.08, הגישו המערערים בקשה לפסילת השופטת ו' מרוז מלשבת בדין. לטענתם, למרות הסכמת הצדדים לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ליום 7.11.07, דחה בית המשפט את הבקשה לדחיית הדיון, ו"תקף", לטענתם, את המערערים על דרך התנהלות שלא בתום לב, ועל כך שהגישו הליכים מקבילים לערכאות שונות. עוד נטען, כי במהלך הדיון מיום 7.11.07, המליץ בית המשפט למשיבה לעתור למחיקת התובענה על הסף, וזו אכן הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף. בכך, נטען, גילה בית המשפט משוא פנים חד משמעי כנגד המערערים, ואף עוינות של ממש. עוד טענו המערערים כי לא הייתה כל הצדקה לעמדת בית המשפט בסוגיית ההליך המקביל בבית משפט השלום. לפיכך, טענו המערערים, תחושתם היא שבית המשפט שבוי בדעה קדומה, ואין הוא יכול לישב בדין בתובענה וליתן בה פסק דין צודק והגון. בהחלטתה מיום 12.6.08, דחתה השופטת את הבקשה בקובעה, כי אין בה ממש, וכי אין בנימוקים שהועלו בה כדי להקים עילה לפסלות שופט. ההחלטות אליהן מתייחסים המערערים, קבעה, הינן החלטות שיפוטיות מפורטות ומנומקות. עוד קבעה השופטת, כי גם אם הביעה ביקורת על דרך ניהול ההליכים על ידי המערערים – אין בכך עילה לפסלות. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערערים, בדיון מיום 7.11.07, לאחר שבא-כוחם הביע מורת רוחו מהחלטת בית המשפט, תקף בית המשפט את המערערים על התנהגותם ואף תקף את המשיבה על כך שהסכימה לעיכוב ההליך ועל כך שאינה נוקטת בצעדים אסרטיביים יותר כנגד המערערים. עוד טוענים המערערים, כי בית המשפט אף תקף את הציבור הבדואי בכללותו, אשר "עושה כרצונו" במקרקעי המדינה, והתבטא בסגנון בלתי ראוי כלפי ציבור שלם בצורה שאינה מכבדת מוסד שיפוטי. בהחלטתו בבקשת הפסילה, כך נטען, לא הכחיש בית המשפט טענות אלה של המערערים, ואף המשיבה לא הכחישה את טענות המערערים. כן נטען, כי במהלך הישיבה מיום 7.11.07, המליץ בית המשפט למשיבה לעתור למחיקת התובענה על הסף, וזו אכן הגישה בסמוך לאחר מכן בקשה למחיקת התובענה על הסף. לפיכך, טוענים המערערים, יש חשש למשוא פנים מצידו של בית המשפט כנגדם. במקרה דנן, כך טוענים המערערים, עמדת בית המשפט כפי שבאה לידי ביטוי בעבר במסגרת דחיית התביעה על הסף, ועמדתו בסמוך לישיבה מיום 7.11.07 ובמהלך הישיבה עצמה, יש בה כדי להצביע על הכרעתו הסופית בהליך, הכרעה שאין מקומה בשלב כה מוקדם. כן נטען, כי החלטת בית המשפט בבקשת הפסילה לא נתנה מענה לטענת המערערים בדבר התנהגות בית המשפט כלפי המערערים, התבטאויותיו החריגות, והאופן בו בחר לתת עצות למשיבה. המערערים ממשיכים וטוענים, כי בהחלטות בית המשפט נפלו אף פגמים דיוניים, ובין היתר, לא אפשר להם בית המשפט להשיב לתגובת המשיבה לערעור, ואף הוציא מתחת ידו החלטה בעניין בקשת המשיבה למחיקה על הסף בטרם מיצו המערערים את ההליך הערעורי. 7. בתגובת המשיבה לערעור, טוענת היא כי הבקשה לפסלות שופט הוגשה בשיהוי של כארבעה וחצי חודשים, זמן רב לאחר שנודעה למערערים עילת הפסלות. כן נטען, כי בית המשפט קיבל החלטות רבות באופן מאוזן והגון, כשלעיתים קיבל את עמדת המערערים ולעתים את עמדת המשיבה. בהתייחס לטענה כי בהחלטתו בבקשתה הראשונה של המשיבה למחיקת התובענה, הביע בית המשפט הסתייגות מקסימלית מסיכוייו של בעל דין לזכות בדין, טוענת המשיבה כי לא מדובר בהחלטה שמחקה כליל את התובענה, אלא הותירה אותה על כנה בכל הנוגע לסעד הכספי לו טוענים המערערים. בהתייחס להחלטה מיום 30.10.07, טוענת המשיבה, כי מלבד העובדה שבית המשפט מתח ביקורת גלויה על התנהלות המערערים, לא נכתב בהחלטה דבר שאינו ממין העניין, או שמבוסס על עובדות שגויות. בהתנהלותו של בית המשפט, כך טוענת המשיבה, לא היה כל סממן שיש בו כדי להעיד על חשש למשוא פנים, וודאי שלא חשש ממשי. בכל הנוגע לדברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט, הרי שאלה לא הוכחו באמצעות ראיה כלשהי. האמירות הנטענות של בית המשפט לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, ולא בכדי לא צירפו המערערים את פרוטוקול הדיון להודעת הערעור, אף שטענותיהם נוגעות בעיקרם למה שהתרחש בדיון מיום 7.11.07, ובא-כוחם אף לא ביקש לתקן את הפרוטוקול. 8. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי התופעה של פלישה לקרקעות המדינה בדרום הארץ היא בעיה ידועה ומוכרת, ובענייננו מדובר במערערים שעומד כנגדם פסק דין חלוט, אשר קבע כי עליהם לפנות את המקרקעין. לטענתה, אף אם בית המשפט התבטא כנגד התופעה של פלישה לקרקעות המדינה בכלל, ובנסיבות התיק דנן בפרט, אין בכך כדי להביא לפסילתה של השופטת מלישב בדין. עוד טוענת המשיבה כי אף אם "המליץ" בית המשפט למשיבה להגיש בקשה לסילוק על הסף, הרי הוא התייחס אל הבקשה שהוגשה באופן ענייני, ומשהובהר כי ההליך המקביל נמחק, הותיר את התובענה על כנה ודחה את הבקשה לסילוק על הסף, ובכך יש כדי להעיד שאין בסיס לטענה שבית המשפט אינו יכול להיות "פתוח" לשמיעת טענות המערערים. לבסוף טוענת המשיבה, כי אין יסוד לטענת המערערים הנוגעת לפגמים הדיוניים שנפלו בהחלטות בית המשפט. 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערערים להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). עילת הפסלות הנטענת מקורה, בין היתר, בהתנהלות דיון מיום 7.11.07. בקשת המערערים הוגשה כארבעה וחצי חודשים לאחר הדיון. בנסיבות העניין, לא העלו המערערים טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. אף לטענת המערערים, מהתנהלותו החד צדדית של בית המשפט שהלכה ונתגבשה מפעם לפעם במשך שמיעת התיק על ידו, הסתבר להם כי יש בסיס של ממש למשוא פנים מצידו של בית המשפט כלפיהם, באופן שאין סיכוי שעניינם ידון ב"נפש חפצה". על אף האמור, לא הגישו בקשה לפסילת השופט מיד עם היוודע להם כי יש מקום לבקש את פסילת השופטת. 10. גם לגופו של עניין לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. המבחן לפסילת שופט בשל עילה זו, הוא האם יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194, 196 (2006)). יתירה מזו, בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006)). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך יפרשן בעל הדין הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. גם אם לא היה מקום להתבטאויותיה של השופטת במסגרת הדיון, התבטאויותיה אינן מקימות עילה לפסילתה ואין מקום לביטויים הקשים של המערערים ביחס להתנהלות הדיון. שהרי, הלכה היא כי אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא בכל מקרה לגופו, האם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)). בנסיבות העניין, אף אם בחר בית המשפט להעביר ביקורת על דרך ניהול ההליכים על ידי המערערים, לא שוכנעתי כי השתלשלות העניינים בהליך ואופן ניהולו, מעידים על משוא פנים אובייקטיבי, וכי הדברים שנאמרו, אם אכן נאמרו, מבטאים גיבוש עמדה מוגמרת כנגד המערערים. משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופטת. 11. ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות השופטת ומניהול ההליכים על ידה, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל, בעמ' 174-178)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). לא מצאתי יסוד לטענת המערערים, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערערים. זאת ועוד, טענת המערערים כי השופטת "המליצה" למשיבה להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, לא הוכחה ואין לה זכר בפרוטוקול הדיון. בהמשך, נדחתה אף בקשת המשיבה למחיקת התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי שהתבססה על טענת כפילות ההליכים. במצב זה, גם בהנחה שאכן "המליצה" השופטת על הגשת בקשה כאמור, אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, וההחלטה בבקשה שהגישה המשיבה, מחזקת מסקנה זו. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם המשך ניהולו. ניתן היום, ח' בתשרי התשס"ט (7.10.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08056840_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il