פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5684/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5684/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק פח 1084/05 שניתן ביום 22.5.06 על-ידי השופטות יפה-כץ (אב"ד) ומרוז, והשופט ואגו תאריך הישיבה: כ"ב באדר תשס"ז (12.3.07) בשם המערער: עו"ד ניר זנו בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד יאיר חמודות גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער, יליד 8.7.87, הודה בכתב אישום מתוקן בשני אישומים בעבירות מין, שבוצעו בהיותו קטין (כתב האישום המקורי הוגש בספטמבר 2005, כשהמערער כבר בגר). על פי האישום הראשון, במועד סמוך למאי 2005 שוטט מתחת לבניין מגוריו והבחין בשתי קטינות ילידות 1998. הוא הציע להן לשחק בבובות, וכשאמרה אחת מהן כי היא הולכת להתקלח, עשה עצמו מסבן את גבה מעל לבגדים, ואחר הפשיל את מכנסיה ללא הסכמתה ובעודה אוחזת בתחתוניה הביט בקצה העליון של איבר המין שלה. לאחר מכן ניגש לחברתה, עשה עצמו מסבן את גבה מעל לבגדים, ואז הפשיל את מכנסיה ותחתוניה ונגע באבר מינה, ובהמשך הרים את מכנסיה ותחתוניה ועזב את המקום. לעניין זה הואשם בשתי עבירות של מעשה מגונה (סעיף 348(ב) בצירוף סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1)(ד) לחוק העונשין תשל"ז-1977). באישום שני, שמועדו במהלך חג הסוכות בספטמבר-אוקטובר 2005, ניגש לסוכה בבניין מגוריו בה ישבו שתי קטינות כבנות 14-13, שאל אותן אם רוצות הן לראות מה שהוא עושה; הן סירבו, ואז פתח את מכנסיו והוציא את אבר מינו בעודו פונה אל המתלוננות. הן הסבו מבטן, אך הוא התקרב אליהן כשמכנסיו מופשלים ושיפשף את אבר מינו לשם גירוי וסיפוק מיני. המתלוננות דרשו כל העת כי יפסיק ויעזוב אותן, ולאחר מספר דקות התלבש ועזב את הסוכה. בעניין זה הואשם במעשה מגונה בפומבי, מספר עבירות לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין. ב. בעקבות הודאתו הורשע המערער ביום 12.1.06. ג. בית המשפט קמא (הרכב השופטות יפה-כ"ץ, אב"ד ומרוז והשופט ואגו) עיין, כמצוות הדין, בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. בתסקיר מ-27.3.06 תואר רקע משפחתי קשה של אב ואח עבריינים שריצו עונשי מאסר בפועל (האב, שהיה מכור לסמים קשים, נפטר כעבור זמן מה ממחלת כבד); גם אחיותיו של המערער מעורבות בעבירות סמים. המשפחה איפוא – רב בעייתית; המערער עצמו קיבל פטור מצה"ל בשל חוסר התאמה. התרשמות שירות המבחן היתה כי באישיות המערער שהיא ילדותית, מניפולטיבית ואינה בשלה, ישנם חסכים הנובעים מרקעו, וכן "דפוסי התנהגות עברייניים". נאמר כי המערער מכחיש קיומם של דחפים מיניים, אך אינו משתף את השירות בפתיחות בעולמו הרגשי, העבירות הוכחשו על-ידיו והוא תיאר עצמו כקרבן לקנוניה. התרשמות השירות היתה כי הבעת רצון מצד המערער לטיפול בשיחות עמם נובעת מרצונו להקל על תוצאות ההליכים המשפטיים. מסקנת השירות היתה, כי אין המערער בשל בשלב זה לתהליך טיפולי, ולא ניתנה איפוא המלצה טיפולית. בתסקיר נוסף לגבי אפשרויות הטיפול (מיום 14.5.06) ציין שירות המבחן כי המערער ביקש עזרה בקשר לדחף מיני שהוא מעוניין להעלימו, אך מתקשה לקחת אחריות על מעשיו והתנהגותו מניפולטיבית, ועל כן זקוק הוא "לעונש מוחשי שימחיש לו ויעמת אותו למול מעשיו החמורים, ואולי יאפשרו (כך!) לקחת אחריות אמיתית על מעשיו...". נאמר כי ניתן יהא להפנות את המערער לרופא לבחינת אפשרות של טיפול תרופתי, אם יוחלט על כך. ד. (1) בגזרו את הדין, ביום 22.5.06, ציין בית המשפט קמא את חומרת המעשים, שאין לראותם כמעידה חריגה אצל המערער, אלא כמשקפים בעיה בשליטה על יצריו המיניים; רצוי כי יקבל טיפול אך תנאי לכך הוא הבנת עומק הבעיה – שלאור התסקיר רחוקה מאוד מהמערער. נקבע, כי בחוסר הבנתו של המערער באשר לחומרת המעשים יש כדי ליצור מסוכנות גם לעתיד. (2) בית המשפט עמד על השיקולים לחומרה ולקולה, לרבות היות המערער קטין בעת המעשים; נשקלו שיקולי הגמול וההרתעה מזה, במיוחד אל מול קרבנות ילדים, והשיקום מזה. הוחלט על הטלת מאסר בפועל של 30 חודש בניכוי ימי המעצר (כ-8 חודשים), וכן מאסר על תנאי למשך 12 חודש. בית המשפט פנה לרשויות שירות בתי הסוהר כדי לנסות למצוא למערער מסגרת טיפולית. ה. בנימוקי הערעור צוין, כי בינתיים הורשע המערער בתיק נוסף בבית משפט השלום בשל פריצה לרכב וגניבה מרכב, בו הושתו עליו 7 חודשי מאסר, מהם 3 מצטברים לעונש בתיק דנא. הוטעמו נסיבות חייו הקשות של המערער, ומצוקתה הכלכלית של המשפחה. נטען כי המדובר במאסר ראשון ולא ניתן משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער, על פי עקרון הענישה האינדיבידואלית, וכן לא הובא כראוי בחשבון עניין השיקום. ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר מעדכן של שירות המבחן. נמסר כי המערער השתלב בפעילות חינוך בבית הסוהר ללא בעיות משמעת חריגות, אך לא חל שינוי בעמדותיו בעניין טיפול. בבדיקה שנערכה לעניין חופשות, אשר בעקבותיה לא הומלץ על יציאתו, התנהג המערער באופן מניפולטיבי וטען כי הודה בעבירות שלא עשה; הערכת המסוכנות דיברה על סיכון בינוני-גבוה לרצידיביזם מיני. ז. (1) בפנינו הוסיף וטען בא כוחו המלומד של המערער, כי אין מקום למצות עם שולחו, שעבר את עבירותיו כקטין, שעה שהמדובר במעצרו הראשון. לשיטתו, הדרך להגנה על הציבור מחשש לרצידיביזם היא זו שנחקקה בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו-2006. ועל כן יש מקום להסתפק בעונש שריצה המערער עד כה. המערער, כך נטען, מעוניין בטיפול. (2) בא כוח המדינה טען כי מן התסקיר עולה שאין המערער מתאים לשיקום כיוון שאינו נוטל אחריות על מעשיו, ואף חופשות לא ניתנו לו בשל כך. (3) נציגת שירות המבחן ציינה כי המדובר באדם צעיר בעל נסיבות אישיות קשות, אך גישתו עד כה לא איפשרה טיפול; לשם כך נדרש שינוי עמדות מצד המערער. ח. (1) לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בעונש שנגזר על המערער. בית המשפט קמא איזן, בכל הכבוד, נכונה את השיקולים השונים, והעונש שהוטל, אף שאינו קל, הולם את העבירות. לא נעלמו מעינינו רקעו הקשה של המערער ושיקולי השיקום, אך מנגד בא הצורך להגן על הציבור וגם להרתיע. לדידנו, השאלה המרכזית כיום היא כיצד יושג טיפול במערער, על מנת שלא ישוב לסורו, וזאת הן להגנת הציבור והן לטובתו שלו, למען חיים נורמטיביים – ובגילו הצעיר חייו עודם לפניו. (2) כאן מקום עמי לציין, כי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין אינו בא במקום תפקידם של בתי המשפט בענישה הפלילית. הוא בא להשלים את מערכת ההגנה על הציבור, בצד הענישה הפלילית גופה, על-ידי הסדרים שונים של הערכת מסוכנות ופיקוח. סעיף 1 בו קובע כי "מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על-ידי עברייני מין באמצעות הערכות מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ותכנית פיקוח ומעקב" (יצוין כי חלק מהצעת החוק (הצעת חוק עברייני מין והגנה על הציבור), תשס"ב-2002, הצעות חוק תשס"ב 922, שהוגשה על-ידי מספר חברי כנסת), ואשר עניינו תכנית שיקום מניעתי, לא נכלל בחוק כפי שנתקבל). החוק נכנס לתוקפו בהדרגה (ראו סעיף 34), והדעת נותנת כי יחול על המערער עם שחרורו (ראו סעיף 34(ב)(2) לחוק, שלפיו עד יום י"ט בתשרי תשס"ח (1.10.07), "יחולו הוראות חוק זה על עבריין מין שהורשע בביצוע עבירת מין שנפגע מעבירה בה היה קטין". למערער מלאו כאמור שמונה עשרה ביום הגשת כתב האישום, ולכן חל עליו החוק מכוח הגדרת עבריין מין בסעיף 2. אכן, בכך עשוי להיות סיוע מסוים להגנה על הציבור מפגיעת המערער. (3) אך מה על המערער עצמו? ברור כשמש כי הוא זקוק לתכנית טיפולית ולטיפול, אך לפי שעה אין הוא משולב בכל תכנית כזאת, בשל עמדתו שלו. בקשתנו היא, כי סניגורו של המערער וכן שירות המבחן למבוגרים והשירות הסוציאלי בבית הסוהר בו הוא נתון יבואו עם המערער בדברים כדי להסדיר טיפול; לא זו בלבד שהיעדר טיפול מונע הימנו חופשות, אלא הוא עלול לעמוד בצאתו מבית הסוהר במצב הנפשי וההתנהגותי בו נכנס אליו, והסיכוי שישוב אליו בשנית בתנאים אלה אינו מבוטל. ראוי למנוע ככל האפשר שתוצאה כזאת תארע. על כן המלצתנו ובקשתנו הן כאמור. ה. כאמור, אין בידינו להיעתר לערעור. ניתן היום, כ"ג באדר תשס"ז (13.3.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06056840_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il