מרינה מושייב נ. משרד העבודה/שירות התעסוקה

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 56731-02-26 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרת: מרינה מושייב נגד המשיבים: 1. משרד העבודה/שירות התעסוקה 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט יחיאל כשר: העתירה דנן נסובה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 13.1.2026, ב-עש"ת 64857-08-25, במסגרתו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, מיום 23.7.2025, ב-על"ח 25043-03-25 ו-על"ח 12335-12-24. במסגרת פסק הדין של בית הדין האזורי, נדחו שני ערעוריה של העותרת על החלטות של ועדת הערר שליד לשכת התעסוקה, אשר הוגשו נגד רישומם של שני סירובי עבודה שנזקפו לחובת העותרת בשירות התעסוקה. רקע העותרת היא דורשת עבודה במסלול הבטחת הכנסה. כידוע, מתוקף מעמדם, דורשי עבודה מופנים על-ידי לשכת התעסוקה להצעות עבודה שונות, בהתאם לנסיבותיהם. סירוב על-ידי דורש עבודה לתעסוקה שהוצעה לו עשוי להיות כרוך בהפסקת זכאותו לגמלה עבור חודש הסירוב והחודש שלאחריו (סעיף 3א לחוק הבטחת הכנסה, תשנ"א-1980). עניינה של העתירה דנן הוא בשני סירובים אשר נזקפו לחובת העותרת, בהקשר של שתי משרות אליהן הופנתה: סירוב שנרשם ביום 2.1.2024, בגין הפנייתה לתפקיד עובדת ניקיון בחנות בגדים, וסירוב שנרשם ביום 14.3.2024, בגין הפנייתה לתפקיד עובדת ניקיון במסעדה. העותרת הגישה עררים על החלטות אלה, אשר נדחו על ידי ועדת הערר (יצוין כי תחילה נדחו העררים בהחלטות שניתנו על ידי הרכב חסר של הוועדה, ופנייתה של העותרת לבית הדין האזורי בהקשר זה הביאה להחזרתם של העררים לדיון בפני הרכב מלא). על דחיית העררים הגישה העותרת שני ערעורים לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר אוחדו להליך אחד (על"ח 25073-03-25; 12335-12-24, השופטת ר' סיני-אלוש, נציג ציבור (עובדים) מ' בובליל, נציג ציבור (מעסיקים) י' גזית). ביום 23.7.2025, ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, במסגרתו נדחו שני הערעורים. בנוגע לסירוב שנרשם בדבר תפקיד עובדת הניקיון בחנות בגדים, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי העותרת הודיעה למעסיק המיועד שהיא סובלת ממגבלה רפואית המונעת ממנה לעבוד בעבודה זו, אף שבפועל לא היה בידי העותרת אישור של ועדת כושר בדבר המגבלה הנטענת, ולא הוצגו על-ידה מסמכים המעידים על קיומה של מגבלה כאמור. בהתאם, מצא בית הדין האזורי לעבודה כי מדובר בסירוב מפורש, אשר נרשם כדין. בנוגע לסירוב שנרשם בדבר תפקיד עובדת הניקיון במסעדה, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי העותרת נכחה בראיון עבודה בלשכת שירות התעסוקה, בנוכחות המעסיק המיועד. נקבע כי במסגרת הריאיון הציג המעסיק המיועד לעותרת את התפקיד המוצע, וזו הציגה בפניו מגבלות שונות בדבר שעות העבודה וכן מגבלה פיזית, אף שלא הוצגו לשירות התעסוקה מסמכים רפואיים המתאימים למגבלות אלו ולא היתה בנמצא החלטה של ועדת כושר המעידה על אלה. על כן קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בהצגת מגבלות אלו, העותרת "הכשילה את קבלתה לעבודה", ויצרה בפני המעסיק המיועד "את הרושם כי היא חסרת מוטיבציה לעבוד". בית הדין האזורי סקר את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אשר לפיה על דורש עבודה לעשות מאמץ סביר ובתום לב לעבוד. מהסקירה עלה כי כאשר לדורש עבודה טענה בדבר קיומה של מגבלה רפואית, עליו להודיע על כך לשירות התעסוקה לשם השלמת בירור מול הגורמים הרלוונטיים, וכי אין מקום להצגת המוגבלות הנטענות בפני המעסיק המיועד מבלי עריכת בירור. בהתאם, קבע בית הדין האזורי כי הסירוב שנרשם לעותרת נרשם כדין. העותרת ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, לבית הדין הארצי לעבודה (עש"ת 64857-08-25, השופט א' איטח, השופטת ס' דוידוב-מוטולה, השופט ר' פוליאק, נציג ציבור (עובדים) ש' ויסמן, נציג ציבור (מעסיקים) מ' אברהמי). הערעור נדחה בפסק דין מיום 13.1.2026, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לאחר שנמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית הדין האזורי, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ומשאין בנמצא טעות שבחוק. על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה, טוענת העותרת כי הסירובים שנרשמו לה אינם משקפים "סירוב אמיתי", אלא תוצר של פגמים מהותיים בהליך. באשר לסירוב לתפקיד עובדת הניקיון בחנות הבגדים, העלתה העותרת טענות נגד העובדות כפי שנקבעו על-ידי בית הדין האזורי, אשר דן ארוכות במחלוקת העובדתית בין הצדדים ומשמעויותיה (תוך שקבע, כמפורט לעיל, כי העותרת התייצבה לעבודה בחנות הבגדים, אך מסרה למעסיקה המיועדת כי היא אינה יכולה לעבוד בעבודה המוצעת נוכח מגבלה רפואית, אף שהמגבלה האמורה לא אושרה על-ידי ועדת הכושר ולא הוצגו מסמכים רפואיים בגינה). המצג העובדתי המתואר על-ידי העותרת מצדיק לעמדתה קביעה כי רישום הסירוב נעשה בחריגה מסמכות ובחוסר סבירות קיצוני, תוך פגיעה בזכויותיה. באשר לסירוב לתפקיד עובדת הניקיון במסעדה, לטענת העותרת טופס הסירוב הוכן מראש, ובקשתה להוסיף את הערותיה על גביו נדחתה. לשיטתה של העותרת, טענותיה אלה והראיות שביססו אותן לא זכו להתייחסות שיפוטית עניינית מצד הערכאות קמא, אף שהן מעידות על קיומה של פרקטיקה מערכתית פסולה, לפיה טפסי סירוב מוצגים לדורשי עבודה כעובדה מוגמרת ונשללת מהם זכות הטיעון. לעמדת העותרת, התעלמותו של בית הדין הארצי מסוגיה זו מהווה פגם שיפוטי המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות לה, סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. ההלכה הפסוקה קובעת כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה. התערבות בפסקי דין והחלטות כאמור, שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: כאשר נתגלתה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבות שיפוטית בנסיבות העניין (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986) (להלן: עניין חטיב); וכן ראו, מני רבים: בג"ץ 5529/22 לדור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 14 (18.6.2023); בג"ץ 12142-09-25 הממונה על השכר במשרד האוצר נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות, פסקה 12 (9.2.2026)). הנסיבות דנן אינן נמנות על המקרים החריגים העומדים במבחנים עליהם עמדתי לעיל. באשר לטענות העותרת בכל הנוגע לתפקיד שהוצע לה בחנות הבגדים: העותרת טענה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר בתורן נסמכו על הכרעותיה של ועדת הערר. טענות אלה נושאות אופי "ערעורי" מובהק, אינן מעוררות שאלות בעלות חשיבות עקרונית, ונטועות במלואן בעניינה הפרטני של העותרת. הטענות נבחנו על-ידי הוועדה שדנה בערר כמו גם על-ידי שתי ערכאות נוספות, ואין מקום לשוב ולדון בהן במסגרת עתירה לבית משפט זה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 23921-07-25 זאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (14.7.2025); בג"ץ 42918-06-25 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עלה חרמון נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (26.6.2025)). לשם שלמות התמונה, אציין כי מעיון בפרוטוקולים אשר צורפו לעתירה ניתן ללמוד כי בית הדין האזורי ערך בירור עובדתי מקיף, ושמע את טענותיה של העותרת במלואן. באשר לטענות העותרת בכל הנוגע לתפקיד שהוצע לה במסעדה: העותרת טענה כי בית הדין הארצי לא התייחס, בפסק דינו, לראיות שהציגה בדבר "פרקטיקה מערכתית פסולה" של הצגת טפסי סירוב לדורשי עבודה כ-"עובדה מוגמרת". גם בהקשר זה אין כל עילה להתערבות של בית משפט זה. הטענה הינה ערעורית-יישומית במהותה. חרף ניסיון העותרת לשוות לעניינה נופך עקרוני, הרי שמדובר בנסיבות פרטניות שאינן חורגות מעניינה האישי של העותרת, ואין כל עילה למצוא בהן שיקוף ל-"פרקטיקה" כזו או אחרת. יתר על כן, אף לו היה בידי העותרת לשכנע כי קיימת "פרקטיקה" פסולה בכל הנוגע לתיעוד עמדתם של דורשי עבודה בעת שנטען כלפיהם כי סירבו להצעת עבודה, לא ברור כיצד היה בכך כדי לשנות את התוצאה בעניינה של העותרת, משטענותיה, לגופו של עניין, נשמעו בפני שלוש ערכאות. בהתאם, דין העתירה להידחות על הסף. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ו (13 אפריל 2026). יעל וילנר שופטת יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת