משה זגורי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון דנ"פ 5669/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: משה זגורי נגד המשיבה: מדינת ישראל עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 4349/00 ובבש"פ 4533/00, מיום 6.7.00 שניתן על ידי כבוד השופט ת' אור בשם העותר: עו"ד אביגור פלדמן פסק-דין 1. לעותר מיוחסות עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע שוד, שוד בנסיבות מחמירות, רצח והצתה. ביום 6.7.00 נתן בית משפט זה (כב' השופט ת' אור) החלטה (בש"פ 4349/00; בש"פ 4533/00) כי מעצרו של העותר יוארך בתשעים ימים. כמו כן, קבע בית המשפט כי אין לנקוט בדרך של חלופת מעצר. בהחלטה זו מבקש העותר לערוך דיון נוסף. 2. העותר טוען כי יש לסטות מההלכה שנקבע בדנ"א 6707/95 לביא נ' בנק הפועלים, פ"ד מט(5) 155 (להלן: פרשת לביא) על פיה לא ניתן לקיים דיון נוסף על החלטות שניתנו על ידי מותב הקטן משלשה שופטים. לטענתו, יש לפרש את סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, בפרשנות מרחיבה. כך טוען הוא, כי יש לראות את סעיף 30(ב) כסעיף עצמאי שאינו תלוי בדרישות סעיף 30(א). לפיכך הגם שסעיף 30(א) עוסק בהחלטה שפסקו בה "בשלושה", הרי שעדין יכול בעל דין להגיש בקשה לדיון נוסף גם אם מדובר במותב קטן יותר, אם ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש מקום לקיום דיון נוסף. 3. דינה של העתירה להידחות. בפרשת לביא קבעתי: "תנאי המינימום לאפשרות קיומו של דיון נוסף הוא כי העניין נפסק על ידי בית המשפט העליון בשלושה. בפרשה שלפנינו פסק בית המשפט העליון בדן יחיד. פסק דין זה של דן יחיד אינו עומד לדיון נוסף. כך נפסק בעבר (המרצה 264/62 פרזי נ' ויסמן, פ"ד טז 1236).... במישור הלשוני "הדיבור 'עניין שפסק בית המשפט העליון בשלושה' בא לתאר את המספר המינימלי של המותב". נמצא, כי מבחינת הלשון אין כל אחיזה לקיומו של דיון נוסף בהחלטת דן יחיד. על כן, אפילו רצוי קיומו של דיון נוסף במצב דברים זה, אין כל אפשרות להגשים תכלית זו." (שם, בע' 157; ראו גם לדוגמה: דנ"פ 1908/98 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"פ 6904/98 משה כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"פ 530/00 שהרבני אלפרד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 4. הפרשנות הלשונית אותה הציע העותר נדחתה אף היא בפרשת לביא. קבעתי כי פרשנות זו, "מתעלמת מלשון החוק בסעיף 30(ב) המפנה לאמור בסעיף 30(א)" (שם, בע' 158). הפנתי שם בהסכמה לפסק דינו של השופט בך בבש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני, פ"ד מט(5) 598, על פיו "ברור ... מנוסח הסעיף 30(ב) והשימוש, פעמיים, במילה 'כאמור', היינו 'לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א)...' ו-'רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור...', כי הכוונה היא בשני סעיפי המשנה לדיונים שהתנהלו, ובפסקי דין שניתנו, על ידי הרכב בעל אותה מתכונת". (שם, בע' 611). לפיכך, דינה של הפרשנות המוצעת על ידי העותר, כמו גם דינה של העתירה - להידחות. ניתן היום, ט' באב התש"ס (10.8.00). ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00056690.A01/דז/