פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5667/24
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט י' אלרון
העותר:
מוחמד חסן עודה
נ ג ד
המשיבים:
1. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון
2. וועדת המשנה לפיקוח
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד סאהר עלי
בשם המשיבים:
עו"ד מתניה רוזין
פסק-דין
השופט נ' סולברג:
בעתירה שלפנינו מבקש העותר, בעל הזכויות, לדבריו, במקרקעין הידועים כחלקה 177 בגוש 6 בשכונת א-טור בירושלים, כי נורה על סעדים שונים הנוגעים לצו הפקעה שהוצא לגבי אותה חלקה. בתוך כך, מבקש העותר כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא יבוטל צו ההפקעה; מדוע לא תבוטל ההחלטה על פינוי המבנים ונטילת החזקה במקרקעין; ומדוע לא יפוצה העותר בגין ההפקעה, טרם פינויו מהמקרקעין. בד בבד עם הגשת העתירה, הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, שלפיו ימנעו המשיבים מביצוע פעולות אכיפה במקרקעין, ובכלל זאת פעולות פינוי או הריסה, עד להכרעה בעתירה.
בעתירה נטען, בין היתר, כי עד לאחרונה, עת הגיעו נציגי המשיב 1 להודיע לעותר על כוונתם לפנותו לטובת מימוש צו ההפקעה, "מעולם לא קיבל [העותר] שום הודעה על פינוי [...] ומעולם לא נודע לו על קיום צו הפקעה באזור"; משכך, גם לא היתה לו, לדבריו, הזדמנות להשיג על ההחלטה, או "לנקוט בכל הליך משפטי לצורך מיצוי הזכויות הקנייניות שלו וקבלת פיצוי הולם". עוד טוען העותר, כי מימוש צו ההפקעה טרם תשלום פיצוי, יביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, ולא יאפשר לו ולמשפחתו למצוא פתרון דיור חלופי.
בהחלטה מיום 11.7.2024, הוריתי למשיבים להגיש "תגובה מקדמית תמציתית, לגבי טענות סף ככל שישנן, ותגובה לבקשה למתן צו ביניים".
בתגובתם, עומדים המשיבים על כך שצו ההפקעה נחתם כדין עוד ביום 20.3.2022, ופורסם "בכלל האפיקים המקובלים"; ועל כך שבהמשך לפרסומים אלה, ביום 6.5.2024, פורסמו הודעות מטעם המשיב 1 לגבי "נטילת חזקה ופינוי מבנים", שבגדרן נדרשו המחזיקים במבנים המצויים בשטח צו ההפקעה, לפנות את המקרקעין עד יום 4.7.2024. המשיבים טוענים, כי עד למועד הגשת העתירה לא התקבלה אצלם כל פניה מטעם העותר; זאת, חרף העובדה שבהודעת הפינוי "נכתב במפורש כי פניות בנוגע לצו ההפקעה ולפרק הזמן העומד לרשות העותר לפינוי המבנה, יש להעביר ל[משיב 2] בכתובת הדוא"ל שצוינה בהודעה". נטען אפוא, כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל אי מיצוי הליכים. כמו כן טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות, אף בשל העדר תשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס את הנטען בעתירה. בתוך כך נטען, כי החלקה שבה טוען העותר כי יש לו זכויות, אינה נמצאת כלל בשטח צו ההפקעה; וכי "אין במסמכים שצורפו לעתירה כדי להוכיח את זיקת העותר למקרקעין מושא העתירה". עוד טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות אף מחמת שיהוי, לנוכח הזמן הרב שחלף מאז פרסום צו ההפקעה; הפעולות שכבר בוצעו בהסתמך עליו; והאינטרס הציבורי שנפגע כתוצאה מעיכוב מימוש התכנית שלטובתה נחתם הצו.
אכן, העותר לא מיצה הליכים כנדרש עובר להגשת העתירה. כידוע, בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת החובה על העותר להקדים ולפנות לרשות המוסמכת, ולאפשר לה להגיב לטענותיו (ראו, מִני רבים: בג"ץ 1339/24 פלוני נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 2 (18.2.2024)). העותר לא הציג בעתירתו כל ראיה לפניה קודמת אל המשיבים; אף לא נטען כי היתה פניה כזו. בנסיבות אלה, ברי כי אין מקום לדון בעתירה לגופה; דינה, אפוא – להידחות על הסף (ראו למשל: בג"ץ 7135/21 חלפון נ' יועמ"ש משרד המשפטים, פסקה 3 (14.11.2021); בג"ץ 7544/21 ח"כ דוד אמסלם נ' ראש הממשלה, פסקה 10 (15.2.2022)).
זאת ועוד: דין העתירה להידחות אף בשל השיהוי שדבק בה. אף אם אניח, לטובת העותר, כי אכן לא ידע דבר על עצם קיומו של צו ההפקעה, וכי התנהלותו אינה לוקה בשיהוי סובייקטיבי, הרי ש"יש הבדל בין שיהוי סובייקטיבי לבין שיהוי אובייקטיבי. גם אם עותר אינו לוקה בשיהוי סובייקטיבי, עדיין אפשר שהעתירה תהיה לוקה בשיהוי אובייקטיבי. ובנסיבות מסוימות די בשיהוי אובייקטיבי, כשהוא לעצמו, כדי לדחות עתירה" (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ''ד נ(3) 485, 498 (1996)). כידוע, עיקרו של היסוד האובייקטיבי של עילת השיהוי, נוגע לשאלה אם "השיהוי שנפל בהגשת העתירה הביא לפגיעה בזכויות או אינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או של צדדים שלישיים" (בג"ץ 2164/09 יש דין – ארגון מתנדבים למען זכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל באזור, פסקה 6 (26.12.2011)).
בענייננו, צו ההפקעה נחתם למעלה משנתיים טרם הגשת העתירה. המועד להגשת השגות לגבי הצו, כמו גם לגבי הפינוי – חלף עבר. יתרה מזאת, כפי שטוענים המשיבים, מעבר לכך שכבר בוצעו פעולות על-ידי הרשויות בהסתמך על צו ההפקעה, הרי שיש בעיכוב הליכי מימוש הצו ותפיסת החזקה, כדי לעכב את העבודות על הכביש שלצורך סלילתו הוצא צו ההפקעה, ולפגוע בהשלמתו של פרויקט תחבורתי משמעותי, המכונה 'הכביש האמריקאי'. בכך יש כדי לפגוע בציבור שאותו נועד הכביש לשמש, ואף לגרום לנזק כלכלי כבד. מן האמור עולה, כי בהגשת העתירה דבק שיהוי אובייקטיבי ממשי; ובהינתן שהליכי ההפקעה בוצעו בדין, הרי שגם פגיעה בשלטון החוק, אשר יש בה כדי להצדיק דיון בעתירה, חרף השיהוי שדבק בה – אין כאן.
בשולי הדברים אציין, למען שלמות התמונה, כי המשיבים אינם חולקים על חובתן של רשויות האזור לשלם פיצויים בגין הפקעת המקרקעין, ככל שלעותר אכן יש זכויות במקרקעין המופקעים. ואולם, בין אם העותר זכאי לפיצויים, בין אם לאו – עתירה זו איננה האכסניה המתאימה לבירור הסוגיה.
אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.
העותר יִשא בהוצאות המשיבים בסך של 2,000 ₪.
ניתן היום, י"ז בתמוז התשפ"ד (23.7.2024).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
24056670_O02.docx מנ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il