פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5666/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רפי כריסטוף פסק-דין השופט י' עמית: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 16.7.2020, בגדרה נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי תל-אביב יפו מיום 25.5.2020, במסגרתה נדחתה בקשתו של העותר לחזור בו מהסכם הפשרה שעוגנה בהחלטתו של בית הדין מיום 19.2.2020. בתמצית, העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 2002, ונמצאים בהליכי גירושין בבית הדין הרבני. בדיון שהתקיים ביום 19.2.2020 הסכים העותר להצעת פשרה בעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים, בכפוף לחוות דעתו של מומחה אשר ימונה מטעם בית הדין. ההסכם עוגן בהחלטת בית הדין מאותו היום (להלן: הסכם הפשרה). יום למחרת ביקש העותר מבית הדין לבטל את הסכם הפשרה בטענות שונות, בין היתר, שהצעת בית הדין היא חד-צדדית לטובת המשיבה, וכי היה נתון בסערת רגשות ותחת לחץ נפשי בעת חתימת ההסכם. 2. בית הדין אפשר לצדדים להגיש את סיכומיהם בעניין, ובהחלטתו מיום 25.5.2020 דחה את הבקשה משקבע כי העותר היה מודע לחלוטין לתנאי הסכם הפשרה ואף ניהל משא ומתן לגביו. ביום 28.6.2020 העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול. המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף, וכן בקשה להארכת מועד להגשת תגובתה לגוף הערעור עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף. 3. ביום 16.7.2020 ניתנה החלטה של בית הדין הרבני הגדול הדוחה את ערעורו של העותר על הסף, זאת ללא בקשת תגובה מטעמו לבקשת המשיבה למחיקת הערעור. נקבע כי החלטת בית הדין הדוחה בקשה לביטול הסכם שנערך בין הצדדים הינה החלטת ביניים, והיה על העותר להגיש בקשת רשות ערעור תוך עשרה ימים מיום מתן ההחלטה (בית הדין ציין כי העותר לא עמד אף בסד הזמנים להגשת ערעור בזכות, תוך 30 יום). לגוף הבקשה, נקבע כי מעיון בהחלטת בית הדין האזורי ובפרוטוקול הדיון עולה כי העותר עמד על מהות ההסכם, ובנסיבות אלה אין בסיס לבקשתו לחזור מההסכם. בשורה התחתונה, בית הדין קבע כי טענותיו של העותר אינן מצדיקות קיום הליך ערעור, וכי "גם אם היה מדובר בערעור בזכות – ולא היא – קשה לראות כיצד ערעור זה עומד בתנאי הסף של תקנה קל"ה". 4. מכאן העתירה שלפנינו. העותר הבהיר כי טענותיו אינן מופנות כלפי החלטתו של בית הדין האזורי הדוחה את בקשתו לביטול הסכם הפשרה, וכי טרונייתו היא כלפי בית הדין הגדול בלבד, שדחה את ערעורו מבלי לאפשר לו להגיב לבקשת המשיבה למחיקת הערעור על הסף. העותר טען כי היה מנוע מלהגיש ערעור בזכות על ההחלטה מיום 19.2.2020 בגדרה עוגן הסכם הפשרה, מאחר שהגיש בקשה לביטול ההסכם, וההחלטה בבקשה ניתנה ביום 25.5.2020. נטען כי החלטה זו מהווה פסק דין כיוון שדחתה את בקשתו לבטל את ההסכם, ומשכך מדובר בערעור בזכות. עוד נטען כי הערעור הוגש במועד הקבוע בחוק (העותר צירף לעתירה צילום של הודעת מייל ששלח לבית הדין ביום 24.6.2020, לה צורף קובץ הערעור); כי היה על בית הדין לאפשר לו להגיב לבקשה למחיקת ערעורו; וכי אילו ניתנה לו האפשרות להגיב לבקשת המחיקה הוא היה מבהיר כי הערעור הוגש במועד, וכך הערעור היה נידון לגופו. אציין כי בד בבד עם הגשת העתירה, העותר ביקש צו ביניים להורות לבתי הדין האזורי והגדול להימנע מלדון בהסכם הפשרה. 5. דין העתירה להידחות על הסף אף ללא צורך בתגובה, וממילא נדחית גם הבקשה לצו הביניים. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהכרעותיהם תיעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות כלפי בתי הדין הדתיים, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 3467/15 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, בפסקה 6 (21.09.2015); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 8 (14.02.2017)). בית הדין הרבני הגדול ראה בהחלטת בית הדין האזורי שדחתה את בקשת העותר לביטול הסכם הפשרה כהחלטת ביניים שמצריכה בקשת רשות ערעור. כך נהוג גם בערכאות האזרחיות (ראו, מבין רבים, רע"א 7209/14 משה נ' לשכת עורכי הדין, בפסקה 9 והאסמכתאות שם (10.2.2015)), ובשל כך מצא מחוקק המשנה לחסום את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המקבלת בקשה לביטול פסק דין כאמור בסעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009: "לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: (7) החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה" (וראו, לדוגמה, רע"א 8256/13 מגדלי שינקין יזום ובניה והשקעות בע"מ נ' יחזקאל קוצר (16.1.2014)). משבהחלטת ביניים עסקינן, כלל אי ההתערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים מקבל משנה תוקף (ראו והשוו: בג"ץ 6716/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי-חיפה (6.9.2009)). אכן, בית הדין לא ביקש את תגובתו של העותר לבקשת המחיקה על הסף, אך היה בסמכותו לעשות כן. גם על פי הוראת תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית המשפט רשאי לסלק בקשת רשות ערעור על הסף ללא צורך בתגובה. מעבר לנדרש אציין שנראה מהחלטת בית הדין הרבני הגדול כי בקשת רשות הערעור נדחתה בעיקר לגופה, וניתנה במנותק מבקשת המשיבה למחיקה על הסף, ובכך שבנו אפוא לנקודת ההתחלה לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובעיקר כאשר מדובר בהחלטת ביניים. 6. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באלול התש"ף (‏25.8.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20056660_E01.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il