פלוני נ. כב 'השופטת גרינבאום

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 56635-01-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: פלונים נגד המשיבות: 1. השופטת ענת גרינבאום 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: ב' בשבט התשפ"ו (20 בינואר 2026) בשם העותרים: עו"ד דרור שוסהיים בשם המשיבות: עו"ד עילית מידן פסק-דין השופט אלכס שטיין: בהסכמת המשיבים, עתירה זו נדונה בפנינו ביום 20.1.2026 כאילו ניתן צו על-תנאי. בגמר הדיון, אחרי ששמענו את טענות הצדדים וניהלנו שיח, במעמד צד אחד, עם ד"ר ח' קוגל, קיבלנו את העתירה והוצאנו מלפנינו צו מוחלט שביטל את החלטת המשיבה 1 – חוקרת סיבות מוות, אשר התירה את ניתוח הפעוטות המנוחים מושא העתירה (להלן: הפעוטות) – ואסר על ביצוע הניתוח לאחר המוות בפעוטות, וזאת כדי לאפשר את קבורתם ללא דיחוי מיותר. צו זה ניתן בכפוף להיתר להשלים את כל הבדיקות בגופות הפעוטות, לרבות פעולות דיקור, כל אימת שבדיקות ופעולות כאמור נחוצות לאיתור הסיבה או הסיבות למותם, ואינן כוללות ניתוח. בשל סד הזמנים הקצר והלכות הקבורה היהודית, דחינו את מתן הנימוקים לפסק דין זה, ואנו נותנים נימוקים אלו כעת. סעיפיו הרלבנטיים של חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק), מורים כדלקמן: 19. מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה ... רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה (להלן – שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות. 26. שופט חוקר רשאי, אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות בחקירה לפי סעיף 19, לצוות על בדיקתה או ניתוחה של הגוויה על ידי רופא או מומחה אחר, על דחיית הקבורה עד לאחר הבדיקה או הניתוח, או על פתיחת הקבר והוצאת הגוויה לשם ביצוע הבדיקה או הניתוח. לית מאן דפליג כי מותם הטראגי של הפעוטות, שנמצאו מתים בעריסתם בפעוטון, עורר יסוד סביר לחשש שמותם אינו טבעי או שנגרם בעבירה. עובדה זו מבססת את התנאי הבסיסי לחקירת סיבת המוות, הקבוע בסעיף 19 לחוק. תנאי זה הינו הכרחי להוצאת הצו על ניתוח הגופה, אולם, בהינתן התנגדות לניתוח מצד בני משפחת המנוח, אינו תנאי מספיק. כאמור בסעיף 26 לחוק, ניתוחה של גופה מתאפשר רק אם הוא "דרוש לבירור סיבת המוות". הווה אומר: כדי לאפשר את ניתוח הגופה, שופט שמונה לחקור את סיבת המוות חייב לוודא כי ניתוח הגופה עשוי להביא לגילויו של ממצא רפואי קונקרטי שישפוך אור על סיבת מותו של המנוח, ושהניתוח הוא הדרך הטובה ביותר לגילויו של ממצא זה. בהיעדר תרחיש כזה, ובהינתן אפשרות לבחון את סיבת המוות ללא ניתוח, אין מקום – כאשר ישנה התנגדות מצד בני משפחת המנוח – להורות על ניתוח הגופה (ראו והשוו: בג"ץ 5427/22 פלונים נ' כב' השופטת מוריה צ'רקה, פסקאות 9-6 ‏(‏15.8.2022‏)‏‏). במילים אחרות: בהינתן התנגדות מצד בני משפחת המנוח, ניתוח גופה לא יתאפשר על בסיס השערות מן הסוג "שמא נמצא משהו", אלא רק כאשר הוא טומן בחובו תועלת ממשית ומוגדרת לחקירתה של סיבת המוות – דהיינו: כאשר ישנה היפותזה סבירה שמצביעה על סיבת מותו האפשרית של המנוח; כאשר קיימת הסתברות בלתי זניחה לאתר סיבה זו בעזרת הניתוח; וכאשר אין אפשרות לאשש היפותזה כאמור או להפריכה בדרך אחרת שאינה כרוכה בניתוח הגופה (ראו והשוו: בג"ץ 754/03 בני משפחת שרחה יוסף ז"ל נ' כבוד השופט דוד מינץ, פ"ד נז‏(‏5‏)‏ 817, 825 ‏(‏2003‏)‏‏). זהו התנאי השני והמכריע להוצאת צו בדבר ניתוחה של גופה. במקרה שלפנינו, אחרי שעיינו בכתובים שהגישה המדינה וליבנו את סיבות המוות האפשריות של הפעוטות בשיחה שקיימנו עם ד"ר קוגל, הגענו למסקנה כי התנאי השני והמכריע להוצאת הצו בדבר ניתוח גופותיהם של הפעוטות לא התקיים. השיחה שקיימנו עם ד"ר קוגל לא העלתה שום יתרון ממשי ומוגדר לניתוח גופות הפעוטות על-פני בדיקות אחרות. אציין, כי בשיחה זו נדונו כל סיבות המוות המתקבלות על הדעת בדרך של "סיבתיות מבדלת" (differential etiology) וצוינו היתרונות האפשריים של ניתוח לאחר המוות, תוך השוואתם לאלו של בדיקות אפשריות אחרות אשר עשויות לסייע – במידה כזו אחרת – באיתור הסיבה למות הפעוטות. אחרי שיחה זו ושקילת מכלול הדברים, הגענו למסקנה כי לא היה מקום להוצאת הצו בדבר ניתוח הגופות והוצאנו מלפנינו צו מוחלט כאמור לעיל. העתירה התקבלה אפוא, וכמקובל במקרים כגון זה, לא עשינו צו להוצאות. אנו שבים ומביעים צער עמוק על מות הפעוטות ושולחים תנחומים למשפחותיהם. ניתן היום, ח' שבט תשפ"ו (26 ינואר 2026). אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת