ג'יזל בלס נ. אילנה נוטס

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5662/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא המערערת: ג'יזל בלס נ ג ד המשיבים: 1. אילנה נוטס 2. דוד בלס 3. איזבל בלס ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.6.2019 בת"א 55209-04-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' גרוסמן תאריך הישיבה: י"ז בתמוז התש"פ (9.7.2020) בשם המערערת: עו"ד נבות תל-צור; עו"ד אלרן דולב בשם המשיבה 1: עו"ד אביחי נ. ורדי; עו"ד רועי עינב בשם המשיבים 2-3: עו"ד נתי חלפין פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. בשנת 2007 הגישה המערערת (להלן: ג'יזל) לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו חוזה מכר דירה שנחתם בינה לבין המשיבה 1 (להלן: נוטס) בוטל על-ידה כדין. במועד הגשת התביעה, התנהלו הליכי פשיטת רגל בעניינם של הוריה של ג'יזל, המשיבים 3-2, במסגרתם ניתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בדירה, בשל החשד שההורים, ולא ג'יזל, הם בעליה האמיתיים של הדירה, שהוברחה מנושיהם. נוכח צו המניעה, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בתביעה "עד להבהרת מצב הזכויות בדירה, במסגרת הליך הפש"ר". 2. ביום 20.3.2012, לאחר דיון בנושא הזכויות בדירה שבו נכחו הצדדים הרלוונטיים, קבע בית משפט של פשיטת רגל כדלקמן: "בהסכמת הצדדים, ולשם יעילות הדיון, נראה כי המחלוקת בין [ג'יזל] לבין אילנה נוטס וכל הצדדים הרלוונטיים אמורה להתברר בפני בית משפט של פש"ר והתיק אשר מתנהל בבית [ה]משפט [ה]מחוזי יימחק ללא צו להוצאות". על-פי המתווה הדיוני שנקבע בהמשך ההחלטה, הגישה ג'יזל בקשה למתן הוראות, שבמסגרתה ביקשה לבטל את צו המניעה הזמני, ולקבוע כי אין להוריה זכויות בדירה, ולפיכך אין להקנותה לנאמן. נוטס השיבה לבקשה, וביקשה מבית המשפט לקבוע כי הזכויות בדירה נתונות לה, וכי היא זכאית להרשם כבעלת הדירה. 3. ההליכים הלכו ונמשכו זמן רב. בין לבין אושר הסדר נושים, אך גם לאחר מכן נמשך בירור הזכויות בדירה במסגרת הליך פשיטת הרגל. ביום 13.1.2016 התקיים דיון הוכחות, שבו העידה ג'יזל. במסגרת עדותה הצהירה, כי היא אינה מכירה את נוטס, כי עורך הדין שהגיש את הבקשה למתן הוראות וניהל את ההליך בשמה אינו מייצג אותה, וכי היא מעולם לא היתה במשרדו. בתשובה לשאלת בא-כוחה של נוטס, "יש לך טענה שהנכס שלך?" השיבה ג'יזל: "אין לי שום טענות על כלום". כשנשאלה שוב "אין לך טענות על הנכס הזה?" ענתה במפורש "לא". בעקבות זאת קבע בית המשפט, כי "התביעה [של ג'יזל] מבוטלת, אין בפניי הליך. אין בפניי תביעה מבחינתה של הגב' ג'יזל בלס [...] [ג'יזל] הצהירה בפני ביהמ"ש שאין לה תביעה כלשהי כלפי הדירה, אין לה טענות כלפי גב' נוטס, עו"ד חלפין אינו מייצג אותה [...] אין יותר בקשה לביטול צו מניעה ואין תביעה כנגד הגב' נוטס". בעקבות זאת ביקש אביה של ג'יזל להצטרף כצד להליך, בטענה שהשינוי הפתאומי בעמדתה של בתו מחייב בחינה מעמיקה, ושהשאלות שנשאלה היו שאלות "מוזמנות". ביום 15.3.2016 נדחתה הבקשה, שכן לאב "אין כל מעמד בהליך, מרגע שאושר הסדר הנושים, ומרגע שלא טען לזכויות כלשהן בדירה אלא אף טען להיפך". בקשת רשות ערעור על החלטה זו, נדחתה אף היא (רע"א 3118/16 בלס נ' בלס (15.6.2016)). 4. חלפו-עברו כשלוש שנים, ואותה ג'יזל שהצהירה כי אין לה טענות לבעלות בנכס, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לחידוש ההליכים בתביעה שהוגשה בשנת 2007. בהחלטתו מיום 28.3.2019 קבע בית המשפט המחוזי (הנשיא א' אורנשטיין), כי "תיק זה בוער ונסגר לפני שנים רבות. על [ג'יזל] לעתור לשחזור התיק, לצרף את כתבי הטענות ויתר המסמכים הרלוונטיים, וזאת ייתמך בתצהיר כדין". בהתאם לכך, פנתה ג'יזל לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחזור התיק, וביום 4.6.2019, לאחר קבלת תגובתה של נוטס, דחה בית המשפט (השופטת-הרשמת נ' גרוסמן) את הבקשה. בית המשפט קיבל את טענת נוטס, לפיה מאחורי הבקשה עומד בפועל אביה של ג'יזל, הוא המושך בחוטים, ומנסה לפתוח מחדש את ההכרעה בעניין הזכויות בדירה. סוגיה זו הוכרעה במסגרת תיק פשיטת הרגל, לאחר שהצדדים הסכימו שתידון שם, ובנסיבות אלו אין הצדקה להורות על שחזור התיק. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי הדיון בתביעה משנת 2007 הסתיים, וכי אין מדובר בתיק ש"אבד או הושמד" כלשון תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות השחזור), ולפיכך אין להתיר את שחזורו. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 5. ג'יזל טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי התביעה משנת 2007 "נבלעה" בתיק פשיטת הרגל. לטענתה, מעולם לא ניתנה החלטה על מחיקת התביעה במסגרת התיק עצמו, ובנסיבות אלו נותר התיק תלוי ועומד מכוח ההחלטה על עיכוב ההליכים. עוד טענה, כי ההסכמה שניתנה למחיקת התיק האזרחי במסגרת תיק פשיטת הרגל היתה "הסכמה שצפתה פני עתיד ואשר לא התממשה", שכן לא ניתנה בתיק הכרעה לגופו של עניין. לפיכך גורסת ג'יזל, כי שחזור התיק דרוש לשם "המשך קיום ההליך", ומשכך יש ליתן צו שחזור בהתאם להוראת תקנה 2 לתקנות השחזור. לשיטתה של ג'יזל, בקשה לשחזור תיק היא בקשה טכנית, ושגה בית המשפט בכך שנדרש לבחינת המחלוקת המהותית, בהיותה ראויה להתברר במסגרת הבקשה שתוגש לחידוש ההליכים בתיק האזרחי. הוריה של ג'יזל הצטרפו לטענותיה. 6. לעמדתה של נוטס, מדובר ב"ניסיון נואש מטעם המערערת והמשיבים 3-2 להתל בערכאות השיפוטיות ולנצל לרעה הליכי משפט". ג'יזל והוריה טוענים טענות סותרות במסגרת ההליכים השונים ומשנים את גרסתם חדשות לבקרים; הבקשה דנא אינה אלא המשך של התנהלותם הפסולה. לגופם של דברים סבורה נוטס, כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שבניסיון לפתוח מחדש הכרעות שיפוטיות עסקינן, ואין להתיר זאת במסגרת בקשה לשחזור תיק. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי, התיק בוער כדין לאחר שנמחק בהסכמה, ובנסיבות אלו לא מתקיים התנאי הראשון בתקנות השחזור, שמאפשרות שחזור של תיק אשר "אבד או הושמד". יתר על כן, צו לשחזור התיק ינתן רק במצבים שבהם נחוץ השחזור "לשם המשך קיום ההליך או למטרה אחרת". לשיטת נוטס, על מנת שיתקיים תנאי זה, נדרש מבקש השחזור להראות, כי קיימת לו "עילת תביעה ריאלית". בנדון דידן, לאחר שג'יזל הסכימה להעברת הדיון בסוגיית הזכויות בדירה לתיק פשיטת הרגל, ולאחר מכן זנחה במפורש את טענותיה, ברי כי לא קיימת לה עילת תביעה בתיק האזרחי. דיון והכרעה 7. דין הערעור להידחות. על-פי לשון תקנות השחזור: "נוכח בית משפט [...] כי תיק של בית משפט אבד או הושמד, כולו או חלקו, או כי מסמך שבו נעשה בלתי קריא, וכי יש צורך בשחזורו של התיק או של המסמך לשם המשך קיום ההליך או למטרה אחרת, רשאי הוא לצוות על השחזור של התיק או של המסמך". רשאי, ולא חייב; הפעלת הסמכות – נתונה לשיקול דעת. בנדון דידן, סבורני כי התנהלותם של ג'יזל והוריה מחייבת שלא להעתר לבקשתם, גם אילו הייתי נכון להניח לטובתם כי יתר התנאים הדרושים לכך מתקיימים. 8. ראשית נגדור את גבולות שיקול הדעת המדובר. מקובלת עלי הנחת המוצא, לפיה בקשה למתן צו שחזור לשם המשך קיום הליך, אינה האכסניה הראויה לבירור טענות מהותיות הנוגעות להליך עצמו. אין זה תפקידו של בית המשפט בשלב זה לבוא בעובי הקורה של התיק, לבחון את הראיות, להעריך את סיכויי התביעה. ברי, כי מחוקק-המשנה לא התכוון להורות על קיום מעין 'משפט זוטא' במסגרת בקשת השחזור. דא עקא, שבכך אין כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט ולחייבו לתת יד לשימוש לרעה בהליכי משפט, או לניהול הליכי סרק. שיקול הדעת של בית המשפט תחום אפוא לבירור כנותה של הבקשה, ולבחינת תום הלב שבהגשתה. 9. לא אחת עמד בית משפט זה על הקושי הטמון בהגדרת המונח 'שימוש לרעה בהליכי משפט'. כפי שציינה הנשיאה (כתוארה אז) ד' ביניש: "השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל-דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה" (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (15.01.2007)). בע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.04.2015) עמד הנשיא (בדימוס) א' גרוניס על כך שבנסיבות מסוימות, הגשת בקשות חוזרות ונשנות בניסיון לפתוח מחדש סוגיה שהוכרעה זה מכבר עשויה לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, גם כאשר ההכרעה אינה יוצרת מעשה בית דין. בכלל זה הדגיש הנשיא גרוניס מצבים שבהם לצד המבקש לפתוח את הסוגיה מחדש היה יומו בבית המשפט, ורק בשל מחדליו לא הסתיים הבירור בהליכים קודמים. הנשיא גרוניס מנה מספר שיקולים שבהם יש להתחשב בקביעה כי בקשה מהסוג הנזכר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ובהם: חלוף הזמן ואחריות הצד המבקש להתארכות ההליכים המשפטיים; שיקולי יעילות מערכתית והקצאת משאבים שיפוטיים; וחוסר תום לב של הצד המבקש, שבא לידי ביטוי במתן הצהרות ריקות מתוכן במסגרת ההליכים המשפטיים השונים. 10. בחינת נסיבות העניין שלפנינו על רקע השיקולים הנזכרים, מוליכה למסקנה לפיה בקשת צו השחזור דנן עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. זה למעלה מעשור שג'יזל והוריה מנהלים הליכים משפטיים שונים בעניין הדירה; טענותיהם משתנות ומתפתחות מעת לעת, הכל לפי הצורך ולפי העניין. התנהלותם עד כה – ובפרט דבריה המפורשים של ג'יזל בחקירתה בבית המשפט, כמפורט לעיל – היא הסיבה לכך שהבקשה במסגרת הליך פשיטת הרגל נמחקה, מבלי שניתנה הכרעה לגוף העניין. נזכיר, כי בתחילת הליך פשיטת הרגל טענה ג'יזל (או שמא נאמר – נטען בשמה) שהדירה בבעלותה. זו היתה גם עמדתו המוצהרת של אביה. כך, למשל, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לאפשר לו לחקור את נוטס חקירה נגדית, ציין האב כי "מבחינה קניינית הדירה [...] שייכת לבתי ג'יזל (פסקה 4 לבקשה מיום 9.12.2015). לאחר מכן, כאמור, חזרה בה ג'יזל מתביעתה ומטענותיה ובקשתה נמחקה, לא לפני שהתקיימו ארבעה דיוני הוכחות, ומספר ישיבות נוספות. משנמחקה הבקשה, הגיש אביה של ג'יזל בקשה להצטרף כצד להליך, ולאחר שזו נדחתה הגיש בקשת רשות ערעור, שנדחתה גם היא, ובה טען, כי "בית המשפט התעלם ממכלול הנתונים, העדויות והראיות, המוכיחות כי בלס (האב – נ' ס') הוא בעלים של הדירה" (רע"א 3118/16 בלס נ' בלס (פסקה 72 לבקשה מיום 13.4.2016). 11. עוד אדגיש את קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה הבקשה בענייננו אמנם הוגשה בשמה של ג'יזל, אך למעשה עומד מאחוריה אביה, שכלל לא היה צד לתביעה האזרחית שלשם חידושה מבוקש השחזור. אין זו תגלית מרעישה, שהרי כך היה גם בהליכים קודמים שנוהלו. כפי ציין השופט י' עמית בדיון שהתקיים ביום 12.2.2018 במסגרת ערעור שהוגש מטעם נוטס על ההחלטה שלא לפסוק לטובתה הוצאות משפט: "כל הצדדים ידעו שבחורה בת 18 לא קונה דירה בכספה, היה ברור ש[ג'יזל] היא איש קש, והיא חוליה שקופה [...] כולם יודעים את זה" (ע"א 6619/16 נוטס נ' שדות (שורות 2-1 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.2018)). עוד עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין השחזור, כי גם בשלב זה נהג אביה של ג'יזל כדרכו, מאן לפרוש את היריעה במלואה, גילה טפח וכיסה טפחיים (פסקה 18 להחלטת בית המשפט המחוזי). התנהלות שכזו – אין לקבל. 12. הליך שחזור מסמכים על-פי תקנות השחזור גורר עמו עלויות בלתי מבוטלות, הן לצדדים, הן לבית המשפט (ראו את תיאור שלבי ההליך ברע"א 396/11 עזבון המנוח דוד רוזן ז"ל נ' עזבון המנוח חיים וינשטוק ז"ל, פסקה 11 (21.03.2011)). ההחלטה ליתן צו שחזור, שמכוחו מתחיל למעשה הליך איתור, שחזור והגשת המסמכים, נתונה לשיקול דעת בית המשפט. בנסיבות דנן, נוכח אופן ההתנהלות, בפרט זו של אביה של ג'יזל, בדין נדחתה בקשת השחזור. הבקשה אינה אלא שימוש לרעה בהליכי משפט. 13. אציע אפוא לחברַי לדחות את הערעור. המשיב 2, הוא 'הרוח החיה', ישלם למשיבה 1 הוצאות בסך של 10,000 ₪. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ג' קרא: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏ז' באב התש"ף (‏28.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19056620_O02.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1