הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. יונתן לוי

החלטה בתיק רע"א 5660/08 בבית המשפט העליון רע"א 5660/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יונתן לוי 2. ניצה לוי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 5685/07 2073/06 מיום 15.10.07 שניתנה ע"י כב' הרשם א' אורנשטיין בשם המבקש: עו"ד ר' בצלאל עו"ד י' סונדרס בשם המשיבים: עו"ד ב' בן צור עו"ד ע' מנור פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד הרשם א' אורנשטיין), בגדרה ניתן סעד זמני האוסר על מימוש משכנתה הרשומה על שתי דירות מגורים בבעלות המבקשים. תחילה הוגש ערעור על החלטתו של כבוד הרשם לבית המשפט המחוזי. בגדרו של הערעור הושגה הסכמה שתוגש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (עם בקשה מוסכמת להארכת מועד). 2. המשיבים, בני זוג, עסקו במסחר במזון בשוק הסיטונאי בירושלים. בשלב מסוים חברו לשני סוחרי מזון אחרים לשם השקעה בפרויקט תיירותי באילת שהופעל באמצעות חברה פרטית בשם ח.מ.ס.א מפעלי תיירות באילת בע"מ (להלן - חמסא). המשיבים רכשו מחצית ממניות חמסא באמצעות חברה בשם צפים נכסים בע"מ (להלן - צפים). לצורך רכישת המניות בחמסא, היה על צפים להעמיד הון עצמי. לצורך עמידה בדרישה זו, לוו המשיבים מהמבקש, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - הבנק), סכומים שונים. להבטחת החזר ההלוואות מושכנו שתי דירות מגורים בבעלות המשיבים. באחת מהדירות מתגוררים המשיבים עצמם עם שני ילדיהם, ובשנייה מתגוררת בִּתם הבכורה של המשיבים. יצוין, כי נוסף על הלוואות אלה, ערבו המשיבים להחזרת אשראי שניתן על ידי הבנק לחמסא. הפרויקט של חמסא נכשל. עקב כך, העמיד הבנק את ההלוואות לפירעון מיידי ונקט הליכי הוצאה לפועל למימוש זכויות המשיבים בדירות. המשיבים, מצידם, הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו אין להם מחויבות כספית כלפי הבנק. בנוסף, הגישו הם בקשה לעיכוב מימוש המשכנתה הרשומה על הדירות עד למתן פסק דין בתובענה. הבקשה למתן סעד זמני התקבלה ביום 15.10.07. כבוד הרשם קבע, כי המשיבים עמדו בנטל להראות כי קיימת להם זכות לכאורה מול הבנק. זאת, משום שהבנק לא הצליח לסתור את גרסתם בדבר הסכמה בין המעורבים, כולל הבנק, לפיה הכספים לפירעון ההלוואה ישולמו על-ידי חמסא ולא על-ידי המשיבים עצמם. לעניין זה ציין בית המשפט, כי הבנק לא הציג עדים מטעמו שהיו יכולים להפריך את גרסת המשיבים, למרות שלא הייתה מניעה שיעשה כן. בית המשפט הוסיף, כי גם שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת מתן הסעד הזמני. נגד החלטה זו מכוונת הבקשה שלפניי. 3. במסגרת הבקשה טוען הבנק בהרחבה, כי בית המשפט שגה כבוד הרשם כאשר קיבל את גרסתם של המשיבים. לטענת הבנק, גם אם ידע הבנק או הסכים לכך שהלוואות יפרעו על-ידי חברת חמסא, אין בכך כדי למנוע ממנו לממש את השעבודים. זאת, שכן אין מחלוקת כי החוב לא נפרע וכי נוטלי ההלוואה הם המשיבים. בנוסף, טוען הבנק, כי לא היה מקום להביא נציגים נוספים מטעמו למתן עדות בשלב הדיון בסעד הזמני. עוד טוען הבנק, כי מאחר שלא הוכחה עילת תביעה לכאורה, לא היה בית המשפט רשאי להידרש לשיקולי מאזן הנוחות. מכל מקום, טוען הבנק כי גם שיקולים אלו אינם נוטים לטובת המשיבים. בפרט אמורים הדברים ביחס לדירת המגורים בה מתגוררת בִּתם של המשיבים. המשיבים, מצידם, סומכים ידם על החלטת בית המשפט המחוזי. יוער, כי ביום 12.2.09 ביקש הבנק להוסיף כאסמכתה את ההחלטה שניתנה ברע"א 8352/08 בנק הפועלים בע"מ נ' סרוסי (לא פורסם, 1.2.2009) (להלן - עניין סרוסי). המשיבים לא התנגדו לבקשה. 4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט בדבר עיכוב הליכי מימוש המשכנתה בדירה המשמשת למגורי המשיבים. כידוע, במקרים לא מעטים, פינוי אדם מדירת מגוריו עלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, המטה את מאזן הנוחות לטובת מתן סעד זמני. לצד זאת סבור אני, כי במסגרת בחינת שיקולי מאזן הנוחות היה על בית המשפט המחוזי להבחין בין הדירה המשמשת למגורי המשיבים עצמם לבין הדירה המשמשת למגורי בִּתם. אכן, לבִּתם של המשיבים עלול להיגרם נזק משמעותי כתוצאה מפינוי הדירה. עם זאת, המשיבים הם אלו אשר בחרו לשעבד את דירות המגורים בבעלותם לטובת מימון פעילותם העסקית. במובן זה, אינני סבור כי יש להבחין בין המקרה דנא לבין המקרה שנידון בעניין סרוסי, עליו ביקש הבנק להסתמך. בשני המקרים מדובר בדירות הנמצאות בבעלות לווים, אשר שועבדו לצורך פעילות עסקית, כאשר הלווים עצמם אינם משתמשים בשתי הדירות למגורים. עצם העובדה כי המשיבים בחרו לאפשר לבִּתם להתגורר בדירה אינה מקנה לדירה חסינות מפני מימוש השעבוד בהתאם להסכם המשכון (השוו, רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 14.5.2006)). מעבר לכך, יש מקום להתחשב אף בזכותו של הבנק לממש את זכותו הקניינית, כמו גם בנזק אשר עלול להיגרם לו כתוצאה מהעיכוב בגביית החוב (למשל, רע"א 9714/08 יורו טרייד השקעות ופיננסים בע"מ נ' שחר (טרם פורסם, 28.1.2009)). לאור האמור, נקודת האיזון המתאימה בין נזקי הצדדים מחייבת כי הבנק יוכל להמשיך בהליכי המימוש ביחס לדירה המשמשת למגורי הבת. 5. אשר לטענות שהעלה הבנק באשר לסיכויי התובענה, אינני סבור כי יש בהם כדי לשנות מהאמור לעיל. בית המשפט מצא, כי גרסת המשיבים ראויה לבירור. את קביעתו זו ביסס על מספר אדנים שונים, תוך שהתייחס באופן מפורש לסתירות בגרסת המשיבים עליהן מצביע הבנק בבקשתו. עוד יוער, כי בית המשפט היה רשאי לקבוע כי משלא ניתן תצהיר על ידי מי מאנשי הבנק שהיה מעורב בעסקה, פועל הדבר לחובת הבנק. אמנם, המשיבים עצמם לא פירטו במסגרת הבקשה והתצהיר את זהות פקידי הבנק שטיפלו בעניינם. ואולם, פגם זה נרפא כאשר המשיבה 2 נשאלה על העניין בחקירתה הנגדית (השוו לעניין חקירת מצהיר במסגרת בקשת רשות להתגונן, ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית חברה רשומה בע"מ, פ"ד כג(1) 410, 415-414 (1969); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 410 (מהדורה עשירית, 2009)). לאור האמור, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת שהפעיל בית המשפט בהקשר זה. 6. הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מתקבל אפוא באופן חלקי. הסעד הזמני שנתן בית המשפט המחוזי ביחס לדירה המצויה ברחוב תבין 22/14 בירושלים מבוטל. המשיבים ישאו בשכר טרחת המבקש בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב באייר התשס"ט (‏6.5.09). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08056600_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il