בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
5656/93
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופטת ד' ביניש
המערערת: שמיר
חברה לביטוח בע"מ
נ
ג ד
המשיבים: 1.
מ. גביע בע"מ
2.
דוד אלון
משיבה
פורמלית: אלמגורים סוכנויות ביטוח בע"מ
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו
מיום 5.9.93 בת"א 2576/88
שניתן
על ידי כבוד השופט נ' עמית
בשם
המערערת: עו"ד א' שטיין
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד י' שלף
בשם
המשיב מס' 2: עו"ד ע' לוין
פ
ס ק - ד י ן
השופטת ד' ביניש:
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתביעה של המשיבה 1 (להלן: "גביע"), כנגד המערערת (להלן
"המבטחת"), והמשיבה 3 (להלן: "סוכנות הביטוח"), שבו הוחלט
לחייב את המבטחת לשלם לגביע תגמולי ביטוח, ולדחות הודעת צד שלישי שהגישה המבטחת
כנגד המשיב 2 (להלן: "אלון").
אלון זכה במכרז שהוציא משרד הביטחון לביצוע
עבודות שיקום גדר מערכת ודרך טשטוש בגבול הצפון. על פי תנאי החוזה עם משרד הביטחון
חויב אלון בביטוח העבודה, הכולל ביטוח של כל המעורבים בביצוע העבודה ובכלל זה
המזמין, הקבלן וכל קבלני המשנה. אלון פנה למבטחת באמצעות מר שפירא, מנהלה של
סוכנות הביטוח (להלן: "סוכן הביטוח"), כפי שעשה במקרים קודמים של ביצוע
עבודות עבור משרד הביטחון, וביקש ביטוח בהתאם. המבטחת הוציאה פוליסת ביטוח
סטנדרטית אשר בתורף של "הרכוש המבוטח / תאור הפרויקט" נכתב "שיקום
גדר חוזה מס' 6604077035". בתורף של פרטי המבוטח נרשם "דוד אלון ו/או
משרד הבטחון ו/או קבלים וכל קבלני משנה".
בין אלון וגביע הוסכם, כי גביע תבצע את העבודה
בתמורה ל90%- מהתקבולים להם זכאי אלון על פי החוזה עם משרד הבטחון. בעת ביצוע
העבודות ירדו גשמים עזים באתר ביצוע העבודה שגרמו לנזקים חמורים בעיקר לדרך
הטשטוש. המבטחת סירבה לכסות את הנזקים בטוענה כי העבודה הייתה ל"שיקום גדר
המערכת ודרך הטשטוש", ואילו הפוליסה התייחסה ל"שיקום גדר" בלבד,
ולפיכך אין כיסוי לנזק שנגרם לדרך הטשטוש, וכן בטענה כי גביע אינה מבוטחת על פי
הפוליסה. גביע תיקנה את הנזקים באמצעיה ולאחר השלמת העבודה הגישה תביעתה כנגד
המבטחת וסוכן הביטוח להשבת סכומי הנזק. המבטחת וסוכנות הביטוח הקימו חזית אחידה
והגישו כתב הגנה משותף בו הודתה המבטחת כי כל מידע שהיה ברשות סוכנות הביטוח יחשב
כאילו נמצא ברשותה ובידיעתה.
2. תביעתה של גביע לקבלת תגמולי הביטוח נשמעה
בבית המשפט המחוזי על ידי כבוד השופטת ע' שצקי, אולם עיכובים שחלו בהגשת הסיכומים
הביאו לכך שהשופטת שצקי פרשה לגמלאות בטרם ניתן פסק הדין. לפיכך הועבר התיק לידי
כבוד השופט נ' עמית. השופט עמית החליט כי "לאור מהות התביעה, מיהות הצדדים
ואופי הפלוגתאות שביניהם ההכרעה בעניין, היא, בעיקרה, על סמך המסמכים שהוגשו
כראיות ושאלת פרשנותם, ועל סמך התרשמות הגיונית מהנסיבות, כפי שעלו בעדויות שנשמעו
בבית המשפט". לפיכך החליט השופט עמית ליתן פסק דין על סמך הראיות והעדויות
בתיק בלא להורות על זימון העדים לפניו.
בפסק הדין נקבע כי גביע הייתה קבלן משנה של
אלון ולכן היא נכנסת בגדר "מבוטח" על פי הפוליסה. עוד נקבע כי הכיסוי
הביטוחי חל על כל העבודה, ובכלל זה על עבודת השיקום של דרך הטישטוש, וכי אלון לא
הסתיר דבר מהמבטחת ומסוכן הביטוח. לאחר בחינת הראיות באשר לגובה הנזק שנגרם לגביע,
פסק השופט קמא כי על המבטחת לשלם לגביע כ95,477- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה
וריבית מיום 2.12.86. מכיוון שלא נמצא כל פסול בהתנהגותו של אלון נדחתה ההודעה לצד
השלישי.
3. על פסק דין זה הגישה המבטחת ערעור לבית משפט
זה. לטענתה שגה בית המשפט קמא כשהחליט ליתן פסק דין בלא לשמוע בשנית את העדים. על
פי הטענה, כיסוד להכרעה בפסק הדין, חייב היה בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים
ולהכריע בגרסאות העובדתיות הסותרות שהוצגו על ידי סוכן הביטוח ואלון, באשר לנסיבות
שקדמו לכריתת חוזה הביטוח. בנסיבות אלו היה על בית המשפט לשמוע את העדים בטרם קבע
ממצאים אלו.
המערערת מוסיפה וטוענת גם כנגד ההכרעות
העובדתיות לגופן. לטענתה שגה בית המשפט בקובעו כי פוליסת הביטוח חלה גם על עבודת
שיקום דרך הטשטוש. בשל המחלוקת העובדתית בין הצדדים באשר למה שהוסכם בעל פה,
ובהעדר התרשמות ישירה של בית המשפט מאמינות העדים היה על בית המשפט לפסוק על פי
נוסח פוליסת הביטוח. בפוליסה נכתב כי הפרויקט המבוטח הינו "שיקום גדר".
שיקום דרך הטשטוש לא נזכר בפוליסה.
המבטחת מערערת גם על החלטת בית המשפט לדחות את
ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד אלון. לטענתה שגה בית המשפט כשקבע כי אלון לא הפר
את חובת הגילוי שהוטלה עליו למסירת פרטים אודות העבודה. לפי הטענה, אלון הטעה
אותה ואת סוכנות הביטוח באשר לאופי העבודה ומיהות המבצע. הטעיה זו נעשתה בכוונת
מרמה ועל כן היא פוטרת את המערערת מכל חבות.
לחילופין, מערערת המבטחת על גובה הסכום שנפסק.
לטענתה, לא היה מקום כי בית המשפט יעדיף את הערכת המהנדס שהעיד מטעם גביע על פני
השמאי שהעיד מטעמה. זאת ועוד, חלקים מסוימים של הפרוייקט נמסרו כבר למשרד הביטחון
בטרם קרות הנזק ולאור הוראות הפוליסה לא היה מקום לפצות את גביע בגין נזק זה.
לסיום טוענת המערערת כנגד חיובה בריבית לפי
חוק פסיקת ריבית והצמדה.
4. גביע ואלון טוענים כי אין פגם בהחלטת השופט
לדון בתביעה בהסתמך על הראיות שבתיק. השופט עמית בחן היטב את הטענות והראיות ופסק
תוך מודעות לקשיים בהערכת העדויות הנובעים מחוסר יכולתו להתרשם מן העדים. עוד
טוענים הם, כי אין גם מקום שבית המשפט שלערעור ישנה מנוהגו להימנע מלבחון את
הקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט קמא. לטענתם, על פי ההלכות שיצאו מלפני בית משפט
זה אין מקום להתייחסות שונה של ערכאת הערעור לקביעות עובדתיות של בית המשפט דלמטה,
רק משום שהשופט קמא לא שמע את העדויות.
גביע טוענת עוד כי צדק בית המשפט כשדחה את
דברי סוכן הביטוח בעדותו, על פיהם הטעה אותו אלון. סוכנות הביטוח הסכימה עם אלון
וגביע, בשלב ראשון, כי על המבטחת לפצות אותם בגין הנזק. רק בהמשך, בעקבות סיכום
בין הסוכנות לבין המבטחת, חזר בו סוכן הביטוח מעמדתו והצטרף לעמדת המבטחת.
לטענת גביע ואלון, צדק השופט קמא כשקבע כי
המערערת ידעה שנשוא העבודה כולל גם את דרך הטשטוש. בפוליסת הביטוח לא נרשם כי
הפרוייקט המבוטח הינו "שיקום גדר" בלבד, אלא "שיקום גדר חוזה מס'
6604077035". לפיכך הפוליסה חלה על כל העבודות שבוצעו במסגרת אותו חוזה.
הימנעות הצדדים מציון הפרטים המלאים נבעה מהוראות משרד הביטחון שאסר על ציון מהות
העבודה בפוליסה. זאת ועוד, בפוליסה יש פיסקה שלמה המתייחסת לנזקים העלולים להיגרם
לעבודות עפר. פסקה זו מלמדת כי המבטחת ידעה שהפרויקט המבוטח כולל גם עבודה על דרך
הטשטוש. על מהות העבודה ידעה סוכנות הביטוח גם מצו התחלת העבודה שהוצא על ידי משרד
הבטחון. אלון שלח לסוכן הביטוח את הצו בו כתוב מפורשות כי מהות העבודה הינה שיקום
גדר ודרך הטשטוש. גם ממכתבו של סוכן הביטוח מיום 6.1.87 עולה כי מהות העבודה הייתה
ידועה לסוכן היטב. לפיכך בדין קבע בית המשפט כי סוכן הביטוח ידע היטב על מהות
העבודה.
עוד טוענת גביע, כי היה כיסוי ביטוחי גם
לעבודות שבוצעו על ידה כקבלנית משנה של אלון. בפוליסת הביטוח נקבע מפורשות כי
הכיסוי הביטוחי ניתן גם לקבלני משנה של אלון. גביע הייתה קבלן משנה של אלון ולכן
היא זכאית לתבוע את תגמולי הביטוח.
אשר לטענות החילופיות בדבר הנזק המכוסה על פי
הפוליסה, טוענת גביע כי המערערת הודתה בכתב הגנתה בנזקים ובסכומם ולכן היא מנועה
מלטעון כנגדם. גביע גם תוקפת את טענות המערערת בשאלת הנזק לגופן.
5. בטרם אדון בגופן של הטענות, אתייחס תחילה
לטענת המערערת המתבססת על כך שהשופט שפסק את הדין אינו השופט ששמע את העדים וגבה
את הראיות.
תקנות סדר הדין האזרחי הביאו בחשבון נסיבות
בהן נבצר משופט ליתן פסק דין בענין בו החל בשמיעת הראיות, ושופט אחר שלא גבה את
הראיות נאלץ לפסוק את הדין. לפיכך, קבעה תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד1984-:
"נמנע
משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי
תקנות אלה, כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו
הפסיק קודמו".
אין חולק כי הוראות תקנה זו חלות גם כאשר
השופט הראשון סיים את שמיעת הראיות בתיק, אך טרם כתב פסק דין. (ראו: ע"א
387/74 אברהם נ' בית מרגוע ומלונות היוזם בע"מ, פ"ד כט(1) 353
,356).
השאלה אם התקיים טעם אשר בגינו היה על בית
המשפט לשוב ולזמן את העדים או את חלקם כדי להכריע בעובדות שלפניו מסורה בידי השופט
שהענין נתון להכרעתו. לעתים מתחייבת לצורך קביעת העובדות הכרעה במהימנות העדים
ובית המשפט של ערכאה ראשונה עשוי לסבור כי לצורך הכרעתו בשאלת המהימנות נדרש הוא
לשוב ולשמוע את העדים כדי להתרשם מהם התרשמות בלתי אמצעית. עם זאת, במקרים רבים
אין מניעה כי מקריאת החומר בתיק יגיע השופט למסקנה כי ביכולתו להכריע במחלוקות
העובדתיות גם בלא לזמן את העדים. למסקנה זו רשאי השופט להגיע גם כאשר לצורך קביעת
העובדות עליו להכריע במהימנות העדויות, אם יכול הוא להתבסס על ההגיון הפנימי של
העדויות העולה מקריאתן, ובמיוחד אם ניתן להתרשם מבחינת התאמתן של העדויות לראיות
אחרות. על אחת כמה וכמה מוצדק הדבר כאשר ההכרעה מתבססת על עדויות התואמות מסמכים
וראיות בכתב, המאפשרים בחינה אובייקטיבית של העדויות והראיות על פי הכתב (השוו:
ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח' וערעור שכנגד,
פ"ד כז(1) 773,768; ע"א 387/74 אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות
"היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 356-357,353; ע"א 175/87 לובצקי
נ' גילגור (לא פורסם).
בענייננו החליט השופט עמית שיש בידיו כלים
מספיקים לצורך ההכרעה בעובדות השנויות במחלוקת. עיקר המחלוקת נסובה על פירוש
פוליסת הביטוח והמסמכים האחרים שהועברו בין הצדדים. ההכרעה בין הגירסאות השונות
יכולה להיעשות תוך בחינת הגיונן לאור הנסיבות, העדויות שאינן שנויות במחלוקת
והמסמכים שבתיק. השופט עמית הביא כל זאת בחשבון. הוא גם הביא בגדר שיקוליו את
הצורך לחסוך מזמנם של הצדדים ושל בית המשפט. שיקולים אלו הינם שיקולים ענייניים.
ההכרעה בענין זה מסורה לשיקול דעתו של השופט קמא, ואין בית משפט של ערעור נוטה
להתערב בכגון דא (ראו ע"א 387/74 הנ"ל). אין מקום להתערב בהכרעה זו גם
במקרה שלפנינו.
6. טוענת המערערת כי גם אם אין להחזיר את התיק
לבית המשפט קמא לשמיעה חוזרת של הראיות, אין מניעה, לכאורה, להתערב בממצאים
העובדתיים אותם קבע השופט קמא, מכיוון שהוא לא שמע את הצדדים, ולכן לא רכש יתרון
על פני ערכאת הערעור. אכן, הטעם העיקרי לכלל על פיו נמנעת ערכאת הערעור, בדרך כלל,
מהתערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, נגזר מיתרונה של הערכאה הראשונה
המתרשמת באופן בלתי אמצעי מן העדויות שהושמעו לפניה (ראו ע"א 496/89 אל
קאלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח', פ"ד מה(4) 343, 347).
אולם גם אם לא היו בפני הערכאה הראשונה עדויות בעל פה, עשוי להיות לה יתרון מה
בקביעת העובדות. קביעת העובדות והממצאים היא מעניינו של בית המשפט של הערכאה
הראשונה היושב על המדוכה, בין היתר, לשם כך. חובתו לבחון כל ראיה וכל עדות בעיון
רב, ולהכריע בהתבסס על כל אלו. לעומתו ערכאת הערעור מקיימת בדרך כלל דיון מסוג
אחר. אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לערוך ניתוח והערכה של כל אחת מהעדויות לשם
קביעת הממצאים העובדתיים, כפי שמחויב לעשות שופט של הערכאה הראשונה. תפקידה העיקרי
של ערכאת הערעור הוא לבחון אם שגה בית המשפט במסקנות המשפטיות שהסיק מהעובדות שהיו
לפניו. אין בכך כדי למנוע את התערבותה של ערכאת הערעור כאשר מתברר כי בית המשפט
קמא שגה בקביעת העובדות לפי הראיות שהיו בפניו. אולם בהתחשב במגבלותיו של בית
המשפט שלערעור בבחינת ראיות אלו, נוהג הוא להימנע מהתערבות בהכרעות העובדתיות, אלא
אם כן על פני הדברים, נמצא כי הממצאים אינם מתיישבים עם הראיות, או שנפלה טעות
עקרונית היורדת לשורש הדברים בהערכת העובדות שעלו מחומר הראיות, וכן כאשר המסקנה
שהסיקה הערכאה הראשונה מן העובדות שהוכחו ומהראיות אינה עומדת במבחן ההגיון. (ראו:
ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד
מז(3) 249-250,240).
בפסיקתו של בית משפט זה, יש גישות בעלות
הדגשים שונים ביחס למידה הראויה של התערבות ערכאת הערעור בנסיבות בהן השופט קמא לא
שמע את הראיות (ראו ע"א 986/93 קלמר נ' גיא ואח' (טרם פורסם);
ע"א 175/87 הנ"ל). אולם ניתן לסכם ולומר כי בדרך כלל, כאשר בית המשפט של
הערכאה הראשונה מכריע על בסיס ראיות בכתב בלבד, יכול ויהיה בכך נימוק להתערבות של
ערכאת הערעור גם בממצאים העובדתיים הנוגעים לקביעת המהימנות. במילים אחרות, הכלל
על פיו נמנעת ערכאת הערעור בדרך כלל מהתערבות בממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט קמא
חל גם כאשר השופט של הערכאה הראשונה לא שמע את העדים, אף כי במקרה כזה ייקל על
ערכאת הערעור לסטות ממנו.
נבחן, אם כן, את מסקנותיו של בית המשפט קמא
לגוף הענין לאור האמור לעיל.
7. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט בקובעו כי
סוכן הביטוח הסכים לביטוח עבודת השיקום של דרך הטשטוש. לדעתי אין מקום להתערבות
בממצא זה. אמנם, בפוליסת הביטוח נכתב כי נשוא הביטוח הינו "שיקום גדר חוזה
מס' 6604077035" והצדדים נמנעו מלציין בפוליסה את דרך הטשטוש ונמנעו מלציין
כי הגדר אותה משקמים הינה גדר מערכת, אלא שהסיבה לרישום המקוצר נובעת מהתחייבותו
של אלון בחוזה עם משרד הביטחון שלא לכלול בפוליסה את פרטי העבודות ואת מקום
ביצוען. הוראה זו בחוזה בין אלון למשרד הבטחון כתובה מפורשות בנספח ו' לאותו חוזה.
סוכן הביטוח ידע על קיומה של הוראה זו בחוזה, בשל היותה תנאי אחיד בחוזים מן הסוג
האמור שנערכו עם משרד הביטחון, חוזים אותם הוא הכיר היטב ממקרים קודמים בהם הוא
טיפל. הסוכן אף אישר ידיעתו את התניה האמורה במכתבו למערערת מיום 6.1.87 (מוצג
ת11/).
המסקנה בדבר ידיעת סוכן הביטוח את היקף
הפרויקט המבוטח מתבקשת גם מראיות רבות אחרות שבתיק. ראשית, אלון מסר לסוכן הביטוח
את צו התחלת העבודה מיד כשצו זה התקבל לידיו. בצו כתוב מפורשות שם העבודה
"שיקום גדר מערכת ודרך טשטוש". סוכן הביטוח לא הכחיש בעדותו את קבלת
הצו, וגם בסיכומי טענותיו לפנינו לא טען בא כוח המערערת כנגד פסיקת בית המשפט כי
הצו נמסר לידיו. שנית, בפוליסה נכתב במפורש מספר החוזה שהעבודה על פיו זכתה לכיסוי
הביטוחי. אין חולק כי החוזה האמור כלל הסבר מפורט לגבי מהות העבודה, כולל באשר
לשיקום דרך הטשטוש. הסוכן שימש כחתם בחוזי ביטוח קודמים רבים של עבודות שבוצעו
עבור משרד הבטחון והכיר את הטכניקה של הפנייה למספר החוזה שהיתה נהוגה בענינים
מהסוג הנדון. שלישית, במכתבו הנ"ל למערערת מיום 6.1.87 כתב סוכן הביטוח כי
לפי פרשנותו את הפוליסה, לאור חובת הסודיות "לא הייתה ואין אפשרות לפרט
בפוליסה כל פירוט שהוא למעט כותרת כללית". במכתב זה בא סוכן הביטוח בטרוניה
לשמאי של המערערת על התעלמותו מתניית הסודיות בהסכם עם משרד הבטחון. ממכתב זה עולה
בבירור כי לפי דעתו של סוכן הביטוח שגתה המערערת כשקבעה כי אין מוטלת עליה חובה
לשלם את תגמולי הביטוח. לפיכך היו בידי בית המשפט קמא די ראיות כדי לקבוע כי סוכן
הביטוח ידע שהעבודה המבוטחת כוללת גם את שיפוץ דרך הטשטוש. משהוכח כי כל המידע
הדרוש היה בידי סוכן הביטוח הרי שגם הטענה כי אלון הטעה את סוכן הביטוח נדחתה
בדין.
לא למותר להזכיר עוד כי בין אלון לסוכן הביטוח
התפתחה מערכת יחסים, לפיה הביטוח נעשה בלי שאלון נתבקש כלל למלא טופס הצעת ביטוח
ובלי שהוא נתבקש למסור פרטים מפורטים באשר לביצוע העבודות. גם במקרה זה לא נדרש
אלון למלא טופס הצעת ביטוח או למסור פרטים נוספים למבטחת בטרם נוסחה הפוליסה.
לפיכך גם אם חסרו לסוכן הביטוח פרטים בדבר העבודה אין לו להלין אלא על עצמו.
אין גם כל בסיס להתערבותנו בקביעתו של בית
המשפט קמא כי הפוליסה מגינה גם על נזקים שנגרמו לעבודתה של גביע מהיותה קבלן משנה.
בפוליסה נכתב במפורש כי הכיסוי הביטוחי ניתן לאלון ולכל קבלני המשנה. אין כל ביסוס
בראיות לטענתה של המערערת כי אלון מכר את התחייבויותיו וזכויותיו על פי החוזה
לגביע. אלון כזוכה במכרז נותר לאורך כל שלבי ביצוע הפרויקט כאחראי עליו מול משרד
הבטחון. העובדה כי לאורך הזמן הצטמצמה פעילותו והחל נוצר בפועל קשר ישיר בין אנשי
משרד הבטחון לבין מנהלה של גביע, כמי שהיה בשטח בו בוצעה העבודה, אין משמעותה כי
אלון העביר או "מכר" את חוזה העבודה לגביע. חובתו של אלון כלפי משרד
הבטחון נותרה בעינה והוא לא התיימר להשתחרר ממנה, מה גם שעל פי החוזה הוא אף לא
היה רשאי לעשות כן. הוא השתתף בפגישות התיאום עם אנשי משרד הבטחון וכל הכספים על
פי החוזה הועברו אליו. מעדותו של המפקח מטעם משרד הבטחון עולה שגם במשרד הבטחון
ראו בגביע קבלנית משנה של אלון ותו לו. לפיכך אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט כי
גביע היתה קבלן משנה של אלון.
8. טענתה העיקרית של המערערת באשר לגובה הנזק
שנפסק לחובתה, נוגעת לתגמולים שנפסקו בגין הנזק לקטע א' של העבודה. המחלוקת בין
הצדדים נטושה סביב השאלה האם גביע מסרה כבר קטע זה לידי משרד הבטחון קודם לקרות
הנזק - שאז אין כיסוי ביטוחי לנזק זה - או שמא קטע הכביש האמור טרם נמסר סופית
למזמין העבודה. בית המשפט אימץ בעניין זה את עדותו של המפקח על העבודה מטעם משרד
הביטחון, שלא היה צד לסכסוך, אשר קבע כי בעת קרות הנזק הקטע טרם נמסר סופית. אין
לדעתי במסקנה זו פגם כלשהו המצדיק התערבותנו.
טענתה הכללית של המערערת כי בית המשפט העדיף
את עמדתו של המהנדס מטעם המשיבה על עמדת השמאי מטעמה אינה מבוססת. לגבי רוב הנזקים
קיבלה גביע את עמדת השמאי מטעם המערערת באשר לגובה הנזק, ובית המשפט פסק על פי
הסכומים המוסכמים הללו. אשר לנזק בקטע עבודה א' העדיף השופט את השומה של השמאי
מטעם המערערת ודחה את טענת גביע לנזק רב יותר. רק באשר לנזק לקטע ג' הייתה מחלוקת
בין השמאי מטעם המערערת למהנדס מטעם גביע. בית המשפט בחן מחלוקת זו ודחה את עמדת
השמאי מטעם המערערת, שכן על פי הנתונים שהוא עצמו ציין בחוות דעתו, התבקשה המסקנה
כי כמות האדמה שהוזזה הייתה 2700 מ"ק כנטען על ידי גביע. המערערת בסיכומיה
בפני בית משפט זה לא הביאה כל טענה קונקרטית כנגד מסקנה זו של בית המשפט, והסתפקה
בטענה הכללית כי בית המשפט העדיף שלא כדין את חוות הדעת של השמאי מטעם גביע. אין
בטענה כללית זו כדי ללמד על עילה כלשהי להתערבות ערכאה זו. לא מצאתי גם כל ממש
בטענתה הבלתי מנומקת של המערערת כנגד פסיקת הריבית וההצמדה על פי חוק פסיקת ריבית
והצמדה.
לאור כל האמור לעיל, הנני בדעה כי יש לדחות את
הערעור ולהורות למערערת לשאת בהוצאות המשפט של גביע ושל אלון בערכאה זו בסך של
12,000 ש"ח לכל אחד.
ש
ו פ ט ת
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה
נ ש י א
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה
של השופטת ד' ביניש
ניתן היום, כ' בסיון
תשנ"ז (25.6.97).
ה נ ש י
א ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן
מזכיר
ראשי
93056560.N01
חכ/