טל עמרם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 5655/13 בבית המשפט העליון רע"פ 5655/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המבקש: טל עמרם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 30.06.2013 בעפ"ג 045636-06-13 שניתן על ידי כבוד השופטים א' טל, א' מקובר וז' בוסתן בשם המבקש: עו"ד משה קשלס בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, בעפ"ג 45636-06-13 (כב' הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר וז' בוסתן), אשר קיבל את ערעור המדינה על גזר הדין שניתן בבית משפט השלום ברחובות, בת"פ 33771-07-12 (כב' סגן הנשיאה י' לוי). בית משפט השלום הרשיע את המבקש על פי הודאתו בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין נושא נשק קר, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וגזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה למשך 6 חודשים לבל יעבור תוך 3 שנים עבירת איומים או אלימות, פיצויים למתלונן בסך 4,000 ₪, קנס בסך 2,000 ₪ וצו מבחן למשך שנה. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ירצה שנת מאסר מאחורי סורג ובריח, חלף עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות. יתר רכיבי העונש שנקבעו על ידי בית משפט השלום נותרו על כנם. 2. על פי כתב האישום המתוקן, המתלונן הציע למבקש, יליד 1994, לשתות עמו משקה אלכוהול. בתגובה לכך תקף אותו המבקש וחבט בראשו באמצעות בקבוק המשקה, כך שהבקבוק נשבר על ראש המתלונן. לאחר מכן הטיח את הבקבוק השבור בפני המתלונן וגרם לו לחתך עמוק של כ-10 ס"מ בפניו, קרוב לאוזנו, שבגינו נזקק לטיפול רפואי בבית חולים. המדינה טענה בבית משפט השלום כי מתחם הענישה בנסיבות העניין נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל ועתרה להטלת עונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי בית הסוהר. מנגד הצביע הסנגור על נסיבות מקלות בעניינו של המבקש: היותו "בגיר צעיר" – בן שמונה עשרה וחצי שנים באותה העת, ללא עבר פלילי, אשר נטל אחריות מלאה למעשיו. נוכח אלה, ולאור המלצת שירות המבחן לתת משקל רב לשיקול השיקום, נטען על ידי הסנגוריה כי יש להשית עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית משפט השלום גינה את מעשהו של המבקש, וקבע כי הפגיעה בערכים המוגנים של חיי אדם, שלמות גופו ותחושת הביטחון של הציבור נפגעו במידה ממשית. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, וכי יש להקל בעונשו של המבקש ולתת לו הזדמנות להשתקם על ידי הטלת עבודות שירות. המדינה ערערה על קולת העונש, וטענה כי יש לקבוע שהרף התחתון של מתחם הענישה חייב לכלול עונש מאסר בבית הסוהר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי העונש שהושת על המבקש אינו משקף את מדיניות הענישה הראויה. מתחם הענישה הראוי הועמד על תקופה שבין 9 חודשים לשתי שנות מאסר בפועל. בכל הנוגע לנסיבות האישיות של המבקש ולשיקול השיקום, בית המשפט התייחס לכך שהליך הטיפול עודו בראשיתו ואין בו כדי להפיג את החשש ממסוכנות המשיב. בנוסף לכך, הוזכר כי שירות המבחן ציין שמאפייני המשיב ויכולותיו לשלוט על עצמו מעלים מסוכנות בינונית להישנות התנהגות אלימה. ביחס לפסק דין זה הוגשה הבקשה דנן. המבקש עותר לפנינו לביטול עונש המאסר לריצוי בין כותלי בית הסוהר, ולחלופין להקלה משמעותית בעונשו. הסנגור טוען כי הפער בין ענישת הערכאות השונות מצדיק את קבלת רשות הערעור. לגופו של עונש, חוזר הסנגור על נסיבותיו המקלות של המבקש, ומוסיף כי הוא מצוי בעיצומו של הליך טיפולי מוצלח, אשר עתיד להיקטע בעקבות המאסר. טענה נוספת היא שבית המשפט סטה מן הענישה הנהוגה והמקובלת בנסיבות דומות ללא הנמקה הולמת. מנגד סומכת המדינה ידיה על פסק דינה של ערכאה קמא. בדיון שלפנינו הדגיש בא-כוחה כי נסיבות המקרה הנוכחי אינן חריגות באופן המצדיק את מתן רשות הערעור. 3. הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור תוענק בצמצום, ורק במקרים אשר כרוכה בבקשה שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית כבדת משקל, או במקרים חריגים בהם קיים חשש לחוסר צדק או לעיוות דין שנגרם למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 2263/13 אבגי נ' מדינת ישראל (28.4.2014); רע"פ 2200/14 רוט נ' מדינת ישראל (24.4.2014)). הסנגור הצביע על כך שהפער בין העונש שהוטל בערכאה הדיונית והעונש שהוטל בערכאת הערעור אינו מבוטל, אלא שכידוע – החמרה בענישה אינה מצדיקה כשלעצמה רשות ערעור בגלגול שלישי. בנסיבות המקרה הנוכחי אין בפער זה עילה מספקת לקבלת הבקשה. בחינת יתר הטענות לגופן מובילה אף היא למסקנה זהה. אוסיף כי אף אם יש מקום לגישה גמישה יותר ביחס למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אין הצדקה בנסיבות העניין לשנות מעונשו של המבקש, כפי שיובהר בהמשך. טענה ראשונה של הסנגור נגעה למתחם העונש ההולם. נטען כי נסיבות ביצוע העבירה מצדיקות את קביעת הרף התחתון של מתחם הענישה במאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. טענה זו אין לקבל. לפי סעיף 40ט לחוק העונשין, מתחם העונש ההולם נקבע בהתחשב בנסיבות הקשורות לביצוע העבירה בלבד, ולא בנסיבות אישיות של המבצע אשר אינן קשורות לביצוע העבירה. בסעיף זה נמנות הנסיבות המרכזיות המשפיעות על חומרת המעשה. בחינת נסיבות אלה במקרה שלפנינו מעלה כי מדובר במקרה חמור. באשר לתכנון, בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי לא מדובר במעשה רגעי וספונטני גרידא, שכן המבקש לא הסתפק בשבירת הבקבוק על צווארו של המתלונן אלא הוסיף תקיפה על תקיפה ודקר אותו בשברי הבקבוק. גם אם תחילת האירוע לא תוכננה, המשכו היה מתוכנן. בנוסף לכך, המבקש פעל מיוזמתו, וללא השפעה של אחרים עליו. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה אף הוא חמור, שכן הדקירה כוונה לפניו של המתלונן – פגיעה אשר פעמים רבות תוצאותיה קשות. גם בחינת הסיבות לביצוע העבירה אינה מקלה עם המבקש, אשר טען כי המתלונן העליב אותו בעבר. כזכור, במועד האירוע המתלונן דווקא הראה אותות ידידות למבקש. מידת השליטה של המבקש על האירוע ברורה וחד משמעית, והוא לא סבל מכל מצוקה נפשית. סופו של חשבון – מדובר בנסיבות שאינן מן הקלות. הסנגור תמך את טענתו בפסיקה. העיון בה מעלה כי הענישה ביחס לאירועי דקירה מעין זה שלפנינו מגוונת, וניתן למצוא בה גם ענישה של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בנסיבות מסוימות. כך למשל ברע"פ 3804/08 שושנה מאיירס נ' מדינת ישראל (23.10.2008), ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' דניס ברזינסקי (22.03.2010)) ו2849/13 מדינת ישראל נ' טייצאו טגבה (13.8.2013), אליהם הפנה הסניגור. מנגד, ניתן למצוא פסיקה מחמירה יותר, אשר קובעת עונשי מאסר משמעותיים בבית הסוהר. כך, למשל, ברע"פ 3123/11 עוזי מחרט נ' מדינת ישראל (31.12.2011), בו נדון המערער, אשר דקר את המתלונן בבקבוק שבור, לשמונה חודשי מאסר בבית הסוהר חרף המלצת שירות המבחן על ריצויו בעבודות שירות. בע"פ 4884/06 מוראד רשואן נ' מדינת ישראל (10.12.2007) הקל בית המשפט בעונשו של המערער כך שיעמוד על שלוש שנות מאסר, בגין דקירת המתלונן בבקבוק שבור, חרף היותו "בגיר צעיר". בע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (15.06.2009) (להלן: עניין פלוני) דובר על דקירה באמצעות סכין יפנית שהובילה לאשפוז המתלונן. בית המשפט קיבל בדעת הרוב את ערעור המדינה, והחמיר את עונשו של המשיב לשנת מאסר לריצוי בבית הסוהר, חרף היותו קטין, ללא עבר פלילי, המצוי בהליך שיקום מוצלח, ולמרות שתסקיר שירות המבחן העריך ששיקומו עלול להיקטע בעקבות המאסר. על אף גיוון זה, ממכלול הפסיקה עולה כי העונש של ביצוע עבודות שירות מקל מדי. גם פסקי הדין שהביא הסנגור תומכים בכך. בפסקי דין אלה הודגש כי בהיבט של נסיבות המעשה – מדובר במעשים חמורים, אשר מצריכים, באופן עקרוני, ענישה הולמת ומרתיעה. עוד יוער כי המקרים שנדונו בהם היו חמורים פחות מן המקרה הנוכחי, מבחינת נסיבות ביצוע העבירה. מבלי לקבוע מסמרות, הרף שהוצע על-ידי בית המשפט המחוזי אינו מצדיק התערבות בגלגול שלישי. 4. אולם בכך לא די, שכן ניתן לסטות מן המתחם ההולם לקולא משיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק העונשין). השאלה המרכזית היא, אפוא, האם ובאיזו מידה ישנה הצדקה לחרוג מן המתחם ההולם שקבע בית המשפט קמא, משיקולי שיקומו של המבקש. הסנגור הצביע על כך שהמבקש מצוי בעיצומו של הליך טיפולי מוצלח, וכי קיימת אפשרות ממשית ששיקומו ייפגע בעקבות שליחתו לבית הסוהר. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לפוטנציאל השיקום של המבקש, אך קבע שאין בכך להפיג את מסוכנות המבקש, אשר היה מצוי רק בראשית ההליך באותה עת. אלא שכעת מצוי המבקש בשלב מתקדם יותר של ההליך, ומתסקיר שירות המבחן שנערך לו במהלך ההליך דנן עולה שאכן מדובר בהליך בעל פוטנציאל הצלחה, אף כי הייתה מעידה אחת של שתיית אלכוהול במהלכו. למרות זאת, לא מצאתי לנכון לתת לשיקום השיקום משקל מכריע בענייננו. ברקע הדברים יש לזכור, מצד אחד, כי המחוקק הותיר את הצעד של סטייה ממתחם הענישה לקולא לשיקול דעתו של בית המשפט. שני יסודות ענישה במצב דברים זה. האחד הוא שמשמעות החריגה מן המתחם היא מתן עונש שאינו הולם את חומרת העבירה, ואינו משקף באופן נכון את מידת אשמו של המבצע. מן העבר האחר, העונש נגזר בגין עבירה ביחס לאדם מסוים, ועל כן יש לאפשר סטייה מהמתחם במקרה המתאים. בענייננו, לא מצאתי הצדקה לסטות מהמתחם, והעונש שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, בשל חמישה נימוקים. א. העבירה בה הורשע המבקש, בנסיבות ביצועה, היא עבירה חמורה. על העונש בגינה לבטא את שאת הנפש הרבה של החברה ממעשי אלימות מכוערים כאלה, הנעשים בליבה של עיר, כאשר כל חטאו של קורבן העבירה הוא הזמנת המבקש לשתות עמו. המבקש לא הסתפק בשבירת הבקבוק על צוואר המתלונן אלא הוסיף תקיפה על תקיפה ודקר אותו בשברי הבקבוק, כשהוא מותיר צלקת בפניו ובנפשו. בית משפט זה עמד פעמים רבות מספור על תופעת ה"סכינאות" – אשר דקירה בשבר בקבוק באה בגדרה – וקבע כי יש להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה: "לא רק עניינו של המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הצבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עמה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים. כאמור, רבים חוטאים ב"תופעת הסכינאות", ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במלות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו" (עניין פלוני, פסקה 3 לפסק דינו של השופט א' לוי). ב. בבחינת השיקום יש פנים לכאן ולכאן. שירות המבחן הדגיש כי שיקום המבקש בנושא שתיית אלכוהול הוא הדרגתי אך משמעותי. מצד שני, לאחרונה מעד המבקש ושתה אלכוהול. אך לא זה העיקר. העבירה שביצע המבקש אינה נסובה סביב שתיית אלכוהול בלבד, אלא משתלבת עם המעגל של אלימות. בנושא זה, התסקיר מגלה כי התקדמות המבקש לגבי שליטה על אלימות וכעסים הייתה פחות משמעותית. העדר שליטה זו עומד בליבת מסוכנותו של המבקש על פי התסקיר. כפי שצוין בו, מסוכנות המבקש נובעת מדפוסי התנהגותו המוקצנים והאלימים בעת שהוא חווה מצבי דחייה ותסכול, בצירוף השימוש באלכוהול. התסקיר המעודכן שנערך לו בהליך הנוכחי לא מציין שינוי משמעותי בהקשר זה, וכל שנאמר הוא שהמבקש הראה התקדמות "באופן שעשוי להפחית מרמת הסיכון". הדברים רלבנטיים ביותר למעשי המבקש, אשר די היה בהצעת המתלונן לשתות עמו כדי "לגרור" אותו לתקיפת המתלונן בבקבוק זכוכית בפניו. ג. שיקול נוסף, בעל משקל רב, הוא הפגיעה במתלונן. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו אף את קורבן העבירה. קשה להלום מצב בו אדם התוקף את חברו ודוקר אותו אינו מרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בעוד חברו נושא על גופו יום יום מזכרת עוון בדמות צלקת על פניו, באורך של כעשרה סנטימטרים. תוצאת המעשה היא רכיב רלבנטי לעונש בעבירה הנדונה. בל נשכח כי מצוות המחוקק, על פי סעיף 40ט לחוק העונשין, היא לשקול ביחס לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה לא רק את הנזק שנגרם מביצוע העבירה (סעיף קטן (4)), אלא אף את "הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה" (סעיף קטן (3)). ד. העונש, כשלעצמו, ממוקם באזור הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם, ובנסיבות העניין יש בכך הקלה. הקלה זו נובעת, בין היתר, מכך שבית המשפט המחוזי פעל לפי הכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את חומרת הדין. ה. המסגרת הדיונית המונחת בפנינו היא גלגול שלישי בסוגיית העונש. העניין, כשלעצמו, אינו עונה על המקרים המתאימים להתערבות. עם זאת, גם בבחינת עניין זה בצורה גמישה יותר לא השתכנעתי כי יש הצדקה להתערב. כוחם המצטבר של חמשת היסודות מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המכשול הניצב בדרכו של המבקש, אם כן, כמה פנים לו: נסיבות העבירה אותה ביצע הן חמורות והפגיעה בקורבן ממשית. בד בבד, נסיבותיו האישיות אינן בעלות משקל מכריע, המצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם. במקרה הנוכחי נסיבותיו האישיות של המבקש וסיכויי שיקומו מעלים את הצורך להקל בעונשו, אלא שבית המשפט המחוזי נתן משקל לשיקול השיקום ואף הקל בשל כך בעונשו. הדבר עולה בקנה אחד עם הפסיקה שהובאה לעיל, גם כאשר נלקח שיקול השיקום בחשבון. נוסיף כי אף האינטרס הציבורי דורש שליחת מסר בדבר ההרס שנגרם כתוצאה ממעשים אלימים, תוך שימוש בנשק קר ועל רקע של אלכוהוליזם. מקרים מעין אלה מצויים, למרבה הצער, במגמת עלייה, שבה יש להילחם על ידי הטלת עונשים הולמים. התוצאה היא שהעונש שניתן אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי. על כל אלה יש להוסיף כי בפני המבקש לא ניצבות שתי דרכים בלבד – דרך השיקום והחזרה לחיים נורמטיביים ודרך המאסר והפשע. דרך נוספת, שהיא דרך המלך בנסיבות מצערות כגון אלה שלפנינו, היא הדרך של המשך שיקומו תוך ריצוי מאסרו, באמצעות התוכניות הטיפוליות השונות המוצעות בבית הסוהר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש החל להבין את הפסול שבמעשיו ומבקש לתקן את דרכיו, ויש לקוות כי דרך שלישית זו – היא הדרך הישרה שיבור לו המבקש. בכל מקרה, על המבקש להבין שלמעשים פליליים יש השלכות, ושהעונש שנגזר עליו מידתי והולם. 5. הייתי מציע לחבריי לדחות את הבקשה. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו בבית סוהר הדרים, ביום 30.11.2014, עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. צו עיכוב היציאה מן הארץ יוסר עם התייצבותו למאסר. ניתן היום, כ"ז בחשוון התשע"ה (‏20.11.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13056550_Z06.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il