ניסים עדיקה נ. עו"ד יעקב אמסטר

בבית המשפט העליון בש"א 5650/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: ניסים עדיקה נ ג ד המשיב: עו"ד יעקב אמסטר ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 28.8.2019 בע"א 5530/18 וע"א 5533/18 בשם המערער: עו"ד ראובן יהושע בשם המשיב: עו"ד יובל ראובינוף; עו"ד מאיר עליאש פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 28.8.2019 בע"א 5530/18 וע"א 5533/18, במסגרתה נדחתה בקשה למחיקת סיכומים והוצאת תיק מוצגים אשר הוגשו לבית משפט זה. הרקע לערעור בפסק דין מיום 4.6.2018, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 8247-11-14, כב' השופט מ' בר-עם) באופן חלקי את תביעתו של המערער לקבלת פיצוי מהמשיב, לאחר שנקבע כי התרשל בתפקידו ככונס נכסים במסגרת הליך של פירוק שותפות בין המערער ובין ארבעת אחיו. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, ביום 2.8.2015 הורה בית המשפט לצדדים להגיש תיקי מוצגים הכוללים מסמכים רלוונטיים, ונקבע כי "אלה יתקבלו כראיות קבילות בתובענה, אלא אם כן תעלה בתחילת הדיון שלאחר הגשתם, טענה כנגד קבילותן". ביום 20.3.2016 הגיש המשיב תיק מוצגים, כאשר המערער הגיש בקשה למחיקת תיק המוצגים בטענה כי היקפו, כ-1,500 עמודים, נועד לסבך את ההליך באופן בלתי ראוי. בתגובה טען המשיב כי "הכללת מסמך בתיק מוצגים אין משמעו הגשתו כראיה לבית המשפט כפי שמשתמע מן הבקשה, אלא רק מתן רשות למגיש להגישו כראיה באמצעות עד או לבקש להגישו כראיה בלא עורכו בהתאם לדיני הראיות". בדיון שהתקיים ביום 19.5.2016 הצהיר בא-כוח המשיב כי "תיק המוצגים שהוגש לבית-המשפט אינו כולל את הראיות שבכוונת הנתבע לסמוך עליהם במהלך הדיון, אלו יוגשו תוך כדי הדיון ובהתאם לכללי הקבילות". נוכח ההצהרה, בא-כוח המערער ציין לפרוטוקול כי אינו עומד על בקשתו. במסגרת ההליך בבית משפט זה, הגיש המשיב תיק מוצגים הכולל מסמכים מתיק המוצגים שהוגש בבית המשפט המחוזי אשר לא התקבלו ולא סומנו כראיות בבית המשפט המחוזי, והסתמך עליהם במסגרת סיכומיו. בתגובה לכך המערער הגיש בקשה למחיקת תיק המוצגים וסיכומי המשיב, בטענה כי ככלל אין לקבל כראיות בערכאת הערעור מסמכים אשר לא הוצגו ולא התקבלו כראיות בערכאה הדיונית. לאחר קבלת תגובת המשיב, דחתה הרשמת את בקשת המערער. הרשמת קבעה כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, כאשר מדובר במסמך שהוגש לערכאה הדיונית ואשר נטענת לגביו טענת היעדר קבילות, המבחן המנחה הוא האם ניתנה החלטה פוזיטיבית של בית המשפט על אי-קבילותו ועל הוצאתו מתיק בית המשפט. אלא שבמקרה זה לא ניתנה החלטה מעין זו. כמו כן, ציינה הרשמת כי עיקר טענות המערער הוא בשאלת קבילותם או משקלם של המוצגים כראיות, וכל הטענות בעניין זה שמורות לו. מכאן הערעור שלפנַי. המערער טען כי המסמכים בענייננו כלל לא הוגשו ולא התקבלו כראיות בבית המשפט המחוזי, אלא רק הוגשו כ"מאגר פוטנציאלי" לראיות אותן היה על המשיב לבקש להגיש כדין, והוא נמנע מלעשות זאת. לטענתו, השאלה בדבר קבילותם ומשקלם של המסמכים כראיות טרם עלתה הואיל ואלו מעולם לא הוגשו כראיות לערכאה הדיונית. כך כעולה מההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים. מנגד, לטענת המשיב, המסמכים הוגשו בשנית במסגרת סיכומיו בבית המשפט המחוזי, וביום 7.11.2017 ניתנה הסכמתו של המערער לקבלתם כראיות (טענה שהמערער דחה בטענה כי הסכמתו ניתנה רק להגשת טכנית של המוצגים שכבר התקבלו במסגרת הסיכומים על מנת להקל על קריאתם על ידי בית המשפט, ולא מעבר לכך). עוד טען המשיב כי מדובר במסמכים אשר נכתבו והוגשו על ידי המערער ובאי כוחו לבתי המשפט, או בהחלטות שניתנו בעניינו, ואין להתיר הסתרה של מסמכים מסוג זה מערכאת הערעור בטענות פרוצדוראליות. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. כנלמד מתקנות 437 ו-439 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), צד להליך ערעור רשאי להסתמך בטענותיו על מוצגים שהוצגו בערכאות קודמות. כמו כן, תקנה 457(א) לתקנות קובעת כי ככלל, בעלי דין בערעור אינם רשאים להביא ראיות נוספות שלא הוגשו ולא התקבלו כראיה על ידי הערכאה הדיונית, בכתב או בעל פה, למעט כאשר ערכאת הערעור מתירה זאת (ראו: ע"א 4361/14 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (5.2.2015) (להלן: עניין סמוחה)). הטעם לכך ברור. קבלת מסמך כראיה בבית משפט איננה עניין טכני-דיוני בלבד. לעומת זאת "תיק מוצגים" מטרתו רק להקל באופן טכני על בית המשפט בעיון במסמכים אשר יוגשו ויתקבלו במרוצת ההליך כראיות קבילות. על כן, עצם הגשת מסמך לבית משפט במסגרת "תיק מוצגים" אינה הופכת אותו אפוא לראיה קבילה, לשם כך עליו להיות מוגש ולהתקבל כדין במסגרת הליך הבאת ראיות (ב"ש 153/86 צאדק צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 345 (1986); ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (7.4.2010)). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע שהמסמכים הכלולים בתיק המוצגים אשר יוגשו בהליך לפניו יתקבלו כראיות אלא אם יעלו טענות כנגד קבילותן. בתגובתו לבקשת המערער למחוק את תיק מוצגיו, המשיב הצהיר, הן בכתב והן בעל פה, כי המוצגים לא הוגשו כראיות קבילות אלא הוא יבקש להגיש ראיות מתוכם במהלך הדיון. בשל כך המערער לא עמד על בקשתו לפסול אותם. על כן, לאור ההסכמה הדיונית והצהרת המשיב, לא ניתן לומר כי המסמכים שימשו כראיות בבית המשפט המחוזי. פועל יוצא מכך, לא ניתן להגיש אותם בבית משפט זה כעת ללא היתר מפורש. אמנם, כאמור בהחלטת הרשמת, לא ניתנה החלטה פוזיטיבית של בית המשפט המחוזי על הוצאת המוצגים מתיק בית המשפט. אך החלטה פוזיטיבית מעין זו נדרשת על מנת להוציא מוצגים אשר עלתה שאלה בדבר קבילותם. בענייננו כאמור, לא היה צורך בהחלטה כזו, הואיל והמשיב בעצמו הצהיר על כך שמסמכים אלה אינם מהווים ראיות כל עוד הוא לא יבקש לקבלם כדין במהלך הדיון. אף טענתו של המשיב כי המסמכים צורפו כמוצגים במסגרת סיכומיו בבית המשפט המחוזי בהסכמת המערער ובכך התקבלו כראיה לא תוכל לעמוד. זאת שכן, אפילו אם ניתן היה בשעתו להגיש את המסמכים האמורים והללו היו מתקבלים כראיות, בהעדר החלטה על קבלתם כראיות קבילות ולאור הכלל לפיו לא ניתן להגיש ראיות חדשות בשלב הסיכומים בערכאה הדיונית, נקודת המוצא היא כי מסמכים אלו לא התקבלו כראיות כדין (ראו: עניין סמוחה; ע"א 7134/13 עיריית סחנין נ' בני עאדל ג'באלי בע"מ (25.12.2014); ע"א 5545/17 נציגות הבית המשותף ברח' חבצלת 3-5-7-9-11 בקרית אונו נ' קרסו מבנים 38 בע"מ (30.1.2019)). דברים אלו נכונים במקרה זה ביתר שאת נוכח הצהרתו הבלתי משתמעת לשני פנים של בא-כוח המשיב בדיון שהתקיים ביום 19.5.2016, שכל מסמך מתוך תיק המוצגים יוגש כראיה כדין רק במהלך המשפט. אשר על כן כאמור, הערעור מתקבל. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 1,500 ש"ח. הרשמת תקבע מועדים חדשים להגשת הסיכומים בהליך העיקרי בהתחשב בהחלטה זו ובמועד הדיון הקבוע בתיק. ניתן היום, ‏ח' באלול התשע"ט (‏8.9.2019). ש ו פ ט _________________________ 19056500_N02.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il