הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5650-08-25 לפני: כבוד השופט חאלד כבוב המבקשת: הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד המשיבה: פריאל מזאריב בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בע"א 65846-07-25 מימים 24.07.2025 ו-31.07.2025; תשובת המשיבה בשם המבקשת: עו"ד גסאן אגברייה בשם המשיבה: עו"ד עינת שגיא-שמואלי פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי וכבוד השופטת ת' נסים שי) בע"א 65846-07-25 מיום 24.07.2025 ומיום 31.07.2025 (בהתאמה). במסגרתן, נדחו בקשות המבקשת לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין של בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת (כבוד השופטת הבכירה נ' דלה מוסא) מיום 05.07.2025. רקע בשנת 2019 המשיבה, עקרת בית ילידת שנת 1968, הייתה מעורבת בתאונת דרכים שהסבה לה נזקים שונים. בפסק דינו של בית משפט השלום, נפסק לטובת המשיבה פיצוי בסך כולל של 644,000 ש"ח; הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח ושכר-טרחת עו"ד בסך של 99,000 ש"ח. ביום 24.07.2025 הוגש ערעור המבקשת על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כך: "אחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות מן הטעמים הללו, כידוע, עצם הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין וככלל, כאשר מדובר בחיוב כספי, הרי שהנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע התשלום בו חוייבה במסגרת פסק הדין מושא הערעור, משום שלטענתה, המשיבה, בהיותה עקרת בית, לא תוכל להשיב את הסכום שנפסק לזכותה, אשר עיקרו נפסק בראש נזק עתידי. טיעון אחרון זה עשוי להיות יפה בחלק ניכר מן התיקים הכספיים, אולם כאמור, ההלכה אינה מבחינה בין סכומים כספיים המשקפים נזק עתידי לאלו שמשקפים נזק עבר בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. בנוסף טענה המבקשת כי משעה שהערעור יוכרע בתוך חודשים ספורים הרי שלא יגרם למשיבה כל נזק. טענה זו יפה לשני הצדדים, אך מעבר לכך, וכאן העיקר, על מי שמבקש עיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחת הערעור וכן קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה בערעור. בהעדר ראיה זולת חשש כללי ביחס ליכולת הכלכלית של המשיבה, אין למבקשת ולא כלום. על כן, אף מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות" (ההדגשות אינן במקור – ח' כ'). ארבעה ימים לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה נוספת בנדון. בו ביום נדחתה הבקשה בזו הלשון: "כפי שמציין ב"כ המבקשת, הנתון האמור הובא כבר בבקשתו הקודמת ועיון בהחלטה מלמד כי בית המשפט אף נתן דעתו לכך כאשר ראה לדחות את הבקשה, והנימוקים שם. בנסיבות אלה, לא ראיתי כי יש מקום לחזור ולעיין בבקשה או בהחלטה". טענות הצדדים מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי נפלל לכלל שגגה שיש לתקנה. המבקשת הסבירה, באריכות רבה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, מכיוון שהסכום שנפסק גבוה באופן חריג, ובנסיבות בהן מדובר בעקרת בית מבוגרת יחסית, שלא עבדה ואיננה עובדת, קיים חשש שאילו יתקבל הערעור המבקשת תעמוד בפני שוקת שבורה עת תנסה לגבותו בחזרה. כן טענה המבקשת כי מרבית הסכום שנפסק לטובת המשיבה נועד לשפותה בעתיד, כך שלא ייגרם לה נזק משמעותי מעיכוב הביצוע החלקי עד להכרעה בערעור. אשר לסיכויי הערעור, גרסה המבקשת כי אף אלו מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. נטען כי מצבה הרפואי של המשיבה לא היה מיטבי עובר לתאונה, וכי היא נעזרת בבנותיה, ולא העסיקה כל עזרה בשכר בעקבות התאונה. בהחלטתי מיום 05.08.2025, הוריתי עיכוב ביצוע את העברת הכספים מושא הבקשה – כך, שסך של 400,000 ש"ח מתוך 600,000 ש"ח שנפסקו כפיצוי בגין עזרת צד ג', יעוכבו עד למתן הכרעה בבקשה וסך של 200,000 ש"ח יועברו למשיבה לאלתר. כמו כן המלצתי לצדדים להגיע להסכמות אשר ייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית. משהצדדים לא הגיעו להסכמות כאמור, הוגשה תגובת המשיבה. בתגובתה הביעה המשיבה את התנגדותה לבקשה. בתוך כך, הודגש כי סיכויי הערעור אינם גבוהים מכיוון שעסקינן ב"פסק דין שיגרתי לחלוטין בתיק תאונת דרכים". זאת ועוד, הודגש כי טענות המבקשת, לרבות טענותיה בדבר מצבה הרפואי של המשיבה במנותק מן התאונה, נדחו על-ידי בית משפט השלום בפסק דין מנומק ומבוסס כדבעי. לבסוף, מצאה המשיבה להדגיש כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שצפוי קושי בהשבת המצב לקדמותו, אילו יתקבל הערעור. יצוין כי המשיבה לא העלתה טענה לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובתה. דיון והכרעה הלכה היא עמנו כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעדים זמניים שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם להכרעה שגויה השפעה ניכרת או בלתי הפיכה על זכויות הצדדים (רע"א 4491/22 יגאל ריאלטי בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פסקה 16 (02.08.2022); רע"א 6859/19 כהן נ' לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ, פסקה 6 ( 24.10.2019)). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בהתאם לכך, המבקשת תיקרא להלן המערערת. אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דין הערעור להתקבל משום שלא ניתן משקל ראוי לנסיבות העניין כמו גם להלכה הנוהגת, השיקולים העומדים בבסיסה והחריגים לה. הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", ומשכך המבקש לעכב ביצוע כאמור נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים: כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור להתקבל טובים. בפסיקה נקבע, כי דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרים בהם פסק הדין מטיל חיוב כספי שכן, ככלל, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע פסק דין כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 6827/19 עיני נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור מרכז (13.1.2020)). כלל, וחריג בצדו. בית משפט זה פסק לא פעם, כי בעת הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, קיימת גם חשיבות לגובה הסכום שנפסק ולייעודו במובן זה שככל שמדובר בסכום גבוה שאדם מן היישוב יתקשה להחזירו, וכאשר הסכום הנפסק נועד לשיפוי בגין נזקי העתיד – כך תיטה הכף אל עבר קבלת הבקשה באופן יחסי לתקופת הערעור: "פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב, ככלל, רק במקרים בהם קיים חשש ממשי לכך שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו אם יתקבל הערעור [...] חשש זה גובר מקום בו נפסק לטובת המשיב לערעור סכום גבוה במיוחד, שאז גובה הסכום עשוי להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו [...]. קושי זה אינו פרטני הנוגע לאדם פרטי זה או אחר, אלא ניתן להניחו ביחס לכל אדם פרטי ממוצע [...] כמו כן היותו של הסכום הכולל שנפסק גבוה נובע מכך שהוא חושב באופן שיספק את צרכיו המשוערים של המשיב והתלויים בו לשארית חייו. מכאן, שאין לקבל את הטענה כי מלוא הסכום נחוץ כבר עתה כדי לספק את צרכי המשיבים בתקופה שבה הערעור תלוי ועומד" (ע"א 8619/19 המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" נ' פלוני, פסקאות 5-4 (11.02.2020); כן ראו, מבין רבים: ע"א 5683/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי, פסקה 10 (14.08.2012); ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רגי'א, פסקה 5 (25.7.2012); ע"א 7596-02-25 מדינת ישראל נ' טרבלסי, פסקאות 19-18 (26.03.2025)). שיקול נוסף הנזכר בפסיקה קשור במיהות מבקש עיכוב הביצוע – דהיינו, האם קיים חשש לקושי בביצוע פסק הדין במועד עתידי, לאחר הכרעה בערעור (ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אלבז, פסקה ח' (08.05.2005)). בענייננו, מצד אחד מדובר בסכום משמעותי שנפסק לטובת המשיבה, שלא עבדה גם עובר לתאונה, בגין עזרת צד ג' לשארית חייה ולפיכך, לא קיים צורך מידי של במלוא הסכום שנפסק לטובתה; ומהצד השני בחברת ביטוח אשר לא תתקשה להשלים את הסכום בו היא חויבה. במצב דברים זה ברי כי נכון היה לעכב את ביצוע בפסק הדין באופן חלקי. לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי להורות כי 100,000 ש"ח נוספים יועברו לידי המשיבה בתוך 5 ימים, ויתרת הסכום מושא המחלוקת בסך של 300,000 ש"ח יעוכב עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי, הקבוע לדיון ביום 17.11.2025. בנסיבות העניין המשיבה תישא בהוצאות המערערת על הצד הנמוך, בסך כולל של 6,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ו (20 אוקטובר 2025). חאלד כבוב שופט