מדינת ישראל נ. דניס ברזינסקי

פסק-דין בתיק ע"פ 5641/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5641/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: דניס ברזינסקי ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.5.09 בת"פ 76/08 שניתן על ידי כבוד השופט א' קולה תאריך הישיבה: כ"ב באדר התש"ע (8.3.2010) בשם המערערת: עו"ד איילת קדוש בשם המשיב: עו"ד מרואן מויס בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.5.2009 בת"פ 76/08 (כבוד השופט א' קולה). כתב האישום וגזר דינו של בית המשפט המחוזי 1. כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום אשר ייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333, ו-335(א)(1) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום ביום 13.6.2008 הגיע המשיב ביחד עם ארבעה מחבריו לחוף דוגית בכנרת. במהלך שעות הערב והלילה שתו המשיב וחבריו אלכוהול. ביום 14.6.2008 בשעה 05:00 או בסמוך לכך, הכה המשיב את אחד מחבריו. חבר אחר נחלץ לעזרת חברו, דחף את המשיב והרחיקו. לאחר מכן תפסו החברים במשיב על מנת להרגיעו. בשלב מסוים נפלו השלושה על הארץ, לאחר זמן מה, עזבו השניים את המשיב בהיותם משוכנעים, כי נרגע. המשיב קם מהארץ ונטל לידיו בקבוק זכוכית ריק, ושבר אותו על ראשו של אחד מחבריו ומיד לאחר מכן הכה את החבר השני בפניו באמצעות הבקבוק השבור וגרם לו לחתכים רבים וגדולים. 2. ביום 8.1.2009, לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירות המיוחסות לו. ביום 14.5.2009 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המשיב, והשית עליו 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו על דרך עבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור תוך תקופה של 3 שנים, כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה; 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, כי במשך 3 שנים הוא לא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון ויורשע בגינה; צו מבחן למשך 12 חודשים במהלכם יהיה המשיב בפיקוחו של שרות המבחן. בנוסף נקבע כי המשיב ישלם פיצוי למתלונן בסכום של 15,000 ש"ח, וכן קנס בסך של 1,500 ש"ח. 3. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב נטל אחריות למתואר בכתב האישום וביטא חרטה כנה על תוצאות מעשיו. כמו כן ניכר, כי הוא מתייסר בתחושת אשם, כעס עצמי ודאגה למצבו של קורבן מעשיו. עוד צוין כי שרות המבחן התרשם כי התנהגות חבריו כלפיו, תורגמה על ידו כמסכנת את חייו, ועל רקע החוויה אותה חש שהייתה דומה לחוויות שחש בעת הפעילות המבצעית בצבא, ועל רקע האלכוהול, אותו שתה עובר לאירוע, הוא הגיב בפרץ אלימות. לאור כל האמור וגם לאור חומרת העבירה, לא בא שרות המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי בעניינו של המשיב בפני בית המשפט המחוזי. עם זאת, המליץ שרות המבחן, כי במידה וישלח המשיב לריצוי עונשו בבית הסוהר, ישתלב שם בהליך טיפולי של גמילה מאלכוהול. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה האמור, ומבלי שיהיה בכך משום הקלת ראש במעשיו הקשים של המשיב, או בחומרה שיש לייחס לביצוע עבירות כגון אלו בהן הורשע, הרי שהוא סבור, שהשיקולים לקולה, כמו גם אינטרס השיקום של המשיב, גוברים על האינטרס הציבורי ועל השיקולים לחומרה מהטעמים הבאים: ראשית, נקבע כי יש לראות בנסיבות המקרה משום שיקול לקולה. נראה כי המשיב חש מאוים, ויכול שתחושתו זו, הייתה על רקע האירועים אותם חווה במהלך שירותו הצבאי. מכאן שייתכן ותחושה זו על רקע מעשי ההתגרות של חבריו הביאו אותו לנהוג באלימות קשה. שנית, נקבע כי המשיב התוודה על חטאו, הבין את חומרת מעשיו וניכר עליו שמדובר בחרטה כנה. שלישית, בית המשפט המחוזי ציין כי המשיב נענש עד לשלב גזירת הדין, בעונש מכביד. שירותו הצבאי נקטע באיבו, הוא שהה במעצר ו"במעצר בית מלא" קרוב לשנה. תקופה שבמהלכה לא יכול היה ליצור קשר עם מי מחבריו, או מפקדיו, ואף לא יכול היה לצאת לחו"ל על מנת לפגוש את אמו. רביעית, נקבע כי יש להביא בחשבון את נסיבות חייו של המשיב, אשר הוזנח על ידי משפחתו, ובייחוד על ידי אביו אשר לא תמך בו רגשית וכלכלית, עד כדי כך שנאלץ היה לצאת ולהשתכר למחייתו והתחבר לקבוצת שוליים. חרף כל האמור, השלים הוא השלים 12 שנות לימוד ואף קיבל תעודת בגרות חלקית. בנוסף הוא בחר להתגייס לצה"ל חרף היותו בן יחיד וללא משפחה ואף שובץ, סופו של דבר, ליחידה לוחמת ושירת בתפקיד נהג בפעילות מבצעית ברחבי יהודה ושומרון. חמישית, נקבע כי יש לתת משקל לקולה לעברו הפלילי הנקי של המשיב. 5. בהמשך סקר בית המשפט המחוזי את הפסיקה הרלוונטית וקבע כי החברה כולה תצא נשכרת, אם נאפשר למשיב להשתקם ולחזור לחיי חברה רגילים. בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, ניתן יהיה להסתפק בענישה שיכול ולא תרוצה מאחורי סורג ובריח. לאור כל האמור לעיל ומבלי להקל ראש בחומרת המעשה נגזרו על המשיב העונשים כפי שפורטו לעיל. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו. טענות הצדדים 6. המערערת טוענת כי העונש שנגזר על המשיב אינו הולם את חומרת המעשים, ואת האינטרס הציבורי הרב הגלום בענישה משמעותית ומרתיעה כנגד מי שנוקט באלימות קשה ואכזרית. כמו כן, היא טוענת כי העונש שהוטל על המשיב אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה שהותוותה על ידי בית משפט זה. בנוסף היא טוענת כי לא היה מקום לתת מקום להתנהגותם המקדימה של המתלוננים. לשיטתה התייחסות למעשי קונדס והלצה הנעשה בין חברים כאל נסיבה מקלה עשויה להביא עימה מסר חברתי שגוי, לפי ייתכנו נסיבות של מה בכך שיצדיקו התייחסות סלחנית למקרי אלימות קשים. עוד נטען כי חרף נסיבות חייו הקשות של המשיב אין מקום לתת לפן השיקומי משקל כה נכבד במקרה הנדון לאור האינטרס הציבורי. כמו כן, ציינה המערערת כי לאחר מתן גזר הדין נגזר על המשיב עונש מותנה לאחר שהורשע בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, גניבה ופריצה לבנין שאינו דירה. על כן עברו הפלילי, כיום, מצדיק החמרה בעונשו. בסיכומם של דברים מבקשת המערערת כי נחמיר בעונשו ונגזור עליו מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח לתקופה ההולמת את מכלול הנסיבות. 7. המשיב טוען כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים לחומרה ובין השיקולים לקולה כאשר גזר את דינו ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש. עוד הוא טוען כי כפי שציין בית המשפט המחוזי אין הוא בעל דפוסי התנהגות עבריינים ופרץ האלימות שלו נבע מהנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. לכל זאת יש להוסיף את שאר השיקולים לקולה כפי שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, ובייחוד את הליך השיקום המוצלח בו הוא מצוי. תסקירי שירות המבחן וההליך הטיפולי 8. ביום 21.9.2009 הונח לפנינו תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה כי המשיב החל בהליך טיפולי במסגרת שרות המבחן, ואף חסך כסף על מנת לממן טיפול בהתמכרותו לאלכוהול במסגרת עמותת "אפשר", על כן הומלץ כי נדחה את הכרעתנו בערעור הנדון לשם בחינת הליך הטיפול. ביום 12.10.2009 הוחלט לדחות את ההכרעה בארבעה חודשים, כמוצע על ידי שירות המבחן. זאת – כדי לאפשר לשירות המבחן להשלים את בחינתו באשר להתמדת המשיב לעניין גמילה מאלכוהול. ביום 11.2.2010 הונח לפנינו תסקיר נוסף המתאר את המשך תהליך הטיפול אותו עובר המשיב. מתסקיר זה עולה כי הוא המשיך בטיפול במסגרת עמותת "אפשר" והוא מימן זאת מכיסו, על אף שהוא זכאי להיעזר בשירותי הרווחה. כמו כן צוין כי הוא נוטל אחריות על מעשיו ומבין את החומרה הגלומה בצריכה לא אחראית של אלכוהול. שירות המבחן התרשם משיתוף הפעולה המתמשך של המשיב בהליך הטיפול ומהמוטיבציה הכנה שלו להמשיך בהליך השיקום במטרה לשנות את דפוסי ההתמודדות שלו. הומלץ על מנת שלא יפגע תהליך השיקום כי נשקול את האפשרות שלא להטיל עליו עונש מאסר אותו יהיה עליו לרצות בין כותלי הכלא ונשאיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. דיון 9. לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. 10. אין חולק כי העבירות אותן ביצע המשיב הינן חמורות ביותר. בפרץ אלימות תחת השפעת אלכוהול לקח המשיב לידיו בקבוק זכוכית שבר אותו על ראשו של חברו וחתך עם שברי הבקבוק את פניו של חבר אחר. אל מול אלימות מעוררת סלידה שכזו יש להגיב ביד קשה ביותר. תופעה נוראה זו אשר פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה באלימות המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית. במסגרת זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. "חברתנו הפכה להיותה חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים" (ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (לא פורסם, 7.2.2005)), שישקפו ערכים של תגמול והרתעה, "והכל מתוך ידיעה שענישה בלבד, ואפילו ענישה חמורה, תהווה תרומה חלקית בלבד למאבק בנגע הסכינאות" (ע"פ 3251/05 מלול נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2007)) על כן המגמה של בית משפט זה הינה ברורה ועקבית – במקרי אלימות בהם ישנו שימוש בסכין או בכל נשק קר הדומה לו יש להטיל ענישה משמעותית מאחורי סורג ובריח (ראו ע"פ 6260/05 חדרה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.2.2006); ע"פ 8597/07 זועבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.1.2008)). "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009)). 11. עם זאת, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). לא בלי התלבטות נראה לנו כי על אף חומרת מעשיו של המשיב, אין זה אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבותה של ערכאת ערעור בעונש לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי איזן את כלל השיקולים הרלוונטיים, הן מבחינת נסיבות האירוע והן מבחינת נסיבותיו האישיות של המשיב, וכי העונש שהוטל הינו ראוי, בנסיבות אלו. אכן לצד החומרה הרבה שיש בעבירות שביצע המשיב, ישנם שיקולים רבים לקולה כפי שפירט בית המשפט המחוזי, ובראשם לטעמנו הליך השיקום המוצלח שהמשיב מממן מכיסו, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן. 12. לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מרתיעה כנגד מי שנוקט באלימות כה חמורה, עדיין יש לזכור כי הענישה במדינת ישראל היא אינדיבידואלית. איש בחטאו ישא. כפי שציין בית משפט זה: "זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.5.2009). השיקולים הפרטניים במקרה שבפנינו מצדיקים את העונש שנגזר על המשיב, על אף החומרה הרבה שבמעשיו. כפי שציינו נסיבות המקרה, ובייחוד הרצון הכן שמפגין המשיב בהליך הטיפול על מנת לשקם את חייו, מצדיקים במקרה הנוכחי את העדפת השיקול השיקומי- טיפולי. אנו מודעים לכך שבענישה האמורה המעדיפה את הפן השיקומי אין משום מיצוי הדין עם המשיב על עבירות האלימות החמורות שביצע, ועל הפגיעות החמורות שפגע במתלוננים. "אך לאור הליך שיקומו שעלה על מסלול מבטיח, אנו רואים לתת משקל מכריע להיבט זה בענישה, מתוך תקווה כי חזרתו של ... למסלול נורמטיבי תסב תועלת רבה הן לו כאדם, והן לחברה" ( ע"פ 9911/07 פלוני נ' מדינת ישראל (17.8.2009)). כאמור מאז אותו אירוע קשה עשה המשיב כברת דרך משמעותית לכיוון חזרה לחיים נורמטיביים. במקרה זה – וכאמור לא בלי התלבטות לאור המעשים הקשים – אנו סבורים כי יש מקום לאפשר למשיב להשלים את תהליך הטיפול הכנה, הבא לידי ביטוי במימונו מכיסו הפרטי ובנכונותו האמיתית לשתף פעולה, כפי שהמליץ שירות המבחן. 13. נדגיש כי אין לראות בפסק דיננו זה משום הבעת קלות ראש במעשיו הקשים של המשיב, ואין לראות בכך משום שינוי במדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה, קרי, מאסר מרתיע מאחורי סורג ובריח, כפי שצוין לעיל. אולם מקרה זה הינו יוצא דופן לכלל אשר הותווה בפסיקה וידוע הוא כי "מדיניות נעדרת חריגים כמוה כמכונת-מְסַבִּים בלא שמן לַהֲסִיכָה. מה זו האחרונה לא תפעל ותישרף במהרה, כן דין המדיניות" (בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 794 (1999)). הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, כפי שתוארו בהרחבה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובתסקיר המעודכן מטעם שירות המבחן, מצדיקות את העונשים אשר נגזרו על המשיב. 14. כולנו תקוה כי המשיב ימשיך בהליך השיקום המוצלח, כפי שתואר על ידי שרות המבחן, וייקח בשתי ידיים ובנפש חפצה את ההזדמנות אשר ניתנה לו לשקם את דרכיו. אולם ידע הוא כי אם חלילה וחס יחזור הוא לבצע מעשי עבירה ידיהם של אוכפי החוק לא תהיינה קלות עימו, וזאת מכיוון שהזדמנות שכזו, ככל הנראה, לא תחזור על עצמה. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ז' בניסן התש"ע (22.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09056410_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il