פסק-דין בתיק על"ע 5641/03
בבית המשפט העליון
על"ע
5641/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
נ ג ד
המשיב:
פזית פרלמוטר וולף , עו"ד
ערעור על החלטתו של בית הדין
המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין בתיק בדא 71/02
תאריך הישיבה:
כ"ח בסיון התשס"ד
(17.06.04)
בשם המערער:
עו"ד עמוס ויצמן
בשם המשיב:
עו"ד אביגדור פלדמן
פסק-דין
השופטת מ'
נאור:
1. לפנינו ערעור של הועד המחוזי של לשכת
עורכי הדין על קולת העונש שהוטל על המשיבה. המערער מבקש כי נורה על הוצאתה של
המשיבה לצמיתות מלשכת עורכי הדין.
2. המשיבה הורשעה בבית המשפט השלום
בתל-אביב, על יסוד הודאתה, בעבירות של גניבת כרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה, זיוף
מסמך בכוונה לקבל דבר באמצעותו, והתחזות לאדם אחר. המשיבה גנבה כרטיס אשראי מעובדת
בבית החולים אסותא, והשתמשה בו משך שלושה שבועות למעלה מ-30 פעם, עד שנתפסה בידי
אחד מבעלי החנויות שבהן קנתה סחורה. דינה של המשיבה נגזר לששה חודשי מאסר על תנאי
ולקנס בסך של 2,000 ₪.
3. המערער פנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת
עורכי הדין בל-אביב-יפו בבקשה להוציא את המשיבה משורותיו. מעשיה של המשיבה, לטענת
המערער, היו חמורים ביותר. בית הדין, בפסק דין מקיף ומנומק (בד"מ 3/02), קבע
כי העבירות שביצעה המשיבה הינן עבירות שיש עימן קלון, וכי הן "מעידות על פגם
מוסרי חמור באישיות ו/או היעדר שליטה ביצר ... ותפיסה מעוותת של מעמדה [של המשיבה]
כעו"ד בחברה". עם זאת, ציין בית הדין כי הוצאת עו"ד מן הלשכה
לצמיתות הינו עונש חמור ביותר, וכי לא נתמלאו התנאים להטיל עונש זה בענייננו. זאת,
לאור העובדה כי הוצאת המשיבה מהלשכה תפגע בה קשות, וכי ניתן להקטין פגיעה זו – תוך
הגנה על הציבור ושמירה על ערכי המקצוע – על ידי השעיית המשיבה מן הלשכה. נוכח כל
זאת, בדעת רוב, הטיל בית הדין על המשיבה עונש השעיה של 10 שנים. דעת המיעוט בבית
הדין, היתה כי ראוי להשית על המשיבה רק שש שנות השעיה.
4. שני הצדדים – הן המשיבה והן ועד המחוזי של
הלשכה – ערערו על פסק הדין לבית הדין המשמעתי הארצי. המשיבה טענה כי יש להקל
בעונשה. זאת, מכיוון שהעבירה בה הורשעה איננה קשורה למשלח-ידה, כי בית הדין המחוזי
לא התחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות, ולבסוף כי העונש שהושת עליה פוגע יתר על
המידה בחופש העיסוק שלה. כן טענה כי העונש שהושת עליה אינו מידתי או סביר, וכי הוא
חורג ממדרג הענישה הנוהג. לעומתה, טען המערער כי העונש שנגזר על המשיבה אינו עולה
בקנה אחד עם חומרת מעשיה המצדיקים הרחקה לצמיתות משורות הלשכה. בית הדין המשמעתי
הארצי (בד"א 71/02) דחה את שני הערעורים והשאיר את העונש שהטיל בית הדין המשמעתי
המחוזי על כנו. בית הדין הארצי קבע כי המשיבה עברה עבירה שיש עמה קלון, עובדה שדי
בה כדי להצדיק את השעייתה מהלשכה, אף אם עבירה זו אינה קשורה לעבודתה כעורכת דין.
כן קבע בית הדין כי עונשה של המשיבה היה מידתי וראוי, הן באשר למגבלה שהטיל על
חופש העיסוק של המשיבה והן לעומת הענישה שהוטלה במקרים דומים בעבר. מאותם נימוקים
קבע בית הדין הארצי כי יש לדחות את ערעורו של הועד המחוזי של הלשכה.
5. הועד המחוזי מערער לפנינו על פסק הדין של בית
הדין הארצי. הוא טוען כי ראוי להוציא את המשיבה לצמיתות משורות הלשכה. לטענת הועד
מקרה זה מעלה שאלה עקרונית: האם ראוי כי המשיבה – בהתחשב בחומרת מעשיה – תוכל לשמש
כעורכת דין לאחר תום תקופת ההשעיה. כן טוען הוא כי, לאור שאלה עקרונית זאת, היה על
בית הדין הארצי להתערב בפסק דינו של בית הדין המחוזי ולהחמיר את העונש שהוטל על
המשיבה.
6. אם תישמע דעתי – נקבל את ערעורו של המערער
ונורה על הוצאתה של המשיבה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. דעתי היא כי הניגוד בין
דמותו הראויה של עורך דין לבין העבירות שבצעה המשיבה – עבירות של גניבה, מירמה,
זיוף והתחזות ניגוד כה חריף שמקומה של המשיבה לא יכירנה בין שורות עורכי הדין.
נראה כי בית הדין המשמעתי המחוזי קרוב היה להגיע למסקנה זו. שופטי הרוב בבית הדין
המשמעתי המחוזי ציינו:
"במקרה דנן, אין חולק, כי העבירות – של גניבת כרטיס אשראי, זיוף
חתימת המתלוננת, ושימוש בכרטיס האשראי – שבהן הורשעה המשיבה, ע"פ הכרעת-הדין,
הינן מצביעות על רמה מוסרית נמוכה ביותר של המשיבה. ודוק, ייחוס התנהגות מסוג זה
לעו"ד הינה בבחינת 'אפשרות שהדעת אינה יכולה לסבול', באשר היא אינה עולה בקנה
אחד עם ערכיו הבסיסיים של המקצוע עריכת-הדין ואינה מתיישבת עם הילת הכבוד אותה
רוחש כלפיו הציבור."
7. בית הדין ציטט, בין השאר, מדברי חברי
השופט ברק בעל"ע 3093/90, 2579 הוועד המחוזי של לשכת
עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729,
753 בו הסביר חברי את מטרת הענישה המשמעתית של עורכי הדין:
"העובר עבירה בנסיבות שיש עמן קלון ... ואם היה כבר חבר
בלשכה עשוי הוא להיענש בעונש משמעתי, כולל השעייה ואף הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי
הדין (סעיף
75 וסעיף 68 לחוק). מטרתן של הוראות אלו אינה מטרה עונשית רגילה. אדם שהורשע בביצוע עבירה
פלילית זוכה לעונשו מידי אותו בית-משפט שהרשיע אותו, ובגוזרו את הדין לוקח כבר אות
בית-משפט בחשבון את מערכת הנסיבות הנוגעת לעניין. אין תפקידה של
לשכת עורכי-הדין להטיל על עורך הדין שחטא עונש נוסף בשל היותו באותה עת חבר
בלשכה..
המטרה לשמה הוקמה לשכת עורכי הדין היא איגודם של עורכי
הדין בישראל ושמירה על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין (סעיף 1
לחוק). הסנקציה המשמעתית מטרתה שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שרוחש
הציבור בכלל, ומערכת המשפט בפרט, לציבור עורכי-הדין... לפיכך, אחד הפירושים של
המונח 'קלון' - .... הוא פירוש הנגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך-דין,
על מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט
כשורה, ועל-מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת-דין לא ייפגע..
נסיבות המעידות אל אי-עמידתו של עורך-דין בדרישותיה של
החברה מהעוסק במקצוע זה יכולות להיות נסיבות מנסיבות שונות. כך, למשל,
עבירה הכרוכה בשיבוש הליכי משפט, כגון ניסיון לבידוי ראיה ושבועת שקר, מעמיד בספק
את התאמתו של אדם לעסוק בעריכת-הדין ... גם עבירות אחרות המעידות על חוסר
אמינותו של עורך הדין, למשל, מתן הצהרה כוזבת או עבירות אחרות הקשורות במירמה,
יהיה בהן בדרך כלל משום קלון ... מהיות עורך הדין חלק מהמערכת
המשפטית, ומהיות עזר כנגד בית המשפט במלאכתו השיפוטית, עליו להיות נאמן לחוקי
המדינה ולגלות רמה מקצועית ואתית ההולמת את המקצוע וגם את האמון שהלקוח, בית המשפט
ובציבור נותנים בעורך הדין. על-כן, עבירה על חוקי המדינה, המעידה על זלזול
וחוסר כבוד של עורך הדין כלפי החוק, ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון; עבירה –
המעידה על אופי פגום או על היעדר שליטה ביצרו או על תפיסה אתית מעוותת של תיפקוד
עורך הדין והחוק בחברה – ניתן לראותה כעבירה שיש עמה קלון."
8. נקודת המוצא של בית הדין המשמעתי המחוזי
היתה:
"... כי בעבירות חמורות עסקינן – עבירות של מירמה וזיוף –
הנושאות עימן אות קלון ועל כן יש בהן עילה מספקת, לכאורה
להצדיק את הוצאתה של המשיבה – מלשכת עורכי הדין, לצמיתות".
ומדוע, בכל זאת, למרות מה שקבע
"לכאורה" נמנע בית הדין המחוזי מהוצאתה של המשיבה לצמיתות משורות הלשכה?
שני נימוקים היו לדבר. הראשון - על רקע חוק יסוד: חופש העיסוק קבע בית הדין כי
העונש חייב להיות מידתי. וכך רשם בהחלטתו:
"במקרה דנן, הפעלת עקרון המידתיות, מביאה לידי המסקנה, כי שומה
עלינו להסתפק אך בהשעייה לתקופה קצובה של המשיבה, שהרי מסקנה זו, נכונה וראוייה –
ע"פ ניתוח של שלושת היבטיו של עקרון המידתיות, כדלקמן:
היסוד הראשון מתמלא באקט ההוצאה מן הלשכה, שכן אמצעי זה – משרת נאמנה
את המטרות של שמירת ערכי המקצוע והגנת הציבור כולו, עקב הסיכון הגלום בעו"ד
שסרח – כדוגמתה של המשיבה. כיוון שכך, בהינתן המטרות הנ"ל, אין ספק, כי אמצעי
ההרחקה לצמיתות, הינו מתאים – באופן הטוב ביותר, להגשמתן של מטרות אלה.
היסוד השני, אינו מתמלא באקט ההוצאה מן הלשכה, שהרי אף שנסיבות העניין
– בהן עסקינן, כרוכות בעבירות חמורות – של מירמה וזיוף, אין חולק, כי ניתן למגר,
באמצעי פוגע פחות – כדוגמת השעייה לתקופה קצובה, את הסיכון לערכי המקצוע והציבור
כולו.
ולבסוף, אף היסוד השלישי, אינו מתמלא בנדון, מאחר וחרף חומרתם הרבה של
מעשי המשיבה ופטנציאל הסיכון הגלום בה, עדיין, היחס שבין הפגיעה במשירה – בהוצאה
משורות הלשכה, ובין התועלת – בשמירת ערכי המקצוע והגנת הציבור כולו, על-ידי נקיטה
בצעד זה – כלפיה, בוודאי אינו יחס ראוי, בנסיבות העניין, באשר הוא, בהחלט, ניתן
להגשמה הולמת – אף באמצעות השעייה לתקופה קצובה."
הנימוק השני שמנה בית הדין המחוזי לאי
הוצאה של המשיבה משורות הלשכה לצמיתות הוא, כלשונו:
"מאידך, מערכת השיפוט המשמעתי, אינה מתיימרת, כלל ועיקר, לתפוס
את מקומה של מערכת השיפוט הפלילי. תפקידה מכוון, אך ורק, לשמירה על רמתו של מקצוע
עריכת-הדין, ולחסוך – מן הציבור, נזקים העלולים להיגרם כתוצאה מהמקצוע, בידי אלו
שיש להם את הרישיון לעסוק בו, אם כי, גלום בהם פוטנציאל הסיכון – הן כלפי המקצוע
והן כלפי הציבור.
. . . בהינתן תכליתו של השיפוט המשמעתי, כפי המפורט לעיל, וכן בהתחשב
בחומרתן של העבירות – שביצעה המשיבה, אין בליבנו כל ספק, כי הפוטנציאל הטמון
בהתנהגותה – יש בו כדי להוות סיכון לכבודו של המקצוע ולציבור הלקוחות כולו, ואין
הוא מתיישב עם הסטנדרטים האתיים – הנדרשים מעורך-הדין, באשר הוא.
אכן, אנו מאמינים למשיבה ולב"כ, כי מצבה הפיננסי, החברתי
והמשפחתי אינו פשוט. אף כאשר נסיבותיהם האישיות, עם כל הכבוד, היו קשות פי עשרות
מונים, מסיבותיה האישיות של המשיבה, ככל שמדובר בביצוע עבירות פליליות חמורות,
כגון דא.
הכרעתנו זו, נסמכת, בין היתר על עברה המשמעתי של המשיבה, מחד ומאידך
על מצוקתה הנפשית של המשיבה, בעת ביצוע העבירה, על העובדה שחלפו כבר ארבע וחצי
שנים מיום ביצוע העבירות, כמו גם על העובדה שמשנתפסה בכף השיבה המשיבה את כספי
הגזילה.
בנסיבות אלה, היינו מוכנים לראות במעשיה של המשיבה, אף שנעשו לאורך
תקופה של שלושה שבועות וב-30 מקרים שונים, מעידה חד פעמית ולהסתפק בהשעייתה לתקופה
קצובה, במקום הוצאתה לצמיתות מן הלשכה."
על כן הורה בית הדין המחוזי את אשר הורה.
9. בית הדין המשמעתי הארצי לא קיבל את הדעה
כי עקרון "המידתיות" שייך לעניין:
"אלא שבחינת טיעון המבקשת וב"כ המלומד לגופו מגלה כי אף
שנעשה שימוש במונח 'מידתיות' אין למעשה טענה כנגד התוקף החוקתי של ההסדר שמאפשר
השעיית עו"ד או סילוקו מהלשכה, והטענה היא לענין מידת העונש האינדיבידואלי שהושת
על המשיבה. מכאן שחל בלבול מושגים דבר שהוביל לערבוב מין שאינו במינו הן מצד
המשיבה והן מצד ביה"ד קמא: עיקרון המידתיות הוא אחד מאבני הבוחן לבדיקת תוקפו
של דבר חקיקה או מעשה מינהל. אין דבר בין כך ובין שאלת מידת העונש האינדיבידואלי.
דוק: מעשה בתי הדין המשמעתיים של לשכת עוה"ד אינם מעשי חקיקה וגם אינם מעשים
מינהלים אלא הם מעשים שיפוטיים או למצער מעין שיפוטיים, וככאלה הם כלל אינם נבחנים
עפ"י עקרון המידתיות."
10. בסופו של יום, שיקול מרכזי בדעת הרוב של
בית הדין המשמעתי הארצי היה עקרון אי ההתערבות של ערכאת הערעור, לקולא או לחומרא
במקום שהערכאה הנמוכה לא חרגה מהותית ממידת הענישה הראויה. תפקידו של בית הדין
המשמעתי הארצי, כך נקבע, הוא לקבוע את "התקן הראוי". על כן נדחו שני
הערעורים. על כך מערער הועד המחוזי לפנינו.
דיון
11. עמדתי היא, כאמור, שראוי לקבל את ערעורו של
הועד המחוזי. המעיין בפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי ייראה, כמבואר, שדעת
הרוב היתה ש"לכאורה" ראוי היה להרחיק את המשיבה לצמיתות. למרות הקביעה
כי "לכאורה" כך ראוי היה, שני עניינים מנעו מבית הדין המשמעתי המחוזי מלעשות
כן: האחד הוא חוק יסוד: חופש העיסוק ועקרון המידתיות הכרוך בו, השני הוא נסיבות
אישיות של המשיבה עליהן עמד בפסק דינו והחזרת הכספים, הכל כפי שפורט. לדעתי שני
הנימוקים אינם יכולים לעמוד. אכן, חופש העיסוק מקנה לבעל הכשירויות המתאימות זכות
להיות עורך דין. זכות זו אינה קיימת בידי מי שאינו עומד בדרישות הפורמאליות לקבלה
ללשכה – השכלה, התמחות וכיוצא באלה; הזכות לעסוק במקצוע עריכת הדין אינה קיימת גם
בידי מי שאינו עומד בסטנדרטים הראויים של יושר והגינות המצופים מעורך דין. אכן,
חוק יסוד חופש העיסוק מחייב ענישה מידתית. על הענישה המידתית להביא בחשבון את תכלית
הענישה המשמעתית עליה עמדו שתי הערכאות - שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שהציבור
רוחש לעורכי הדין. בשים לב לתכלית הענישה המשמעתית, אני סבורה שהעונש אותו מבקש
המערער להטיל – עונש של הרחקה לצמיתות – עונש מידתי הוא.
12. איני תמימת דעים גם עם נימוקו השני של בית
הדין המשמעתי המחוזי. איני סבורה, בשים לב לתכליתו כאמור, של הדין המשמעתי של עורכי
הדין, שנכון היה לתת משקל כה רב לנסיבות אישיות של המשיבה. לא היה מקום, לדעתי,
לראות את מכלול מעשיה של המשיבה בפרשת הכרטיס הגנוב כ"כשלון חד פעמי".
מדובר, פרט לגניבה עצמה, בשלושים פעולות נפרדות של שימוש בכרטיס, שכל אחת מהן
הצריכה זיוף והתחזות כאחר. אין המדובר רק בפיתוי של רגע שהתבטא בגניבת הכרטיס, אלא
בשימוש חוזר ונשנה בו, משך שלושה שבועות. על כל אלה אוסיף כי אין המדובר בעבירה
יחידה של המשיבה. עוד בשנת 1997 הורשעה המשיבה, בעקבות הסדר טיעון, בכך שכשביקרה
עציר במעצר היא ניצלה את הביקור לרעה והתחבקה והתנשקה עם העציר בחדר המיועד לביקור
עורכי דין. היא נדונה, על פי הסדר הטיעון, להשעיה של 30 יום. עבירה נוספת בגינה
הורשעה המשיבה היא שבעת השעיה זמנית (בעקבות פרשת כרטיס האשראי הגנוב) ייצגה נאשמים
בבתי המשפט. על כך נדונה לשנת השעיה ופרסום שם. אני מתעלמת, לצורך העניין, מהרשעה חלוטה
בפלילים, המאוחרת לפסקי הדין המשמעתיים בענייננו, שהוגשה במהלך הדיון.
13. על כן, הנימוקים שהביאו את בית הדין
המשמעתי המחוזי שלא לעשות את שלדבריו לכאורה צריך היה לעשות – אינם יכולים לעמוד. המשיבה, לאור
עברה הקודם ולאור מעשיה בפרשת כרטיס האשראי הוכיחה שאין היא ראויה להימנות על
ציבור חברי הלשכה, וראוי להוציאה משורות הלשכה לצמיתות (ראו והשוו, אמנם בנסיבות
חמורות יותר על"ע 9454/01 הועד המחוזי של לשכת
עורכי הדין נ' עו"ד ברוך רווה, פ"ד נ"ז (2), 776).
14. אציע איפוא לחברי לקבל את הערעור ולהעמיד
את עונשה של המשיבה על הרחקה לצמיתות.
ש
ו פ ט ת
כבוד הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה
נ ש י א
כבוד השופט א' רובינשטיין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ'
נאור.
ניתן היום, י' בתמוז התשס"ד
(29.6.2004).
ה נ ש י א ש ו פ
ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03056410_C02.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il