רע"א 564-07
טרם נותח
עיריית פתח תקוה נ. חברת דלק נדל"ן בע"מ
סוג הליך
רשות ערעור אזרחי (רע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק רע"א 564/07
בבית המשפט העליון
רע"א 564/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
עיריית פתח תקוה
נ ג ד
המשיבות:
1. חברת דלק נדל"ן בע"מ
2. חברת כהן פיתוח ומבני תעשיה בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק בר"ע 2334/06 שניתנה ביום 21.12.06 על ידי השופטת ש' דותן
בשם המבקשת: עו"ד א' שפרבר; עו"ד א' אילוביץ'
בשם המשיבות: עו"ד ט' י' אזרואל; עו"ד נ' ליברמן; עו"ד א' סער
פסק-דין
א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת דותן) בבר"ע 2334/06 מיום 21.12.06, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (סגן הנשיא גולדס) בבש"א 1665/06 בת"א 2190/06 מיום 14.8.06.
ב. עניינה של הבקשה בתביעה בסך 4,117,131 ₪ שהגישו המשיבות כנגד המבקשת בגין היטלי סלילה וביוב אשר לטענתן הוטלו עליהן ונגבו מהן ביתר, תוך חריגה מסמכות. המבקשת ביקשה מבית המשפט לסלק על הסף את התביעה, ככל שהיא נוגעת להיטל הביוב, הואיל ולטענתה הסמכות לדון בכך נתונה לועדת הערר לענייני ביוב. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקבעו כי "הן על פי הלכת בלונדר והן על פי הלכת צרפתי (אשר שינתה את הלכת ייזום) השאלות שבמחלוקת בתיק זה הן בסמכותו של בית המשפט האזרחי" (להלן יאוזכרו ההחלטות הללו). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, תוך שהוא תומך את יתדותיו ברע"א 6590/05 עירית אשדוד נ' שמעון צרפתי (טרם פורסם)(השופט גרוניס)(להלן פרשת צרפתי). נקבע, כי ההגיון שהנחה את בית המשפט בקביעת הסמכות העניינית בתיקים שעניינם תקיפת דרישתה של רשות מקומית לתשלום, ואשר לפיו יש לאבחן בין תביעות השבה כספיות לעתירות לסעד הצהרתי - נכון גם לענייננו; בנידון דידן נדרש בית המשפט לקבוע את "היקף סמכותו של בית משפט 'אזרחי' מול סמכותו של גוף ערר דוגמת ועדת ערר לענייני ביוב". בית המשפט ציין, כי המשיבות דחו את הצעת הפשרה שהציע, לפיה המועד להגשת הערר יוארך בהסכמה, ועל כן, לא נותר לו אלא לדחות את הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור.
ג. לטענת המבקשת עולה משורה של פסקי דין, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה הנוגעת להיטל ביוב נתונה לועדת הערר לענייני ביוב, ולא לבית המשפט האזרחי. נטען, כי פרשת צרפתי לא שינתה את ההלכה שנקבעה ברע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. ייזום והשקעות פ"ד נד(4) 481 (השופטת פרוקצ'יה והנשיא ברק)(להלן פרשת ייזום), וזו גם איננה רלבנטית – כנטען - לענייננו, בהיותה עוסקת בהיטלי סלילת רחובות, אספקת מים ותיעול, אשר בהם אין בחוק הסדר מיוחד של פניה לועדת ערר. זאת בניגוד לסמכות ועדת הערר בעניין היטלי ביוב, המוקנית לה על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962 (להלן חוק הביוב).
ד. בתגובתן דוחות המשיבות את טענותיה של המבקשת, תוך שהן סומכות את ידיהן על קביעותיהן של בתי המשפט הקודמים. נטען, כי גם אם מוקנית סמכות לועדת הערר לדון בסעד ההשבה, אין מדובר בסמכות ייחודית אלא בסמכות מקבילה – זאת גם כדי למנוע תוצאה מעוותת לפיה לדורש השבה בגין היטלי ביוב יעמדו רק 30 ימים להגשת תביעתו, ואילו לתובע המבקש השבה של כל היטל אחר יעמדו 7 שנים. נטען, כי גם מפרשת ייזום עולה, כי כשעסקינן בהתרשלותה של רשות מקומית או בעשיית עושר שלא במשפט על ידיה – על פי הטענה בענייננו - הסמכות לדון בכך מוקנית לבית המשפט האזרחי. כן נטען, כי מפרשת צרפתי עולה, שכאשר מתבקש סעד של השבה קנויה הסמכות לבית המשפט האזרחי. נטען, אם תתקבל הבקשה יישלל מהמשיבות יומן בבית המשפט, או אף בכל טריבונל אחר, שכן מאחר שחלפו 30 ימים ממועד החיוב ועד להגשת התובענה, חסומה הדרך בפני ועדת הערר לענייני ביוב לדון בעניינן. נטען, כי יש לפרש את הסמכות המוקנית לועדת הערר כסמכות לדון בדרישת התשלום ולא בתשלום עצמו, ועל כל פנים אין היא גורעת מסמכותו הכללית של בית המשפט האזרחי לדון בהשבת סעד כספי.
ד. אחר העיון באתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן רשות ערעור, להידרש לתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור. נלאית היד מכתוב שוב ושוב עד כמה טעון שדה זה של המיסוי המוניציפלי (במבט רחב) - כמותו כתחומים אחרים של גביית ממון מן הציבור על ידי גופים מינהליים, ארנונות, היטלים וכל שם אחר - הסדרה על-ידי המחוקק, ובין היתר לשם בהירות ויעול, מניעת פיצול סמכויות ועוד מרעין בישין; אך לפי שעה טרם באה פעולת המחוקק, והוא רחום יכפר עוון (ראו עע"מ 5640/04 מקורות נ' מועצה אזורית לכיש (טרם פורסם); רע"א 3993/05 ש.א.ב. חברה להשקעות ופיתוח נ' עירית באר שבע (טרם פורסם)). עלינו להידרש איפוא למצב המשפטי העכשוי, והוא – בכל הכבוד לבית המשפט המחוזי – ברור למדי בכל הנוגע לנושא הביוב. הבעייתיות הכללית בכגון דא תוארה בענין ש.א.ב. הנזכר, לרבות הגישה שבמדיניות שיפוטית שעניינה להקל מן העומס על בתי המשפט שכל פה מדבר בו, בין פיהם של אוהבי בתי המשפט המדברים בהם טובות ובין של מי שאינם מאוהביהם המדברים בהם דברי בלע (בפרפרזה על שירו של נתן אלתרמן על בנימין מטודלה). גישה זו מטעימה את המגמה להעביר ככל הניתן סמכויות לגופי ערר מינהליים, ובלבד שאלה יהיו מיומנים וכשירים לעשות מלאכתם. בנושא הביוב נובעת ההלכה הבסיסית מפרשת ייזום, והיא לא שונתה במה שנפסק ברע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (טרם פורסם) (השופט גרוניס); פרשת צרפתי; רע"א 3879/05 עירית חדרה נ' חג'ג' אמריקה-ישראל (טרם פורסם). במאמר מוסגר אעיר כי לא אוכל להסכים, בכל הכבוד, לאמירתו של סגן הנשיא המלומד בבית משפט השלום כי הלכת צרפתי שינתה את הלכת ייזום; היא אף לא נדרשה אליה כל עיקר.
ה. ככל שהמדובר בביוב, הלכת ייזום על מכונה והיא מדברת בעדה, וגם אם בנושאי השבה אחרים מוקנית הסמכות לבתי המשפט האזרחיים, מכוח הדין והפסיקה כאמור, אין בכך כדי להועיל למשיבות בנידון דידן. הוא הדין לאסימטריה בכך שהרשות תובעת בעלי נכסים שלא שילמו את היטל הביוב בבית המשפט האזרחי (ראו לאחרונה רע"א 4451/06 גרמבק נ' עירית הרצליה (טרם פורסם)). ואולם, הדבר אינו משנה את מערך הסמכויות הקיים. לענייננו, כפי שציינה המבקשת–המערערת, המדובר במקרה שבו מצוי "הסדר מיוחד", שאליו נדרש השופט גרוניס הן בפרשת פרדסיה נ' בלונדר הן בפרשת צרפתי, להבדיל ממקרים שבהם אין הסדר כזה. ה"הסדר המיוחד" הוא חוק הביוב, גם אם יש איפוא פיתוי ל"אחד" את הכל – כל החיובים מטעם רשות מקומית – תחת קורת גג אחת, וגם אם ניתן להבין לחלק מנימוקיה של השופטת בבית המשפט המחוזי (כגון ההבחנה בין ביוב לארנונה וכגון שאלת התיישנות), הדברים טעונים הרמוניזציה בידי המחוקק, ואינם יכולים לנוע אנה ואנה. אין מקום לשינוי הלכת ייזום במסגרת תיק זה, שעה שהפתרון של הארכת מועד להגשת הערר לועדת הערר זמין ומצוי לפתחנו. בנסיבות מתקבל איפוא הערעור במובן זה שהבקשה לסילוק על הסף של התביעה בת"א (פ"ת) 2190/06 מתקבלת; ועם זאת, נראה לי כהוגן בנסיבות המקרה כי המועד להגשת הערר לועדת הערר יוארך בהסכמת המבקשת-המערערת, ואני יוצא מן ההנחה כי אכן תסכים לכך, כפי שהמליץ בית המשפט המחוזי ואני מצטרף אליו בהחלט.
ו. הערעור מתקבל איפוא בגדרי האמור, והחלטותיהם של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום דינן להיבטל, כך שהתביעה נשוא ההליכים מסולקת על הסף בהתאם לאמור מעלה. המשיבות ישלמו למבקשת-המערערת הוצאותיה בערכאה זו ושכר טרחה בסך 3,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו בתמוז התשס"ז (12.7.2007).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07005640_T03.doc הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il