רועי גלילי נ. רותם אמפרט נגב בע"מ

8 1 בבית המשפט העליון רע"א 5638/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשים: 1. רועי גלילי 2. דורית אביהר נריסנה 3. ליאורה אמיתי 4. עמרי שקותאי נ ג ד המשיבים: 1. רותם אמפרט נגב בע"מ 2. איי.סי.אל גרופ בע"מ 3. אשר גרינבאום 4. רביב צולר 5. עופר ליפשיץ 6. משה ניצן 7. יעקב אלטמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.8.2021 (כבוד השופט ג' גדעון) ב-ת"צ 8375-09-20 בשם המבקשים: עו"ד אלי בן ארי; עו"ד צבי לוינסון; עו"ד ד"ר גיל דרור בשם המשיבים: עו"ד אורי שורק; עו"ד אריה נייגר פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי דחה על הסף בקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרת דיון בבקשת אישור תובענה כייצוגית, וזאת מחמת שלא צורפה לה התחייבות עצמית מאת המבקשים. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי. ההליך בבית המשפט המחוזי 2. המבקשים בבקשת רשות הערעור הגישו נגד המשיבים בקשה לאישור תובענה כייצוגית, המתנהלת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"צ 8375-09-20; להלן: המבקשים, המשיבים ו-בקשת האישור). על פי הנטען, המשיבים הם הבעלים והמנהלים של מחצבה לכריית פוספט ושל מפעל לטיפול ולהעשרה של פוספט בנחל צין; ובקשת האישור הוגשה בטענה כי לאורך עשרות שנים הזרימו המשיבים, ועודם מזרימים, שפכים רעילים בכמויות אדירות למאגרים שקרקעיתם אינה אטומה – וזאת בניגוד לדין (להלן: השפכים ו-המאגרים בהתאמה). עוד נטען בבקשת האישור כי המאגרים כולם (שישה במספר) מחלחלים ודולפים, וכי השפכים גורמים למפגעים סביבתיים רבים. בקשת האישור הוגשה בשם כלל הציבור בישראל, וכן בשמם של מטיילים ותושבי האזור שנפגעו מהזיהום, בעילות שונות לפי החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992, חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, חוק המים, התשי"ט-1959, וכיוצא באלה; כן נטען שהמשיבים התרשלו והתעשרו שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה המיוצגת. המבקשים עתרו בבקשת האישור למתן צווי עשה שיורו, בתמצית, על הפסקת הזיהום הנטען ונקיטת פעולות לשיקום הנחל; וכן לסעד של השבה בגין ההתעשרות שבוצעה לשיטתם שלא כדין ועל חשבון הקבוצה המיוצגת. בשלב זה הוגשו תשובה ותגובה לתשובה לבקשת האישור, ודיון מקדמי בבקשה נקבע ליום 18.1.2022. לדברי המבקשים, לאחר הגשת בקשת האישור הגיע לידיהם מידע חדש הנוגע להרכב הרעיל והרדיואקטיבי של השפכים – שלפי הנטען עלול לגרום לסיכון בריאותי חמור למטיילים במעיינות עין צין ובסביבתם. על רקע האמור, ביום 5.8.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לצו זמני האוסר על הזרמת שפכים נוספים למאגרים; צו המורה על ריקון מידי או על חיזוקם של שניים מתוך המאגרים, בשל חשש ממשי לקריסתם (מאגרים מספר 10 ו-11); וכן צו המורה על מתן אזהרות למטיילים בנחל צין (להלן: הבקשה לסעד זמני). יצוין בנקודה זאת כי המשיבים הודיעו לאחרונה על הפסקת פעילותו של המפעל, והורידו את מצבת כוח האדם בו באופן משמעותי, ואולם לדברי המבקשים הסיכון הנשקף מהמאגרים לא פחת כהוא זה. לבקשה לסעד זמני צורף מאמר מאת חוקרים ממכון ויצמן ומרשות המים שפורסם בחודש אפריל 2021 בכתב עת מדעי; וממנו עולה לדברי המבקשים כי המשיבים אחראים לזיהום חמור של נחל צין כתוצאה משפכים שדלפו מהמאגרים, וכי בנחל צין נמדדו ריכוזים גבוהים של חומרים רעילים ואף מתכות כבדות באופן שמהווה סיכון בריאותי למבקרים באזור. נוסף לזאת, לבקשה לסעד זמני צורפה חוות דעת מאת מומחית בתחום בריאות הציבור, ד"ר חגית אולנובסקי, המצביעה גם היא על סיכון בריאותי הנשקף מנחל צין וממליצה על נקיטת צעדים שונים כגון הצבת שילוט אזהרה מתאים במקומות רלוונטיים. עוד צורפו לבקשה לסעד זמני חוות דעתו של המהנדס ד"ר יורם אמיר, ממנה עולה כי פריצה של הסוללות התומכות בקירות המאגרים עלולה להתרחש בכל רגע; וכן חוות דעת מאת המומחה הגיאולוגי פרופ' אמוץ עגנון, שבה הובהר כי ניתוח ההיסטוריה של רעידות האדמה באזור המאגרים ועוצמתן, מלמד שמפעל צין נמצא באזור ברמת סיכון סייסמית גבוהה יחסית וכי רעידות אדמה באזור עלולות להשפיע באופן ניכר על יציבות המאגרים. 3. בד בבד עם הבקשה עתרו המבקשים לפטור מהפקדת ערובה והתחייבות עצמית (להלן: בקשת הפטור). ביום 8.8.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הפטור, ככל שהיא נוגעת להתחייבות העצמית, בהחלטה קצרה ב"פתקית" בזו הלשון: "נוכח הסעדים הדרמטיים המפורטים בבקשה לסעד זמני, וההשלכות מרחיקות הלכת של היעתרות לסעדים אלה, אף במסגרת צו ארעי, אין זה מתקבל על הדעת לסברתי, לפטור את המבקשים מהפקדת התחייבות עצמית, ובנסיבות, איני רואה מקום להגבילה בסכום. הבקשה לעניין זה נדחית אפוא, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבות." בית המשפט המחוזי נתן ארכה בת יום למבקשים להגיש לתיק בית המשפט התחייבויות עצמיות חתומות על ידם – ומשאלה לא הוגשו, ביום 11.8.2021 הבקשה לסעד זמני נמחקה. טענות הצדדים 4. המבקשים אינם משלימים עם החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הפטור. לטענתם, מדובר במקרה ייחודי של הליך ייצוגי שעניינו בנזקים סביבתיים ובפגיעה במשאבי טבע, כאשר קיימת סכנה מוחשית וממשית לציבור ופערי הכוחות בין הצדדים הם קיצוניים. לשיטת המבקשים, נסיבות אלה מחייבות את הערכאה הדיונית לעשות שימוש בסמכות הטבועה ובשיקול הדעת הנתון לה לפטור את המבקשים מהתחייבות עצמית; ובהקשר זה מבהירים המבקשים כי אין להם אפשרות לחתום על כתב התחייבות בסדר הגודל הנדרש במקרה דנן, וספק אם קיים אדם פרטי אחר שיכול לעשות כן. עוד נטען, כי במצב הדברים האמור ראוי שבית המשפט יבחן את טענות המבקשים בבקשה לסעד זמני לגופן, ולא יציב חסם פורמליסטי ובלתי עביר, בדמות דרישת התחייבות עצמית מהמבקשים; וכן נטען שלכל הפחות היה על בית המשפט להגביל את סכומה של ההתחייבות הנדרשת. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט בכך שקבע חובת הגשת התחייבות עצמית גורפת, מבלי להבחין בין הסעדים השונים שהתבקשו בבקשה לסעד זמני – וזאת בשים לב לכך שאחד הסעדים שהתבקשו היה פרסום אזהרות לציבור, סעד שעלותו אינה גבוהה ואינו טומן בחובו השפעות מרחיקות לכת על המשיבים. המבקשים מדגישים כי קיימת חומרה ודחיפות בדיון בבקשה לסעד זמני לגופה; והם מפנים בעניין זה לחוות הדעת שצורפו על ידם לבקשה. בתוך כך, נטען כי על יסוד חוות הדעת, המבקשים סבורים כי קיים סיכון ממשי לכך שאחד המאגרים ייפרץ ותכולת המאגר תתרוקן, שאז מדובר יהיה באסון אקולוגי שטרם נראה כמותו במדינת ישראל; והמבקשים מזכירים בהקשר זה כי בשנת 2017 כבר קרס מאגר שפכים במפעל אחר של המשיבה 1, ואותם שפכים זרמו במורד נחל אשלים וגרמו לנזק סביבתי רחב היקף, וישנו חשש שאסון דומה יתרחש גם במפעל בנחל צין. על רקע דברים אלה, המבקשים סבורים שמתחייב דיון לגופו של עניין בבקשה לסעד זמני אף בלא הפקדת התחייבות עצמית. עוד טוענים המבקשים, שאם לא יינתנו הצווים הזמניים עלולים להיגרם נזקים סביבתיים קשים שיכבידו באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. המבקשים סבורים כי קיים חשש שאין ברשות המשיבים המשאבים שיידרשו לשיקום הנחל, אם יקרוס אחד המאגרים, ובתוך כך טוענים כי משרד האנרגיה בעצמו היה שותף לחשש זה לאחרונה במסגרת חידוש זיכיון הכרייה של המשיבים. 5. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתם, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הן שחלות על ההליך (להלן: התקנות הישנות); ועל פי לשון תקנה 364 לתקנות הישנות (להלן: תקנה 364), לבית משפט לא נתונה סמכות להעניק סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית. משמע, המצאת התחייבות עצמית היא בגדר דרישת חובה, והתקנות אינן מותירות בידי בית משפט שיקול דעת לפטור או להגביל את הצדדים בהפקדתה. המשיבים מוסיפים בהקשר זה כי המחוקק הכיר באפשרות לפטור מהפקדת ערבות (כפי שעולה מתקנה 364 סיפא); ובהיעדר הוראה מקבילה הנוגעת להתחייבות עצמית, ניתן ללמוד על הסדר שלילי שאינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת ליתן פטור מהתחייבות עצמית. לטענתם, הסדר זה נועד לאזן בין הזכות של מבקש הסעד הזמני ובין זכויות הנתבע, כך שיוכל לתבוע פיצוי בגין נזקיו ככל שבסופו של יום הסעד הזמני יבוטל. עוד נטען כי אין לקבל את הטענה שלפיה יש ליתן פטור מהתחייבות עצמית בשל פערי הכוחות בהליך ייצוגי, שכן אם המחוקק היה סובר שייחודיותו של ההליך הייצוגי מצדיקה סטייה מן הכלל, הדבר היה מקבל ביטוי בחקיקה או בחקיקת משנה. בכל הנוגע לבקשת המבקשים להגביל את ההתחייבות העצמית בסכום, המשיבים טוענים כי הסמכות לעשות כן קיימת רק בהליכים שעליהם חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות); וממילא, משבית המשפט המחוזי מצא שבנסיבות העניין הקונקרטי אין מקום להגביל את ההתחייבות העצמית, אין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו – שכן מדובר בהחלטה המצויה בלב שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית. 6. המבקשים ביקשו רשות להגיב לתשובת המשיבים, וזו ניתנה להם. בתגובתם, המבקשים טוענים כי התקנות החדשות הן שחלות על ההליך, ולא התקנות הישנות, שכן הבקשה לסעד זמני ובקשת הפטור הוגשו לאחר מועד התחילה של התקנות החדשות. לגופו של עניין, המבקשים סבורים כי הטענה שאין לבית המשפט סמכות ליתן פטור מהתחייבות עצמית, אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת בדבר שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט בנושאים דיוניים; והם מפנים בעניין זה לפסק הדין ב-רע"א 4866/13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (8.9.2013), שם הושארה בצריך עיון השאלה אם מוטלת חובה על תובע מייצג להמציא התחייבות עצמית בד בבד עם בקשה לסעד זמני. דיון והכרעה 7.  לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בבקשה לסעד זמני ויכריע בה לגופה. כפי שיבואר להלן, איני סבורה שבנסיבות העניין היה מקום לראות בהתחייבות העצמית כתנאי מקדמי לדיון בבקשה לסעד זמני, וכי בקשת הפטור צריכה להיות מוכרעת יחד עם הבקשה לסעד זמני לגופה. כך בתמצית, וכעת בהרחבה. ראשית יובהר, כי הצדק עם המשיבים שסדרי הדין החלים בהליך זה הם על פי התקנות הישנות. תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות), מחילה את תקנות סדר הדין האזרחי על הליכים ייצוגיים, בשינויים המחויבים, כל עוד אין הוראה אחרת בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) או בתקנות תובענות ייצוגיות. תיקון מספר 3 לתקנות תובענות ייצוגיות (תקנות תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020), מבהיר כי התקנות החדשות יחולו על הליכים ייצוגיים שנפתחו ביום התחילה של התקנות החדשות או לאחריו; ואילו על הליכים שנפתחו לפני יום תחילת התקנות החדשות, ימשיכו לחול התקנות הישנות בשינויים המחויבים. מכאן שהמועד הקובע לקביעת סדרי הדין הוא מועד פתיחת ההליך הייצוגי, ולא מועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים. יום תחילתן של התקנות החדשות היה כידוע 1.1.2021; ואילו ההליך הייצוגי דנן נפתח בבית המשפט המחוזי ביום 6.9.2020 – ומכאן שהתקנות החלות על הבקשה לסעד זמני הן התקנות הישנות, ואליהן אתייחס מעתה והלאה. 8. תקנה 364 לתקנות הישנות מורה, בין היתר, כי "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב)"; ולפי תקנה 365(ב) לתקנות הישנות, ההתחייבות העצמית משמשת ל"פיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת". הפסיקה עמדה על כך שהמצאת התחייבות עצמית היא תנאי לקבלת סעד זמני בהליכים אזרחיים, והיא בגדר "מחיר" שאותו על מבקש הסעד הזמני "לשלם" בתמורה לכך שניתן לו סעד לפני שהוכיח באופן סופי את זכותו לכך (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 737 (מהדורה 13, 2020); רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד כהן, פסקה 13 (2.9.2009); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקאות 6-5 (21.4.2009)). בענייננו, בית המשפט המחוזי סבר שבנסיבות המקרה ובשים לב לסעדים "הדרמטיים" שהתבקשו בבקשה לסעד זמני, אין לפטור את המבקשים מהפקדת התחייבות עצמית; והתוצאה הייתה שהבקשה לסעדים זמניים נמחקה על הסף. אכן, בהתאם לתקנה 364 לתקנות הישנות הכלל הוא שלא ייתן בית המשפט סעד זמני ללא התחייבות עצמית; ועם זאת, תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות מורה כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכים ייצוגיים בשינויים המחויבים. מתעוררת אפוא שאלה, אם כחלק מאותם שינויים מחויבים יש מקום לקבוע כי כאשר מדובר בהליך ייצוגי, ייתכנו חריגים לכלל המחייב הפקדת התחייבות עצמית כתנאי מקדמי לדיון בבקשה לסעד זמני? כפי שיפורט להלן, דעתי היא שיש להשיב על שאלה זו בחיוב. 9. רבות נכתב על ייחודו של ההליך הייצוגי, שבגדרו עומד אדם אחד בחזית ההליך ומבקש לייצג ציבור רחב של נפגעים – וזאת מקום שאין ליחיד כדאיות כלכלית או יכולת לנהל את ההליך בעצמו. מדובר בכלי דיוני ייחודי שנועד לקדם מטרות ציבוריות וחברתיות, ומשמש כאמצעי אפקטיבי למיצוי הדין, להגברת אכיפת החוק, לקידום הרתעה יעילה, למימוש זכות הגישה לערכאות ולמתן סעד הולם לנפגעים (סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגית; בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, פסקה 10 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר); רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 6 (2.10.2017) (להלן: עניין תועלת לציבור); ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון ראבי, פסקה 21 (4.12.2011)). מאפייניו הייחודיים של ההליך הייצוגי מטבע הדברים באים לידי ביטוי גם בסדרי הדין הנוהגים בו, ומשפיעים על קשת השיקולים שנדרש בית המשפט לשקול במהלך הדיון. בעוד בתובענה רגילה כל בעל דין מייצג את האינטרס שלו-עצמו, וניתן משקל מוגבל אם בכלל לאינטרס הציבור בהליך, בבקשה לאישור תובענה כייצוגית המבקש ובא כוחו מייצגים את אינטרס חברי הקבוצה (שקולם הישיר נפקד מן ההליך) וכן את אינטרס הציבור שבא לידי ביטוי במימוש תכליותיו הציבוריות של מוסד התובענה הייצוגית (עניין אינסלר, פסקה 13). האינטרס הציבורי שבמימוש תכליות התובענה הייצוגית, עשוי במקרים מסוימים להצדיק התאמה של הכללים הנוהגים בהליכים אזרחיים "רגילים" (ראו והשווּ: עניין תועלת לציבור, פסקה 8; עניין אינסלר, פסקה 20; ע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 32 (22.1.2015); רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל, פסקה 4 (6.5.2010)). 10. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את הבקשה לסעד זמני משום שלא צורפה לה התחייבות עצמית, כנהוג בהליכים אזרחיים רגילים, ומבלי לתת את הדעת לאינטרסים הציבוריים המגולמים בהליך הייצוגי שלפניו. בקשת האישור שבה עסקינן מגלה עניין ציבורי ראשון במעלה, הנוגע לזיהום חמור לכאורה של משאבי טבע בשל דליפה של שפכים רעילים ממאגרים עצומים המנוהלים על ידי המשיבים. מבלי להביע עמדה לגופן של הטענות המועלות בבקשת האישור, מטרתו של ההליך היא לאכוף את הדין על המזהמים, לתקן את העוול הנטען ולפצות את הציבור הרחב שנפגע כתוצאה מהעוולות הנטענות. אין זאת אלא שבקשת האישור מגלמת בתוכה את תכליות מוסד התובענה הייצוגית במלוא עוזן. עוד יש ליתן משקל לכך שהבקשה לסעד זמני מתריעה מפני נזק חמור ורחב היקף שצפוי להתרחש בזמן קרוב הנראה לעין; וכי בקשה זו נתמכת בחוות דעת מומחים ובממצאים מדעיים – שאת מהימנותם ומשקלם אמנם איני קובעת, ואולם יש לציין כי הבקשה אינה נחזית כבקשת סרק. עוד ראוי להצביע על פערי הכוחות הניכרים בין הצדדים להליך, באשר המשיבים הם בחלקם חברות בעלות "כיס עמוק" בעוד המשיבים הם אנשים פרטיים. נסיבות אלה אמנם אינן מצדיקות פטור "אוטומטי" מהפקדת התחייבות עצמית כתנאי למתן סעד זמני, ואולם די בהן לשיטתי כדי להצדיק דיון בבקשה לסעד זמני לגופה. כאן המקום להבהיר, כי אין באמור כדי להביע עמדה בנוגע לתוצאתו של הדיון בבקשה לסעד זמני לאחר שזו תידון לגופה. ייתכן כי בסופו של יום ייקבע כי בנסיבות המקרה לא ניתן להורות על סעד זמני ללא הפקדת התחייבות עצמית; ואפשרות נוספת היא שייקבע שיש להעניק סעדים זמניים מוגבלים, שעלותם נמוכה, ולגביהם יסכימו המבקשים לחתום על התחייבות עצמית – ובהקשר זה הצדק עם המשיבים בטענתם שבית המשפט המחוזי לא ערך בהחלטתו הבחנה בין הסעדים השונים שהתבקשו. אף לא מן הנמנע כי לנוכח הסכנות החמורות שעליהן מצביעים המבקשים בבקשה לסעד זמני, יהיה מקום לבקש את עמדת הרגולטור בנדון – וגם לכך עשויה להיות השפעה על האופן שבו תוכרע הבקשה. לבית המשפט הדן בבקשה למתן סעדים זמניים נתון שיקול דעת רחב בגיבוש המתווה הדיוני ההולם, והדברים מקבלים משנה תוקף מקום שמדובר בהליך ייצוגי ובשים לב לאינטרס הציבורי העומד על הפרק. יש לציין בהקשר זה כי הגם שהתקנות החדשות אינן חלות במישרין בענייננו, יש משמעות לכך שבמסגרת תקנה 96(ג) לתקנות החדשות ראה המחוקק מקום לבאר כי לבית המשפט נתון שיקול דעת בהגבלת סכומה של ההתחייבות העצמית ובמתן פטור מהפקדת ערובה. ולענייננו – בנסיבות המקרה לא היה מקום לסגור את הדלת בפני הבקשה לסעד זמני, מבלי לבחון אם מדובר במקרה יוצא דופן המצדיק סטייה מהכלל המחייב הפקדת התחייבות עצמית כתנאי למתן הצווים המבוקשים. ויוער, אגב כך, כי ההסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי בנוגע להפקדת התחייבות עצמית אינו שולל את האפשרות להגיש תביעה אזרחית בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מצו זמני מקום שבו בעל הדין אינו זכאי לפיצוי מכוח התחייבות עצמית (עניין אלול, שם; רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638 (2000)); וממילא זה המצב מקום שבו לא ניתנה לכתחילה התחייבות עצמית. סוף דבר 10. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא. החלטת בית המשפט המחוזי למחוק את הבקשה לסעד זמני מתבטלת, והדיון בבקשה מוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בה לגופה. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' בשבט התשפ"ב (‏4.1.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 21056380_G06.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1