אהרון גרוסברד נ. שולמית גרוסברד

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 94 / 5637 בפני: כב' השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערער: אהרון גרוסברד נגד המשיבה: שולמית גרוסברד ערעור וערעור שכנגד על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 11.4.94 בתיק מ.א. 4345/91 שניתן על ידי כבוד השופט ע' זמיר תאריך הישיבה: י"א באדר א התשנ"ז (18.02.97) בשם המערער: עו"ד משה ענבר בשם המשיבה: עו"ד משה דרורי פ ס ק - ד י ן ביום 8.2.93 פסק בית המשפט המחוזי לחייב את המערער בתשלום דמי מזונות לאשתו (המשיבה) בסך 2676- ש"ח לחודש (צמוד למדד אוגוסט 1991). בערעור כנגד פסק דין זה הורה בית משפט זה (ביום 12.10.93) להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא "כדי שהמשיבה תתבקש להביא ראיות מדויקות ומלאות על הכנסתה". בית המשפט המחוזי חזר ודן בעניין ובעקבות הראיות הנוספות שבאו לפניו פסק להעמיד את חיובו של המערער (החל ממועד התביעה המקורית ועל-פי אותו מדד בסיסי) על סך 1300 ש"ח (במקום 2676 ש"ח) לחודש, משמע שחיובו של המערער הופחת בסך 376- ש"ח לחודש. טענתו המרכזית של בא-כוח המערער היא כי משהוברר, במסגרת ההליך החוזר, כי ספרי החשבונות שהציגה המשיבה לוקים בפגמים, והוחסר מהם רישום תקבולים אחדים, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע שהמשיבה לא הוכיחה שמעשה ידיה איננו מספיק למזונותיה ולפיכך היה עליו לדחות את תביעתה מכול וכול. איננו מקבלים טענה זו. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שבספרי החשבונות של המשיבה נפלו פגמים והביא זאת בחשבון במסגרת הערכת כלל הראיות שעל יסודן חזר וקבע, תוך הפחתה מסוימת, את סכום המזונות. המשיבה, בערעור-שכנגד, טענה כי לנוכח מה שהוברר ביחס לגידול שחל בהכנסת המערער מאז גלגולו הראשון של ההליך היה על בית המשפט להגדיל את סכום חיובו ולא להקטינו. אף בערעור-שכנגד איננו רואים עילה המצדיקה התערבות, שכן בקביעת הסכום הסופי הביא בית המשפט בחשבון גם נסיבות אלו. הננו דוחים את הערעור ואת הערעור-שכנגד. למניעת ספק נטעים כי החיוב שנקבע משקף את המצב ליום מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (11.9.94); ואם קמה למי מהצדדים עילה לבקש שינוי הסכום, עקב שינוי בנסיבות, בידו להגיש תובענה חדשה. אין צו להוצאות. ניתן היום, יא' באדר א' תשנ"ז (18.2.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT