עזיז סאלח עזיז זיד נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5637/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותר: עזיז סאלח עזיז זיד נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. היחידה המרכזית לפיקוח המנהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד יעל קולודני פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה בהוראה על סילוק מבנה חדש מס' 20278 מיום 22.5.2023 (להלן: הוראת הסילוק או ההוראה), שהוצאה מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו). הרקע לעתירה הוראת הסילוק שבמוקד העתירה מתייחסת למבנה – רצפה יצוקה, עמודים וקומת מרתף בשטח של כ-120 מ"ר – באזור הכפר טורה אלגרביה (להלן: הבינוי). ביום 24.5.2023 הגיש העותר בקשה לביטול הוראת הסילוק. הוא טען כי בניית הבינוי ויציקת הגג הושלמו כבר בחודש ספטמבר 2021, וממועד זה לא בוצעו בו עבודות נוספות. הוא גם הלין על כך שמאז תחילת ביצוע העבודות ועד למועד הוצאת ההוראה אף גורם מטעם המשיבים לא טרח להזהיר אותו לבל ימשיך בביצוע עבודות הבניה. עוד טען העותר כי סבר שמדובר בשטח בשליטת הרשות הפלסטינית, אך כאשר התברר לו שמדובר בשטח בשליטה ישראלית, הוא נערך להגשת בקשה להיתר בניה. בנוסף נטען כי עניינו של העותר אינו בא בגדרם של המקרים בהם יש להפעיל את הצו על פי המדיניות המוצהרת של המשיבים; כי הוראת הסילוק לוקה בחוסר סבירות קיצוני; כי הבינוי אינו פוגע באינטרס הציבורי; כי נשללה ממנו זכות השימוע; וכי ההוראה סותרת את הוראות המשפט הבינלאומי. בקשתו של העותר נדחתה על ידי מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי ביום 20.7.2023. צוין כי מדובר במבנה חדש כהגדרתו בצו, המצוי בתחומי צו איסור בניה אב/5/04, וכי לא הוצגו היתר בניה או הוכחה לכך שלא מתקיימים בבינוי התנאים המפורטים בצו. כן נדחו גם יתר טענות העותר. מכאן העתירה שלפנינו בה חזר העותר על טענותיו בבקשה לביטול הוראת הסילוק. הוא הדגיש כי עד לקבלת הנימוקים לדחיית בקשתו הוא כלל לא היה מודע לכך שהבינוי מצוי בתחומי צו איסור בניה, וכי לא היה מקום לנקוט בהליך אכיפה מזורז לגבי הבינוי שעה שבנייתו הסתיימה זה מכבר. הוא גם הוסיף שאין כל צורך או הכרח בטחוני להורות על סילוק הבינוי; שהבינוי מצוי במרחק של יותר מ-200 מ"ר מתוואי גדר ההפרדה, כאשר בין לבין מצויים מבנים רבים נוספים; ושלא ננקטו הליכים דומים לגבי תושבים אחרים. על רקע כל האמור ביקש העותר כי הריסת הבינוי תעוכב עד אשר יתאפשר לו לבדוק האם אכן הוא מצוי בתחומי איסור בניה, ועד אשר ימצה את ההליכים להכשרת הבינוי. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי יש לדחותה על הסף מחמת עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים של העותר, מפני שאין חולק כי הבינוי הוקם ללא היתר בניה כדין. בנוסף, דין העתירה להידחות לגופה בהיעדר עילה להתערבות בהוראת הסילוק שהוצאה כדין ובהתאם לתנאים הקבועים בצו. כמו כן, הוראת הסילוק הוצאה בהתאם למדיניות האכיפה של המשיבים ליישום הצו מפני שהבינוי מצוי בשטחי צו איסור בניה, ובכל מקרה הוא נעדר היתכנות תכנונית בהיותו ממוקם באזור שמיועד לדרך. המשיבים הוסיפו וטענו כי הבינוי עונה להגדרת "מבנה חדש" שכן העבודות להקמתו טרם הסתיימו; כי טענת העותר לאכיפה בררנית נטענה בעלמא; כי הגשת בקשה להסדרה תכנונית אינה מעכבת את ביצוע הוראת הסילוק; וכי גם דין הטענות לפגיעה בזכות השימוע ובהוראות המשפט הבינלאומי להידחות. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, חוסר ניקיון כפיו של העותר, אשר עשה דין לעצמו כאשר בנה את הבינוי מבלי שקיבל לכך היתר בניה כדין, מצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו למשל לאחרונה: בג"ץ 5638/23 קבהא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (10.8.2023); בג"ץ 233/23 אבו עיאש נ' היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 5 (29.5.2023)). שנית, מעבר לכך, דין העתירה להידחות גם לגופה בהיעדר עילה להתערבות בהוראת הסילוק, אשר ניתנה בהתאם לתנאים המצטברים הקבועים בצו ולמדיניות המשיבים ליישומו. אין חולק על כך שהבינוי נבנה ללא היתר בניה מתאים ושלא מדובר במבנה יביל. כמו כן, על אף שלטענת העותר השלמת הבינוי הסתיימה זה מכבר בשנת 2021, מהתמונות שצורפו לתגובתם המקדמית של המשיבים עולה בבירור כי מדובר במבנה במצב שלד ללא כל חיפוי שממנו מזדקרים מוטות ברזל, וודאי לא ניתן לומר כי בנייתו הושלמה במועד הוצאת ההוראה (נספחים 6-4 לתגובת המשיבים). לכך יש להוסיף כי מאחר שמדובר בבינוי שהוקם בתחומי צו איסור בניה, הרי שההוראה על סילוקו תואמת את מדיניות המשיבים ביישום הצו. בהקשר זה יובהר כי טענת העותר לפיה לא ידע שהבינוי מצוי בשטח הנתון תחת שליטה ישראלית ובתחומי צו איסור בניה, איננה מכשירה בדיעבד את הבניה, ואין בה כדי למנוע מלעשות שימוש בהוראות הצו (בג"ץ 1372/23 מוחמד נ' המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 5 (28.5.2023); בג"ץ 1433/23 סלים נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 10 (28.3.2023); בג"ץ 8999/22 שהוואן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 4 (5.2.2023)). כמו כן, גם בהצהרת העותר בבקשתו לביטול הוראת הסילוק לפיה הוא מתכוון להגיש בקשה למתן היתר בנייה, אין כדי לסייע לו. לא רק שאחת ממטרותיו העיקריות של הצו היא למנוע מצב שבו הוראות התכנון והבנייה נעקפות באמצעות קביעת עובדות בשטח בשיטת "תחילה בּוֹנים, ורק אחר כך פונים" (בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 2 (18.11.2021); בג"ץ 7990/21 אבו עראם נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 4 (28.9.2022); בג"ץ 4425/22 דראגמה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 1 (7.8.2022)), אלא שכבר נקבע במפורש כי פניה למנהל האזרחי וללשכת התכנון איננה מעכבת את ביצוע הוראת הסילוק (סעיף 5(ב) לצו; בג"ץ 621/23 נזאל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (6.3.2023); בג"ץ 6916/21 טאלב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 11 (20.1.2022)). יתרה מכך, הבינוי מצוי כאמור בשטחו של צו איסור בניה, ולדברי המשיבים הוא אף ממוקם באזור שמיועד לדרך, כך שההיתכנות התכנונית שלו אפסית. משכך גם לא ניתן לקבל את טענת העותר כי אין מקום להורות על סילוק הבינוי כאשר קיימת אפשרות להכשירו. על כך יוסף כי אין לקבל את טענת העותר כי היה על המשיבים להזהירו וליידעו בנוגע למעשיו הבלתי חוקיים במועד מוקדם יותר. שעה שהעותר בעצמו לא טרח לבדוק את מצב המקרקעין בטרם החל בבנייה ולא פנה לגורם הרלוונטי על מנת לבדוק היתכנות תכנונית, אין לו להלין אלא על עצמו (בג"ץ 4426/22 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (4.8.2022); בג"ץ 1434/23 מחאמיד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 10 (29.3.2023)). מטעם זה גם אין לשעות לטענתו כי יש לעכב את ביצוע ההוראה על מנת לאפשר לו לבחון האם אכן הבינוי נמצא בתחומי צו איסור בניה (בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022)). גם ביתר טענות העותר לא מצאתי ממש. הטענה בדבר אכיפה בררנית ואפליה נטענה בעלמא מבלי שצורפה לה תשתית עובדתית וראייתית, ולוּ לכאורית, ודי בכך כדי לדחותה (בג"ץ 5116/22 עמור נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 10 (22.9.2022); בג"ץ 5785/22 חסין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 5 (14.3.2023)). גם הטענות בדבר פגיעה בזכות השימוע ובהוראות המשפט הבינלאומי נדונו ונדחו לא אחת על ידי בית משפט זה ואין מקום לשוב ולהידרש להן פעם נוספת (ראו למשל: בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019)). העתירה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"ג (‏3.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23056370_N03.docx אפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1