פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5637/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5637/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי בנתניה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים תאריך הישיבה: ל' בכסלו תש"ע (17.12.09) בשם העותרים: עו"ד י' לוי בשם המשיב 3: עו"ד ז' בייטל פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. אמם של העותרים (להלן: האם) והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זו לזה כדת משה וישראל ביום 6.3.1991 ונולדו להם ארבעה ילדים (להלן: העותרים). כשלוש שנים טרם הגשת העתירה עבר המשיב להתגורר בארה"ב. בהמשך עלו נישואיהם של השניים על שרטון ובחודש יוני 2005 התגרשו בני הזוג לאחר שחתמו על הסכם גירושין. 2. ביום 7.11.2006 הורה בית המשפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב (כבוד השופט א' בן-ארי) למשיב לשלם מזונות זמניים לטובת העותרים אשר יעמדו על סך של 4,800 ש"ח לחודש. בנוסף חויב המשיב לשאת בתשלומי מדור והוצאות אחזקתו בעבור העותרים בסך של 1,600 ש"ח בחודש. המשיב חויב בתשלום הסכום הכולל החל מיום מתן פסק הדין. לטענת האם, המשיב לא שילם את הסכומים שהוטלו עליו ובשל כך נפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל במסגרתו הצטבר חוב של עשרות אלפי שקלים. 3. בשנת 2007 ביקש המשיב כי העותרים יבואו לבקרו במקום מגוריו בארה"ב. ביום 21.5.2007 הורה בית הדין הרבני האזורי בנתניה למשיב להפקיד סכום של 100,000 ש"ח כערבות לחזרת העותרים לארץ והמשיב עשה כן. עם חזרת העותרים ארצה הגישה האם בקשה דחופה למתן צו עיקול על הסכום שהופקד בקופת בית הדין האזורי בנתניה וביום 5.7.2007 הוציא ראש ההוצאה לפועל צו עיקול כמבוקש. צו העיקול מוען לבית הדין הרבני האזורי בנתניה אשר התבקש במסגרתו להגיש להוצאה לפועל רשימה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו. 4. ביום 8.8.2007 קבע בית הדין הרבני האזורי בנתניה כדלקמן: "לאחר העיון בצו העיקול של ראש ההוצל"פ ולאחר תגובת הצדדים, נראה כי לא ניתן להיענות לצו העיקול, מאחר ואין ראיה בפני ביה"ד כי הצ'יק הבנקאי, נשוא העיקול, הינו נכס של החייב, ומה גם שביה"ד הינו המוטב הבלעדי למשיכת הצ'יק. .... מלבד זאת יש בביצוע העיקול משום סיכול המטרה שלשמה הופקד הצ'יק, יש בכך, לכאורה, משום שימוש לא ראוי בהליכי משפט." ביום 4.9.2007 הורה בית הדין הרבני האזורי בנתניה על החזרת סכום הערבות לידי אחיו של המשיב, לאחר שנקבע כי הכסף שהופקד הינו כספו שלו. 5. על שתי החלטות אלה הגישה האם ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. ביום 2.3.2008 דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור בקובעו: "נראה לנו שאין מקום להתערבות של הוצל"פ, ואין לעקל כספים שהופקדו ע"י המבקש (המשיב – י.ד.) להבטחת חזרתם של הילדים ארצה למטרה אחרת לגביית מזונות הילדים". בית הדין הרבני הגדול ציין בנוסף כי במהלך הדיון אישר אחיו של המבקש כי קיבל בחזרה את ההמחאה שהופקדה בבית הדין הרבני האזורי בנתניה ולפיכך התייתר הדיון בערעור. 6. בגין פסק דין זה הגישו העותרים, באמצעות אמם, את העתירה שלפנינו במסגרתה הם טוענים כי יש לקבוע כי בית דין רבני המחזיק כספים המופקדים בידיו מטעם חייב הינו בגדר צד ג' השווה לכל מוסד או גוף אחר המחזיק בכספי חייב ועליו לכבד צו שיפוטי שהופנה כלפיו. לטענת העותרים, הן בית הדין הרבני האזורי והן בית הדין הרבני הגדול קבעו כי הם אינם כפופים להחלטות ההוצאה לפועל ובידיהם ההחלטה האם לפעול על פי הצו או שמא לא. העותרים מציינים עוד כי מספר חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ונדרש להפקיד ערבות בסך של 15,000 ש"ח לצורך שמיעת בקשתו. העותרים ביקשו להטיל צו עיקול על סכום זה וקיבלו צו כמבוקש מראש ההוצאה לפועל ובהתאם עיקל בית המשפט המחוזי את כספי המשיב שהיו מצויים בחזקתו. 7. המשיב טוען מנגד כי הוכח שהכספים שהופקדו בבית הדין הרבני האזורי בנתניה לא היו שייכים לו אלא לאחיו. לדבריו, כל שנדרש בית הדין האזורי לעשות הוא לדווח ללשכת ההוצאה לפועל האם מוחזקים על ידו כספים השייכים למשיב, ומשקבע בית הדין כי הכספים שייכים לאחיו של המשיב לא מוטלת עליו כל חובה לעקל את הכספים הללו. לדבריו, הן בית הדין הרבני האזורי בנתניה והן בית הדין הרבני הגדול נתנו החלטתם על סמך החומר העובדתי שהונח לפניהם, ואין המדובר כלל ב"מלחמת סמכויות" בין ההוצאה לפועל לבין בתי הדין הרבניים כפי שמנסה להציג זאת האם. 8. המשיב מתייחס גם לערבות שהופקדה על ידו בקופת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וטוען כי לא היתה כל מחלוקת כי ערבות זו הופקדה על ידו ומכספים השייכים לו ולפיכך לא ניתן לגזור גזירה שווה בין המקרים. דיון והכרעה 9. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו חזר וציין בא-כוחו של המשיב כי ההמחאה הבנקאית שהופקדה בבית הדין הרבני האזורי בנתניה הוחזרה לידי אחיו של המשיב. בנסיבות אלה הפכה העתירה לעתירה אקדמית ולפיכך אין מקום לדון בה לגופו של עניין [ראו, בין היתר: בג"ץ 101/89 האיגוד הארצי של עתונאי ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 27.4.1989); בשג"צ 5540/95 בראשי נ' הממונה על הוצאת הדרכונים במשרד הפנים (לא פורסם, 7.9.1995)]. 10. למרות זאת ברצוני לייחד בשולי הדברים מספר מילים לשאלה העקרונית שעלתה במסגרת עתירה זו והיא מיהו בעל הסמכות להכריע למי שייכים כספי הערבות; האם הערכאה השיפוטית, בית הדין הרבני במקרה דנן, או שמא ההוצאה לפועל? כשלעצמי, אני סבור כי כל ערכאה שיפוטית, באשר היא, המתבקשת במסגרתו של צו עיקול להגיש רשימה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידיה ושאכן מחזיקה כספים במסגרת תיק המתנהל בעניינו של החייב צריכה להעביר מידע זה לידי ההוצאה לפועל. אכן, ייתכן שיעלו טענות, כפי שקרה במקרה דנן, שלפיהן הכספים הופקדו אמנם על ידי החייב אך אלו אינם שייכים לו. טענות אלה מקומן להתברר לפני ההוצאה לפועל והיא זו שתכריע האם אכן מדובר בכספים של החייב. במקרים מעין אלו הערכאות השיפוטיות הינן בבחינת מחזיקות בלבד ואין זה מתפקידן להכריע האם ניתן להטיל עיקול במקרה הנדון, הכרעה הנתונה בידי לשכת ההוצאה לפועל אשר הוציאה מלכתחילה את צו העיקול [בעניין זה ראו את החלטתה של כבוד הרשמת ג' לוין [כתוארה אז] בדנ"א 5508/08 טרבלסי נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 20.7.2008)]. 11. דברים אלו עולים גם מלשונו הברורה של סעיף 45(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967: "הומצא לצד שלישי צו-עיקול על נכס מסוים של החייב, יגיש למנהל הלשכה תוך עשרה ימים מיום המצאת הצו, הודעה בדבר הימצאותו של אותו נכס בידו, ואם לא היה בידו, כולו או מקצתו, יפרש זאת בהודעתו". מכיוון שבמקרה דנן צו העיקול התייחס לנכס ספציפי, היינו הכספים שהופקדו בבית הדין הרבני האזורי בנתניה במסגרת התיק שהתנהל לפניו, היה מקום לפעול על פי הוראות הסעיף. משכך, היה על בית הדין הרבני האזורי להודיע להוצאה לפועל כי בחזקתו נמצאים כספים שהופקדו במסגרת תיק שהתנהל בעניינו של המשיב. באם סבר בית הדין הרבני האזורי הנכבד כי הכספים הללו שייכים לאחיו של המשיב, היה עליו לציין זאת בהודעתו אולם כאמור ההוצאה לפועל, אשר הוציאה את צו העיקול, היא שאמורה היתה לברר ולהכריע בסוגיה זו. 12. העתירה נדחית. בשים לב לנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ג בניסן תש"ע (28.3.2010). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08056370_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il