וואקנין ואח' נ' המחוזי תל אביב ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 56338-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מיכאל וואקנין 2. כוכבה וואקנין נגד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי תל אביב 2. כב' השופטת ענת רביד 3. יורם גריידי 4. יוסף מילר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דניאל כהן פסק-דין השופטת רות רונן: העתירה שלפנינו תוקפת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו אשר ניתן ביום 15.2.2023 בת"א 54896-05-17 (השופטת ע' רביד), בגדרו חויבו העותרים והמשיב 3 לשלם למשיב 4, ביחד ולחוד, דמי שכירות ראויים בסך 933,290 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף מע"מ. בקצירת האומר, המשיב 3 ושלושת אֶחָיו הינם הבעלים המשותפים של מבנה מסחרי ברחוב העבודה באשדוד (להלן: המבנה). במסגרת תביעות שונות שניהלו האחים, בינם לבין עצמם, בבית המשפט לענייני משפחה ביחס למבנה, מונה המשיב 4 ככונס נכסים לניהול המבנה. מתוקף תפקידו, הגיש המשיב 4 לבית המשפט המחוזי תביעה נגד העותרים (השוכרים חנויות במבנה), ונגד המשיב 3, בה טען כי השלושה פעלו בקנוניה בנוגע להחזקה ולשימוש בחנויות, תוך שהם גורמים במעשיהם לאי-תשלום דמי שכירות ריאליים והעלמת דמי שכירות בסכומים גבוהים. עוד נטען בתביעה כי הסכמי השכירות שהציגו העותרים והמשיב 3 מזויפים. משכך ביקש המשיב 4 בתביעתו להצהיר על בטלות ההסכמים, וכן לחייב את המשיב 3 ואת העותרים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה החזיקו בחנויות. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי הוכח שההסכמים שנחתמו בין העותרים לבין המשיב 3 הם הסכמים למראית עין, ועל כן הם בטלים. בהמשך לכך חייב בית המשפט המחוזי כאמור את המשיב 3 ואת העותרים ביחד ולחוד לשלם למשיב 4 את דמי השכירות הראויים בגין השימוש בחנויות. ערעור שהגישו העותרים לבית משפט זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחה על ידי בית משפט זה ביום 28.3.2023 (ע"א 2521/23). מכאן העתירה דנן, בה טוענים העותרים כי החלטת בית המשפט המחוזי לכרוך את חיובם, ביחד ולחוד, עם המשיב 3, אינה מנומקת; לוקה בחוסר סבירות קיצוני; פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות; ויוצרת עיוות דין. לטענת העותרים, חיובם ביחד ולחוד עם המשיב 3 יוצרת עבור האחרון תמריץ שלא לשלם את חלקו כלל, ומטילה את תשלום מלוא סכום החוב על כתפיהם. העותרים מוסיפים כי החלטה זו מאפשרת למשיב 4 – כונס הנכסים – לאכיפה סלקטיבית, כאשר על פי הנטען, המשיב 4 נוקט באמצעים לגביית החוב רק מהעותרים, תוך שהוא נמנע מגביית החוב מהמשיב 3 או מנקיטת צעדים כלשהם נגדו. עוד נטען כי בין העותרים לבין המשיב 3 קיים ניגוד עניינים מובנה, שכן המשיב 3 – בהיותו אחד היורשים של המבנה יחד עם אֶחָיו – נהנה מהכספים שנגבים מהעותרים בגין החוב, בשיעור חלקו היחסי בירושה. על רקע האמור, מבקשים העותרים מאתנו ליתן צו על תנאי המורה למשיבים להסביר מדוע לא תבוטל ההחלטה לכרוך את חיובם ביחד ולחוד עם המשיב 3 במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לבקש תגובה של המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה – בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות (ראו: בג"ץ 70228-08-24 משלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (3.9.2024); בג"ץ 8705-08-24 ארד נ' נשיאת בית המשפט העליון או מ"מ נשיאת בית המשפט העליון, פסקה 3 (19.8.2024)). טענותיהם של העותרים הן טענות ערעוריות מובהקות, המופנות כלפי תוכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומשכך הוא הן אינן מקימות כל עילה להתערבות שיפוטית. לא זו אף זו: בערעור שהגישו העותרים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 2521/23, העותרים לא טענו לטעויות שנפלו בפסק הדין גופו, ואף לא חלקו על קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חיוב העותרים והמשיב 3 ביחד ולחוד. העותרים מיקדו את טענותיהם בערעור בשלושה ענייני סף בלבד. פשיטא, כי דרך המלך להשיג על קביעותיה של ערכאה דיונית היא באמצעות הצגת הטענות הרלוונטיות בפני ערכאת הערעור; ואילו עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט גבוה לצדק אינה האכסנייה המתאימה לכך. דומה כי העתירה שלפנינו אינה אלא ניסיון לבצע "מקצה שיפורים" של ערעור שכבר נדון ונדחה, ולניסיון כזה אין לשעות. בשולי הדברים, יוער כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפני למעלה משנתיים, ופסק הדין בערעור ניתן על ידי בית משפט זה זמן קצר לאחר מכן, ואף על פי כן העתירה הוגשה רק עתה. מדובר על פני הדברים בשיהוי משמעותי שלא ניתן לו כל הסבר, וגם מטעם זה ניתן היה לדחות את העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 1734/24 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (29.7.2024); בג"ץ 873/22 סאלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקאות 4-3 (6.2.0.2022)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ה (26 מרץ 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת