פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 56338-03-25

וואקנין ואח' נ' המחוזי תל אביב ואח'

העותרים מבקשים לבטל חיוב כספי משותף שנקבע בפסק דין של בית המשפט המחוזי, לאחר שערעורם על פסק הדין נדחה בעבר.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 26/03/2025 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 56338-03-25 — פורמט חדש: מספר סידורי-חודש-שנה.
נושא/קטגוריה עתירה נגד פסק דין חלוט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) וואקנין ואח' נגד המחוזי תל אביב ואח'. הקיצור "נ׳" שבשם התיק = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים מבקשים לבטל חיוב כספי משותף שנקבע בפסק דין של בית המשפט המחוזי, לאחר שערעורם על פסק הדין נדחה בעבר.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 56338-03-25

וואקנין ואח' נ' המחוזי תל אביב ואח'

העותרים מבקשים לבטל חיוב כספי משותף שנקבע בפסק דין של בית המשפט המחוזי, לאחר שערעורם על פסק הדין נדחה בעבר.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותרים הגישו עתירה לבג"ץ נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי שחייב אותם לשלם דמי שכירות ראויים בגין נכס מסחרי. העותרים טענו כי החיוב המשותף שלהם עם משיב נוסף אינו סביר ויוצר עיוות דין. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף בקובעו כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של ערכאות אחרות. בנוסף, צוין כי העותרים כבר הגישו בעבר ערעור על אותו פסק דין (שנדחה), וכי העתירה הנוכחית מהווה ניסיון פסול ל"מקצה שיפורים". כמו כן, נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי רב, שנתיים לאחר מתן פסק הדין המקורי.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נעם סולברג, אלכס שטיין, רות רונן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מיכאל וואקנין
  • כוכבה וואקנין

נתבעים

  • בית המשפט המחוזי תל אביב
  • כב' השופטת ענת רביד
  • יורם גריידי
  • יוסף מילר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ערכאות שיפוטיות אחרות.
  • הטענות הן ערעוריות מובהקות ואינן מקימות עילה להתערבות בג"ץ.
  • העותרים לא העלו את טענותיהם בערעור הקודם (ע"א 2521/23) ואין לאפשר 'מקצה שיפורים'.
  • העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה משנתיים ממתן פסק הדין המקורי.
טיעוני ההגנה
  • החיוב ביחד ולחוד אינו מנומפט ואינו סביר.
  • החיוב יוצר עיוות דין ומאפשר אכיפה סלקטיבית על ידי כונס הנכסים.
  • קיים ניגוד עניינים מובנה בין העותרים למשיב 3.
מחלוקות עובדתיות
  • תוקף הסכמי השכירות (נקבעו כמזויפים/למראית עין בערכאה קודמת).
  • האם החיוב ביחד ולחוד מוצדק בנסיבות העניין.

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה הוגשה לאחר שערעור על פסק הדין המקורי כבר נדחה בבית המשפט העליון.
  • העתירה נדחתה על הסף ללא צורך בתגובת המשיבים.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 54896-05-17
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
הפניות לפסקי דין אחרים

תגיות נושא

  • עתירה לבג"ץ
  • דחייה על הסף
  • שיהוי
  • מעשה בית דין

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
ניגוד עניינים
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 56338-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מיכאל וואקנין 2. כוכבה וואקנין נגד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי תל אביב 2. כב' השופטת ענת רביד 3. יורם גריידי 4. יוסף מילר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דניאל כהן פסק-דין השופטת רות רונן: העתירה שלפנינו תוקפת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו אשר ניתן ביום 15.2.2023 בת"א 54896-05-17 (השופטת ע' רביד), בגדרו חויבו העותרים והמשיב 3 לשלם למשיב 4, ביחד ולחוד, דמי שכירות ראויים בסך 933,290 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף מע"מ. בקצירת האומר, המשיב 3 ושלושת אֶחָיו הינם הבעלים המשותפים של מבנה מסחרי ברחוב העבודה באשדוד (להלן: המבנה). במסגרת תביעות שונות שניהלו האחים, בינם לבין עצמם, בבית המשפט לענייני משפחה ביחס למבנה, מונה המשיב 4 ככונס נכסים לניהול המבנה. מתוקף תפקידו, הגיש המשיב 4 לבית המשפט המחוזי תביעה נגד העותרים (השוכרים חנויות במבנה), ונגד המשיב 3, בה טען כי השלושה פעלו בקנוניה בנוגע להחזקה ולשימוש בחנויות, תוך שהם גורמים במעשיהם לאי-תשלום דמי שכירות ריאליים והעלמת דמי שכירות בסכומים גבוהים. עוד נטען בתביעה כי הסכמי השכירות שהציגו העותרים והמשיב 3 מזויפים. משכך ביקש המשיב 4 בתביעתו להצהיר על בטלות ההסכמים, וכן לחייב את המשיב 3 ואת העותרים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה החזיקו בחנויות. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי הוכח שההסכמים שנחתמו בין העותרים לבין המשיב 3 הם הסכמים למראית עין, ועל כן הם בטלים. בהמשך לכך חייב בית המשפט המחוזי כאמור את המשיב 3 ואת העותרים ביחד ולחוד לשלם למשיב 4 את דמי השכירות הראויים בגין השימוש בחנויות. ערעור שהגישו העותרים לבית משפט זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחה על ידי בית משפט זה ביום 28.3.2023 (ע"א 2521/23). מכאן העתירה דנן, בה טוענים העותרים כי החלטת בית המשפט המחוזי לכרוך את חיובם, ביחד ולחוד, עם המשיב 3, אינה מנומקת; לוקה בחוסר סבירות קיצוני; פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות; ויוצרת עיוות דין. לטענת העותרים, חיובם ביחד ולחוד עם המשיב 3 יוצרת עבור האחרון תמריץ שלא לשלם את חלקו כלל, ומטילה את תשלום מלוא סכום החוב על כתפיהם. העותרים מוסיפים כי החלטה זו מאפשרת למשיב 4 – כונס הנכסים – לאכיפה סלקטיבית, כאשר על פי הנטען, המשיב 4 נוקט באמצעים לגביית החוב רק מהעותרים, תוך שהוא נמנע מגביית החוב מהמשיב 3 או מנקיטת צעדים כלשהם נגדו. עוד נטען כי בין העותרים לבין המשיב 3 קיים ניגוד עניינים מובנה, שכן המשיב 3 – בהיותו אחד היורשים של המבנה יחד עם אֶחָיו – נהנה מהכספים שנגבים מהעותרים בגין החוב, בשיעור חלקו היחסי בירושה. על רקע האמור, מבקשים העותרים מאתנו ליתן צו על תנאי המורה למשיבים להסביר מדוע לא תבוטל ההחלטה לכרוך את חיובם ביחד ולחוד עם המשיב 3 במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לבקש תגובה של המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה – בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות (ראו: בג"ץ 70228-08-24 משלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (3.9.2024); בג"ץ 8705-08-24 ארד נ' נשיאת בית המשפט העליון או מ"מ נשיאת בית המשפט העליון, פסקה 3 (19.8.2024)). טענותיהם של העותרים הן טענות ערעוריות מובהקות, המופנות כלפי תוכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומשכך הוא הן אינן מקימות כל עילה להתערבות שיפוטית. לא זו אף זו: בערעור שהגישו העותרים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 2521/23, העותרים לא טענו לטעויות שנפלו בפסק הדין גופו, ואף לא חלקו על קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר חיוב העותרים והמשיב 3 ביחד ולחוד. העותרים מיקדו את טענותיהם בערעור בשלושה ענייני סף בלבד. פשיטא, כי דרך המלך להשיג על קביעותיה של ערכאה דיונית היא באמצעות הצגת הטענות הרלוונטיות בפני ערכאת הערעור; ואילו עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט גבוה לצדק אינה האכסנייה המתאימה לכך. דומה כי העתירה שלפנינו אינה אלא ניסיון לבצע "מקצה שיפורים" של ערעור שכבר נדון ונדחה, ולניסיון כזה אין לשעות. בשולי הדברים, יוער כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לפני למעלה משנתיים, ופסק הדין בערעור ניתן על ידי בית משפט זה זמן קצר לאחר מכן, ואף על פי כן העתירה הוגשה רק עתה. מדובר על פני הדברים בשיהוי משמעותי שלא ניתן לו כל הסבר, וגם מטעם זה ניתן היה לדחות את העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 1734/24 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (29.7.2024); בג"ץ 873/22 סאלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקאות 4-3 (6.2.0.2022)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ה (26 מרץ 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת